אמנם ידעתי שהוא נוסע להליך רפואי בחו"ל, כששאלתי אותו בפגישתנו האחרונה אם מדובר במשהו מסוכן, ענה בחצי חיוך: "קודם נעבור את זה ואז נדע". איחלתי לו בהצלחה, והלוואי, הלוואי שהיה לי את האומץ קצת לשאול אותו יותר, להתעניין, לשים לב שיש מולי גם אדם, עם קשיים וקושי בפני עצמו מעצם היותו אדם כמו כל אחד, ולא רק המטפל שלי. אבל פחדתי, כמו תמיד נמנעתי מלשאול אותו שאלות על חייו, חששתי שאפגע בטיפול ואעבור גבול, שגם ככה הטשטש בכמה מקרים במהלך 5 השנים שהכרנו. אני היום כועס על עצמי מאוד שלא פרצתי קצת גבולות ולא התייחסתי לאדם הבודד שמולי, השברירי, אדם עם בעיות בריאות ובדידות גדולה. אני נזכר בכל הפעמים שסיפר לי פרט קטן על חייו הקשים בחצי משפט ואני ממש עצרתי את עצמי מלשאול עוד כדי לא לעבור את הגבול. אני אוכל את עצמי על זה מאוד.
אני כל כך אוהב אותו, ואני היום גם כל כך כועס עליו. אני כועס שלא נפרד ממני כמו שצריך, שלא אמר בצורה ברורה שחייו בסכנה ושאם הוא לא חוזר אז שאמשיך קדימה ושהוא מאמין בי והכל. לא נתן הזדמנות לפרידה, לסגירה. הפגישה האחרונה שלנו היתה כמו כל הפגישות, סתמית לחלוטין, עשה משחק מולי כאילו שהכל בסדר. כנראה שזה חלק משלבי האבל, וזה נורא לכעוס על אדם שנפטר, אבל אני מרגיש נטישה, שגם ככה היא חלק מסיפור חיי ודבר שדיברנו עליו הרבה.
הכל התאדה כלא היה. המקום הכי אינטימי שלי, הסביבה הכי בטוחה, האדם שהכיר את נבכי הנפש שלי והאדם שסמכתי והחזקתי מהדעה שלו יותר מהכל. ואין לזה תחליף. אין תחליף גם לי אישית, ואין תחליף גם לו בעולם הזה. אדם כה צנוע, חכם, מיוחד, עדין, הגיע לטופ בכל תחומי העשיה שלו. מושא להערצה בעיניי. אם לפחות אני יכול להספיד אותו בפלטפורמה הזאת זה משהו שעושה לי טוב.
בתוך כל המצוקה הזאת שלי והרצון להתאבל, להספיד ולהיפרד ממנו עם אדם אחר, הצלחתי להגיע לאנשים אחרים שהכירו אותו, ואולי אגיע לעוד דרך הפוסט הזה. אם היה יודע על זה הוא היה כועס עלי מאוד, אבל במצב הזה אני מרגיש חסר אונים, חסר אונים עם SMS ביד וזה הכל. הרגשתי שזה משהו שיכול לעשות לי טוב, למצוא עוד אנשים שהכירו אותו. וזה אכן עשה טוב, אבל גם היה קשה לשמוע עליו מהם, ולשמוע דברים על חייו שאולי היה מעדיף שלא אדע, גם לטובת הטיפול שלי וגם לטובת הפרטיות שלו שאותה אני כרגע לא מכבד מספיק.
אני עצוב, כואב, מתאבל, מפחד להמשיך בלעדיו אבל יודע גם שהחיים חזקים ושאתגבר.
למרות שלא אמרתי לך את זה בחייך, אני אוהב אותך מאוד, היית מודל לחיקוי מבחינתי ואחד האנשים המשמעותיים בחיי. אזכור אותך תמיד.
כתבות נוספות: