מניעת אוטיזם והפרעת קשב וריכוז באמצעות הימנעות מחשיפה לחומרים רעילים
26/05/2024 מיכל אלרן - פסיכותרפיסטית
מיכל אלרן - פסיכותרפיסטית | 12/10/2025 16:00בפברואר 2025 פורסם בכתב העת Counselling and Psychotherapy Research מחקר חלוצי שבחן את השפעתו של טיפול DBT על תסמינים רגשיים וקוגניטיביים בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז. עד היום רוב המחקרים התמקדו בהפרעת אישיות גבולית, בדיכאון או בפוסט טראומה, אך רק מעטים בדקו האם DBT יכול להועיל לאנשים שמתקשים לווסת את עצמם רגשית ולתפקד מנטלית עקב ADHD. החוקרת הראשית, נושין בסירי, הובילה צוות שביקש לענות על שאלה אחת פשוטה אך משמעותית: האם תהליך DBT קבוצתי, בן עשרה מפגשים, יכול לשנות את הדרך שבה אדם עם ADHD חווה את רגשותיו ומנהל את הקשב שלו.
המחקר נערך בעיר אספהאן שבאיראן, וכלל ארבעים משתתפים בגילאי שמונה עשרה עד ארבעים וחמש שאובחנו על פי DSM-5. כל הנבדקים היו ללא טיפול תרופתי ובלי טיפולים פסיכולוגיים אחרים במקביל, כדי לוודא שהתוצאות ייחסו רק להתערבות DBT. המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות: קבוצת ניסוי שעברה טיפול קבוצתי בשיטה, וקבוצת ביקורת שהמתינה לקבל טיפול לאחר סיום המחקר. כלי המדידה היו מגוונים, מבחני סטרופ, וויסקונסין, Tower of London, שאלון DERS לוויסות רגשי, ושאלון ASRS לתסמיני ADHD במבוגרים.
הממצאים הצביעו על מגמה ברורה: טיפול DBT שיפר באופן מובהק את יכולת ויסות הרגש, הפחית אימפולסיביות, שיפר קשב וריכוז ואף הפחית התנהגויות היפראקטיביות. יחד עם זאת, הוא כמעט שלא השפיע על יכולות תכנון וגמישות מחשבתית, תחומים הנתפסים כקוגניטיביים יותר ופחות רגשיים. בכך המחקר מציב את DBT לא רק כטיפול רגשי אלא גם כמודל משלים להתמודדות עם הפרעות קשב אצל מבוגרים, במיוחד במימד החווייתי וההתנהגותי של ההפרעה.
טיפול DBT, שפיתחה פרופ׳ מרשה לינהאן, נולד מתוך הצורך לגשר בין שני כוחות שנראים מנוגדים, קבלה ושינוי. במרכזו עומדת הגישה הדיאלקטית, הרואה באדם יצור מורכב שאפשר בו זמנית גם להבין את מצוקתו וגם לעודד אותו לשנות את דרכיו. בשונה מטיפול קוגניטיבי התנהגותי רגיל, DBT אינו מסתפק בזיהוי מחשבות לא מסתגלות ובשינוי התנהגות. הוא עוסק בעיקר בתרגול מתמשך של ויסות רגשי, סבילות למצוקה, נוכחות במיינדפולנס ותקשורת בין אישית יעילה. ארבעת התחומים האלו נחשבים לאבני היסוד של DBT, והם גם הליבה של הקשיים שמאפיינים אנשים עם הפרעות קשב וריכוז בבגרותם.
מבוגרים עם ADHD מתמודדים לעיתים קרובות עם התפרצויות רגשיות, קושי להתמודד עם תסכול, תגובות אימפולסיביות ואובדן מיקוד. חלקם חווים בושה ואשמה על התנהגויות אימפולסיביות, וחלקם נעים בין תקופות של אנרגיה מופרזת לבין ריק רגשי וחוסר מוטיבציה. טיפול DBT מעניק להם מערכת כלים מדויקת שמחזקת את היכולת לשים לב לרגע הנוכחי, לזהות את הסערה כשהיא מתחילה, ולהשהות את התגובה. בכך הוא אינו מבטל את הקושי, אלא עוזר להפוך אותו למשהו שניתן לנהל.
המנגנון הפסיכולוגי שזוהה במחקר של 2025 קשור לשיפור יכולת העיכוב הרגשי וההתנהגותי. מי שלמדו להשתמש בכלי DBT הצליחו להפעיל יותר בקרה בזמן אמת, דבר שהתבטא במדדים כמו מבחן סטרופ ומדדים של תשומת לב. במקביל, ניכר כי תרגול יומיומי של מיינדפולנס וצפייה עצמית הוביל להפחתה של תגובות אימפולסיביות ולתחושת שליטה גדולה יותר. התוצאות מצביעות על כך שטיפול DBT עשוי להשפיע לא רק על מצב הרוח אלא גם על תפקודים ניהוליים בסיסיים דרך מנגנוני ויסות עצבי וקשב פנימי.
במובן זה, המחקר מאשר תובנה שנצברה בשנים האחרונות בקרב פסיכולוגים קליניים: הקושי הרגשי והאימפולסיביות אצל מבוגרי ADHD אינם רק תופעת לוואי של ליקוי קשב, אלא חלק מליבת ההפרעה. לכן, טיפול DBT, המכוון ישירות למיומנויות וויסות ועמידה במצוקה, מתאים להם יותר משיטות שמנסות לשפר רק תכנון או ארגון.
אחת התרומות המשמעותיות של המחקר מ־2025 היא האופן שבו תוכנית ה־DBT הותאמה לקבוצה של מבוגרים עם ADHD, מבלי לאבד את המבנה המקורי של השיטה. החוקרת נושין בסירי וצוותה יצרו תוכנית בת עשרה מפגשים קבוצתיים, שכללה שילוב בין פסיכו חינוך, תרגול מעשי, ושיח על מצבים אמיתיים מחיי המשתתפים. ההנחה המרכזית הייתה ש־DBT צריך להיות קצר, ממוקד ונגיש במיוחד למי שמתקשים בהתמדה, בקשב ובשמירה על רצף למידה, תכונות המוכרות היטב בקרב מטופלים עם ADHD.
במפגש הראשון הושם דגש על בניית אמון וקביעת כללים פשוטים וברורים. לאחר מכן, בכל מפגש נוסף נלמדה מיומנות חדשה ונערך תרגול קבוצתי שמדמה מצבים מהחיים. המפגשים כללו בין היתר תרגול של סבלנות למצוקה, מודעות לגוף, ניהול זמן והשהיית תגובה. המטופלים התבקשו להביא דוגמאות משגרת יומם, סיטואציות בהן איבדו ריכוז בעבודה, התפרצו בזוגיות או נטשו משימות באמצע, ולנתח אותן בעזרת עקרונות DBT.
ייחודיות התוכנית הייתה בחיבור בין קונקרטיות לבין חוויה רגשית. החוקרים הבינו שמבוגרים עם ADHD זקוקים לטיפול שמדבר בגובה העיניים ולא נשאר ברמת מושגים מופשטים. לכן נעשה שימוש ביומני מעקב קצרים, בסימונים גרפיים, ובתרגילי נשימה קצרים שאפשר לבצע גם באמצע יום עבודה. השפה הייתה פשוטה אך לא פשטנית, והתרגול התמקד בביצוע חוזר של אותם עקרונות עד שהם הפכו לטבע שני.
המטפלים קיבלו הדרכה לשים לב במיוחד לשני ממדים: שמירה על קצב טיפול קבוע כדי לא לאבד את תשומת הלב של המשתתפים, ומתן חיזוק מיידי להישגים קטנים כדי למנוע תחושת כישלון. ההיעדרות מהמפגשים הייתה נמוכה מהצפוי, וכל ארבעים המשתתפים סיימו את הקורס. אחד הממצאים המשמעותיים שציינו החוקרים היה תחושת המסוגלות החדשה שעלתה בקרב המשתתפים. רבים מהם דיווחו שלא מדובר רק בהפחתת סימפטומים, אלא בתחושת שליטה חדשה על חייהם.
ההתאמות הללו ממחישות כיצד טיפול DBT מצליח להישאר נאמן לעצמו, שיטה מבוססת על קבלה ושינוי, תוך גמישות טיפולית שמאפשרת לאנשים עם ADHD לחוות הצלחה, התמדה ויכולת וויסות שלא הכירו בעבר.
הממצאים שפורסמו במחקר של 2025 מציירים תמונה ברורה: טיפול DBT משפר באופן ניכר את התפקוד הרגשי של מבוגרים עם ADHD. השיפור נמדד בכמה תחומים מרכזיים, ירידה של כשליש ברמות הדיסרגולציה הרגשית, הפחתה של כמעט ארבעים אחוז באימפולסיביות, שיפור במדדי הקשב והריכוז, וכן ירידה מובהקת במדדי ההיפראקטיביות. המעניין הוא שלא נמצא שינוי מובהק ביכולות התכנון והגמישות הקוגניטיבית, מה שמרמז על כך שהשפעתו של DBT ממוקדת יותר במערכת הרגשית מאשר במערכת הביצועית הגבוהה.
