פסיכותרפיה CBT מבוססת מיינדפולנס ו-ACT

שילוב טיפולי בין CBT, מיינדפולנס ו-ACT נפוץ כיום בקליניקות פסיכולוגיות רבות, אך לעיתים קרובות האינטגרציה נתפסת בעיקר כ"שימוש בטכניקות משלימות". במאמר זה נטען כי אינטגרציה עמוקה של שלוש הגישות אינה מסתכמת רק בהוספת טכניקות מעשיות, אלא מחייבת הבנה מעמיקה של האופן שבו עקרונות היסוד של כל גישה עשויים להפרות זה את זה באופן הדדי, וליצור תהליכים טיפוליים חדשים ואפקטיביים יותר.

CBT באופן מסורתי מדגיש שינוי קוגניטיבי ישיר של דפוסי חשיבה מזיקים לצד שינוי התנהגותי מבוסס חשיפה. למרות יעילות מוכחת במחקרים, גישת ה-CBT הקלאסית עשויה לעיתים להיתקל במגבלות קליניות משמעותיות: טיפול המתמקד יתר על המידה בשינוי ישיר של מחשבות והתנהגויות עלול ליצור התנגדויות אצל מטופלים החווים בושה, אשמה או קושי לקבל את התכנים הרגשיים והקוגניטיביים שלהם. כאן בדיוק טמון היתרון הייחודי בשילוב עם מיינדפולנס ו-ACT.

הטיפול מבוסס המיינדפולנס אינו מתמקד באופן ישיר בהחלפת מחשבות או בשינוי אקטיבי של תכנים פנימיים, אלא בפיתוח עמדה חדשה כלפי המחשבות והרגשות: עמדה של התבוננות בלתי-שיפוטית, קבלה סקרנית, ונוכחות מלאה ברגע הנוכחי. מיינדפולנס לא נועד רק להרגעה או להפחתת סימפטומים, אלא מסוגל לחולל שינוי עמוק במערכת היחסים של המטופל עם תכניו הפנימיים, ובכך "להכין את הקרקע" לעבודה הקוגניטיבית וההתנהגותית. אינטגרציה עמוקה פירושה להבין כיצד ההתבוננות הקשובה משנה את יכולת המטופל לבצע הערכה מחודשת ומדויקת יותר של המציאות שלו, ללא עיוותים קוגניטיביים מוגזמים הנובעים מלחץ או מהימנעות.

ACT מוסיף מימד נוסף וחשוב, שהוא התמקדות ביצירת "גמישות פסיכולוגית". על פי ACT, המטרה אינה להפחית או להעלים כאב רגשי באופן ישיר, אלא להרחיב את היכולת לקבל ולשאת אותו תוך מחויבות לערכים משמעותיים. שילוב ACT לתוך טיפול CBT מבוסס מיינדפולנס מאפשר מעבר מהתמקדות בצמצום הסימפטום ליצירת שינוי משמעותי וארוך טווח המבוסס על ערכים. כך, המטפל אינו פועל רק להפחתת אי-הנוחות, אלא מקדם באופן מודע את יכולתו של המטופל לבחור פעולה בעלת משמעות למרות כאב נפשי בלתי נמנע.

אינטגרציה אמיתית של שלוש הגישות הטיפוליות הללו מבוססת על ההכרה כי הן משלימות זו את זו באופן עמוק ומשמעותי: התבוננות קשובה (מיינדפולנס) מאפשרת להרחיב את היכולת לקבל את התכנים הקוגניטיביים והרגשיים באופן בלתי שיפוטי, מה שמפחית התנגדות ומגביר פתיחות לעבודה הקוגניטיבית (CBT). במקביל, ACT מאפשר להפוך את הקבלה הזאת לכוח מניע לפעולה המבוססת על ערכים, ולא רק להתבוננות פסיבית בתכנים הפנימיים.

