
אתם יושבים באוטו בחנייה עוד דקה לפני שאתם עולים הביתה. בעוד שעה תבקשו לכבות את המסך, כמו שביקשתם אתמול. הילד יגיד שהוא באמצע, אתם תזכירו שכבר סיכמתם, ובשלב כלשהו מישהו ירים את הקול. בחנייה עוד אפשר להבטיח לעצמכם שהערב תישארו רגועים. בתשע, כשהארוחה עדיין על השולחן והילד עוד ער, ההבטחה הזאת כבר לא נותנת לכם הרבה עם מה לעבוד.
בדוגמה הבאה, אבא לילד בן שמונה מגיע לפגישה ואומר למטפלת ״כל פעם שאני אומר לו לכבות, זה נגמר בפיצוץ״. היא מבקשת ממנו לתאר את יום האתמול. איפה הוא היה כשאמר שהזמן נגמר? מה הילד עשה באותו רגע? מה קרה אחרי הבקשה הראשונה?
מתברר שהאב קרא מהמטבח בזמן שהילד היה באמצע משחק עם חבר. כשהילד ביקש עוד זמן, האב הסכים לחמש דקות והמשיך להכין ארוחת ערב. כעבור רבע שעה, כשהבחין שהמחשב עדיין דולק, הוא ניגש וכיבה אותו. הילד צעק. האב זכר בעיקר את הצעקה. כשהם משחזרים את הערב, המטפלת שואלת מה הילד הבין שיקרה בתום חמש הדקות. ״לא שאלתי אותו״, אומר האב. הוא נזכר שגם הוא לא החליט אם יחזור להזכיר לילד שהזמן נגמר או יחכה שיסגור בעצמו.
בפגישה הם בוחרים שינוי אחד שאפשר לנסות. לפני שהילד מתחיל לשחק, האב יסכם איתו מתי מפסיקים ויזכיר לו קצת לפני כן, כדי שיהיה לו זמן להיפרד מהחבר. כשיגיע הזמן, האב ייגש אליו ויאמר ״אני יודע שקשה לצאת באמצע המשחק. הגענו לשעה שקבענו״.
בפגישה השנייה מגיעים שני ההורים. האב מספר שבערב הראשון הילד עדיין כעס. ״הוא אמר שאני הורס לו את המשחק, אבל הפעם הוא יצא ממנו וכיבה את המחשב בעצמו״. בערב שבו האם הייתה איתו, גם אחרי שהזכירה לו שהזמן עומד להיגמר, הבקשה לכבות הפכה שוב למשא ומתן.
״מה עשיתם כשהוא ביקש עוד סיבוב?״ שואלת המטפלת. האב הזכיר לילד את השעה שקבעו. האם הסכימה שימשיך לשחק. ״החבר שלו עוד היה מחובר. רציתי לתת להם לסיים״, היא אומרת. האב מבין את זה, אבל מספר שבפעמים שבהן הסכים לעוד סיבוב, הוא גילה שהוא יכול להימשך חצי שעה.
״מתי עוד אפשר לדבר איתו על הסיבוב האחרון?״ שואלת המטפלת. ההורים מחליטים לדבר עם הילד על זה לפני שהמשחק מתחיל. הם יסכמו איתו מתי אפשר להתחיל סיבוב אחרון, ובשעת הכיבוי ייגשו אליו להזכיר לו מה קבעו. בפגישה הבאה יבדקו איך הכיבוי עבר אצל כל אחד מהם. כך אפשר לעבוד על סמכות הורית דרך רגע אחד שחוזר בבית.
בחלק מתהליכי ההדרכה המפגשים מתקיימים עם ההורים, והם מנסים בבית את מה שנבנה בפגישה. לפעמים איש המקצוע יציע לפגוש גם את הילד או לצפות במפגש משותף כדי להבין טוב יותר את הקשר ואת הקושי. ההחלטה תלויה במטרת הפנייה, בגיל הילד ובגישה שבה עובדים.
בתוכניות התנהגותיות מובנות, חלק מהעבודה כולל תרגול של תגובות ההורים ובדיקה של מה שקורה לפני התנהגות שחוזרת ואחריה. בטיפול באינטראקציה בין הורה לילד (PCIT), שנחקר בעיקר בקרב ילדים צעירים עם קשיי התנהגות, הילד וההורה משתתפים יחד והמטפל מדריך את ההורה בזמן אמת. במקרים אחרים הפגישות יתמקדו יותר במה שקורה להורה מול הילד, למשל למה בכי מעורר בו דחף לוותר מיד, או איך תגובה שהוא מכיר מבית ילדותו נכנסת לוויכוח של הערב.
