פסיכותרפיה (בעברית טיפול פסיכולוגי)
20/11/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 13/07/2025 14:56עבודת כיסאות היא טכניקת התערבות חווייתית שנועדה לאפשר מגע ישיר עם קונפליקטים פנימיים, רגשות סותרים ודמויות מופנמות. היא צמחה מתוך הגישה הגשטלטית, בעיקר על ידי פריץ פרלס, אך אומצה בהמשך גם בגישות אינטגרטיביות, דינמיות וקוגניטיביות התנהגותיות. ביסודה, מדובר בדיאלוג מובנה בין שני חלקים פנימיים של האדם או בינו לבין דמות משמעותית, כאשר כל צד מקבל ייצוג פיזי במרחב באמצעות כיסא נפרד. האדם נע בין הכיסאות, מתמסר לחוויה של כל צד ומבטא את הקול שהוא מייצג, באופן שמזמין התמרה רגשית ואינטגרציה פנימית.
במובנים רבים, עבודת כיסאות מציעה מענה למקומות שבהם המילים בלבד אינן מספיקות. היא מאפשרת לייצר חוויה גופנית ואמוציונלית של הפיצול הפנימי, של הקונפליקט או של התוקפנות כלפי העצמי, ומחייבת את המטופל להתמסר לא רק לפרשנות אלא גם לנוכחות. בכך, היא יוצרת רגעי אמת שמובילים לעיתים לפריצות דרך רגשיות או להבנה חדשה ובלתי אמצעית של הדינמיקה הפנימית.
העבודה מבוססת על עיקרון המובחנות בין עמדות פנימיות, המאפשרת להן להתגלות, להתנסח, להישמע ולהשתנות. היא מציעה גשר בין עיבוד רגשי לבין רפלקציה, בין שיח רגיל לבין תהליך התמרה נפשית, ולכן מתאימה במיוחד למצבים של תקיעות, רגרסיה או עומס רגשי לא מעובד. מטפלים רבים מדווחים כי דווקא במקום שבו ניכר קושי במילים, עבודת כיסאות מחוללת הבנה חדשה, לעיתים מפתיעה בעוצמתה.
אחד ההיבטים המרכזיים בעבודת כיסאות הוא השילוב בין מבע גופני־רגשי לבין דיאלוג פנימי מונחה. המטופל לא רק מדבר על חלקים בעצמו, אלא מתגלם בהם באופן מלא, תוך כדי שינוי תנוחה, קול, הבעה ולעיתים גם תודעה. המעבר מכיסא לכיסא יוצר תנועה ממשית בין עמדות נפשיות שונות – פעולה שמכוננת חוויה מובחנת, ומביאה לתחושת עומק ותוקף רגשי שאין לה תחליף בדיבור רגיל.
כדי שהתהליך יתקיים באופן אפקטיבי, נדרשת נוכחות עדינה ומדויקת מצד המטפל. עליו להבחין מתי מתגלע קונפליקט פנימי משמעותי, מתי עולה קול שיפוטי או תוקפני כלפי העצמי, מתי יש פיצול בין קול חזק לקול מדוכא, ולזהות מתי יש הזמנה סמויה של המטופל ליצור דיאלוג פנימי שאינו יכול להתממש רק ברובד השיח הלינארי.
הכיסאות עצמם משמשים ככלי קונקרטי ליצירת הפרדה בין הקולות, ומעודדים את המטופל "להיכנס לדמות" באופן אותנטי. לעיתים מדובר בחלקים סותרים של העצמי: הקול שרוצה שינוי לעומת הקול שמפחד, הקול שמרגיש אשם לעומת הקול שמחפש חמלה, או הקול הבוגר שמנסה להגן על הילד הפנימי. במקרים אחרים, המטופל פונה לדמות מופנמת כגון אב, אם, דמות סמכותית מהעבר או אדם שגרם לפגיעה. עבודת כיסאות אינה נועדה לשחזר טראומה אלא ליצור אפשרות לעיבוד רגשי בטוח, תוך ביסוס עמדה פנימית אוטונומית יותר.
