פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)
05/10/2025 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 29/10/2025 13:25טיפול סומטי הוא אחת ההתפתחויות המרכזיות של שני העשורים האחרונים בעבודתם של פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים. הוא נשען על התובנה שהגוף אינו רק מיכל לנפש אלא שדה שבו חוויות רגשיות נרשמות ונשמרות. בטראומה, הגוף מתעד לא רק את הסיפור אלא גם את התגובה שלא הושלמה, את ההתכווצות, את הנשימה שנעצרה, את המתח שלא שוחרר. הנחת היסוד של טיפול סומטי היא שמערכת העצבים, לאחר חשיפה לאירוע טראומטי, עלולה להיתקע במצב של דריכות מתמדת גם זמן רב אחרי שהאיום חלף.
במפגש הטיפולי ניתן לראות זאת היטב. אדם שמתאר חוויה קשה עשוי לדבר בקול שקט, אך ידיו נצמדות לברכיו וכתפיו מתקשות. הגוף מגיב לפני המילים. עבור המטפל, הסימנים הללו אינם רק ביטוי נלווה לרגש אלא חומר גלם טיפולי של ממש. כשמטופל לומד לזהות את התגובה הגופנית ולקשור אותה לחווייתו, הוא מתחיל להחזיר לעצמו שליטה על מערכת העצבים. במובן זה, טיפול סומטי אינו נוגע רק בעיבוד המודע אלא גם בהשבת תחושת הביטחון הפיזי שהטראומה שיבשה.
העבודה הסומטית מבוססת על התפיסה כי הגוף הוא שער לויסות רגשי. דרך תשומת לב עדינה לנשימה, תנוחה ותנועה, המטפל מסייע למטופל לשהות במתח מבלי להישבר ממנו. זהו תהליך של למידה מחודשת, שבו האדם מגלה שאפשר להרגיש עוררות מבלי להיות בסכנה. הפסיכולוג או הפסיכותרפיסט אינו מדריך לתרגילי גוף אלא עד קשוב לתהליכים לא מילוליים שמתרחשים בשעת הטיפול.
בישראל, שבה טראומה אישית וחברתית נוכחת כמעט בכל בית, המשמעות של טיפול סומטי מקבלת משקל מיוחד. מטופלים רבים מגיעים עם היסטוריה של חרדה גופנית, כאבים כרוניים או נתק מהתחושות. עבורם, העבודה עם הגוף היא לא רק דרך לטפל בטראומה אלא גם דרך ללמוד מחדש מהי תחושת ביטחון. במובן הרחב, טיפול סומטי הוא הזמנה לחיבור, בין הגוף לנפש, בין המטפל למטופל, ובין האדם לעצמו.
טיפול סומטי מבקש להחזיר את הגוף למרכז השיח הפסיכותרפי. עבור פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים , מדובר באחת המהפכות השקטות אך העמוקות ביותר בעשורים האחרונים. במקום לראות בגוף רק מקור לסימפטומים פסיכוסומטיים, הוא נתפס כשותף מלא בתהליך הריפוי. ההבנה שמערכת העצבים ממשיכה לפעול גם אחרי שהטראומה חלפה מציבה את הגוף כזירת עבודה חיונית, במיוחד במקרים שבהם עיבוד מילולי בלבד אינו מצליח לשחרר את האדם מהתגובה הקפואה של ההישרדות.
בבסיס הטיפול עומדת הנחת היסוד של פיטר לוין, מייסד שיטת Somatic Experiencing, כי בעלי חיים משחררים טראומה דרך תנועה ורעד טבעי של הגוף, בעוד שבני אדם נוטים לעכב את התגובה הזו. במחקר אקראי מבוקר של Brom ועמיתיו משנת 2017 נמצא כי טיפול בשיטת Somatic Experiencing הפחית באופן מובהק את חומרת תסמיני פוסט טראומה בהשוואה לקבוצת ביקורת בהמתנה. אף שמדובר במחקר בהיקף מתון, הוא מהווה נקודת ציון חשובה המעניקה תוקף אמפירי לגישה שנחשבה בעבר חווייתית בלבד.