מחקרים עדכניים (2022-2024) ממחישים כי אינטגרציה עמוקה כזו מובילה לא רק להפחתת סימפטומים בטווח הקצר, אלא גם לשיפור בגמישות הפסיכולוגית, בתחושת המשמעות והמסוגלות העצמית, ולהפחתת חזרתיות בהפרעות כמו דיכאון, חרדה והפרעות טורדניות-כפייתיות. במאמר זה נמשיך ונעמיק בהיבטים השונים של השילוב הקליני, תוך התבססות על מחקרים קליניים חדשים, במטרה להדגים את האופן שבו שילוב עמוק של CBT, מיינדפולנס ו-ACT עשוי לשנות את פני הפסיכותרפיה הקוגניטיבית-התנהגותית, ולהעניק למטופלים תוצאות קליניות מיטיבות ועמוקות יותר.

מהגמשת סכמות קוגניטיביות להרחבת תודעה: שילוב מיינדפולנס ב-CBT מתקדם

בשנים האחרונות גוברת ההבנה בקרב מטפלים כי שינוי סכמות קוגניטיביות, ובמיוחד אלו המעוגנות עמוקות באישיות המטופל, אינו מתאפשר תמיד באמצעות עבודה קוגניטיבית ישירה וסטנדרטית. סכמות שליליות ומגבילות המתפתחות על רקע טראומה, חסכים רגשיים משמעותיים, ביקורת חריפה בילדות, או דפוסי היקשרות לא בטוחים, הן לעיתים עמידות בפני טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות מסורתיות. במקרים אלו, השימוש במיינדפולנס במסגרת CBT מתקדם עשוי להוביל להישגים טיפוליים שאינם מושגים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי קלאסי לבדו.

תרגול מיינדפולנס מאפשר למטופל לפתח עמדה פנימית של התבוננות סקרנית, חקרנית ומכילה כלפי הסכמות הקוגניטיביות, ללא תגובתיות אוטומטית. ההבדל המרכזי נעוץ בכך שהמטופל אינו מנסה "לשכנע את עצמו אחרת", אלא מתרגל התבוננות מודעת ומודעת-גוף בחוויות הרגשיות והתחושתיות הנלוות לסכמה השלילית. התהליך הטיפולי שנוצר באופן זה אינו רק "הגמשה קוגניטיבית" במובן השגרתי (של החלפת מחשבות שליליות במחשבות חלופיות או "חיוביות" יותר), אלא חוויה טרנספורמטיבית שבה המטופל לומד להחזיק במודעות את התוכן הקוגניטיבי והרגשי מבלי להזדהות עמו, ומבלי להיות מנוהל על ידיו.

מחקרים עכשוויים בתחום הנוירופסיכולוגיה הקלינית מראים כי תרגול קבוע של מיינדפולנס במסגרת CBT מתקדם משפיע לא רק על תוכן החשיבה המודעת, אלא על המערכת העצבית הקשורה ב-ויסות רגשי ובתגובה לגירויים מאיימים. סריקות מוח עדכניות (2021-2024) מלמדות שתרגול מיינדפולנס משולב עם עבודה קוגניטיבית-התנהגותית מייצר שינוי מבני ותפקודי באזורי מוח כמו האינסולה הקדמית (Anterior Insula) והקורטקס הפרה-פרונטלי המדיאלי (mPFC), אזורים הממלאים תפקיד חשוב בהערכה קוגניטיבית מחודשת של מצבים רגשיים מורכבים. השינוי הנוירולוגי שנמצא קשור בשיפור ניכר ביכולתם של מטופלים להתמודד עם מחשבות קשות ללא צורך בתגובה אוטומטית (Fight or Flight), ובכך מאפשר תהליך של עיבוד קוגניטיבי-רגשי עמוק, מקיף ויציב יותר.

בקליניקה, המשמעות היא שהמטופל אינו מתבקש רק "להבין" או "לשנות" את מחשבותיו, אלא מתרגל את היכולת להיות בנוכחות מודעת ויציבה, גם כאשר המחשבה או הרגש השליליים חזקים מאוד. תרגול זה מאפשר למטופל לפגוש ישירות סכמות קוגניטיביות עמוקות (כגון "אני לא ראוי לאהבה", "אני פגום", "אף אחד לא יכול להבין אותי") מבלי להישאב לתוכן הסכמה באופן המפעיל תגובות אוטומטיות של הימנעות, הכחשה או תוקפנות עצמית. יתרון נוסף של תהליך זה הוא הפחתת הבושה והאשמה המלוות פעמים רבות את הטיפול הקוגניטיבי הישיר בסכמות שליליות, בזכות הטמעת עמדה אמפתית וסקרנית המועברת למטופל באמצעות תרגול המיינדפולנס.

