מיסופוניה היא מצב שבו ישנן תגובות נגדיות חמורות וחריפות כלפי סוגים מסוימים של צלילים. אנשים עם מיסופוניה מתרגשים או מתכעסים באופן חריף על צלילים שמשפיעים פחות או לא משפיעים כלל על אנשים אחרים.

אלה יכולים לכלול צלילים כמו נשימה, נגיסה, מניקה, לחיכה, קילופה של קליפה, צלילי כתיבה, או אפילו מילים או ביטויים מסוימים. תגובות יכולות להיות רגשיות (כמו זעם או דחק), גופניות (כמו הרגשת חום או הזעה), או גם תנודות אוטומטיות (כמו כאבי ראש).

זה מצב שעדיין לא מובן באופן מלא, וישנן תאוריות שונות שמנסות להסביר את מקורו. חלק מהמחקרים מציעים שמדובר בתגובה מוגברת של מערכת העצבים המרכזית, וחלק מציעים שזה קשור להפרעות בתחומים שונים של המוח שקשורים לעיבוד קולות או רגשות.

תסמינים קליניים של מיסופוניה

מיסופוניה מתבטאת במגוון תסמינים קליניים, המשתנים בהתאם לרמת החומרה של ההפרעה ולאופן שבו האדם מגיב לצלילים שמעוררים אצלו את התגובה. הם כוללים:

  1. תגובה רגשית אינטנסיבית: זוהי התסמין המרכזי של מיסופוניה, שבו צלילים מסוימים, כמו מכת שן או מכת סכו"ם, עשויים להוביל לתגובה רגשית בהירה וחריפה, כולל זעם, דחק, או חרדה.
  2. תגובות גופניות: צלילים מסוימים יכולים לגרום לתגובות גופניות, כמו קפיצה, צמרמורת, או תחושת לחץ בחזה.
  3. מחשבות מתח: רעשים מסוימים עשויים להוביל למחשבות מתח או מחשבות אובססיביות על הרעש.
  4. התנהגות התרברבות: כאשר מסוים רעש מתרחש, אנשים עם מיסופוניה עשויים להתנהל בצורה שמאמצת להמנע מהרעש. זה יכול לכלול הפסקת פעילות, השתתפות בפעילות סיכוי, או נמנעות ממקומות או מצבים שבהם הרעש עשוי להתרחש.
  5. השפעה על איכות החיים: במקרים חמורים, מיסופוניה יכולה להשפיע על איכות החיים של האדם, כאשר התחמקנות מרעשים מסוימים יכולה להגביל את הפעילות שלו בחברה או במקום העבודה.

אבחון מיסופוניה

אבחון מיסופוניה עשוי להיות מורכב, שכן זו הפרעה שעדיין לא מוכרת כהפרעה עצמאית במדריכים האבחנתיים של התחום הפסיכיאטרי, כמו DSM-5. עם זאת, ישנם שלבים שונים שיכולים לעזור באבחון המיסופוניה.

  1. ראיון ראשוני: בשלב זה, המטופל מדבר עם מטפל על התסמינים שהוא חווה, והמטפל ישאל שאלות נוספות כדי להבין טוב יותר את המצב. השאלות יכולות לכלול: "אילו צלילים מפריעים לך?", "כיצד אתה מגיב לצלילים אלה?", "כמה התגובה שלך משפיעה על חייך היומיומיים?".
  2. אבחון דיפרנציאלי: מטרת השלב הזה היא לוודא שהתסמינים אינם תוצאה של הפרעה אחרת. לדוגמה, אנשים עם הפרעת חרדה כללית או OCD יכולים לחוות תגובות רגשיות עזות לצלילים מסוימים. המטפל יבדוק אם קיימות הפרעות אחרות שיכולות להסביר את התסמינים.
  3. התאמה לקריטריונים: כאשר מדובר במיסופוניה, מרבית המחקרים מתארים מספר קריטריונים שעשויים להצביע על זה, כולל: תגובה רגשית חריפה לצלילים מסוימים, התרחשות של התסמינים לפחות פעם אחת בשבוע למשך 6 חודשים או יותר, הפרעה משמעותית בחיי היום-יום, וחוסר תסמינים אחרים שיכולים להסביר את התגובה. המטפל יבדוק אם התסמינים של המטופל מתאימים לקריטריונים הללו.
  4. טיפול רפואי: במקרים מסוימים, יתכן שהמטפל יזמין בדיקות רפואיות כדי לוודא שהתסמינים אינם נגרמים על ידי בעיה רפואית, כמו הפרעה בשמיעה או מחלת מערכת העצבים.

מיסופוניה דרכי טיפול

אף שמיסופוניה היא תחום שלא נחקר מספיק, כמה אסטרטגיות ואפשרויות טיפול יכולות לעזור לאנשים שמתמודדים עם ההפרעה. אלה כוללים:

  1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): זהו צורת טיפול שנועדה לעזור למטופל לזהות ולשנות את הדרכים שבהן הם מתמודדים עם מחשבות ורגשות שליליים. במיסופוניה, ה-CBT יכול להכיל גילוי של צלילים מסוימים ושינוי של דרכי התמודדות עם הרגשות שהם מעוררים.
  2. תרגולים של מיינדפולנס (Mindfulness): התרגולים האלה מתמקדים בעידוד המטופל להיות "נוכח" ברגע הנוכחי ולהקליט באופן מודע את החוויה שלו, כולל הרגשות והתגובות שלו לצלילים מסוימים.
  3. טיפול בהתנהגות המבוססת על תגובה (RBT): בטיפול זה, המטפל יעזור למטופל לזהות את הצלילים המזיקים ולפתח דרכים מועילות יותר להתמודד עם התגובות שלו להם.
  4. תמיכה פיזיקלית: בחלק מהמקרים, שימוש באוזניות אטמת קול או מוזיקה רקע מעוררת תחושה של שלווה יכולה לעזור להפחית את התחושה של מיסופוניה.
  5. תרופות: במקרים מסוימים, תרופות כמו SSRI או משקאות שמשפיעים על נוירוטרנסמיטרים מסוימים במוח יכולות להיות מועילות. עם זאת, זה לא מתאים לכל אחד ויש לשקול את האפשרות הזו בהתאם למצב הבריאותי הכללי של המטופל ובהתייעצות עם רופא.

חשוב לזכור שלא כל האפשרויות מתאימות לכל אחד, ומה שעובד עבור אחד לא בהכרח יעבוד עבור אחר. המלצה על טיפול מסוים צריכה להתבצע בהתאם לצרכים, המצב הרגשי והמצב הרפואי של המטופל.