מטא אנליזה רחבה שפרסמו Rosendahl ועמיתיו בשנת 2021 בכתב העת Frontiers in Psychiatry חיזקה את הממצאים הללו. היא בחנה מעל עשרים מחקרים אקראיים מבוקרים בתחומי פסיכותרפיה מוכוונת גוף, ומצאה השפעה בינונית על חרדה ודיכאון ואפקט קטן עד בינוני על דיסוציאציה. המשמעות היא שטכניקות המערבות עבודה תחושתית ותנועתית עשויות להשפיע לא רק על רגולציה רגשית אלא גם על תפיסת העצמי הגופני, רכיב שנפגע באופן מובהק בטראומה.
בשנים האחרונות מתרחבת גם הספרות סביב Trauma Sensitive Yoga, שיטה שפותחה בבית החולים מקלין על ידי בצל ועמיתיו. מחקר היתכנות של Zaccari ועמיתיה (2022) הראה כי נשים עם טראומה מורכבת שתרגלו יוגה רגישה לטראומה לצד פסיכותרפיה דיווחו על ירידה משמעותית בתסמינים רגשיים ועל עלייה בתחושת שליטה ובחיבור לגוף. אף שמדובר במחקר ראשוני עם מדגם קטן, הוא מצביע על פוטנציאל ממשי בשילוב בין עיבוד פסיכולוגי לתנועה מודעת.
הצטברות הממצאים מציעה כי טיפול סומטי איננו גישה שולית אלא מרכיב מתפתח בשדה הפסיכותרפיה. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים המשלבים אותו מדווחים כי המטופלים חווים שינוי שמתרחש לא רק ברמה הקוגניטיבית אלא גם בתחושת הגוף, שינוי שקט אך עמוק, המעניק למטופל חוויה של יציבות פנימית שניתן לבנות עליה.
אחת התרומות הגדולות של טיפול סומטי להבנת תהליכי הריפוי מטראומה היא בהצגת מנגנון השינוי הפיזיולוגי שמתרחש בגוף. במקום להתמקד רק בעיבוד הקוגניטיבי של האירוע, טיפול סומטי פועל ישירות על מערכת העצבים, במיוחד על הציר שבין המערכת הסימפתטית והפאראסימפתטית. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מזהים כי שיקום המעבר הגמיש בין עוררות להרפיה הוא תנאי הכרחי לחזרת תחושת הביטחון.
העיקרון המנחה הוא שהטראומה נובעת לא רק מהאירוע עצמו, אלא מהתגובה הגופנית שלא הושלמה. הגוף נותר תקוע בתנוחת הגנה או קיפאון, ומערכת העצבים אינה מסיימת את מחזור הפעולה שלה. בתהליך הטיפולי, המטופל לומד להתבונן בתחושות הגוף, לזהות את הרגע שבו מופיע מתח, ולתת לגוף לסיים תנועה שהופסקה. פעולה זו משחררת אנרגיה עצורה ומחזירה תחושת שליטה ובחירה.
המחקר בתחום מתחיל להבהיר כיצד שינוי זה נוצר. Hinz ו־Seidler (2020) הראו כי טיפול בשיטת Somatic Experiencing בקרב מטופלים עם כאב גב כרוני ותסמיני PTSD נלווים הוביל לשיפור מדיד בוויסות רגשי ובירידה ברמות חרדה גופנית. החוקרים מציעים שהמנגנון פועל דרך הפעלה מבוקרת של מערכת העצבים הווגאלית, שמאפשרת תגובת רגיעה תוך שמירה על נוכחות.
גם מחקרים מתחום היוגה הרגישה לטראומה מצביעים על מנגנון דומה. במחקרם של van der Kolk ועמיתיו (2014) נמצא כי תרגול גופני מודע מאפשר ירידה בהפעלת מערכות הלחץ במוח ועלייה בתחושת הסמכות הפנימית, היכולת של האדם להרגיש שהוא שולט בגופו. מנגנון זה מתואר כמעבר מתודעת הישרדות לתודעת חיים.
בקליניקה, ניתן לזהות את מנגנון השינוי כאשר המטופל מפסיק להיבהל מהתחושות. במקום להילחם בהן, הוא לומד להיות איתן. כאשר הגוף נרגע, מערכת העצבים מתחילה לווסת את עצמה באופן טבעי, והחוויה הרגשית מקבלת מקום חדש של רוך ויציבות. בעבור פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, זהו רגע שבו הטיפול עובר משיח על טראומה למפגש עם חוויה חיה של ריפוי.
עבודה סומטית עם טראומה דורשת מהמטפל רמה גבוהה במיוחד של נוכחות, ויסות עצמי ורגישות אתית. כשמטפל מזמין את המטופל לשים לב לגוף, הוא למעשה פותח שער לעולם שבו נמצאות חוויות עמוקות ולעיתים קשות מאוד. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים המתמחים בגישה זו יודעים כי תגובה גופנית פתאומית, רעד, נשימה מהירה או קיפאון, אינה סימן לכישלון אלא לביטוי של חומר טראומטי שעלה אל פני השטח. תפקיד המטפל הוא לאפשר למטופל לשאת את התחושה מבלי להציף אותה, ולוודא שהיא מתרחשת בסביבה בטוחה ומווסתת.
האתיקה של טיפול סומטי שונה מעט מזו של טיפול מילולי בלבד. היא מחייבת תשומת לב מיוחדת לגבולות המרחב הגופני, במיוחד בכל הנוגע למגע. גם כאשר אין שימוש ישיר במגע, עצם ההתמקדות בתחושות עלולה לעורר במטופלים שחוו פגיעה מינית או טראומה גופנית תחושות של חדירה או אובדן שליטה. משום כך, מטפל נדרש לוודא שהעבודה נעשית רק מתוך הסכמה מודעת, בהדרגה, ובמסגרת שקופה וברורה.
בישראל, שבה שיעור החשיפה לטראומה גבוה עקב אירועים ביטחוניים, אובדנים ומצבי לחץ מתמשכים, פסיכולוגים רבים מדווחים על עלייה בצורך בגישות טיפוליות שמחזקות ויסות גופני. עם זאת, יש להכיר גם את הסיכונים. עבודה מהירה מדי או ניסיון “לשחרר טראומה” באמצעים חווייתיים מבלי לבסס תחושת ביטחון עלולה לגרום להצפה ולחיזוק מנגנוני ההגנה. לכן, ההכשרה בטיפול סומטי מחייבת למידה ארוכה, ליווי מקצועי, ויכולת מתמדת של המטפל לשמור על ויסות עצמי.
אתגר נוסף נוגע למקומו של המטפל עצמו בגישה זו. טיפול סומטי מזמין גם את המטפל להיות קשוב לגופו, לזהות מתי הוא מגיב רגשית או פיזית לתכני המטופל. הגבול בין אמפתיה להזדהות נעשה עדין במיוחד. ברמה האתית, נדרשת מודעות גבוהה לא רק לרגשות אלא גם למצב הפיזי, נשימה, מתח, קצב דיבור, כדי לשמש מראה מווסתת למטופל.
עבודה סומטית מבקשת לא רק להקל על תסמינים אלא ליצור מחדש חוויה של ביטחון בסיסי בגוף. את זה ניתן להשיג רק מתוך יציבות הדדית של שני הצדדים. המטפל מחזיק את המרחב בגופו ממש כפי שהוא מחזיק אותו במילותיו. זוהי אתיקה של נוכחות, שבה הגוף של המטפל הוא הכלי הטיפולי המרכזי. כשהיא נעשית באחריות, עבודה זו מאפשרת למטופלים להחזיר לעצמם את הזכות הבסיסית ביותר שנשללה מהם ברגע הטראומה, הזכות להרגיש בטוחים בגופם.
