מניעת אובדנות בטראומה לאומית – הרצאה מאת פרופ' ענת ברונשטיין קלומק
06/12/2023 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 26/08/2025 17:06אבחון פסיכודידקטי הוא בעצם דרך להבין את הילד או המתבגר מכל הכיוונים, גם איך הוא לומד וגם איך הוא מרגיש. לא מדובר רק בבדיקה של קריאה, כתיבה או מתמטיקה, אלא ניסיון לראות את התמונה המלאה: מה עובר עליו בבית הספר, איך הוא מתמודד עם לחץ, מה קורה כשהוא נבחן ואיך הרגשות שלו משפיעים על היכולות הקוגניטיביות.
בפועל, הרבה הורים מגיעים לאבחון כשמרגישים שקיים פער גדול. הילד חכם, שואל שאלות, יודע להסביר דברים מורכבים, אבל כשצריך להוציא את זה על הנייר, הוא נתקע. לפעמים זו תלמידה שמספרת סיפור נפלא בעל פה אבל מתקשה לכתוב כמה משפטים ברצף. לפעמים זה נער שמצליח להבין נוסחאות מתמטיות קשות אך ברגע שמתחיל מבחן, הוא קופא, נלחץ ומתקשה להראות את מה שהוא יודע.
האבחון הפסיכודידקטי נותן מענה למצבים האלה כי הוא לא מחפש רק "לתייג" או לתת ציון. הוא בודק גם את רמת האינטליגנציה וגם את תפקודי הלמידה, ובמקביל מנסה להבין איך דימוי עצמי, חרדה או חוויות חברתיות נכנסים לתמונה. התוצאה היא דוח שמציג לא רק את החולשות אלא גם את נקודות החוזק, כדי שהילד יוכל להישען עליהן.
מעבר להיבט הטכני, האבחון מעניק להורים ולילד תחושת הקלה. פתאום יש שם לקשיים, יש הסבר, ויש גם הצעה לדרך התמודדות. בישראל הוא נדרש לעיתים קרובות כדי לקבל התאמות במבחנים כמו בגרות או פסיכומטרי, אבל האמת היא שהמשמעות האמיתית שלו היא הרבה מעבר לכך, הוא יכול להפוך את החוויה הלימודית כולה לנגישה יותר, פחות מתסכלת ויותר מותאמת לילד עצמו.
אבחון פסיכודידקטי הוא לא מבחן אחד גדול אלא רצף של שלבים שמנסים להקיף את הילד מכל כיוון. זה מתחיל בשיחה פשוטה עם ההורים ולעיתים גם עם הילד. שם שואלים על ההיסטוריה, איך התפתח, איך הסתדר בגן, איך הולך לו בלימודים ואיזה קשיים צצים בבית או בכיתה. זה אולי נשמע טכני, אבל בפועל זו שיחה שמאפשרת לבנות אמון ולהבין מי עומד מול המאבחן.
אחרי זה מגיע שלב המבחנים. כאן בודקים יכולות שונות: אינטליגנציה, זיכרון, קשב וריכוז, קריאה, כתיבה, מתמטיקה, ארגון ותכנון. חלק מהמבחנים מרגישים קצת כמו חידות, אחרים דומים לתרגילים מבית הספר, אבל כולם נבנים כך שיתנו תמונה אמינה על איך הילד חושב ולומד. לפעמים מתגלה ליקוי ספציפי כמו דיסלקסיה, ולפעמים מאבחנים קושי רחב יותר, למשל הפרעת קשב שמשפיעה על כל תחומי החיים.
כדי להשלים את התמונה נכנס גם החלק הפסיכולוגי. פה בודקים את העולם הפנימי, חרדה, ביטחון עצמי, מצב רוח ודפוסי התמודדות. זה יכול להיות דרך ציורים, שאלונים או סתם איך הילד מתנהג מול המשימות. לא אחת מתברר שהקושי הוא לא רק ב"לדעת לקרוא" אלא ב"להאמין שאני יכולה לקרוא מול מבחן בלי להילחץ".
ואז מגיע השלב הקריטי, חיבור כל הנתונים. המאבחן יושב עם כל החומרים ומנסה לארוג מהם סיפור שלם. לא רק רשימה של ציונים אלא תמונה שמסבירה למה הילד מתקשה ואיך אפשר לעזור לו. התוצאה היא דוח מפורט שכולל גם אבחנות אפשריות וגם המלצות: הוראה מתקנת, התאמות במבחנים, טיפול רגשי או הדרכת הורים.
הרבה הורים מתבלבלים בין אבחון דידקטי לאבחון פסיכודידקטי, וזה מובן. שניהם נשמעים דומים, שניהם קשורים ללמידה, אבל בפועל יש ביניהם הבדל מהותי.
האבחון הדידקטי הוא ממוקד. הוא בודק יכולות לימודיות נטו, קריאה, כתיבה, הבנת הנקרא, מתמטיקה, זיכרון עבודה. המטרה שלו היא להבין האם יש ליקוי למידה ספציפי ואיך אפשר לתרגל או ללמד אחרת כדי לעזור. זה מתאים למשל לילד שקורא לאט, או תלמידה שמתקשה בחשבון בסיסי.
האבחון הפסיכודידקטי לוקח את זה צעד קדימה. הוא בודק גם את כל מה שהרגש עושה ללמידה. כי לא מספיק לדעת שילד "יודע לקרוא", צריך להבין גם מה קורה לו כשהוא מתיישב למבחן. אולי הוא חכם וזריז אבל נתקף חרדה ברגע האמת. אולי הוא מצטיין בלמידה בבית אבל מתפרק בכיתה מול החברים. כאן נכנס הפן הפסיכולוגי, חרדות, מוטיבציה, דימוי עצמי, יחסים עם הסביבה.
השוני לא מסתכם רק בתיאוריה. מבחינה מעשית, בישראל למשל, כדי לקבל התאמות בבחינות בגרות או בפסיכומטרי נדרש אבחון פסיכודידקטי מלא. משרד החינוך רוצה לראות לא רק שיש קושי בלמידה, אלא גם שהקושי הזה מושפע מהיבטים רגשיים שמצדיקים התאמות.
אבל מעבר לעניין הבירוקרטי, ההבדל האמיתי טמון בתחושה. אבחון דידקטי נותן תשובה לשאלה "מה הילד לא מצליח לעשות". אבחון פסיכודידקטי עונה גם על השאלה "למה זה קורה" ומה אפשר לעשות כדי לשנות. וזה הבדל עצום, כי כשמבינים את ה"למה", אפשר להתחיל לעזור באמת.
לא כל קושי בלימודים מחייב מיד לרוץ לאבחון פסיכודידקטי. לפעמים זה עניין נקודתי, מורה פחות מתחבר, חומר קצת יותר קשה, והדברים מסתדרים עם קצת עזרה. אבל יש מצבים שבהם כדאי לעצור ולשאול ברצינות אם הגיע הזמן לבדוק לעומק.
הסימן הבולט ביותר הוא פער מתמשך. הילד או הילדה מבריקים בשיחות בבית, זוכרים פרטים, מראים חשיבה יצירתית, אבל הציונים מספרים סיפור אחר לגמרי. הם לא מצליחים להראות את מה שהם יודעים, גם אחרי שיעורי תגבור ועזרה פרטית. כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, זה כבר סימן לא סתם "חולשה בלימודים" אלא אולי קושי עמוק יותר.
סימן נוסף הוא התגובה הרגשית ללימודים. ילדים שמתחילים להילחץ מכל מבחן, שמתחמקים מהכנת שיעורים, או שמאבדים ביטחון עצמי מול חברים, אלו ילדים שמרגישים שמשהו לא עובד, והתחושה הזו עלולה ללוות אותם הרבה מעבר לכיתה. לפעמים אפילו מופיעות התפרצויות כעס סביב שיעורים, או תחושת ייאוש שמחלחלת גם לתחומים אחרים.
גם שינוי פתאומי בהישגים או בהתנהגות יכול להדליק נורה אדומה. תלמיד שלמד תמיד טוב ופתאום מדרדר בבת אחת, או מתבגר שנראה מנותק ואדיש ללימודים, אלו מצבים שבהם אבחון פסיכודידקטי יכול לעזור להבין אם מדובר בליקוי למידה שלא זוהה קודם, בקושי רגשי, או בשילוב של שניהם.
צריך לזכור שהאבחון הוא לא רק כרטיס ל"הקלות במבחנים". הוא בראש ובראשונה דרך לעצור את תחושת הכישלון שחוזרת על עצמה. הרבה ילדים חווים את עצמם כ"פחות חכמים", למרות שהם רחוקים מכך. ברגע שיש אבחון, יש גם שם לקושי, יש הסבר, ובעיקר יש דרך פעולה. זה יכול לשנות את המסלול של הילד, גם בלימודים וגם בתחושת הערך העצמי.
הרבה הורים חוששים שהאבחון ירגיש לילד כמו מבחן גדול ומפחיד. בפועל זה אחרת לגמרי. האבחון מתוכנן כך שהילד ירגיש בנוח, כדי שניתן יהיה לראות את היכולות האמיתיות שלו בלי לחץ מיותר. לרוב הוא נמשך כמה שעות ולעיתים מחולק לשני מפגשים, כדי לא להעמיס.
הכול מתחיל בשיחה מקדימה. הפסיכולוג או הפסיכולוגית יושבים עם ההורים, לפעמים גם עם הילד, ושואלים שאלות: איך עברו שנות הגן, איך הולך בלימודים, מה אומרים המורים, האם היו קשיים רגשיים או חברתיים בדרך. מבקשים גם לראות תעודות או חוות דעת קודמות. המידע הזה חשוב כדי להבין את ההקשר הרחב.
אחר כך מגיעים המבחנים עצמם. יש מבחנים שבודקים אינטליגנציה, אחרים מתמקדים בזיכרון, קשב וריכוז, קריאה, כתיבה ומתמטיקה. הם לא דומים בהכרח לשיעורים בבית הספר, חלקם נראים כמו חידות, חלקם כמו משימות קצרות. הרעיון הוא לא למדוד ציונים אלא להבין איך הילד חושב, איך הוא פותר בעיות, ואיפה מתגלים הקשיים.
במקביל נעשה גם החלק הפסיכולוגי. כאן בודקים את עולמו הרגשי של הילד, חרדות, דימוי עצמי, תגובות ללחץ. לפעמים זה דרך שאלונים, לפעמים דרך ציורים או פשוט התבוננות ישירה בזמן המשימות. איך הוא מתמודד כשהולך לו קשה? האם הוא מתייאש מהר או מתעקש להמשיך? התשובות לשאלות האלו מספרות הרבה על אופי ההתמודדות שלו.
בסוף התהליך המאבחן אוסף את כל הנתונים וכותב דוח מפורט. הדוח מתאר את החוזקות והחולשות, מסביר מה המשמעות שלהן, ומציע המלצות פרקטיות: התאמות במבחנים, הוראה מתקנת, טיפול רגשי או הדרכת הורים. ההורים מוזמנים לפגישת משוב שבה הכול מוסבר בצורה פשוטה וברורה, כדי שלא יישארו סימני שאלה.
מה שחשוב להבין הוא שהאבחון לא עוצר במספרים או ציונים. הוא מנסה לבנות סיפור מלא על הילד, מי הוא, איך הוא לומד, ואיך אפשר לעזור לו להתקדם בצורה שמכבדת את מי שהוא.
בסוף האבחון הפסיכודידקטי ההורים מקבלים לידיהם דוח מפורט. אבל הדוח הזה הוא לא עוד נייר עם ציונים, הוא בעצם מפה. מפה שמסבירה איפה הילד חזק, איפה הוא נתקע, ואיך אפשר להמשיך מכאן הלאה.
בחלק מהמקרים הדוח מצביע על ליקוי למידה ברור, כמו דיסלקסיה או דיסגרפיה. במקרים אחרים מתגלה שהבעיה היא לאו דווקא ביכולות הלימודיות אלא במה שקורה מסביב, חרדת מבחנים, חוסר ביטחון עצמי, או מצב רגשי שמקשה על הריכוז. חשוב להבין שהאבחון לא נועד להדביק תוויות אלא לתת שפה שתעזור לכולם, להורים, למורים וגם לילד, להבין את מה שקורה.
החלק הכי חשוב בדוח הוא ההמלצות. כאן מופיע התרגום המעשי של הממצאים: אולי הארכת זמן במבחנים, שימוש במחשב, הקראת שאלון, או הוראה מתקנת במקצוע מסוים. לעיתים נוספת גם המלצה על טיפול רגשי או הדרכת הורים, כדי לתת מענה לקשיים הרגשיים שנמצאו. כשכל ההמלצות האלו מיושמות ביחד, הילד מקבל סוף סוף תנאים שמאפשרים לו להראות מה הוא באמת יודע.
בישראל יש להמלצות גם משקל פורמלי. דוח פסיכודידקטי משמש כבסיס לקבלת התאמות בבחינות הבגרות ואפילו בפסיכומטרי. אבל ההשפעה שלו חורגת הרבה מעבר לניירת מול משרד החינוך. ההורים מקבלים סוף סוף בהירות, הילד מרגיש שמבינים אותו, והמורים יודעים איך לתמוך בו בכיתה.
התחושה שחוזרת שוב ושוב אצל הורים אחרי האבחון היא הקלה. כי ברגע שיש הסבר ברור, יש גם דרך פעולה. הילד כבר לא נתפס כ"עצלן" או "חסר מוטיבציה", אלא כמי שמתמודד עם אתגר שאפשר לנהל. וכשזה קורה, זה משנה לא רק את החוויה בבית הספר, אלא גם את תחושת הערך העצמי והביטחון של הילד בחיים בכלל.