אפשר לשקול הדרכת הורים כשיש קושי שחוזר בבית, כמו מריבות סביב השכבה, מתחים בין אחים או ויכוחים עם מתבגר על שעות חזרה. היא יכולה להתאים גם בתקופת שינוי, למשל אחרי פרידה, כשהילד עובר בין שני בתים וצריך להתרגל לשגרה חדשה. בפגישה הראשונה אפשר להתחיל בשאלה פשוטה: איזה רגע ביום הייתם רוצים שייראה אחרת?
כשילד נמנע לאורך זמן מבית הספר, מפסיק להיפגש עם חברים או מתקשה להשתתף בפעילויות שנהג ליהנות מהן, כדאי להעלות את זה כבר בפנייה הראשונה. איש המקצוע יוכל לשקול עם ההורים אם רצוי לפגוש את הילד, לשלב טיפול ישיר או לפנות להערכה רחבה יותר. השאלה היא איך הקושי משפיע על חייו של הילד בבית, בבית הספר ועם חברים. גם כשיש צורך בטיפול בילד, לפגישות עם ההורים יכול להיות מקום בתהליך.
כשעיקר הקושי נמצא ביחסים בין כמה מבני הבית, אפשר לשקול טיפול משפחתי. לדוגמה, מריבה בין אחים שהולכת ומערבת את כולם עשויה להצדיק מפגש שבו אפשר לשמוע ישירות גם את האחים ולראות איך כל אחד נכנס לוויכוח. הרכב המפגשים נקבע בהתאם למקרה.
בחיפוש אחר איש מקצוע כדאי לשאול על ניסיון עם ילדים בגיל של הילד שלכם ועם הקושי שבגללו פניתם. אפשר גם לברר מראש מי צפוי להשתתף בפגישות ומה עושים בין מפגש למפגש. לרשימת מטפלים בהדרכת הורים
אפשר להתחיל בפגישה עם הורה אחד ולברר מה הוא רוצה לשנות בבית. אם בהמשך יתברר שהתיאום בין ההורים חשוב למטרה שהוגדרה, אפשר לשקול יחד אם ואיך להזמין גם את ההורה השני.
משך ההדרכה תלוי בקושי, במטרות ובגישה. כבר בתחילת הדרך אפשר להגדיר עם איש המקצוע מה תרצו לראות אחרת, למשל איך תיראה השכבה שבה תוכלו לשמור על השגרה גם כשילדכם מתקשה להיפרד מכם. אחרי כמה פגישות אפשר לחזור למטרה ולבדוק מה התקדם ומה דורש עוד עבודה.
כן. עם מתבגרים חלק מהעבודה עשוי לעסוק בפרטיות, בעצמאות ובשאלה אילו החלטות אפשר כבר להעביר לידיהם. למשל, כששעת חזרה הביתה חוזרת ועולה בוויכוחים, אפשר לחשוב איך לשוחח עליה בזמן רגוע ואיפה יש מקום למשא ומתן. להרחבה, ראו הורות למתבגרים: איך להציב גבולות בלי לאבד את הקשר.
מספיק לחשוב על דוגמה אחת או שתיים מהשבוע האחרון. נסו להיזכר מה קרה רגע לפני שהקושי התחיל, מי היה שם ואיך הוא נגמר. אם יש ימים שבהם אותו רגע דווקא עובר בקלות, כדאי לספר גם עליהם. לפעמים שם רואים מה כבר עובד במשפחה.
National Institute for Health and Care Excellence. (2013). Antisocial behaviour and conduct disorders in children and young people: Recognition and management (Clinical guideline CG158).
Thomas, R., Abell, B., Webb, H. J., Avdagic, E., & Zimmer-Gembeck, M. J. (2017). Parent-child interaction therapy: A meta-analysis. Pediatrics, 140(3), e20170352. DOI 10.1542/peds.2017-0352
היי,
הכתבה עניינה אותי מאוד.
כתבה מדויקת, מקצועית, מעשירה ומחזקת🙏🏼