טיפול קבוצתי: שייכות, ריפוי ושינוי

טיפול קבוצתי הוא אחת מצורות ההתערבות הפסיכולוגית הנפוצות והוותיקות ביותר, אך גם אחת המורכבות והדינמיות שבהן. תחת הנחיה מקצועית של פסיכולוגים או מטפלים מוסמכים, קבוצה של משתתפים נפגשת בקביעות ומביאה לקדמת הבמה את רגשותיהם, את סיפור חייהם ואת הקונפליקטים הפנימיים והחברתיים איתם הם מתמודדים. העקרונות המנחים בטיפול קבוצתי נשענים על תיאוריות פסיכודינמיות, קוגניטיביות-התנהגותיות ולעיתים גם גישות מבוססות מיינדפולנס, תלוי בהכשרת המטפל ובמטרות ההתערבות.

המונח טיפול קבוצתי מבטא לא רק את המסגרת בה מתקיים הטיפול, אלא גם את האמונה העמוקה בכוחו של המפגש האנושי בין משתתפים כגורם משנה חיים. הקבוצה פועלת כמראה, כקבוצת התייחסות וכמרחב סימבולי-רגשי, שבו המטופלים לומדים להכיר את עצמם דרך תגובותיהם ותגובות הזולת. הם חווים, פעמים רבות לראשונה, שייכות, תיקון חוויות בין-אישיות מהעבר, או הזדמנות לקבל ולתת אמפתיה בסביבה שאינה שיפוטית.

לעומת טיפול פרטני, בו הקשר הטיפולי מוגבל לדיאדה של מטפל-מטופל, הרי שבטיפול קבוצתי הדינמיקה מרובדת ומורכבת יותר: לא רק היחסים עם המנחה רלוונטיים, אלא גם – ואולי בעיקר – היחסים עם שאר חברי הקבוצה. תהליכים של השלכה, הזדהות, קנאה, התנגדות, הימנעות, אידיאליזציה או דחייה – כולם מתרחשים בזמן אמת ומהווים חומר גלם טיפולי עשיר. אחד היתרונות המרכזיים של טיפול קבוצתי טמון בכך שהוא מדמה את העולם החברתי של המשתתף, אך בסביבה מכילה ומוגנת. במובן זה, הקבוצה היא גם תרגול, גם עיבוד וגם מרחב למודעות עצמית עמוקה.

חשוב לציין כי טיפול קבוצתי עשוי להתקיים במגוון תצורות: קבוצה סגורה או פתוחה, הומוגנית או הטרוגנית, קצרת מועד או ממושכת. כל אחת מאפשרת מענה טיפולי שונה, ויש להתאים את סוג הקבוצה לצרכיו של המטופל. ישנן קבוצות טיפוליות שממוקדות בנושא מסוים – כמו חרדה חברתית, אובדן, התמכרות או טראומה – ואחרות בעלות מטרה כללית יותר, כמו צמיחה אישית או פיתוח מודעות עצמית. המשותף לכולן הוא האמונה שכאשר אנחנו מתבוננים בעצמנו בעיני אחרים – אנחנו עשויים סוף סוף לראות את מה שמוסתר גם מאיתנו.

ביטוי המפתח טיפול קבוצתי מופיע כיום יותר ויותר בגוגל בשאלות כמו "מה זה טיפול קבוצתי", "מה היתרונות של טיפול קבוצתי" או "איך נראה טיפול קבוצתי בפועל", והעלייה בהתעניינות משקפת לא רק צורך גובר בהתערבויות פסיכולוגיות נגישות, אלא גם פתיחות גוברת לשיח רגשי קבוצתי כמשאב טיפולי לגיטימי ורב עוצמה.

למי מתאים טיפול קבוצתי?

הבחירה במסגרת טיפול קבוצתי מעוררת פעמים רבות חשש ראשוני: "האם ארגיש בנוח להיחשף בפני אנשים זרים?", "מה יקרה אם לא אתחבר לשאר המשתתפים?" או "אולי הבעיות שלי שונות מדי?". אלו שאלות נפוצות ומובנות, אך לרוב נעלמות עם הזמן, ככל שהמשתתפים חווים את עוצמת ההכלה, ההזדהות והחיבור האנושי הנוצר במרחב הקבוצתי. למעשה, אחד היתרונות הבולטים של טיפול קבוצתי הוא בכך שהוא מתאים למנעד רחב מאוד של מצוקות, אוכלוסיות ומטרות טיפול.