עבודת כיסאות מבוססת על ההנחה שבאמצעות ביטוי חופשי ומתמסר של חלקים נפשיים, ניתן לחשוף לא רק את התוכן אלא גם את הדינמיקה שבין הקולות. מרגע שהקולות מתגלמים ומתמללים, ניתן לזהות את המקור שלהם, את הקשר ביניהם, ולעיתים גם להמיר את היחסים שנוצרים במרחב הבימתי ליחסים פנימיים חדשים. בכך הופכת עבודת כיסאות לטכניקה שמציעה לא רק תובנה, אלא טרנספורמציה של ממש.
עבודת כיסאות שייכת לקבוצת ההתערבויות החווייתיות שמסוגלות לחולל שינוי רגשי עמוק גם בקרב מטופלים שאינם נוטים לאקספרסיביות יתרה. היא מתאימה במיוחד למצבים של קונפליקט פנימי מתמשך, רגשות מודחקים, חוויות בלתי פתורות מול דמויות משמעותיות מן העבר או נושאים חוזרים שאינם נפתרים למרות שיח מתמשך. טכניקה זו נמצאה יעילה לא רק בגישת הגשטלט, אלא גם בטיפולים מבוססי מיינדפולנס, EMDR, CBT וחלק מהטיפולים הפסיכודינמיים האינטגרטיביים.
בקרב מטופלים הסובלים מתחושת אשמה או ביקורת עצמית הרסנית, ניתן לבצע עבודת כיסאות בין "הקול הביקורתי" לבין "הקול הפגיע", תוך שימת לב לדרך שבה הקול השיפוטי שואב את כוחו ולעיתים גם לתפקיד ההגנתי שהוא ממלא. לעיתים קרובות נבנית מתוך כך עמדה חדשה כלפי העצמי, שמבוססת על חמלה עצמית ואמפתיה.
עבודת כיסאות מאפשרת גם עיבוד של יחסים בין־אישיים בלתי פתורים. כאשר מטופל יושב מול כיסא ריק שבו הוא מדמיין דמות מהעבר, כמו הורה נעדר או פוגע, מתקיימת אפשרות ליצירת דיאלוג שמבוסס על רגשות אותנטיים, שלא קיבלו ביטוי בזמן אמת. גם אם אין כל כוונה "לסלוח" או להשלים, עצם ההוצאה לאור של הכאב, הכעס או הציפייה מאפשרת התמרה. במקרים אחרים, נעשית עבודה בין העצמי של ההווה לעצמי של הילדות, או בין חלקים מתפקדים מדי לבין חלקים דיכאוניים או קפואים.
עבודת כיסאות עשויה להועיל גם בקבלת החלטות מורכבות, כשהמטופל קרוע בין שתי דרכים. יש בה פוטנציאל לחשוף מניעים עמוקים שלא תמיד מודעים: פחדים, רצונות, עמדות מוקדמות ודפוסים משפחתיים מופנמים. היא מבהירה את המחירים של כל עמדה, את התקווה ואת הפחד הגלומים בה, ויוצרת בהירות רגשית גם במצבים של ערפל פנימי.
במסגרת עבודת כיסאות אפשר לשלב גם התערבויות גופניות־סומטיות, כמו התמקדות בתחושות גוף תוך כדי הדיבור, או הפניית תשומת לב לשינוי בתחושת הקרקע או בתנועתיות. טכניקה זו גמישה ופתוחה לפרשנות, אך דורשת מיומנות טיפולית, ויכולת לאתר את המרחב הבטוח שממנו ניתן לצאת אל הקונפליקט מבלי להישאב לתוכו.
על אף הפוטנציאל הטיפולי הרב של עבודת כיסאות, חשוב להכיר גם במגבלות השיטה ובשיקולים הקליניים הנדרשים לפני בחירה בה. ראשית, יש לזכור שמדובר בהתערבות עוצמתית שעשויה לעורר הצפה רגשית, במיוחד אצל מטופלים עם היסטוריה של טראומה מורכבת, דיסוציאציה או מבנים נפשיים שבריריים. אצל חלק מהמטופלים, במיוחד כאלה שנוטים להזדהות יתר עם חלקים פנימיים או לחוות את רגשותיהם כאמיתות מוחלטות, קיים סיכון לאיבוד תחושת הקרקע או התחזקות חלקים פוגעניים של העצמי.
מטפלים מנוסים יודעים לזהות מתי עבודת כיסאות עלולה להחמיר חוויה של הצפה או דיסאוציאציה, ולמנוע את השימוש בה או לדחותו עד להיווצרות יציבות נפשית מספקת. באוכלוסיות עם פגיעות נרקיסיסטית חמורה, גבולות חלשים או נטייה להשלכה מאסיבית, הטכניקה מחייבת זהירות יתרה ולעיתים אינה מתאימה כלל.
כמו כן, עבודת כיסאות אינה תחליף ליצירת קשר טיפולי בטוח, אלא כלי בתוך קשר כזה. כאשר הקשר עדיין שברירי, או כשהמטופל אינו מרגיש בנוח בחשיפה חווייתית, עלול להיווצר רושם של פעולה מכנית או של כניסה מאולצת לתהליך שלא מתאים למצבו הרגשי. חשוב שהטכניקה תוצע מתוך דיאלוג ושיתוף, ולא כהתערבות שמושתתת על סמכות המטפל בלבד.
גם היבטים אתיים דורשים התייחסות. עבודת כיסאות היא תרגול חווייתי, אך אינה משחק תיאטרוני. יש לוודא שהמטופל מבין את משמעות ההתנסות, מרגיש בשל להיכנס אליה, ומודע לכך שניתן לעצור או לסגת בכל שלב. הכנה מוקדמת הכוללת הסבר רגוע, הדגמה קצרה או תיאור של מטופלים אחרים (באופן אנונימי) שעברו תהליך דומה, עשויה לתרום רבות ליצירת תחושת ביטחון.
מבחינה מקצועית, יש לדייק את השימוש במונח "עבודת כיסאות" ולא להפעיל אותו כקלישאה. רק כאשר נוצרת הבחנה ממשית בין חלקים פנימיים או דמויות מופנמות, ומתאפשרת תנועה בין העמדות – מתממש הפוטנציאל של השיטה. פסיכולוגים שאינם מיומנים בעבודה חווייתית נדרשים להעמיק בהכשרתם ולתרגל את ההובלה של דיאלוגים כאלה בעצמם, לפני שילובם בטיפול.
עבודת כיסאות אומצה בעשורים האחרונים על ידי מגוון גישות טיפוליות, כל אחת בדרכה, מתוך הכרה בערך החווייתי שלה ככלי לקידום תובנה, וויסות רגשי ושינוי דפוסי חשיבה. בגישה הגשטלטית, שממנה צמחה הטכניקה, מדובר בהתערבות מרכזית המאפשרת לחולל מפגש חי בין חלקי העצמי ובין המטופל לבין דמויות מופנמות, תוך שאיפה לאינטגרציה חווייתית ולמודעות נוכחת. המוקד הוא בהווה, בנשימה, בתחושות ובקול שעולה מתוך הכיסא, פחות בפרשנות של הדינמיקה ויותר באפשרות להתרחשות ממשית של שינוי.
ב־CBT, עבודת כיסאות מופיעה בעיקר בהקשרים של טיפול בסכמה תרפיה, טיפול בהימנעות חווייתית, או עבודה עם ביקורת עצמית. כאן המטרה היא לבודד את החלקים הדומיננטיים (למשל, החלק ההורי הביקורתי) ולהשיב את הסוכן הבריא לעמדה אקטיבית. התהליך מלווה ברפלקציה מיידית, ולעיתים כולל שילוב של ניסוח קוגניטיבי לצד הביטוי הרגשי. בכך נוצרת למטופל הזדמנות לא רק לחוות אלא גם לארגן מחדש את האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת תגובותיו.
גם בגישות דינמיות עדכניות שולבה עבודת כיסאות, במיוחד במצבים שבהם מתקיימים קונפליקטים בין עמדות מופנמות לבין חלקים אקטואליים יותר של העצמי. בפסיכותרפיה אינטגרטיבית ניתן לראות שילוב בין עבודת כיסאות לבין עיבוד אסוציאטיבי, טיפול בטראומה, או התייחסות העברתית. העבודה מאפשרת להחיות זיכרונות גולמיים באופן שמאפשר קידוד מחודש, לעיתים תוך גיוס של עדים פנימיים מיטיבים שמייצגים את הקשר הטיפולי עצמו.