טיפול סומטי משתלב בהדרגה בתוך מסגרות טיפול פסיכולוגיות מסורתיות, והוא משנה את האופן שבו פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים מבינים טראומה, רגש וריפוי. בניגוד לשיטות שבהן הגוף נחשב למרכיב משני, כאן הוא הופך לשער מרכזי לעיבוד החוויה. המטפל והמטופל לומדים יחד לזהות מתי הדיבור מרחיק ומתי הוא מחבר, מתי הגוף מאותת שצריך לעצור ולנשום, ומתי ניתן להעמיק לתוך הזיכרון בלי להציף את המערכת.
בפסיכותרפיה דינמית, למשל, טיפול סומטי מאפשר להרחיב את ההבנה של העברה דרך שפת הגוף. מטפל עשוי לשים לב שמטופל משנה תנוחה בכל פעם שהוא מדבר על דמות סמכותית, או שמתח שרירי מתגבר כשעולה נושא של אשמה. ההתבוננות בגוף מאפשרת לפרש לא רק את התוכן אלא גם את האופן שבו הוא נחווה. במקרים רבים, עצם ההכרה בתחושות הגופניות יוצרת תזוזה רגשית משמעותית יותר מכל פרשנות מילולית.
בגישות ממוקדות יותר, כמו CBT ו־EMDR, טיפול סומטי מתפקד כתמיכה לוויסות. עבודה מודעת עם נשימה, תנוחה ותנועה מסייעת למערכת העצבים לעמוד בעומס של חשיפה רגשית מבלי לגלוש לתגובה של הצפה או ניתוק. Hinz ו־Seidler (2020) הראו ששילוב עקרונות של Somatic Experiencing בטיפול בכאב כרוני ובתסמיני PTSD שיפר את עמידות המטופלים בתרגילי חשיפה ואף הפחית מדדים של לחץ גופני.
במרחבים טיפוליים קבוצתיים נוצר שילוב ייחודי בין שפה גופנית קולקטיבית לתחושת שייכות. תרגולים שמבוססים על עמידה, נשימה משותפת ותנועה רכה יוצרים לא רק ויסות אישי אלא גם ויסות חברתי. מטופלים שחוו נתק בין הגוף לקהילה לומדים מחדש מהי תמיכה אנושית דרך חוויה גופנית ולא רק מילולית.
העבודה המשולבת הזו דורשת מן המטפל פתיחות ויצירתיות. יש צורך לדעת מתי לשהות בתחושה ומתי לשוב לדיבור, מתי להעמיק בנשימה ומתי לעבד מנטלית. טיפול סומטי בתוך פסיכותרפיה אינו רק טכניקה אלא שינוי עמוק בתפיסת האדם. הוא מלמד שהגוף אינו האויב של הנפש אלא ביטויה הישיר. כאשר שתי המערכות פועלות בהרמוניה, מתרחשת תנועה חדשה, תנועה שמביאה איתה לא רק הפחתת תסמינים אלא גם תחושת חיות, נוכחות ומשמעות.
בטיפול סומטי הריפוי מתרחש לא במכה אחת אלא בהדרגה, דרך תנועה עדינה בין הגוף, הרגש והתודעה. פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים המתמחים בגישה זו יודעים שהעומק האמיתי של העבודה אינו נמדד רק בירידה בתסמינים של חרדה או דיכאון, אלא בחזרה של האדם אל גופו כמרחב שניתן לסמוך עליו. הגוף, שפעם היה מקור לסכנה ולבלבול, הופך בהדרגה למקור של יציבות.
מטופלים מתארים את השינוי לא במילים גדולות אלא בפרטים הקטנים של היומיום. הם מספרים על נשימה שנעשית ארוכה יותר בלי מאמץ, על תחושת קרקע כשהם הולכים ברחוב, על רגע שבו הם מצליחים להרפות מהידיים כשמישהו מדבר אליהם. אלו סימנים לכך שמערכת העצבים למדה מחדש לווסת את עצמה, ושמחזור ההגנה הפיזיולוגי שנעצר בזמן הטראומה הושלם סוף סוף.
מבחינה תיאורטית, טיפול סומטי מתבסס על ההבנה שהזיכרון הטראומטי מאוחסן במערכת העצבים כתגובה לא גמורה. כשהגוף לומד להרגיש שוב מבלי לחשוש, נפתחת הדרך לעיבוד רגשי עמוק. מחקרים נוירופיזיולוגיים חדשים מצביעים על כך ששילוב של תשומת לב גופנית בטיפול משפיע על רמות הפעילות באזורים מוחיים הקשורים לתחושת עצמי ולוויסות רגשי, כמו הקורטקס האינסולרי והאזור הפרה־פרונטלי.
בעבודה הקלינית ניתן לראות כי חוויית הריפוי אינה רגעית. היא תהליך מתמשך של למידה מחדש, למידה של קצב, של נשימה, של הרפיה. המטופל מגלה כי תחושות שבעבר נתפסו כאיום הן למעשה שערים לחיים. במובן זה, טיפול סומטי הוא מסע של חזרה לעצמך, דרך הגוף. הוא מאפשר לנפש להבין שהגוף לא בגד בה אלא ניסה להגן עליה.
עבור פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים, השלב הזה מסמן שינוי עמוק גם בתפיסת המטפל עצמו. העבודה אינה עוד ניתוח של תכנים אלא ליווי של תהליך ביולוגי־רגשי. המטפל לומד להקשיב לא רק למה שנאמר אלא גם למה שנע, למה שנעצר ולמה שמבקש לנשום. זהו טיפול שבו הגוף מדבר, והנפש סוף סוף מקשיבה.
טיפול סומטי מלמד שהריפוי אינו רק הפסקת הסבל, אלא היכולת לשאת חיים מלאים בגוף שחוזר להיות מקום בטוח. זהו תהליך שאין לו קיצורי דרך, אך הוא פותח פתח לחוויה אנושית עמוקה יותר, חוויה שבה הגוף והנפש שבים לשתף פעולה, והאדם חוזר להיות נוכח בעולם במלואו.
Rosendahl, S., Nübling, R., & Strauss, B. (2021). Body-oriented psychotherapy: A systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Frontiers in Psychiatry, 12, 714041.
Zaccari, B., Kemper, K. J., & Baim, M. (2022). Feasibility and preliminary outcomes of trauma-sensitive yoga for women with complex trauma: A randomized controlled pilot study. Journal of the American Psychiatric Nurses Association, 30(2), 145-158.
van der Kolk, B. A., Stone, L., West, J., Rhodes, A., Emerson, D., Suvak, M., & Spinazzola, J. (2014). Yoga as an adjunctive treatment for posttraumatic stress disorder: A randomized controlled trial. Journal of Clinical Psychiatry, 75(6), e559-e565.
Hinz, B., & Seidler, G. H. (2020). Somatic Experiencing in patients with chronic back pain and comorbid PTSD symptoms: A randomized controlled trial. European Journal of Psychotraumatology, 11(1), 1785633.
Classen, C. C., Pain, C., Field, N. P., Woods, P., & Irwin, H. (2017). Pilot evaluation of Sensorimotor Psychotherapy for women survivors of childhood sexual abuse. European Journal of Psychotraumatology, 8(1), 1361107.
Ogden, P., & Fisher, J. (2015). Sensorimotor Psychotherapy: Interventions for Trauma and Attachment. New York: W. W. Norton & Company.
Koch, S. C., Fuchs, T., Summa, M., & Müller, C. (2019). Embodied self in trauma: Movement, dance, and body-oriented therapy as pathways of recovery. Frontiers in Psychology, 10, 768.
