OCD אצל ילדים ונוער (מעודכן 2024)
רועי אבן | 05/03/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | פורסם 13/02/2024 14:30OCD – הפרעה טורדנית כפייתית מאופיינת בחווית מחשבות חודרניות ואובססיביות, אשר יכולות להיות מטרידות ולגרום לתחושות של חרדה משמעותית או דיכאון. אנשים הסובלים מ-OCD מתמודדים עם החרדה שהמחשבות האלו גורמות להם על ידי נקיטה בפעולות קומפולסיביות ורוטינות שונות, שמטרתן להקל על המחשבות הטורדניות או למנוע אותן. אך, לרוע המזל, אלו הן רק פתרונות זמניים שלא פותרים את הבעיה בשורשה ולעיתים אף מחמירים את המצב על ידי יצירת מעגל של חרדה וקומפולסיות נוספת.
לטיפול ב-OCD קיימת גישה כפולה, הכוללת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) וטיפול תרופתי. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מכוון לעזור למטופלים לזהות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות שמזינים את ה-OCD, בעוד שהטיפול התרופתי, בדרך כלל באמצעות מעכבי קליטה חוזרת של סרוטונין (SSRIs), מטרתו לשפר את המצב הרגשי ולהקל על החרדה.
בשנים האחרונות, השינוי בסיווג של OCD במדריכי האבחנה הפסיכיאטריים מצביע על הבנה עמוקה יותר של המחלה. בעבר הייתה מסווגת כחלק מהפרעות החרדה, אך כיום, עם הופעת המהדורה החמישית של ה-DSM (DSM-5), היא מוגדרת כחלק מקבוצת הפרעות נפרדת שכוללת גם הפרעות דומות כגון אגורפוביה והפרעת גוף דיסמורפית. זהו שינוי משמעותי שמשקף את ההבנה המעודכנת של ה-OCD כהפרעה בעלת מאפיינים ייחודיים. במדריך ה-ICD-10, OCD סווגה אחרת, אך צפוי שב-ICD-11 תיעשה התאמה לסיווגים החדשים.
ההבנה המתקדמת והשינויים בסיווג של OCD מדגישים את הצורך בגישה מותאמת אישית ורב-תחומית לטיפול בהפרעה, שתכלול לא רק טיפול תרופתי אלא גם גישות טיפול פסיכולוגיות והתערבויות התנהגותיות ממוקדות. זו גישה שמטרתה להקל על הסימפטומים, לשפר את התפקוד היומיומי ואיכות החיים של הסובלים מ-OCD, ולהציע פתרונות אפקטיביים וארוכי טווח להתמודדות עם ההפרעה.
לפי המדריך הדיאגנוסטי DSM-5, אבחון של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) יתבצע כאשר מתקיימים מספר תנאים מוגדרים. תחילה, יש לזהות את נוכחותן של אובססיות או קומפולסיות, או שניהם יחד. האובססיות מתבטאות במחשבות, דחפים או תמונות חוזרות ונשנות שהן בלתי רצויות ולעיתים פולשניות, ומעוררות חרדה ומצוקה. הניסיון להתמודד עם האובססיות הללו יכול להתבטא בניסיון להתעלם מהן, להדחיק אותן או לנטרל אותן דרך מחשבה או פעולה אחרת, כאשר לעיתים קרובות פעולה זו נתפסת כטקסית. לעומת זאת, הקומפולסיות מתבטאות בהתנהגויות או פעולות מנטליות החוזרות על עצמן, אשר האדם מרגיש כמחויבות עזה לבצע, אולי בתגובה לאובססיה או לפי חוקים מאוד קפדניים.
הפעולות הקומפולסיביות נעשות במטרה להפחית חרדה או למנוע מצב נתפס כאיום, אך לעיתים קרובות הן לא מתאימות באופן ריאליסטי למצב שהן אמורות לטפל בו. כמו כן, כדי שאבחון של OCD יינתן, יש לוודא שהאובססיות והקומפולסיות גורמות לבזבוז זמן משמעותי, לרוב יותר משעה ביום, ומשפיעות לרעה על תפקודים חשובים בחיי היומיום של האדם, כגון התפקוד החברתי, המשפחתי והתעסוקתי.
נקודה נוספת לבדיקה היא שהאובססיות והקומפולסיות אינן נובעות ממצב רפואי כללי או משימוש בסמים או תרופות, וכי ההפרעה אינה ניתנת להסבר באמצעות מצב נפשי אחר. מצבים נפשיים אחרים, כמו הפרעת חרדה מוכללת או הפרעות ספציפיות כגון הפרעת גוף דיסמורפית או הפרעת חיטוט בעור, צריכים להישלל כדי לאשר את האבחון.
אבחון OCD לפי ה-DSM-5 מדגיש את הצורך להבין את האינטראקציות המורכבות בין המחשבות האובססיביות לבין ההתנהגויות הקומפולסיביות, ואת ההשפעה המשמעותית שלהן על חיי האדם. הקפדה על קריטריונים אלו בתהליך האבחון חשובה לזיהוי נכון של ההפרעה ולתכנון מדויק של תוכנית טיפול אפקטיבית, התואמת לצרכים הייחודיים של המטופל.
