הסודות האפלים מאחורי הבמה של אייל גולן
10/01/2025 Psychologim.com
Psychologim.com | 26/01/2025 12:11המסגרת הפסיכולוגית של המקרה הנידון מתמקדת במטופלת בשנות העשרים המאוחרות לחייה, הנמצאת במערכת יחסים זוגית ארוכה ומורכבת. המטופלת מציגה דפוסי התנהגות וקשיים רגשיים הנובעים משנים של חוויות חיים טראומטיות, הכוללות פגיעות מיניות מתמשכות בילדות ובנעורים. המטופלת גדלה בסביבה משפחתית אשר על פני השטח הייתה מתפקדת, עם נוכחות של שני הורים תומכים לכאורה, אך בפועל התמודדה עם תחושות של בדידות רגשית וחוסר נראות. כבר בגיל צעיר, בסביבות גיל 12, החלה המטופלת לחפש מענה רגשי בצ'אטים ובפלטפורמות מקוונות, שבהן חשה לראשונה כי רואים אותה, על אף שלעתים קרובות הנראות הזו נוצלה לרעה על ידי אחרים.
המטופלת מתארת כי מציאות זו יצרה מעגל של חיזוק רגשי שלילי: מצד אחד, היא חשה שמקבלת תשומת לב, חיזוקים ואישור לקיומה, ומצד שני, הסיטואציות שבהן מצאה את עצמה הובילו שוב ושוב לניצול, פגיעות וחוויות של פגיעה עצמית. חוויות אלו השפיעו עמוקות על תחושת הערך העצמי שלה, אותה היא מגדירה כיום כריקה לחלוטין. במהלך השנים, המטופלת פנתה לטיפולים פסיכולוגיים שונים, אך תיארה קושי להעמיק בתהליכים ולהתחייב לשינויים ארוכי טווח. לדבריה, הטיפולים עזרו לה להתמודד ברמות מסוימות אך לא הצליחו לגעת בשורש הבעיה.
מערכת היחסים הזוגית הנוכחית, שנמשכת מזה שנים רבות, היא עבור המטופלת מקור משמעותי לתמיכה, אך גם כר פורה למתחים ולמשברים חוזרים. בן הזוג מתואר כמי שנוכח ומעוניין לעזור, אך המטופלת מדווחת על קושי לבסס תחושת אינטימיות עמוקה לאורך זמן, בעיקר בשל מעגלי החרדה והצורך שלה בנראות ממקורות חיצוניים. הצורך הזה מביא אותה פעמים רבות לשוב לאותם דפוסי התנהגות שנוצרו בנעוריה, הכוללים שיחות וידאו בצ'אטים עם אנשים זרים. המטופלת מתארת את הדינמיקה של הצ'אטים כממכרת ומורכבת: מצד אחד היא מוצאת בהם תחושת נראות ומילוי זמני של ריקנות פנימית, אך מצד שני היא חשה אשמה ובושה עמוקה, בעיקר כאשר הסיטואציות הופכות קרובות לגבוליות.
אחד האתגרים המרכזיים שעומדים כיום בפני המטופלת הוא הפער שבין הרצון שלה לעצור את הדפוס ההתמכרותי הזה לבין התחושה שהיא אינה מסוגלת להתמודד לבד. המטופלת מתארת תחושות של חרדה ועצב עמוקות, במיוחד בתקופות של ריחוק רגשי מבן הזוג או של משבר בזוגיות. במצבים אלו, הצ'אטים מהווים עבורה מעין "מפלט רגשי", אך כזה שמחזק את תחושת הריקנות והבדידות בטווח הארוך. המטופלת מודעת להשפעת ההתנהגות הזו על הזוגיות שלה, וחשה שהיא פוגעת ביכולת שלה לפתח אינטימיות עמוקה ואותנטית.
המקרה מציג תמונה רבת-שכבות של חוויות חיים טראומטיות, דפוסים התמכרותיים, קשיים במערכות יחסים והשלכות של תחושת ערך עצמי נמוכה. הקשר בין חוויות העבר לבין ההתמודדות הנוכחית בולט לכל אורך תיאורה של המטופלת, ומציב אתגר משמעותי עבור המטפל/ת. המטופלת מתארת את רצונה להרגיש שלמה יותר עם עצמה ולבסס קשר זוגי בריא ויציב, אך יחד עם זאת חוששת משינויים דרמטיים או מפרידה שעלולה להוביל לבדידות וצער.
המטופלת מתארת את הקשר שלה לצ'אטים ואת הדפוס ההתנהגותי שמלווה אותם במונחים של "התמכרות", והדבר מעורר שאלות משמעותיות על תהליכי ויסות רגשי, ניהול צרכים רגשיים, והאופן שבו אנשים מחפשים נראות במרחבים וירטואליים. במקרה זה, הצ'אטים ממלאים תפקיד כפול: מצד אחד, הם מאפשרים למטופלת לחוות תחושת נראות ואישור זמניים, ומצד שני, הם משמרים את תחושת הריקנות, החרדה והבושה שהיא חווה לאחר מכן. תיאור זה עולה בקנה אחד עם המאפיינים הקליניים של התמכרות התנהגותית, שבה קיים מעגל של חיזוק חיובי ושלילי המתקיים לסירוגין.
המטופלת מציינת כי חשה צורך עז לפנות לצ'אטים בזמנים של ריחוק רגשי או משבר בזוגיות, דבר המצביע על כך שההתמכרות לתקשורת מקוונת משמשת כאסטרטגיה לא אדפטיבית להתמודד עם מצבים רגשיים מורכבים. הדבר בולט במיוחד בתחושות שהיא מתארת ברגעים של תסכול, חרדה או תחושת חוסר ערך עצמי. במצבים אלה, הפנייה לצ'אטים מאפשרת לה חוויית שליטה זמנית על המציאות הרגשית, אך באותו זמן מחזקת את תחושת הפער והבדידות הפנימיים.
הבחירה של המטופלת לשמור לעיתים קרובות את סטטוס הזוגיות שלה מוסתר מהאנשים בצ'אטים, למרות שהיא מבהירה כי היא אינה עוסקת בהתנהגות מינית, מצביעה על הצורך שלה להרגיש רצויה ואהובה במצבים שבהם היא חשה ריקנות. לדבריה, קיים קונפליקט פנימי עמוק שמוביל אותה מצד אחד לנסות לנהל את הגבולות שלה בצ'אטים, ומצד שני להרגיש שהיא חוצה גבולות רגשיים פנימיים שמחלישים אותה.
