התקף חרדה (מעודכן בשנת 2024)

התקף חרדה

התקף חרדה מתואר כחוויה אינטנסיבית של פחד חד ובלתי צפוי, אשר מלווה לא אחת בתסמינים פיזיולוגיים בולטים כגון דפיקות לב מהירות, זיעה קרה, רעד, נשימות קצרות, ותחושת חנק. התופעה זו יכולה להתרחש בכל מקום ובכל זמן, ולעיתים קרובות ללא הזהרה מוקדמת או גורם מובהק, דבר המוסיף לתחושת החוסר נוחות והבלבול אצל הנפגעים. בעקבות הסימנים הגופניים החריפים, רבים מהנפגעים, במיוחד אלו שחווים התקף חרדה לראשונה, ממהרים לפנות לשירותי חירום רפואיים, מתוך הנחה שהם נפגעים מהתקף לב או מצב רפואי חירום אחר. זאת מחייבת בדיקה רפואית מעמיקה לשלול אפשרויות של תקלות בריאותיות חמורות ולהבחין בין תגובת פאניקה לבין מחלות קרדיווסקולריות או בעיות בריאותיות אחרות.

הבנת התקפי החרדה וההבדל ביניהם לבין מצבים רפואיים אחרים היא חיונית לטיפול הנכון והמתאים. הפרעות חרדה, אשר יכולות להיות מאופיינות בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים, דורשות גישה טיפולית מותאמת אישית הכוללת תרפיה פסיכולוגית, תמיכה רגשית, ולעיתים גם טיפול תרופתי. הכרה והבנה של סימני המחלה, יחד עם גישה רפואית מקיפה ותומכת, יכולות לאפשר לנפגעים לנהל חיים מלאים ופוריים, תוך התמודדות יעילה עם האתגרים הנפשיים הנלווים.

גורמים להתקף חרדה

התקפי חרדה הם תופעה מורכבת ומפחידה, המתרחשת כאשר מערכת הסימפתטית בגופנו, האחראית על תגובת "לחימה או בריחה", מופעלת באופן לא צפוי וללא נוכחות של איום ממשי. זהו מנגנון הישרדות עתיק יומין שנועד להגביר את היעילות והמוכנות של הגוף להתמודד עם סכנות אפשריות, על ידי שחרור של אדרנלין והורמונים נוספים שמעלים את רמת הערנות, מהירות הדופק, לחץ הדם, ונשימה. הפעלה זו מכינה את הגוף לתגובות קריטיות של לחימה, בריחה, או הקפאה במצבי חירום.

בניגוד לסיטואציות שבהן התגובה הסימפתטית מוצדקת ופועלת לטובתנו, בהתקפי חרדה היא מופעלת באופן שרירותי, גורמת לתחושת חרדה עזה, דופק מהיר, רעידות, הזעה, קוצר נשימה, סחרחורת, ותחושה כללית של חוסר שלווה, וכל זאת ללא כל סיבה ברורה או נראית לעין. גורמים שונים יכולים להקדים או להפעיל התקפי חרדה, כולל גורמים גנטיים, תנאים ביולוגיים מסוימים, חשיפה למתח מתמשך, חוויות מלחיצות או מפחידות, וגם שימוש בחומרים מסוימים או בתרופות שיכולות לעורר תגובה כזו.

התקפי חרדה אינם זרים לאנשים עם הפרעות אנכיות אחרות, כגון הפרעת OCD (אובססיבית-כפייתית) או אלו שחוו טראומה וסובלים מתסמונת פוסט טראומטית. חוויות טראומטיות או פרקי מתח חריפים וממושכים בחיים יכולים להוביל לפיתוח של התקפי חרדה, שמתבטאים לעיתים קרובות בתגובה היפראקטיבית של מערכת הסימפתטית. מערכת זו, שתכליתה להכין את הגוף להתמודדות עם סיטואציות חירום, יכולה להפעל גם בסיטואציות רגילות ולא מאיימות, כשהיא משחררת הורמונים כמו אדרנלין לזרם הדם, ובכך מייצרת תגובת חירום פנימית שאינה מתאימה למצב הקיים. כתוצאה מכך, הפרט יכול להרגיש תחושה בלתי מוסברת של פחד וחרדה, שאין לה בסיס במציאות הנוכחית, וזה מה שמאפיין בעיקר התקפי חרדה.

גורמים נוספים

כאשר מערכת הסימפתטית בגופנו מופעלת, היא יוצרת מגוון רחב של תגובות פיזיולוגיות המיועדות להכין אותנו למצבי חירום. התגובות הללו כוללות רעידות, שהן תוצאה של הזרמה מוגברת של דם לשרירים, מה שמכין אותם לפעולה מידית; דופק מהיר והזעה, ששניהם פועלים לאפשר זרימת דם מהירה וקירור של הגוף במקרה של מאמץ פיזי; כאבים בחזה ותחושה של מחנק, שעשויים להיות תוצאה של התכווצות שרירים ולחץ רגשי; נשימה מואצת, שמטרתה להגביר את החמצון לשרירים ואיברים חיוניים; סחרחורת ותחושת נימול בגפיים, המתרחשים כתוצאה משינויים בזרימת הדם ובחמצון; ותחושת ניתוק מהמציאות, שעשויה להיות תגובת הגנה של המוח במצבי לחץ קיצוניים.