עבור פסיכולוגים ופסיכיאטרים, המסקנה הזו משמעותית במיוחד. היא מאירה את הצורך לטפל בהפרעת קשב לא רק דרך גישה קוגניטיבית או תרופתית, אלא גם דרך הבנה של הקושי הרגשי המובנה בה. רבים מהמבוגרים עם ADHD אינם סובלים רק מהסחות דעת או שוכחים משימות, אלא חווים הצפה רגשית, פגיעה בביטחון העצמי ותחושת כישלון מתמשכת. DBT מספק מענה מדויק בדיוק לנקודות האלה. הוא מחזק את היכולת לזהות את הסערה לפני שהיא משתלטת, ומלמד לעצור לרגע אחד לפני פעולה. זה רגע זעיר, אך הוא ההבדל בין איבוד שליטה לבין בחירה מודעת.
מבחינה נוירופסיכולוגית, ניתן להבין את התוצאות דרך מודלים של ויסות עצבי. תרגול חוזר של מיינדפולנס, סבילות למצוקה ושליטה באימפולסיביות עשוי להשפיע על מנגנונים במוח הקשורים לעכבה רגשית ולשליטה קוגניטיבית, כגון הקורטקס הפרה פרונטלי והאמיגדלה. מחקרים קודמים הצביעו על כך שמיינדפולנס ו־DBT משפרים את התקשורת בין אזורים אלו, מה שיכול להסביר את השיפור במדדי קשב ובהפחתת היפראקטיביות.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי יש לראות בממצאים התחלה בלבד. זהו מחקר פיילוט בקנה מידה מצומצם, והוא אינו מאפשר להסיק מסקנות כלליות לגבי כלל האוכלוסייה. אך עצם העובדה שהשיפור נצפה כבר לאחר עשרה מפגשים בלבד מצביעה על הפוטנציאל העצום של DBT כהתערבות קצרה, יעילה וזמינה גם למבוגרים שמתקשים לשמור על רצף טיפולי ארוך.
בעולם שבו הפרעת קשב במבוגרים מזוהה סוף סוף כהפרעה נפוצה ורב ממדית, המחקר מ־2025 מציב רמז חשוב גם למערכת הטיפול הישראלית. בישראל, מרבית המטופלים הבוגרים עם ADHD מופנים לטיפול תרופתי בלבד, לעיתים בשילוב עם הדרכה קוגניטיבית או אימון. טיפול DBT כמעט שאינו נחשב אופציה שגרתית במרפאות ציבוריות, ונתפס כטיפול המיועד לאוכלוסייה עם הפרעת אישיות גבולית. אך התוצאות החדשות מאתגרות את ההנחה הזו, ומציעות לראות ב־DBT כלי יעיל גם עבור מבוגרים שמתקשים לשלוט ברגש, לשמור על מערכות יחסים יציבות או להתמיד במשימות יומיומיות.
המשמעות המעשית היא כפולה. ראשית, יש מקום להרחיב את היצע ההכשרות המקצועיות בפסיכולוגיה קלינית כך שיכללו מודולים של DBT המותאמים ל־ADHD. פסיכותרפיסטים רבים בישראל כבר מתרגלים יסודות של מיינדפולנס ו־CBT, אך נדרשת אינטגרציה שתעזור להם לעבוד עם מצבי הצפה רגשית ואימפולסיביות מובהקת. שנית, במרפאות לבריאות הנפש ובמרכזים פרטיים ניתן להציע קבוצות DBT קצרות טווח, בדגש על מיומנויות וויסות רגשי, תקשורת אפקטיבית ועמידה במצוקה.
האתגר המרכזי בישראל, כמו במקומות אחרים, הוא נגישות. טיפול DBT מלא דורש הכשרה, פיקוח ותחזוקה צוותית, דבר שאינו תמיד אפשרי במערכת הציבורית. לכן המודל המקוצר שהוצג במחקר יכול לשמש השראה לפורמטים מותאמים, סדנאות של עשרה מפגשים, או מודולים אינטרנטיים ללמידת מיומנויות בסיסיות. בשנים האחרונות קמו בארץ יוזמות דומות במסגרת קופות חולים או מרכזי טיפול פרטיים, אך מעטות מהן נבדקו מחקרית. שילוב המודל הקצר של DBT במחקרי התערבות מקומיים יכול להעשיר את מאגר הכלים של הפסיכולוגים ולספק מענה לאוכלוסייה גדולה שחשה שהטיפולים הרגילים אינם מדייקים את מצוקתה.
מבחינה קלינית, מסקנת המחקר מתיישבת היטב עם ההבנה כי מבוגרי ADHD נושאים עימם שנים של כישלונות רגשיים וחברתיים, והם זקוקים לטיפול שאינו רק “מאמן” אותם אלא גם מקבל אותם. DBT מאפשר להם לחוות שינוי מתוך קבלה עצמית, וזה אולי המסר העמוק ביותר שהמחקר הזה מביא איתו לקליניקה הישראלית.