דפוס זה מדגיש את תפקידם של מרחבים מקוונים בתהליכי נראות אישית עבור אנשים שמתקשים להרגיש נראות במערכות יחסים אינטימיות קרובות. המטופלת מציינת את התחושה המורכבת שמלווה אותה בשיחות עם אנשים זרים – תחושה של קבלה מצד אחד ודחייה מצד שני. הקבלה מגיעה מהיכולת של אנשים זרים "לראות אותה", לפחות בתחילת השיחות, אך הדחייה מורגשת כאשר היא מזהה כיצד היא מנוצלת או כאשר היא עצמה בורחת מהמצבים שקרובים מדי לגבוליות.
תופעה זו מעלה שאלות על היחסים שבין התמכרות לדפוסי התנהגות כפייתיים לבין התמודדות רגשית לא מעובדת. כאשר בוחנים את המקרה הזה בפרספקטיבה רחבה יותר, אפשר לראות שהצ'אטים הם למעשה "בריחה" רגשית ממוקדת, אך כזו שמובילה לחיזוק נוסף של התחושה הפנימית שאין לה כלים להתמודדות אחרת. המטופלת מתארת לעיתים רצון עז "לשבור את הכלים", כלומר לחדול לחלוטין מהשימוש בצ'אטים, אך מציינת שקשה לה מאוד לעצור את הדפוס הזה במיוחד ברגעים של לחץ וחרדה.
המקרה מעלה גם שאלות טיפוליות רלוונטיות. לדוגמה, עד כמה ראוי להתמקד במאפיינים ההתמכרותיים של השימוש בצ'אטים? האם נכון יהיה לנתק את המטופלת לחלוטין מהשימוש בהם או שמא יש להציע תהליך הדרגתי שמאפשר לה למצוא תחליפים בריאים יותר? בנוסף, ניכר שיש צורך בביסוס יכולות ויסות רגשי שיעזרו לה להתמודד עם חרדה ולחץ בדרכים שאינן מסתמכות על מקורות חיצוניים שאינם מועילים.
מעבר לכך, נראה שחשוב לבחון את התפיסות של המטופלת ביחס לערך העצמי שלה ולבדוק כיצד תחושות של חוסר ערך ושליטה משפיעות על הבחירות שהיא עושה. תחושת הערך העצמי הנמוכה שעליה היא מדווחת משפיעה על האופן שבו היא חווה דחייה, גבולות ונראות, והדבר מתבטא באופן ישיר בהתנהגותה במרחבים המקוונים.
אחת השאלות המרכזיות שעולות מהמקרה היא מערכת היחסים המורכבת של המטופלת עם אינטימיות וגבולות, בעיקר בזוגיות אך גם במרחבים אחרים של חייה. המטופלת מתארת תחושות של חרדה עמוקה כאשר היא חווה ריחוק מבן הזוג, תחושות שמתעצמות למצבי עצב קיצוני ותחושת ריקנות. לעומת זאת, בתקופות שבהן הקשר טוב ומתפקד, המטופלת חווה תחושת ביטחון, חיבור והנאה שמדגישים את האיכויות החיוביות של מערכת היחסים. עם זאת, ניכר כי המעברים החדים בין הקרבה לבין הריחוק מייצרים עבור המטופלת מעגל מתמשך של פחד, צורך בחיזוק חיצוני וחוויות של חוסר יציבות רגשית.
ההתמודדות שלה עם חרדת נטישה מודגשת גם בקשר שלה לצ'אטים ולשיחות עם אנשים זרים, במיוחד כאשר היא מתארת את הצורך שלה להרגיש נראות, גם אם באופן זמני ורעיל. היא מתארת דפוס שבו, ברגעי משבר בזוגיות, היא מחפשת "בריחה" רגשית מהמצב על ידי פנייה לצ'אטים, אך עם הזמן חווה בושה, אשמה ותחושה של פגיעה עצמית. חרדת הנטישה שנחשפת כאן קשורה ככל הנראה לחוויות עבר של פגיעות וניצול, אשר חיזקו אצלה את הפחד שמערכות יחסים אינטימיות יגרמו לה כאב או דחייה.
בתיאור מערכת היחסים שלה עם בן זוגה, המטופלת מדגישה את החשיבות שהיא רואה בו ואת הניסיונות שלו לתמוך בה. עם זאת, היא מזהה את הקושי שלה לשמור על גבולות פנימיים, במיוחד בתקופות של קונפליקטים זוגיים. חרדת הנטישה הופכת את בן הזוג לדמות מרכזית שהיא תלויה בה רגשית, דבר שמוביל לעומסים על הקשר ולתחושת מיצוי משני הצדדים. המטופלת מתארת גם תחושה של בלבול ביחס לרצון שלה: מצד אחד היא רוצה לשמר את הקשר, להעמיק בו ולמצוא יציבות, אך מצד שני יש לה רגעים שבהם היא מרגישה שהיא זקוקה לשינוי משמעותי, אולי אפילו פרידה, כדי להתמודד עם עצמה בצורה יסודית.
האתגר כאן הוא כפול. מצד אחד, יש להבין כיצד חוויות העבר שלה יצרו את הדפוסים הרגשיים שבהם היא מתקשה לייצר אינטימיות יציבה ולנהל חרדת נטישה. מצד שני, חשוב להתבונן על הקשר הזוגי הנוכחי ולזהות האם ואיך ניתן לחזק אותו באופן שיעזור לשניהם. המטופלת מדגישה את תחושת התשישות של שניהם מהניסיונות החוזרים ונשנים לתקן את הקשר, דבר שמעלה את השאלה האם ייתכן שמערכת היחסים דורשת תמיכה חיצונית שתספק מסגרת לעיבוד הקשיים.