מיינדפולנס ככלי להעצמת עבודת החשיפה ההתנהגותית

למרות היעילות המוכחת של טכניקות חשיפה בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, אנשי מקצוע רבים מדווחים על קושי טיפולי משמעותי המתעורר כאשר המטופל מתקשה לשאת את תחושות החרדה, המצוקה והעוררות הפיזיולוגית הנלוות לתהליך. במקרים רבים, המטופלים נוטים לפתח תגובות התנגדות לא מודעות או אף רגרסיה בטיפול בעקבות חוויה לא מיטיבה של חשיפה. כאן טמון יתרון נוסף, ומשמעותי במיוחד, בשילוב תרגול המיינדפולנס כחלק אינטגרלי מתהליכי החשיפה ההתנהגותית.

בשנים האחרונות, מחקרים קליניים מתקדמים (2020-2024) מצביעים על כך שתרגול מיינדפולנס יכול להפוך את עבודת החשיפה העמוקה לנגישה, יעילה ונסבלת יותר עבור מטופלים הסובלים מחרדות קשות, הפרעות טורדניות-כפייתיות (OCD), ופוסט טראומה מורכבת. יתרה מכך, מטופלים שהשתתפו בתהליך חשיפה משולב במיינדפולנס דיווחו באופן עקבי על תחושת מסוגלות גבוהה יותר ועמידות פסיכולוגית משופרת בעת התמודדות עם גירויים מעוררי חרדה בטווח הארוך.

הסיבה המרכזית ליעילות שילוב המיינדפולנס בתהליך החשיפה נעוצה בשינוי מערכת היחסים של המטופל עם תחושות החרדה עצמן. במקום להתייחס לחרדה כאל תחושה מאיימת שיש להפחית מידית, המיינדפולנס מלמד את המטופל לפתח עמדה חדשה, חוקרת ומקבלת, כלפי התחושות והתגובות הפיזיולוגיות שלו. מחקרים אחרונים בתחום הטיפול ההתנהגותי מראים כי תהליך זה אינו רק מפחית חרדה בטווח הקצר, אלא תורם באופן משמעותי להפחתת ההימנעות העתידית וליצירת עמידות פסיכולוגית (Resilience) יציבה לאורך זמן.

במחקרי fMRI עדכניים בתחום הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, נמצא כי תרגול מיינדפולנס במסגרת חשיפה משנה באופן ניכר את תגובת האמיגדלה (Amygdala) – האזור המוחי המרכזי האחראי על עוררות פחד ותגובת "לחימה או בריחה". המטופלים, אשר תורגלו במיינדפולנס טרם ובמהלך החשיפה, הציגו תגובות מוחיות מופחתות באופן משמעותי לגירויים מעוררי חרדה, לצד הפעלה מוגברת של אזורי ויסות רגשיים בקורטקס הפרה-פרונטלי. המשמעות הקלינית של ממצאים אלו היא יכולת המטופל להישאר בנוכחות מודעת בזמן התהליך, תוך שהוא לומד לשאת את תחושות החרדה במקום להימנע מהן.

במובן הקליני, שילוב מיינדפולנס בתהליך החשיפה ההתנהגותית מאפשר למטפל להשתמש בחשיפה באופן מדויק יותר, תוך הפחתת סיכון לטראומטיזציה חוזרת או להימנעות עקיפה. המטפל יכול להנחות את המטופל לבצע חשיפה מודעת – הכוללת התמקדות מודרכת, קשובה ואמפתית בחוויה הרגשית והפיזית, ולא רק "לעבור דרכה". גישה זו מעצימה את יכולת המטופל לבצע אינטגרציה פנימית בין החוויה המאיימת לבין יכולת ההתמודדות שלו בפועל, ובכך מונעת ניתוק רגשי או תגובות הגנתיות קיצוניות (כמו דיסוציאציה או הצפה).

לבסוף, תרגול המיינדפולנס במסגרת החשיפה ההתנהגותית מייצר מרחב חדש של בחירה וחופש פנימי עבור המטופל. מרחב זה מאפשר למטופלים להבין כי החרדה עצמה איננה בהכרח האויב שיש להעלים בכל מחיר, אלא חוויה אנושית שהופכת נסבלת ומאיימת פחות כאשר מתאפשרת חקירה מודעת וסקרנית שלה. בכך, שילוב המיינדפולנס לא רק מעצים את החשיפה בטיפול ה-CBT, אלא יוצר תהליך טיפולי עמוק, אנושי ומחובר יותר למציאות החוויה הפנימית של המטופל.

יישום ACT לקידום עיבוד רגשי בטיפול CBT

היכולת לעבד רגשות קשים ומורכבים עומדת בבסיסם של טיפולים פסיכולוגיים מוצלחים. עם זאת, אחת הביקורות המרכזיות כלפי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי המסורתי היא נטייתו לעיתים קרובות להתרכז בהקלה על סימפטומים גלויים או בשינוי התנהגותי ישיר, מבלי להקדיש תשומת לב מספקת לעיבוד רגשי עמוק, החיוני במיוחד בטיפול בטראומות, דיכאון כרוני, או הפרעות אישיות. בעשור האחרון, הטמעת גישת ACT (טיפול בקבלה ומחויבות) בתוך CBT מתקדם מציעה פתרון קליני מבטיח במיוחד לבעיה זו, ומאפשרת תהליך עיבוד רגשי משמעותי יותר.

החידוש המרכזי ש-ACT מביאה לתוך ה-CBT מתמקד בשני עקרונות מרכזיים: קבלה רדיקלית של חוויות פנימיות בלתי נעימות, ומחויבות אקטיבית לערכים אישיים. בניגוד לגישות קוגניטיביות מסורתיות, המנסות לעיתים להחליף, לשנות או לתקן באופן ישיר את התוכן הרגשי השלילי, ACT מלמדת את המטופלים ליצור מרחב פנימי שבו ניתן להחזיק רגשות קשים מבלי לנסות בהכרח לשנות אותם. שינוי מהותי זה בתהליך הטיפולי מאפשר למטופלים לעבור מעמדה של מלחמה או הימנעות רגשית אל עמדה של קבלה פעילה ומודעת של הרגש. קבלה זו אינה פאסיבית, אלא חלק מתהליך המאפשר עיבוד עמוק וממושך של תכנים רגשיים שהודחקו או נזנחו בעבר.

מחקרים אחרונים בתחום ACT (2022-2024) מדגימים כיצד גישה זו משפרת באופן מובהק את יכולת המטופלים להתמודד עם רגשות קשים כמו עצב, אשמה, בושה, וחרדה עמוקה. בפרט, מחקרי דימות מוחי (נוירו-אימג'ינג) מדגימים כיצד תהליכי ACT יוצרים שינוי משמעותי בתגובות מערכת הלימבית, ומגבירים את הפעילות באזורים פרונטליים הקשורים לוויסות רגשי וליכולת לקבל ולשאת רגשות מורכבים לאורך זמן. שילוב זה של קבלה ומחויבות בפועל לערכים האישיים מאפשר למטופל להתייחס לרגשות כואבים כאל חלק בלתי נפרד מחיים משמעותיים, ולא כאל מכשול שיש להימנע ממנו בכל מחיר.

מבחינה קלינית, שילוב ACT בטיפול CBT מייצר הזדמנות לעיבוד רגשי מעמיק עוד יותר, על ידי יצירת דיאלוג חדש ומדויק יותר בין רגשות שליליים לערכים אישיים משמעותיים. למשל, אדם המתמודד עם טראומה מורכבת, אשר חווה רגשות אשמה קשים על כך שלא הצליח למנוע פגיעה בעצמו או באחרים, עשוי להיעזר ב-ACT כדי לפתח יכולת להחזיק ברגש האשמה מבלי לנסות להעלים אותו מיד. במקום זאת, הוא לומד להפוך את האשמה לכלי לגילוי מחודש של ערכיו העמוקים – כמו חמלה, אחריות וקשר אנושי משמעותי – ולהשתמש בהם כמנוף להתפתחות אישית. בדרך זו, הרגש הקשה עובר עיבוד עמוק יותר, מבלי שהמטופל יצטרך להילכד במאבק אינסופי עם עצמו.