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) מתאפיינת בשני רכיבים מרכזיים שמשפיעים אחד על השני: האובססיות, שהן מחשבות חוזרות ונשנות המתעוררות באופן קבוע וגורמות לחרדה או מצוקה, והקומפולסיות, שהן פעולות או טקסים שהאדם מרגיש צורך כמעט בלתי נלאה לבצע בתגובה לאובססיות. אובססיות אלו יכולות להיות מורכבות ממחשבות או דחפים פולשניים, כמו חשש בלתי פוסק מזיהום או מהצורך להיות מושלם בכל דבר, אשר גורמים לאדם להרגיש מצוקה עצומה.
בתגובה למחשבות אובססיביות אלו, אנשים עם OCD מתחילים בפעולות קומפולסיביות, כמו שטיפת ידיים חוזרת ונשנית או בדיקות נעילה מרובות של דלתות וחלונות, בניסיון להרגיע את החרדה שהאובססיות גורמות. הקומפולסיות מתפקדות כסוג של טקס מנטלי או פיזי שמטרתו להביא להפחתת החרדה או למנוע את התרחשות של אסון כלשהו שהאדם חושש ממנו. אולם, פעולות אלו לרוב אינן מספקות הקלה ארוכת טווח ויכולות להפוך למחזור עצמי של חרדה שמחייב ביצוע חוזר ונשנה של הקומפולסיות.
התקפיות של המחשבות האובססיביות והצורך הקומפולסיבי לנקוט בפעולות כדי להתמודד עם אותן מחשבות יכולות להתערב במשמעותיות בחיי היומיום ולגרום לדחק רב, הן לסובלים עצמם והן לאנשים שבסביבתם. כמו כן, עקב הצורך התמידי לבצע את הקומפולסיות, רבים מרגישים שהם אינם מסוגלים לבצע אותן "נכון" או לסיימן לשביעות רצונם, מה שמוביל אותם לבצע את הפעולות שוב ושוב. המחזור הזה של אובססיות וקומפולסיות יוצר מעגל חוזר של חרדה, המאפיין את ההתמודדות עם ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית.
בעוד שההפרעה יכולה להיות מאתגרת מאוד, ישנם טיפולים אפקטיביים הכוללים טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שימוש בתרופות, ותמיכה פסיכוסוציאלית, אשר יכולים לעזור לאנשים לנהל את הסימפטומים ולשפר את איכות חייהם.
אובססיות וקומפולסיות במסגרת הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) יכולות לכלול מגוון רחב של נושאים, החל מדאגות בנוגע לניקיון והיגיינה ועד לחרדות הקשורות לדת, מוסר או מערכות יחסים. דוגמאות לאובססיות כוללות פחד עמוק מהידבקות במחלות קשות דרך חשיפה לחיידקים ווירוסים, דאגה מתמדת לגבי אפשרות של פגיעה באחרים באופן לא מתוך כוונה, או חששות מטעויות שעלולות לגרום לאסונות. אובססיות מיניות וקשורות לאגירה אובססיבית נוגעות לחששות לא רציונליים שלא מוצאים הבעה בחיי היומיום של רוב האנשים.
הקומפולסיות שמתלוות לאובססיות אלה משקפות ניסיון להתמודד עם החרדה שהן גורמות. למשל, פעולות שטיפה חוזרות ונשנות, בדיקה קפדנית של מנעולים, או ספירות וטקסים שנועדו למנוע אסון מדומיין. פעולות אלו יכולות להתפתח לרוטינות מורכבות שגוזלות זמן רב ומפריעות לתפקוד היומיומי של האדם.
אנשים הסובלים מ-OCD לעיתים קרובות חשים בושה עמוקה ואי-נוחות חברתית בגין ההתנהגויות הקומפולסיביות שלהם, דבר המוביל לסתירה והסתגרות. הם עלולים להרגיש כי אין ביכולתם לשתף את הסובבים אותם במצוקתם, מתוך פחד מאי הבנה או דחייה. מצב זה מחמיר את הבידוד והקושי לקבל טיפול ותמיכה.
עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על שכיחות גבוהה של הפרעה זו באוכלוסייה, מה שמחייב הכרה רחבה יותר בקרב הציבור ובקרב מקצועות הבריאות הנפשית. חשיבות ההכרה ב-OCD כהפרעה שניתן לטפל בה ולהתמודד עם התסמינים שלה היא מכרעת במעבר מהסתרה ובושה לקבלה וחיפוש עזרה מקצועית.
ההבדל המרכזי בין נטיות אובססיביות-קומפולסיביות עקרוניות לבין ההפרעה עצמה הוא בהשפעה של התנהגויות אלה על איכות החיים והתפקוד של האדם. כאשר האובססיות והקומפולסיות מהוות מכשול בחיי היום יום וגורמות לדחק ניכר, חשוב לפנות לקבלת עזרה מקצועית כדי ללמוד אסטרטגיות להתמודדות ולשיפור התפקוד.