מעבר לכך, חשוב להבין את מערכת היחסים שלה עם עצמה בכל הנוגע לגבולות פנימיים. כאשר היא מתארת את הצ'אטים, ניתן לראות שהיא חווה את עצמה כמי שאין לה שליטה מלאה על התנהגותה, דבר שמוביל אותה להרגיש פגיעה ומתוסכלת. תחושת האשמה שמלווה את ההתנהגות הזו יוצרת מעגל של פגיעה עצמית רגשית, שבו היא גם מבקרת את עצמה וגם מתקשה להפסיק את הדפוס ההתנהגותי.
תהליך טיפולי במקרה כזה יידרש להתמקד בכמה מישורים: ראשית, הבנה עמוקה של מקורות חרדת הנטישה והאופן שבו היא מעצבת את הבחירות הרגשיות של המטופלת. שנית, פיתוח מיומנויות ליצירת גבולות פנימיים וחיצוניים שיאפשרו לה לנהל את הדחפים שלה ולהרגיש שליטה רבה יותר על ההתנהגות שלה. שלישית, חקירה של מערכת היחסים הזוגית והאפשרות לבסס דינמיקות חדשות שיתמכו בצרכים הרגשיים של שני הצדדים.
המורכבות של המקרה דורשת עבודה רגישת-טראומה, שתיקח בחשבון את ההיסטוריה האישית של המטופלת ואת האופן שבו היא ממשיכה להשפיע על חייה כיום. בעבודה כזו יש לשלב בין מענה לצרכים העכשוויים של המטופלת לבין יצירת מסגרת שבה היא תוכל לעבד באופן הדרגתי את חוויות העבר שלה ולהגיע למקום שבו היא מרגישה יציבה ובטוחה יותר בעצמה ובמערכות היחסים שלה.
המקרה הנוכחי מעלה שאלות משמעותיות על האופן שבו דינמיקות זוגיות משפיעות על דפוסי ההתמודדות הרגשית של המטופלת. מערכת היחסים שתוארה היא ארוכה ועמוקה, אך מאופיינת בגלים של קרבה ומשברים שמביאים את שני הצדדים למצבי שחיקה רגשית. בן הזוג מתואר כמי שנוכח במערכת היחסים ומנסה לתמוך, אך לעיתים נדמה כי המערכת הזוגית עצמה הפכה לזירה שבה חרדות העבר של המטופלת מוצאות ביטוי. מעניין לראות כיצד הצורך באינטימיות, לצד הקושי לשמר אותה לאורך זמן, מייצר עבור המטופלת תחושות סותרות של ביטחון וריחוק.
בתקופות שבהן מערכת היחסים טובה, המטופלת מתארת תחושות של שמחה, שיתוף פעולה הדדי, ואף חוויות של משמעות וסיפוק. היא מציינת כי השניים חולקים רגעים מצחיקים ונעימים, וכן שיש ביניהם היסטוריה משותפת משמעותית. עם זאת, כאשר המשברים מתעוררים, נדמה שהיכולת להתמודד עם הקונפליקטים נחלשת. המטופלת מתארת תחושה של חוסר אונים מול קשיים זוגיים, תחושה שמובילה אותה לרצות לברוח רגשית ולפנות לאותם צ'אטים מקוונים שמספקים לה מפלט זמני. דפוס זה מדגיש את הקשר בין הקושי בזוגיות לבין הדחף לפנות לנראות חיצונית כתחליף.
באופן כללי, הדינמיקה במערכת היחסים מציירת תמונה של מעגל: משברים בזוגיות מובילים לחרדה אצל המטופלת, החרדה הזו מביאה אותה לחפש נחמה במקום אחר, והתוצאה היא תחושת אשמה ובושה שמעמיקה את הריחוק הרגשי מהקשר הזוגי. בן הזוג, בתורו, מגיב לעיתים מתוך תסכול או עייפות, מה שמחזק עוד יותר את התחושה שאין מספיק ביטחון בתוך הקשר. במצבים אלו, המטופלת עשויה לחוש שהיא נקרעת בין הרצון לשמור על הקשר לבין הרצון לברוח ממנו ולמצוא לעצמה מקום חדש להתמודד עם הקשיים האישיים שלה.
חשוב לציין כי המטופלת מייחסת חשיבות רבה לקשר הזוגי ורואה בו עוגן רגשי מרכזי בחייה. הדבר ניכר גם כאשר היא מתארת את החשש שלה מפני פרידה, תחושה שהיא מתארת כמגבילה מאוד, כמעט פיזית. היא מציינת כי המחשבה על חיים ללא בן הזוג מעוררת בה פחד עמוק, אך גם מביעה רצון סמוי לבדוק אפשרות לפתוח דף חדש ולהתמודד עם עצמה בדרכים עצמאיות יותר. הקונפליקט הזה—בין הרצון לשמור על הקשר לבין הפחד שהוא לא תומך מספיק בתהליך השינוי האישי שלה—מוסיף למתח הרגשי שהיא חווה באופן מתמשך.
מבחינה טיפולית, יש כאן פוטנציאל לעבוד על כמה מישורים במקביל. ראשית, חשוב ליצור מסגרת שבה המטופלת תוכל לזהות את הצרכים שלה בתוך הקשר ולבחון האם וכיצד הם נענים. שנית, יש צורך לבדוק את דפוסי התקשורת בין בני הזוג ואת הדרך שבה הם מתמודדים עם קונפליקטים. לדוגמה, האם יש מקום לשיפור בתהליכי שיתוף, הבנה הדדית או בניית ביטחון רגשי? שלישית, ייתכן שיש צורך בעבודה אישית של המטופלת על הגבולות שלה בתוך הקשר, במטרה לאפשר לה לחוש יותר שליטה ויציבות רגשית.
הפרק הזה גם מעלה שאלות על תפקידו של בן הזוג בתוך התהליך הטיפולי. האם ראוי לשלב אותו בשלבים מסוימים בתהליך הטיפולי של המטופלת? האם יש צורך בתיווך שיסייע לשניהם להבין את הקשיים ולמצוא דרכים חדשות להתמודד איתם? ייתכן שהבחירה להכניס את בן הזוג למסגרת הטיפול, אפילו לזמן קצר, יכולה לספק פרספקטיבה נוספת ולשפר את ההבנה ההדדית.
בסופו של דבר, נראה כי מערכת היחסים הזוגית מהווה מראה לחוויות הפנימיות של המטופלת, כולל הפחדים, החרדות והקשיים ביצירת ביטחון ואינטימיות. תהליך טיפולי שמכוון הן לחיזוק הזוגיות והן לחיזוק הביטחון האישי שלה עשוי להיות המפתח ליצירת שינוי משמעותי.
המטופלת מתארת היסטוריה אישית מורכבת שמרכזת בתוכה חוויות חוזרות של פגיעות מיניות בילדות ובנעורים, לצד תחושה מתמשכת של בדידות רגשית. חוויות אלו אינן עומדות בפני עצמן, אלא מהוות את התשתית הרגשית שעליה נבנו דפוסי ההתמודדות והקשרים שלה לאורך חייה. השפעת הטראומות הללו על תפיסת העצמי ועל יכולתה של המטופלת ליצור קשרים אינטימיים ויציבים היא מהותית להבנת המקרה.
המטופלת מתארת ילדות שבה הוריה היו נוכחים פיזית, אך לא הצליחו להבחין בכאב שלה או לתת לו מקום. תחושת הבדידות שחוותה באה לידי ביטוי בחיפוש מוקדם אחר קשרים חלופיים במרחבים מקוונים, שם היא מצאה לראשונה "נראות" ואישור מסוים לקיומה. עם זאת, נראות זו הייתה פעמים רבות רעילה ומנוצלת, מה שהעמיק את תחושת הערך העצמי הנמוך שלה והוביל לפגיעות נוספות. המעגל הזה, שבו ניסיון לחפש קשר מוביל דווקא לפגיעה עצמית, ממשיך להתבטא גם כיום בחייה, בעיקר בדפוסי ההתמכרות לצ'אטים ובקשיים בזוגיות.
הטראומות שחוותה המטופלת יצרו בתוכה חוויות עמוקות של חוסר ביטחון ושל פחד מדחייה. הפגיעות שחוותה במרחבים שבהם ניסתה לבנות קשרים גרמו לה לפתח מנגנונים הגנתיים שמונעים ממנה להרגיש בטוחה בקשרים אינטימיים. היא מתארת חוויות שבהן היא חשה צורך להסתיר חלקים משמעותיים מזהותה או ממערכת היחסים הזוגית שלה במרחבים המקוונים, דבר שמבטא את הקונפליקט הפנימי בין הרצון להרגיש נראית לבין החשש שהיא תדחה או תנוצל שוב.
בנוסף, חוויות העבר הטראומטיות משפיעות על תחושת הערך העצמי שלה. המטופלת מתארת את הערך העצמי שלה כריק, דבר שמעצים את הצורך שלה לקבל אישור חיצוני אך גם גורם לה לחוש אשמה ובושה על כך שהיא תלויה באישור זה. תחושת הריקנות הזו מתעצמת במיוחד במצבים של משברים בזוגיות, כאשר היא חשה שאין לה עוגן רגשי פנימי להתמודד עם הקשיים. המורכבות הזו יוצרת מעגל של חיזוק עצמי שלילי, שבו הקושי להתמודד מוביל להתנהגות שפוגעת בתחושת הערך העצמי, מה שמוביל לעוד קשיים רגשיים.
אחת השאלות המרכזיות שעולות מהמקרה היא כיצד לעבד את הטראומות הללו בצורה שתאפשר למטופלת לשבור את הדפוסים שפיתחה לאורך השנים. הטראומות אינן רק חלק מהעבר שלה, אלא נוכחות באופן יומיומי בתפיסת העצמי שלה, ביחסים שלה עם אחרים ובאופן שבו היא מנהלת את רגשותיה. אחת המטרות הטיפוליות המשמעותיות במקרה זה תהיה לספק למטופלת מסגרת בטוחה שבה תוכל לעבד את החוויות הללו ולחזק את היכולת שלה להרגיש ביטחון בתוך עצמה ובמערכות יחסים.
במישור הטיפולי, ייתכן שיהיה צורך לשלב גישות שממוקדות בעיבוד טראומה, כגון EMDR או טיפול מבוסס מיינדפולנס, לצד עבודה ממוקדת על בניית ערך עצמי. הגישה הטיפולית תצטרך להתחשב בכך שהטראומות אינן רק זיכרונות רחוקים, אלא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה המטופלת חווה את עולמה הרגשי כיום. בנוסף, יש חשיבות להתייחס לקשר בין הטראומות לבין הדפוסים ההתמכרותיים שמאפיינים את התנהגותה כיום, ולמצוא דרכים לבסס יכולות של ויסות רגשי ושליטה עצמית.
תהליך העיבוד הטיפולי עשוי להיות הדרגתי, ומטרתו אינה רק להתעמת עם זיכרונות העבר, אלא גם לבנות תחושת יציבות פנימית שתאפשר למטופלת להתמודד טוב יותר עם קשיים רגשיים בהווה. העבודה על חוויות העבר עשויה גם לפתוח פתח לשינויים משמעותיים במערכת היחסים הזוגית, בכך שהיא תאפשר למטופלת לחוות קשר אינטימי ממקום בטוח יותר ופחות מושפע מהפחדים ומהחרדות שמלווים אותה כיום.
המטופלת מתארת את חייה כמאבק מתמשך בין הרצון להרגיש נראות, אהבה וביטחון לבין הצורך להגן על עצמה מפני פגיעות נוספת. מנגנוני ההגנה שפיתחה לאורך השנים, במיוחד בעקבות חוויותיה הטראומטיות, ממלאים תפקיד חשוב באופן שבו היא מנהלת את עולמה הרגשי. מנגנונים אלו אינם רק "תוצרים" של העבר, אלא כלים שדרכם המטופלת מנסה לשמר תחושת שליטה ולמנוע את חוויית הכאב שמלווה אותה. יחד עם זאת, נראה שמנגנוני ההגנה הללו הפכו במובנים מסוימים למקור לקשיים ולמעגלים מעכבים בחייה.
אחד ממנגנוני ההגנה המרכזיים שניתן לזהות במקרה זה הוא הנטייה לברוח רגשית, במיוחד במצבים שבהם המטופלת חווה לחץ, חרדה או חוסר יציבות בזוגיות. הפנייה שלה לצ'אטים מקוונים מהווה למעשה ניסיון להרחיק את עצמה מהכאב או מהקונפליקט המיידי שהיא חווה. הצ'אטים מספקים לה מפלט שבו היא יכולה להרגיש נראות ואישור זמניים, אך הדבר בא על חשבון ההתמודדות הישירה עם הקושי. הבריחה הזו יוצרת מעגל שבו חוויית הפגיעה העצמית והבושה שמלווה את השימוש בצ'אטים מגבירה עוד יותר את תחושת הריחוק מהערך העצמי שלה.
מנגנון הגנה נוסף שניכר הוא ההימנעות מחשיפה רגשית מלאה. המטופלת מתארת קושי לשתף אנשים קרובים, כולל את בן הזוג, במלוא חוויותיה הפנימיות. הדבר נובע מחשש לדחייה, שיפוט או פגיעה נוספת. במובן זה, ההימנעות מאפשרת לה לשמור על תחושת שליטה ולמנוע סיכון רגשי, אך באותו זמן היא מגבילה את יכולתה לבנות קשרים עמוקים ומשמעותיים. מערכת היחסים הזוגית שלה היא דוגמה לכך: היא מזהה את החשיבות של הקשר ואת התמיכה שבן הזוג מספק לה, אך מתקשה לבטא באופן מלא את הקשיים שלה ואת הצרכים הרגשיים שהיא חווה.
בנוסף, ניתן לזהות מנגנון של ביקורת עצמית חריפה, שממלאת תפקיד מרכזי בתחושת הערך העצמי הנמוך של המטופלת. היא מתארת את עצמה כמי שפוגעת בעצמה שוב ושוב, בין אם זה דרך השימוש בצ'אטים ובין אם זה דרך ההתנהלות בזוגיות. הביקורת העצמית הזו לא רק מחזקת את תחושת הריקנות שהיא חווה, אלא גם משמשת כמחסום בפני שינוי. המטופלת מתקשה להכיר בכוחותיה ובהצלחותיה, מה שמקשה עליה לפתח תחושת ביטחון ויציבות פנימיים.
אחד האתגרים הטיפוליים המרכזיים במקרה כזה הוא ליצור עבור המטופלת מרחב שבו היא תוכל לזהות את מנגנוני ההגנה שלה, להבין את התפקיד שהם ממלאים בחייה, ולבחון דרכים חלופיות להתמודדות עם הקשיים הרגשיים. תהליך כזה דורש רגישות רבה, שכן מנגנוני ההגנה הללו נבנו מתוך צורך להגן עליה מפני חוויות קשות, והם חלק בלתי נפרד מזהותה.
במישור הפרקטי, הטיפול יכול לכלול עבודה על זיהוי טריגרים שמפעילים את מנגנוני ההגנה. לדוגמה, המטופלת יכולה ללמוד לזהות את הרגעים שבהם היא נוטה לברוח לצ'אטים, ולפתח כלים שיעזרו לה להשהות את הדחף הזה. בנוסף, ניתן לעבוד על פיתוח מיומנויות תקשורת רגשית, שיאפשרו לה להביע את עצמה בצורה פתוחה ובטוחה יותר, הן מול בן הזוג והן מול עצמה.
היבט חשוב נוסף הוא עבודה על הפחתת הביקורת העצמית ועל פיתוח חמלה עצמית. המטופלת זקוקה לכלים שיאפשרו לה להתבונן בעצמה ובחוויותיה מתוך מקום של קבלה והבנה, ולא רק מתוך שיפוטיות ואשמה. חמלה עצמית יכולה לשמש כבסיס לתהליך שינוי עמוק, שבו המטופלת תוכל להתחיל לבנות תחושת ערך עצמי מבוססת ובריאה יותר.
בסופו של דבר, העבודה על מנגנוני ההגנה צריכה להיות משולבת בעבודה על חוויות העבר הטראומטיות, מתוך הבנה שמנגנונים אלו נוצרו כהתמודדות הישרדותית עם העבר. תהליך טיפולי ששם דגש על יצירת מרחב בטוח, על פיתוח מיומנויות חדשות ועל בניית ערך עצמי, עשוי לספק למטופלת את הכלים להתמודד עם חייה בהווה בצורה מאוזנת ומספקת יותר.
אחד המאפיינים המרכזיים במערכת היחסים של המטופלת עם בן זוגה הוא הדינמיקה המורכבת של תלות רגשית ופחד מאובדן. המטופלת מתארת תחושה של תלות רגשית עמוקה בבן זוגה, עד כדי כך שהמחשבה על חיים בלעדיו מעוררת בה פחד כמעט פיזי. פחד זה משמש כמנוע שמגביר את הדחף להיאחז בקשר גם כאשר היא מתמודדת עם תחושות של חוסר שביעות רצון או משברים בתוך הזוגיות. תיאור זה מצביע על כך שהקשר הזוגי אינו רק מסגרת רגשית אלא גם מעין "עוגן" עבור המטופלת, שמעניק לה תחושת ביטחון קיומית.
התלות הרגשית במערכת היחסים אינה מנותקת מהחוויות הטראומטיות שעיצבו את עולמה הפנימי של המטופלת. חוויות של דחייה, פגיעה וניצול שחוותה בילדותה ובנעוריה יצרו אצלה תפיסה פנימית של חוסר ערך עצמי ושל פחד מעמיק מפני נטישה. בן הזוג, בהיותו דמות משמעותית ויציבה יחסית בחייה, משמש עבורה כמעין "מקלט" מפני הפחד הזה. יחד עם זאת, התלות הזו יוצרת גם מתח ומעגלים שליליים בתוך מערכת היחסים. כאשר מתעוררים משברים או קונפליקטים, המטופלת נוטה לחוש חוסר אונים ואף תחושה של "אין חיים מחוץ לקשר", מה שמעצים את הפחדים והלחצים שהיא חווה.
המטופלת מתארת לעיתים רצון לסיים את מערכת היחסים כדי להתמודד עם עצמה ולבחון את יכולותיה להתמודד לבד. רצון זה מתנגש עם הפחד העמוק שהיא חשה מפרידה, פחד שמונע ממנה לבחון ברצינות אפשרות כזו. ניכר שהקשר הזוגי, על כל מורכבויותיו, הוא לא רק מסגרת רגשית אלא גם מבנה פסיכולוגי שמעניק לה תחושת זהות וביטחון. הפחד מאובדן הקשר אינו רק פחד מפני אובדן אהבה, אלא גם פחד מפני אובדן תחושת העצמי שקשורה במערכת היחסים.
יחסי התלות במערכת הזוגית יוצרים גם דינמיקה של תגובתיות רגשית מוגברת. המטופלת מתארת מצבים שבהם, כאשר היא חשה ריחוק רגשי או חוסר הבנה מצד בן הזוג, היא נוטה לחוות תחושות של חרדה, עצב עמוק ולעיתים אף תחושת ריקנות קיומית. תחושות אלו מובילות אותה לעיתים לבריחה רגשית לצ'אטים, שבהם היא מנסה למצוא נחמה או נראות, אך פעולה זו מעצימה את תחושת האשמה והבושה שלה ומחלישה עוד יותר את תחושת הערך העצמי שלה בתוך הקשר.
מבחינה טיפולית, יחסי התלות והפחד מאובדן מעלים את השאלה כיצד ניתן לבסס תחושת ערך עצמי וביטחון פנימי אצל המטופלת, כך שהיא תוכל להרגיש יותר יציבות גם כאשר הקשר הזוגי נמצא במשבר. המטרה אינה להקטין את החשיבות של מערכת היחסים, אלא לאפשר למטופלת לחוות את עצמה כדמות נפרדת ויציבה בתוך הקשר, מבלי שהזהות העצמית שלה תהיה תלויה לחלוטין במערכת היחסים.
אחת הדרכים לעשות זאת היא לעבוד עם המטופלת על חיזוק תחושת העצמי הנפרד. תהליך כזה יכול לכלול עידוד של פעילויות ומשאבים אישיים שאינם קשורים במערכת היחסים, כמו תחביבים, קשרים חברתיים או מטרות אישיות. במקביל, ניתן לעבוד על פיתוח מיומנויות של ויסות רגשי, שיאפשרו למטופלת להתמודד עם תחושות של חרדה וריקנות בצורה שאינה כוללת בריחה לצ'אטים או תלות מוגברת בקשר.
חשוב גם לבחון את הדינמיקה הזוגית מתוך פרספקטיבה רחבה יותר. ייתכן שיש צורך בהבניה מחדש של דפוסי התקשורת בין בני הזוג, כך שהם יוכלו להתמודד עם משברים בצורה שמחזקת את הקשר ולא מחלישה אותו. לדוגמה, ניתן לעבוד עם המטופלת על דרכים להביע את צרכיה ותחושותיה בצורה פתוחה ואותנטית, מבלי לחשוש מדחייה או מאובדן. הדבר עשוי לעזור לה לבסס תחושת ביטחון בתוך הקשר ולהקטין את התלות הרגשית.
לסיכום פרק זה, התלות הרגשית והפחד מאובדן במערכת הזוגית מהווים הן מקור תמיכה והן מקור לקשיים עבור המטופלת. עבודה על ביסוס תחושת העצמי הנפרד, לצד חיזוק הדינמיקה הזוגית, עשויה לאפשר לה לשמור על הקשר ממקום יציב ומועיל יותר, תוך שהיא ממשיכה לעבוד על פיתוח היכולת שלה להתמודד עם חרדותיה באופן עצמאי.
תפיסת הערך העצמי של המטופלת היא אחת הסוגיות המרכזיות שמשפיעות על חוויותיה הרגשיות ועל הבחירות שהיא עושה בחייה. המטופלת מתארת את עצמה כמי שחווה תחושת ריקנות עמוקה בכל הנוגע לערך העצמי שלה, ולעיתים מתארת את התחושה הזו במונחים של "ריק מוחלט". תפיסה זו אינה מנותקת מהיסטוריית החיים שלה, אך היא גם ממשיכה להיות מנציחה את עצמה דרך דפוסים של ביקורת עצמית מוגברת והתנהגויות שמובילות לאשמה ולבושה.
הביקורת העצמית של המטופלת מתפקדת כמעט כקול פנימי קבוע שמלווה את חוויותיה היומיומיות. היא מתארת תחושות של חוסר שביעות רצון מעצמה, במיוחד במצבים שבהם היא חווה את עצמה כמי שמפרה גבולות פנימיים או "פוגעת בעצמה", כמו בשימוש בצ'אטים או במצבים זוגיים שבהם היא חשה שאינה מצליחה להתמודד. קול הביקורת הזה אינו רק מגביר את תחושת הריקנות, אלא גם יוצר מעגל שבו המטופלת מרגישה שהיא אינה יכולה להתקדם או לשנות את מצבה.
ביקורת עצמית מוגברת זו נובעת ככל הנראה משילוב של גורמים: חוויות עבר של פגיעות, שבהן המטופלת למדה להפנות את האשמה כלפי עצמה; חוויות של דחייה רגשית מצד הסביבה בילדותה, שחיזקו את התחושה שהיא "לא מספיק טובה"; והצורך שלה לקבל אישור ונראות מבחוץ, שמוביל לכך שכל תחושה של כישלון או דחייה נתפסת כהוכחה לערך עצמי נמוך.
בנוסף, ניכר כי המטופלת מתמודדת עם קונפליקט פנימי מתמיד בין הרצון שלה להשתנות ולשבור דפוסים מזיקים לבין התחושה שאין לה את הכלים או היכולת לעשות זאת. היא מתארת רגעים שבהם היא חווה תחושת "שבירה", שבהם היא מרגישה שאינה יכולה להמשיך יותר, אך גם רגעים שבהם היא מנסה למצוא כוח פנימי להילחם במצבה. המתח הזה בין ייאוש לתקווה מוסיף לתחושת העומס הרגשי שהיא חווה.
תפיסת הערך העצמי הנמוך והביקורת העצמית גם משפיעות על מערכת היחסים הזוגית שלה. המטופלת נוטה לראות את עצמה כ"פוגעת בקשר", דבר שמוביל אותה להרגיש שהיא אינה ראויה לאהבה ולתמיכה. יחד עם זאת, היא גם מייחסת משמעות רבה למערכת היחסים ורואה בה מקור לחיזוק ולתקווה. הקונפליקט הזה בין תחושת חוסר הערך לבין הרצון לחוות אהבה ותמיכה הוא מרכזי בדינמיקה הרגשית שלה.
מבחינה טיפולית, העבודה על תפיסת הערך העצמי של המטופלת תצטרך לכלול כמה מישורים. ראשית, חשוב לזהות את המקורות של הביקורת העצמית ולבדוק כיצד הם משפיעים על הדימוי העצמי הנוכחי שלה. תהליך זה עשוי לכלול חקירה של זיכרונות ילדות, חוויות עבר ודפוסים משפחתיים, במטרה להבין כיצד נבנתה תפיסת הערך העצמי שלה וכיצד ניתן להתחיל לערער עליה.
שנית, יש צורך לעזור למטופלת לפתח קול פנימי חדש, המבוסס על חמלה עצמית ועל קבלה. תהליך כזה יכול לכלול עבודה ממוקדת על זיהוי רגעים שבהם היא מפעילה ביקורת עצמית, ועל פיתוח יכולת להשהות את התגובה הביקורתית ולהחליפה בתגובה שמבוססת על קבלה ואמפתיה. לדוגמה, המטופלת יכולה ללמוד לשאול את עצמה: "מה הייתי אומרת לחברה במצבי?", ולהפנות את אותו קול תומך כלפי עצמה.
שלישית, יש חשיבות לפיתוח תחושת ערך עצמי שאינה תלויה באישור חיצוני. הדבר עשוי לכלול חיזוק של משאבים פנימיים, כמו עיסוק בתחביבים, פיתוח יכולות אישיות והעצמת תחושת המסוגלות שלה. בנוסף, אפשר לשלב עבודה על הבנת הקשר בין חוויות העבר של המטופלת לבין דפוסי החשיבה הנוכחיים שלה, מתוך מטרה ליצור נרטיב חדש שמאפשר לה לראות את עצמה ואת חוויותיה מזווית שונה.
בסופו של דבר, המטרה היא לעזור למטופלת להתחבר לתחושת ערך עצמי מבוססת ובריאה יותר, שתאפשר לה להתמודד עם הקשיים הרגשיים בחייה ממקום של כוח פנימי וביטחון. העבודה על הערך העצמי היא תהליך ממושך ומורכב, אך היא עשויה להוות את הבסיס לשינוי משמעותי במערכות היחסים שלה ובתחושת הרווחה הכללית שלה.
המקרה הנוכחי מדגים כיצד בריחה רגשית הופכת לאסטרטגיה מרכזית בהתמודדות של המטופלת עם מצבים רגשיים מורכבים. המטופלת מתארת את השימוש בצ'אטים מקוונים לא כבחירה מודעת אלא כתגובה כמעט אוטומטית למצבים שבהם היא חשה עומס רגשי, חרדה, או ריחוק במערכת היחסים הזוגית. דפוס הבריחה הזה ממלא תפקיד כפול: מצד אחד הוא מספק הקלה זמנית ומשמש כ"מחסה" רגשי מפני התחושות הקשות, אך מצד שני הוא מחזק את תחושת הערך העצמי הנמוך ואת תחושת הפגיעה העצמית.
הבריחה לצ'אטים מתרחשת בעיקר ברגעים שבהם המטופלת חווה עומסים רגשיים משמעותיים. לדוגמה, היא מתארת את עצמה פונה לצ'אטים כאשר היא ובן זוגה נמצאים בקונפליקט, כאשר היא חשה בודדה או לא מובנת, או כאשר תחושת הערך העצמי שלה נפגעת. במצבים אלו, הצ'אטים משמשים לה כמעין "שסתום פריקה", שמאפשר לה להרגיש נראות זמנית או שליטה על המצב. יחד עם זאת, המטופלת מודעת לכך שהשימוש בצ'אטים אינו פתרון בריא, והיא מתארת תחושות של אשמה ובושה שמלוות את ההתנהגות הזו.
דפוס הבריחה לצ'אטים ממחיש את הקושי של המטופלת בוויסות רגשי, במיוחד במצבים של לחץ או משבר. המטופלת אינה מתארת יכולת להתמודד באופן ישיר עם התחושות שהיא חווה, אלא נוטה להימנע מהן באמצעות התנהגות כפייתית שמסיחה את דעתה מהקושי המיידי. התנהגות זו דומה לדפוסים התמכרותיים אחרים, שבהם הדחף לפעול נובע מתוך צורך להפחית את תחושת המצוקה ולא מתוך בחירה רציונלית או מודעת.
אחד ההיבטים המורכבים במקרה זה הוא התחושה הדואלית שהמטופלת חווה כלפי הצ'אטים. מצד אחד, היא רואה בהם מקור לנראות ולתמיכה רגעית, אך מצד שני, היא חשה שהם פוגעים בה ופוגעים בקשר הזוגי שלה. תחושת הדואליות הזו מעצימה את הקונפליקט הפנימי שהיא חווה, כאשר היא מוצאת את עצמה נקרעת בין הצורך להרגיש נראות לבין הרצון להפסיק את הדפוס שפוגע בה.
מבחינה טיפולית, הדפוס הזה דורש התמקדות בפיתוח כלים לויסות רגשי שיאפשרו למטופלת להתמודד עם תחושותיה בצורה אפקטיבית ובריאה יותר. אחת המטרות המרכזיות היא לספק למטופלת חלופות שיאפשרו לה לשבור את מעגל הבריחה הרגשי. לדוגמה, ניתן לעבוד על פיתוח מיומנויות זיהוי של טריגרים רגשיים, כך שהמטופלת תוכל לזהות את הרגעים שבהם היא מרגישה צורך לברוח לצ'אטים ולהשהות את התגובה האוטומטית שלה.
בנוסף, יש חשיבות לעבודה על פיתוח יכולת לחוות רגשות קשים מבלי להימנע מהם. גישות טיפוליות כמו DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי) יכולות להציע למטופלת כלים להתמודד עם רגשות בעוצמות גבוהות, תוך שילוב של מיומנויות מיינדפולנס, ויסות רגשי וסובלנות למצוקה. הכלים הללו יכולים לעזור למטופלת לפתח את היכולת להישאר נוכחת עם תחושותיה מבלי להרגיש שהיא חייבת לפעול כדי להימנע מהן.