שילוב ACT בטיפול CBT מתקדם תורם משמעותית גם ליכולת המטפל לנוע בקליניקה באופן גמיש יותר בין שינוי לקבלה. המטפל כבר אינו חייב להיצמד לשינוי מיידי של הסימפטומים, אלא מסוגל להדריך את המטופל באופן רגיש ומדויק יותר אל מרחב רגשי שבו מתקיימים במקביל כאב, קבלה, ומשמעות. העומק שנוצר בתהליך זה מאפשר למטופלים רבים, אשר התקשו בעבר לקבל או לשאת את הרגשות הקשים שלהם, לעבור מעיסוק אובססיבי בהפחתת הרגש, אל פעולה אקטיבית ומחויבת המכוונת לערכיהם העמוקים ביותר.

בין חמלה עצמית להמשגה קוגניטיבית מחודשת: העמקת הטיפול באמצעות מיינדפולנס ו-ACT

אחת ההתפתחויות המעניינות והחשובות בטיפול CBT מתקדם היא השילוב של תרגולי חמלה עצמית, המבוססים על מיינדפולנס ו-ACT, ככלי מרכזי לשינוי מערכות יחסים פנימיות אצל המטופל. תרגולי חמלה עצמית אינם מהווים רק טכניקה טיפולית נוספת אלא משנים באופן עמוק את המרחב הפסיכולוגי שבו המטופל פועל וחושב. באופן ספציפי, תרגולים אלו יכולים לסייע בשינוי יסודי של סכמות קוגניטיביות עמוקות במיוחד – סכמות של ביקורת עצמית, בושה, אשמה כרונית, ותחושות של פגימות בסיסית ובלתי ניתנת לתיקון.

ממחקרים עדכניים עולה כי השימוש בתרגול חמלה עצמית במסגרת CBT מבוסס מיינדפולנס ו-ACT מאפשר למטופלים ליצור מרחב חדש ואמפתי בתוך עצמם. מרחב זה מאפשר למטופל להתבונן ולהכיל את החלקים הכואבים ביותר באישיותו ובזיכרונותיו, לא מתוך ביקורת פנימית נוקשה, אלא מתוך הכרה סקרנית, אנושית ומלאת חמלה. תהליך זה מאפשר שינוי בהמשגה הקוגניטיבית הפנימית: סכמות של ביקורתיות עצמית מוגזמת ("אני תמיד נכשל", "אני לא ראוי", "לעולם לא אצליח") אינן מתחלפות בצורה שטחית במחשבות חיוביות מלאכותיות, אלא מתרככות ומאבדות בהדרגה מעוצמתן הפוגענית.

בשנים האחרונות, מחקרי מיינדפולנס וחמלה עצמית (2021-2024) מצביעים על כך שתרגול מתמשך של חמלה עצמית במסגרת טיפולית יוצר שינוי מבני באזורים מוחיים הקשורים ליחס עצמי ולוויסות רגשי, ובפרט באזורי ה-mPFC (הקורטקס הפרה-פרונטלי המדיאלי), אזור מרכזי המעורב בבקרה עצמית, ביחסים בין-אישיים וביכולת לקבלה והכלה רגשית. המשמעות הקלינית של ממצאים אלו היא, כי המטופלים אינם רק "מרגישים טוב יותר", אלא מסוגלים להתייחס באופן משמעותית שונה כלפי רגשותיהם ותפיסתם העצמית, באופן המפחית באופן מהותי חרדה, דיכאון, והתנהגויות של פגיעה עצמית.