במקרה של התקפת חרדה, מערכת הסימפתטית מגיבה כאילו הגוף נמצא בסכנה מיידית, אף על פי שאין שום איום אמיתי בסביבה. האדם נתון במצב של מתח רב ללא סיבה מובהקת, מה שיכול להגביר את התחושה של בלבול ובהלה, ולפעמים אף פחד ממוות. החוויה הזו, שבה הגוף מתכונן להתמודד עם איום שאינו קיים, יכולה להיות מבלבלת ומפחידה במיוחד, וליצור מעגל רשע של חרדה ופחד.

הגורמים המביאים להתפעלות לא מתאימה של מערכת הסימפתטית יכולים להיות רבים ומגוונים, כולל נטייה גנטית, מצבים נפשיים כמו חרדה או דיכאון, שינויים במצב הפיזי או ההורמונלי של הגוף, חוויות טראומטיות או מתח רגשי חריף. במקרים רבים, ייתכן שסביבות מסוימות או סיטואציות ספציפיות, כמו לחץ בעבודה או פחד ממקומות ציבוריים, יפעילו את התגובה הזו.

הטיפול בהתקפות חרדה מתמקד בלמידה והכרה של הסימפטומים, כדי שהאדם יוכל להבחין בינם לבין תגובות גופניות אמיתיות לאיום, ובכך לנסות למנוע או להפחית את עוצמת התגובה. טיפול תרפויטי, כמו תרפיה קוגניטיבית התנהגותית, יכול לעזור לאדם להתמודד עם המחשבות והרגשות המעוררים את החרדה, ולפתח אסטרטגיות להתמודדות עם מצבי לחץ. בנוסף, תרפיות הרגעה כמו מדיטציה, רלקסציה ואפילו טיפול תרופתי במקרים מסוימים, יכולים לתת כלים לניהול ושליטה על תגובות החרדה, ובכך להרגיע את מערכת הסימפתטית ולהחזיר את הגוף למצב של שקט ואיזון.

אבחון התקפי חרדה

ההתקפת חרדה, על פי הגירסה החמישית של המדריך האבחנתי והסטטיסטי (DSM-5), מתארת אירוע שבו מתגברת באופן מהיר תחושת חרדה עצומה או פחד נוראי, מגיעה לשיאה בתוך עשר דקות ומלווה בלפחות ארבעה מהסימפטומים הבאים:

1. דפיקות לב מהירות.
2. ייתר הזעה.
3. רעדות.
4. הרגשה שאתה מתחנק או שאתה לא מצליח להשיג מספיק אוויר.
5. כאבים או לחצים בחזה.
6. בחילה או תחושה של אי-נוחות בבטן.
7. תחושה של סחרחורת, הפסד שיווי משקל או תחושה שהעולם מסתובב.
8. דה-ריאליזציה (תחושה שאתה מנותק מהמציאות) או דה-פרסונליזציה (תחושה שאתה מנותק מגופך).
9. פחד שאתה עומד לאבד שליטה או שאתה עומד להשתגע.
10. תחושה שאתה עומד למות.
11. תחושת הירדמות או נימול בחלק מגוף ך.
12. גלי חום או צמרמורת.

מטופלים החווים חרדה, התקפות שמוגבלות לפחות מארבעה סימפטומים ולרוב כוללות רק סימפטום אחד או שניים. צרחה בלתי מנוגנת, בכי, כאבי ראש או אפילו צלצול באוזניים.

טיפול בהתקף חרדה

CBT גישה שנמצאה להיות מאוד יעילה בטיפול בהתקפי חרדה. טיפול CBT ככלי ראשון לטיפול בהתקפי חרדה. בנוסף, תרופות מסוג SSRI (מאכלסי שנהפך סרוטונין באופן סלקטיבי) הן שיטה אחרת שנמצאה כמועילה. ישנן מחקרים שמראים שגם טיפול פסיכודינאמי, שמחפש את השורשים של החרדה מהעבר הרחוק, יכול לסייע בהקלה מהירה של הסימפטומים.

CBT להתקפי חרדה מכיל שני שלבים מרכזיים:

1. השלב הקוגניטיבי: כאן, המטופל משיג מידע חשוב על ההתקפות שלו. מכיוון שחרדה מהתקף מתרכזת בעיקר בבלבול ובחרדה שהמטופל חווה, ההבנה שהתקף פאניקה הוא תוצאה של תנדנות פיזיולוגית ולא מסמל אי-יכולת או איום מיידי, יכולה להקל על החרדה של התקף פאניקה נוסף ולהפחית את הרגשות השליליים שהמטופל מרגיש.
2. השלב ההתנהגותי: בשלב זה, המטופל נחשף למצבים איומים ומתמגן מפני תגובות בהלה. זה כולל שני חלקים:

• הימנעות מהתנהגויות שהמטופל עשוי לבצע בניסיון להתמודד, אך בפועל הן עלולות להחמיא את התקפת החרדה או להגביר את הסיכוי להתקפות נוספות.
• חשיפה – התמודדות מתמדת ומתודעת עם תחושות גופניות שהמטופל מפחד מהן. המטופל למד להתמודד עם תחושות אלה במהלך הטיפול, ומוזמן לעשות זאת באופן עקבי בין הטיפולים. החשיפה מאפשרת לראות שאף על פי שהתחושות הן לא נעימות, הן אינן מהוות סכנה והוא יכול להתמודד עם אותן ללא התערבות רפואית.

?What is Cognitive Behavioral Therapy