ככל שמתפתחת ההכרה בכך שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם, עבודת כיסאות משתלבת כיום באופן גמיש בתוך מסגרות טיפוליות מגוונות. פסיכותרפיסטים רבים עושים בה שימוש מושכל כשלב בתהליך טיפולי רחב יותר – בין אם כדי להחיות רגע טראומטי ולעבד אותו מחדש, בין אם כדי לחשוף פיצול פנימי עמוק, ובין אם כדי לייצר דיאלוג שיש בו אלמנטים של תיקון נפשי.
בהקשר הישראלי, ניתן לראות שימוש מתרחב בעבודת כיסאות גם במערכי הכשרה של פסיכולוגים, קבוצות הדרכה וטיפול קבוצתי. השפה המקומית נוטה לעיתים להירתע מהיבטים חווייתיים מדי, אך עם העלייה בהבנה של הגוף כמקור ידע רגשי, גוברת ההכרה בחשיבותה של עבודה מסוג זה.
מה שהופך את עבודת הכיסאות לכלי טרנספורמטיבי כל כך אינו בהכרח המעמד הדרמטי או השפה החזותית, אלא האפשרות להעניק נראות, קול ותוקף לחלקים בנפש שנותרו זמן רב מדי בשוליים. חלקים אלה – הקול שנפגע, הקול שכועס, הקול שמבולבל או הקול שמבקר – זוכים לראשונה לבמה, להכרה, ולעיתים אף לקשר מחודש עם העצמי, שלא תמיד ידע כיצד לפגוש אותם. עבור המטופל, מדובר לא אחת ברגע של תוקף קיומי. לא מתוך אישור חיצוני, אלא מתוך חיבור פנימי שמופיע בגוף, בנשימה, בתנוחה ובמילים שלא נאמרו קודם.
מטופלים רבים מדווחים כי עבודת כיסאות מאפשרת להם להבין את עצמם בעומק חדש, מפתיע ולעיתים מטלטל. השיחה עם דמות מהעבר חושפת זיכרונות נשכחים או רגשות שהודחקו. ההתמודדות עם הקול הביקורתי מאירה את שורשיו, ואת הדרכים שבהן הוא עיצב את הדימוי העצמי לאורך שנים. אפילו תהליך של קבלת החלטה נעשה שונה כאשר ניתן לבטא את הקונפליקט בגוף ראשון, משני צדדים, ולא רק לנתח אותו מבחוץ.
במובנים רבים, עבודת כיסאות מעניקה למטופל סוכנות. הוא אינו רק נושא סימפטומים אלא אדם שמסוגל להקשיב לקולות הפנימיים שלו, להגיב להם, ולבחור את הדרך שבה ימשיך. עבור מטפלים, מדובר בכלי טיפולי שיש בו עוצמה אך גם עדינות. הוא דורש הקשבה לתזמון, לתנודות של הגוף והרגש, ולסימנים הקטנים שמרמזים מתי נכון להזמין את המטופל לעבור בין הקולות, ומתי נכון פשוט לשהות בכיסא אחד עוד רגע.
בהקשרים קבוצתיים או בהדרכה, עבודת כיסאות יכולה לחשוף דפוסים בין־אישיים בצורה מובהקת, תוך שמירה על ביטחון רגשי. כשמטופל משחזר דיאלוג משמעותי באמצעות שני כיסאות, הוא לעיתים מבין לראשונה את מקומו ביחסים מורכבים, או מגלה עד כמה הפנמות העבר משפיעות על ההווה שלו.
מטפלים שמבקשים להרחיב את הכלים החווייתיים שלהם יכולים למצוא בעבודת כיסאות שדה עשיר למחקר אישי, להתנסות וללמידה. עבור רבים, ההתנסות הראשונה בטכניקה זו מתרחשת בהכשרה טיפולית או בטיפול אישי – ומותירה חותם.
אני מופתעת שלא הייתה כל התיחסות במאמר לפסיכודרמה. ״טכניקת הכסאות״ שיח בין חלקים ״וכסא הריק״ הן טכניקות ידועות וותיקות מהעולם הפסיכודרמטי ונמצאות בשימוש נרחב בטיפול בפסיכודרמה כבר עשרות שנים.