בנוסף, תרגולי חמלה עצמית במסגרת CBT מבוסס מיינדפולנס ו-ACT מאפשרים למטופלים להתמודד באופן עמוק עם תחושות אשמה ובושה קשות, שבאופן מסורתי קשה מאוד לשנות באמצעות התערבויות קוגניטיביות ישירות בלבד. בעזרת עמדה זו של חמלה עצמית, המטופל יכול להבין שהבושה והאשמה אינן בהכרח עדויות ל"פגם פנימי", אלא ביטויים של כאב אנושי המשותף לרבים, תובנה שמסייעת לו לנתק את הזדהותו האוטומטית עם רגשות אלו. תהליך זה מאפשר יצירת מרחב התבוננות מודעת שבו המטופל יכול לראשונה לתפוס רגשות אלו באופן פחות מאיים, ומתוך כך – לעבד אותם בדרך עמוקה יותר ומדויקת יותר מבחינה קוגניטיבית ורגשית.

ברמה הקלינית, השילוב של חמלה עצמית ומיינדפולנס בטיפול CBT מתקדם אינו מבטל את הצורך בטכניקות קוגניטיביות או התנהגותיות סטנדרטיות, אלא מעצים אותן באופן ייחודי. ההמשגה הקוגניטיבית מחדש של תחושות אשמה, כישלון או ביקורת עצמית, באמצעות חמלה עצמית, אינה מסתפקת ביצירת "מחשבות חיוביות" שטחיות, אלא מסייעת למטופלים לפתח חיבור עמוק ויציב יותר עם המציאות הפנימית שלהם, דבר המוביל לשיפור משמעותי במדדים טיפוליים שונים, כגון ירידה משמעותית בהימנעות, בשימוש לרעה בחומרים, או בהתקפי חרדה ודיכאון.

אתגרים קליניים ופתרונות מתקדמים בטיפול CBT מבוסס מיינדפולנס ו-ACT

למרות היתרונות הרבים והעדויות המחקריות המעודדות לשילוב בין CBT, מיינדפולנס ו-ACT, השדה הקליני מציב בפני מטפלים אתגרים ממשיים ביישום האינטגרציה בפועל. אתגרים אלו נוגעים הן לשונות בין מטופלים, הן למבנה האישיות שלהם, והן למוכנות הרגשית הנדרשת להחזיק מרחבים פתוחים של קבלה, התבוננות וערכים – לעיתים אף ללא פתרון מיידי. חלק מהמטופלים, בעיקר אלו שמגיעים עם סבל רב וציפייה לפתרון מהיר, מתקשים להכיל את הרעיון של קבלה או את הדרישה לנוכחות קשובה, ורואים במונחים אלו ביטוי לוויתור, חולשה, או חוסר פתרון.

בנוסף, קיימים מטופלים עבורם עבודת המיינדפולנס מעלה תחושות של הצפה או ניתוק, במיוחד בקרב מי שהתמודדו עם טראומות מורכבות או חוויות דיסוציאטיביות. ההתמקדות בתחושות הגוף או ברגש בלתי מעובד עשויה לעורר תגובות עוצמתיות של הימנעות, ניתוק, ואף ריאקטיביות כלפי המטפל. מטפלים שאינם מיומנים בזיהוי תגובות אלו עשויים לפרש אותן כהתנגדות, במקום כקריאה להתאמה עדינה יותר של הקצב ושל הכלים בהם נעשה שימוש. במקביל, השפה הערכית המובנית בתוך ACT – אף שהיא מאפשרת תהליך עמוק ומשמעותי – עלולה להיתפס כמטילה אחריות עודפת או מעוררת בושה, אצל מטופלים שהפנימו תפיסות של כישלון מוסרי או רגשי.

גם מצד המטפל קיימים אתגרים. אינטגרציה טיפולית מורכבת דורשת לא רק שליטה טכנית בכל אחת מהגישות, אלא גם גמישות טיפולית עמוקה, אינטואיציה מפותחת, ונכונות לשהות באי-ודאות. מטפלים שצמחו בתוך מערכות הכשרה נוקשות או מבוססות-פרוטוקול, עלולים לחוש חוסר ביטחון בוויתור על מבנה טיפולי קשיח, ולעיתים יעדיפו לחזור לעקרונות CBT קלאסיים גם כאשר ברור קלינית שהמטופל זקוק למשהו עמוק ורך יותר. גישה אינטגרטיבית מחייבת גם התבוננות עצמית של המטפל: נכונות לפגוש את האזורים הפגיעים שבו, לעבוד על עמדות שיפוטיות, ולתמוך בעצמו תוך שהוא תומך באחר.

ולמרות כל אלו, הספרות הקלינית מציעה פתרונות אפשריים. ראשית, קיימת חשיבות רבה לבניית ברית טיפולית מבוססת בטחון, רגישות וגמישות כבר מתחילת הטיפול. כשברית זו קיימת, ניתן להכניס את עקרונות המיינדפולנס וה-ACT בהדרגה, בהתאם ליכולת של המטופל לשאת מורכבות רגשית. כמו כן, השימוש במטאפורות חכמות מתוך ACT, יחד עם הנכחת חוויות פנימיות דרך מיינדפולנס ממוקד-תחושה ולא רק ממוקד-נשימה, מאפשר להפחית התנגדות ולהגביר תחושת שליטה.

שנית, חשוב להמשיג עבור המטופל את המשמעות של תהליך האינטגרציה: להסביר מדוע לפעמים לא ממהרים "להרגיע" או "להפחית" מיד, אלא בונים יכולת חדשה לשהות, לבחור ולחיות לפי ערכים גם לצד קושי. עבודה זו מחייבת בהירות מושגית של המטפל ויכולת לתווך את הגישה באופן שמתחבר לעולמו של המטופל – בין אם מדובר במתבגר, באדם דתי, או במטופל עם תסמונת רפואית מורכבת.

לבסוף, גם לקהילה המקצועית יש אחריות: טיפוח מערכי הכשרה מתקדמים למטפלים, הכוללים תהליך אישי והתנסות חווייתית במיינדפולנס ובערכים, לצד ידע תיאורטי ומחקרי, עשוי לתמוך ביצירת שדה טיפולי חדשני, רגיש ועמוק יותר. בטווח הארוך, אינטגרציה עמוקה בין CBT, מיינדפולנס ו-ACT אינה רק הרחבה של ארגז הכלים הטיפולי – אלא מהווה גישה פילוסופית וקלינית שלמה, אשר שואפת ליצור מפגש אנושי רחב, מכיל, ופועל לשינוי עמוק ועמיד לאורך זמן.

ביבליוגרפיה

Baer, R. A. (2003)
Mindfulness training as a clinical intervention: A conceptual and empirical review. Clinical Psychology: Science and Practice, 10(2), 125–143

Beck, J. S. (2011)
Cognitive Behavior Therapy: Basics and Beyond (2nd ed.). New York: Guilford Press

Forman, E. M., & Herbert, J. D. (2009)
New directions in cognitive behavior therapy: Acceptance-based therapies. In D.H. Barlow (Ed.), Clinical Handbook of Psychological Disorders (4th ed., pp. 378–411). New York: Guilford Press

Hayes, S. C., Strosahl, K. D., & Wilson, K. G. (2016)
Acceptance and Commitment Therapy: The Process and Practice of Mindful Change (2nd ed.). New York: Guilford Press

Kuyken, W., Warren, F. C., Taylor, R. S., Whalley, B., Crane, C., Bondolfi, G., ... & Segal, Z. (2016)
Efficacy of mindfulness-based cognitive therapy in prevention of depressive relapse: an individual patient data meta-analysis from randomized trials. JAMA Psychiatry, 73(6), 565–574

Neff, K. D. (2003)
The development and validation of a scale to measure self-compassion. Self and Identity, 2(3), 223–250

Parsons, C. E., Crane, C., Parsons, L. J., Fjorback, L. O., & Kuyken, W. (2017)
Home practice in mindfulness-based cognitive therapy and mindfulness-based stress reduction: A systematic review and meta-analysis of participants' mindfulness practice and its association with outcomes. Behaviour Research and Therapy, 95, 29–41

Segal, Z. V., Williams, J. M. G., & Teasdale, J. D. (2018)
Mindfulness-Based Cognitive Therapy for Depression (2nd ed.). New York: Guilford Press

Shapiro, S. L., Carlson, L. E., Astin, J. A., & Freedman, B. (2006)
Mechanisms of mindfulness. Journal of Clinical Psychology, 62(3), 373–386. https://doi.org/10.1002/jclp.20237

van der Kolk, B. (2014)
The Body Keeps the Score: Brain, Mind, and Body in the Healing of Trauma. New York: Viking