מעבר לכך, תהליך העבודה הטיפולי יכול לכלול גם חקירה של הדחפים שמניעים את הבריחה הרגשית. לדוגמה, חשוב לבדוק מה הצורך הרגשי העמוק שהמטופלת מנסה למלא באמצעות הצ'אטים, והאם יש דרכים אחרות, בריאות יותר, למלא את הצורך הזה. כך, המטופלת תוכל ללמוד להכיר את הצרכים שלה ולהיענות להם בצורה שמקדמת את תחושת הרווחה האישית שלה.
בסופו של דבר, העבודה על דפוסי הבריחה הרגשית אינה רק שאלה של "עצירה" של ההתנהגות, אלא תהליך של חקירה והתמודדות עם המקורות הרגשיים שמניעים אותה. על ידי פיתוח כלים לויסות רגשי והתמודדות עם תחושות קשות, המטופלת תוכל לשבור את מעגל הבריחה ולפתח תחושת שליטה עצמית וביטחון פנימי גבוהים יותר.
המקרה הנוכחי מציג אתגר ייחודי ומורכב: המטופלת מתמודדת עם דפוסים שהשתרשו עמוק בזהותה לאורך שנים, אך יחד עם זאת, ניכרת בה תחושת כמיהה לשינוי ורצון להתחיל פרק חדש בחייה. היכולת שלה לזהות את הדפוסים המזיקים ולבטא באופן מילולי את רגשותיה מעידה על רמה גבוהה של מודעות עצמית, אך ניכר כי המודעות הזו לבדה אינה מספיקה כדי לשבור את מעגלי הפגיעה העצמית ולהניע שינוי. על כן, העבודה הטיפולית נדרשת לגעת בשורשי הבעיה, אך גם להציע למטופלת כלים פרקטיים ומובנים לבניית עתיד רגשי יציב ומספק יותר.
אחת המטרות המרכזיות בתהליך הטיפולי תהיה לעזור למטופלת ליצור נרטיב חדש על חייה—נרטיב שמבוסס על תחושת שליטה, חמלה עצמית, וחיזוק כוחות פנימיים. הנרטיב הנוכחי של המטופלת מתאפיין בתחושת "קורבנות פסיבית" במידה מסוימת, שבה היא רואה את עצמה כמי שנפגעה ונכשלת שוב ושוב בהתמודדות עם קשיים. שינוי נרטיב זה יכול להתבצע דרך זיהוי חוויות שבהן היא הפגינה חוזק, עמידות או יכולת להפיק תועלת ממצבים מאתגרים, והדגשת חוויות אלו כחלק בלתי נפרד מזהותה.
בתהליך בניית הנרטיב החדש, ניתן להשתמש בכלים של כתיבה אישית או טיפול נרטיבי. המטופלת יכולה לכתוב על רגעים משמעותיים בחייה ולהתמקד באירועים שבהם הצליחה להתמודד, למדה משהו חשוב על עצמה, או חוותה שינוי חיובי. כך, ניתן להתחיל ליצור תחושה של סיפור חיים שבו יש לה שליטה ובחירה, במקום תחושה של חיים שבהם הדברים "קורים לה" והיא מגיבה באופן פסיבי.
מעבר לנרטיב, חשוב לספק למטופלת מסלול ברור לשינוי מעשי, עם צעדים מדודים וישימים. לדוגמה, המטופלת יכולה להתחיל בהגדרת מטרות קצרות טווח שעוסקות בשינויים התנהגותיים ורגשיים. המטרות יכולות לכלול צעדים כמו זיהוי רגעי טריגר לשימוש בצ'אטים והחלפתם בפעולות בריאות (כמו הליכה, מדיטציה או שיחה עם אדם קרוב), עבודה על חיזוק גבולות רגשיים במערכת הזוגית, או השתתפות בקבוצות תמיכה אנונימיות לניהול תחושות של ערך עצמי נמוך.
חשוב גם לעבוד על חיזוק תחושת השליטה של המטופלת על חייה. המטופלת מתארת פעמים רבות תחושות של "חוסר יכולת להפסיק" או "חוסר ברירה" במצבים מסוימים, דבר שמוביל לתחושת תקיעות רגשית ופגיעה בערך העצמי. בעבודה הטיפולית, ניתן להתמקד בזיהוי ובחיזוק של תחומי חיים שבהם המטופלת כן מרגישה שליטה או השפעה, ולהרחיב את התחושה הזו לתחומים נוספים. לדוגמה, אם המטופלת מרגישה מסוגלות בתחום מקצועי או חברתי מסוים, ניתן להשתמש בתחושת ההצלחה הזו כדי לבנות ביטחון גם בתחומים רגשיים.
אחת השאלות המרכזיות שעלו לאורך המקרה היא שאלת מערכת היחסים הזוגית של המטופלת. בעוד שמערכת היחסים הזו מספקת לה ביטחון רגשי מסוים, היא גם מהווה זירה לקונפליקטים ולעיתים אף מחזקת תחושות של תלות וחוסר ערך. לכן, יש מקום לבחון כיצד ניתן לשפר את הדינמיקה הזוגית כך שתהיה בריאה ותומכת יותר עבור שני הצדדים. במידת האפשר, ניתן לשלב את בן הזוג בתהליך הטיפולי בשלבים מתקדמים, כדי לבחון דרכים לשיתוף פעולה ולבניית אינטימיות שמבוססת על תמיכה הדדית ופתיחות רגשית.
בסופו של דבר, יצירת שינוי משמעותי במקרה זה תדרוש גישה אינטגרטיבית שמשלבת בין עיבוד חוויות העבר, בניית מיומנויות חדשות להווה, ותכנון עתיד שמבוסס על נרטיב חדש. המטופלת נמצאת בצומת רגשי קריטי שבו היא יכולה לבחור בין המשך השימור של הדפוסים הישנים לבין התקדמות לעבר שינוי שיכול להוביל לחיים עשירים ומספקים יותר. המפתח להצלחה בתהליך זה יהיה יצירת מסגרת טיפולית בטוחה, שמאפשרת למטופלת להרגיש נראות, תמיכה ואמונה ביכולותיה לשנות את מסלול חייה.