כאשר מחשבות טורדניות חוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, תוך כדי שהן מלוות לעיתים בחרדה משמעותית, דופק לב מואץ, זיעה, ונטייה להתבודדות, התפתחות המצב יכולה להיות מורכבת וקשה לניהול. אנשים הסובלים מתסמינים אלו עשויים לחפש רגיעה זמנית באמצעות ביצוע טקסים שנועדו להפחית את החרדה, אך בפועל יכולים להעמיק את ההפרעה. הפנייה לעזרה מקצועית הופכת לנדרשת ומומלצת כדי להתמודד עם הפרעה זו באופן יעיל ובריא.
הטיפול המומלץ במצבים אלו כולל שילוב של גישות טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. במסגרת הטיפול התרופתי, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון מקבוצת מעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין (SSRIs) נמצא אפקטיבי, לעיתים בשילוב עם נוגדי פסיכוזה לא טיפוסיים, במטרה לייצר אפקט של אוגמנטציה או העלאת רמת התרופה בדם מבלי להגדיל את המינון.
במקביל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוכח כאפקטיבי במיוחד, והוא מתחלק למספר שלבים כולל ריאיון אבחוני לאישור האבחנה וזיהוי בעיות נוספות, פסיכו-חינוך להעמקת הידע על ההפרעה והמודלים התאורטיים המסבירים אותה, חשיפה ומניעת תגובה שבה הסובל מההפרעה נחשף לגירויים מעוררי מצוקה מבלי לבצע פעולות מקלות, ומניעת הישנות שמטרתה לשמור על הישגי הטיפול ולמנוע רגרסיה.
תמיכה מהסביבה החברתית והמשפחתית חשובה במיוחד, כאשר משפחה וחברים מתבקשים להתייחס באופן טבעי ולא להגיב באופן ישיר לטקסים, על מנת למנוע תחושת בושה ולעזור בהתמודדות עם ההפרעה. זהו חלק חשוב בתהליך ההחלמה, שכן הוא מעודד את הסובלים להמשיך ולהתמודד עם הקשיים, תוך שהם מרגישים מובנים ותומכים במסעם להתגבר על ה-OCD.
OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) מזוהה עם סדרה של מחשבות פולשניות ואובססיביות המובילות לתחושות של חרדה, דיכאון ומצוקה רבה. אותן מחשבות מניעות את האדם לנקוט בפעולות קומפולסיביות, שנועדו להקל על התחושות הללו אך למעשה לא מספקות פתרון ארוך טווח ולעיתים רק מחמירות את המצב. הטיפול הרווח ב-OCD משלב בין גישות פסיכותרפיות, בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המכוון לשינוי הדפוסים המחשבתיים וההתנהגותיים הקשורים להפרעה, לבין טיפול תרופתי עם תרופות ממשפחת ה-SSRI, המטרתן לשפר את המצב הרגשי ולהקל על החרדה.
בשנים האחרונות, השינוי בסיווג של ה-OCD במדריכי האבחנה הפסיכיאטריים, מהווה צעד חשוב בהבנה ובגישה לטיפול בהפרעה. בעבר נחשבה לחלק מהפרעות החרדה, ה-OCD מוגדרת כיום כחלק מקבוצת הפרעות נפרדת ב-DSM-5, יחד עם הפרעות דומות. ההבחנה הזו משקפת את ההבנה העמוקה יותר של המנגנונים הפסיכולוגיים והנוירו ביולוגיים הייחודיים ל-OCD, ותורמת לפיתוח שיטות טיפול יעילות יותר.
לקבלת טיפול מוצלח, חשובה ההבנה המעמיקה של האובססיות והקומפולסיות הספציפיות לכל אדם, כולל השפעתן על חיי היום יום והתפקוד החברתי והמקצועי. זיהוי מוקדם של הסימפטומים, יחד עם פנייה לעזרה מקצועית, יכולים למנוע התפתחות למצבים קיצוניים ולסייע בשיפור משמעותי של איכות החיים. התמקדות בשינוי דפוסי המחשבה וההתנהגות, ביחד עם תמיכה תרופתית, מהווה אסטרטגיה מרכזית בטיפול ב-OCD, שמטרתה להעניק למטופלים כלים להתמודדות עם ההפרעה ולשפר את תפקודם היומיומי.
הסבר מפורט והגיוני.
הטיפול הקרוי “cbt”, לא תמיד נעשה נכון.
שכן ישנה נטיה אצל מטפלים רבים, ״לדלג״ על הרכיב הקוגניטיבי מבחינת רצינותו ועומקו, ולמהר להגיע לרכיב ההתנהגותי בדמות הפרקטיקה הנקראת ׳חשיפה ומניעת תגובה׳.
מניעת תגובה לצורך הפנימי בעשיית טכס מנטרל, בלי שקדמו לזה תובנות קוגניטיביות חשובות, יכולות רק להגביר את המצוקה, וספק רב אם יש בהם תועלת כלשהי.
מקווה שמטפלים יקחו לתשומת ליבם נקודה חשובה זו.