המחקר מ־2025 על טיפול DBT בקרב מבוגרים עם ADHD מאיר לא רק את יעילות השיטה, אלא גם את מגבלות ההפרדה המסורתית בין טיפול רגשי לטיפול קוגניטיבי. במשך שנים נהוג היה לחשוב ש־ADHD הוא בראש ובראשונה ליקוי נוירולוגי הקשור למערכת הקשב והבקרה, בעוד שהטיפולים הרגשיים שייכים לעולם של דיכאון, חרדה או הפרעות אישיות. הממצאים החדשים מפרקים את ההבחנה הזו. הם מראים שהיכולת לווסת רגשות, להשהות תגובה ולשמור על נוכחות מנטלית היא לא רק עניין רגשי אלא מרכיב קוגניטיבי בפני עצמו, אחד שמאפשר תפקוד יומיומי, קבלת החלטות ויחסים יציבים.
במובן זה, DBT מחזיר את הטיפול הפסיכולוגי למקום הוליסטי יותר. הוא מזכיר לנו שלא ניתן להפריד בין מוח לרגש ובין קוגניציה לחוויה. כשהמטופל לומד לעצור, לזהות את מה שקורה בתוכו ולבחור תגובה אחרת, הוא למעשה משנה את מבנה החשיבה שלו מבפנים. זהו שינוי שמתרחש לא רק במילים אלא במערכת העצבית עצמה. אולי משום כך DBT מצליח להשפיע גם על מדדים נוירוקוגניטיביים, אף שהמיקוד שלו רגשי.
השלכות המחקר הזה רחבות הרבה מעבר לטיפול בהפרעת קשב. הן נוגעות לשאלה איך נבנה בעתיד את גבולות הפסיכותרפיה. נראה שהכיוון הוא אל אינטגרציה: טיפולים קצרים, מבוססי ראיות, אך כאלה שנשענים גם על חוויה פנימית, חמלה וקבלה עצמית. זהו שילוב שמדבר הן לשפה המדעית והן לשפה האנושית של המטופל. פסיכולוגים ברחבי העולם, וגם בישראל, יכולים לראות במחקר הזה סימן לשינוי תרבותי בטיפול, מעבר מדגש על תיקון ליכולת לשאת מורכבות.
ובשורה התחתונה, המחקר של נושין בסירי מציב את DBT כשפה טיפולית חדשה לא רק עבור הפרעת אישיות גבולית אלא גם עבור קשת רחבה של קשיי וויסות וקשב. הוא מזכיר לנו שכל טיפול, גם זה שנראה התנהגותי ופרקטי, הוא למעשה חיפוש אחר איזון עדין בין הבנה עצמית לבין תנועה קדימה. בתוך האיזון הזה מתרחשת הריפוי.
* יש לזכור כי המחקר נערך באיראן, והמדגם משקף הקשרים תרבותיים וחברתיים ייחודיים. אף שהמחקר פורסם בכתב עת שפיט בינלאומי של Wiley ועומד בכל הסטנדרטים המתודולוגיים, יש לנקוט זהירות בהכללת הממצאים לאוכלוסיות אחרות. עם זאת, עצם התקפות של כלי המדידה והמבנה הרנדומלי מעניקים למסקנותיו ערך מדעי מובהק.
Prada, P., Nicastro, R., Zimmermann, J., Hasler, R., Aubry, J. M., & Perroud, N. (2015). Addition of Methylphenidate to Intensive Dialectical Behaviour Therapy for Patients Suffering From Comorbid Borderline Personality Disorder and ADHD: A Naturalistic Study. ADHD Attention Deficit and Hyperactivity Disorders, 7(3), 199-209.
Fleming, A. P., McMahon, R. J., Moran, L. R., Peterson, A. P., & Dreessen, A. (2015). Pilot Randomized Controlled Trial of Dialectical Behavior Therapy Group Skills Training for ADHD Among College Students. Journal of Attention Disorders, 19(3), 260-271.
Hirvikoski, T., Waaler, E., Alfredsson, J., et al. (2011). Reduced ADHD Symptoms in Adults With ADHD After Structured Skills Training Group: Results From a Randomized Controlled Trial. Behaviour Research and Therapy, 49(3), 175-185.
Hirsch, O., Chavanon, M., Riechmann, E., & Christiansen, H. (2018). Emotional Dysregulation Is a Primary Symptom in Adult Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD). Journal of Affective Disorders, 232, 41-47.
Linehan, M. M. (1987). Dialectical Behavior Therapy for Borderline Personality Disorder: Theory and Method. Bulletin of the Menninger Clinic, 51(3), 261-276.
Bohus, M., Haaf, B., Simms, T., et al. (2004). Effectiveness of Inpatient Dialectical Behavioral Therapy for Borderline Personality Disorder: A Controlled Trial. Behaviour Research and Therapy, 42(5), 487-499.