אנשים הפונים לטיפול קבוצתי הם לעיתים כאלה שכבר ניסו טיפול פרטני ולא מצאו בו מענה מספק, ולעיתים כאלה שמעדיפים מלכתחילה להיכנס למרחב שיתופי בו ניתן ללמוד מאחרים ולא רק מעצמם. טיפול קבוצתי מתאים מאוד למי שסובל מקשיים בין-אישיים, חרדה חברתית, דימוי עצמי נמוך, תחושת בדידות, או חוויות של דחייה. הוא רלוונטי גם למתמודדים עם דיכאון, טראומה, התמכרויות, משברי חיים, פרידות ואובדן. הקבוצה מאפשרת לא רק שיקוף של רגשות אלא גם נרמול שלהם – חוויה מכוננת עבור מי שחש שמה שהוא עובר חריג או בלתי ניתן להבנה.

למרות תפיסה רווחת שטיפול קבוצתי מתאים בעיקר לאנשים מוחצנים או כאלה שמסוגלים "לדבר בקלות על רגשות", בפועל – דווקא משתתפים שקטים יותר, מתבוננים או כאלה שחשים חרדה חברתית מובהקת – עשויים להרוויח הרבה מאוד מהקבוצה. היא מהווה עבורם מגרש אימון בטוח, שבו הם יכולים ללמוד בהדרגה לשתף, לבקש, להגיב ולהציב גבולות. מנחי הקבוצה דואגים ליצור סביבה בטוחה ומוגנת, ולעיתים אף משלבים כללים מוקפדים של דיסקרטיות, נוכחות קבועה והסכמות קבוצתיות שמעודדות כבוד הדדי ותמיכה.

טיפול קבוצתי מוצע גם בקבוצות גיל שונות – ילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים – כאשר כל קבוצת גיל מתמודדת עם אתגרים רגשיים וחברתיים שונים. במערכות בריאות הנפש, קופות החולים, בתי חולים פסיכיאטריים, מרכזים לבריאות הנפש, מוסדות שיקום ואף בקליניקות פרטיות – קיימות כיום קבוצות טיפוליות מגוונות, חלקן אף משלבות בין טיפול קבוצתי לפרטני במסגרת תוכנית אינטגרטיבית.

אנשים מחפשים בגוגל שאלות כגון "האם טיפול קבוצתי מתאים למבוגרים עם חרדה?", "האם טיפול קבוצתי מתאים לנוער עם דימוי עצמי נמוך?" או "טיפול קבוצתי לבעיות בזוגיות – זה אפשרי?". התשובה במקרים רבים היא כן – כל עוד הקבוצה מותאמת לתוכן הרגשי ולצרכים של המשתתפים, וכל עוד היא מונחית על ידי איש מקצוע מוסמך ובעל הכשרה רלוונטית.

חשוב להדגיש כי לא כל אחד יתאים מיידית למסגרת קבוצתית. מטופלים הנמצאים בעיצומו של משבר חריף, הלוקים באובדן קשר עם המציאות, או מתקשים לעמוד בגבולות בין-אישיים – עשויים להידרש תחילה לעבור טיפול פרטני מייצב. עם זאת, גם עבורם, הקבוצה יכולה בעתיד להפוך לאמצעי יעיל ללמידה רגשית ולשיקום קשרים חברתיים שנפגעו.

יתרונותיו הייחודיים של טיפול קבוצתי

אחד ההיבטים המרשימים ביותר בטיפול קבוצתי הוא יכולתו להציע חוויות רגשיות עמוקות, שבמקרים רבים אינן מתאפשרות בטיפול פרטני בלבד. בתוך המרחב הקבוצתי נוצרים תהליכים בין-אישיים רבי עוצמה: אמפתיה, קונפליקט, תיקון, הזדהות, גבול, שיקוף וקבלה. אלו אינם רק מושגים תאורטיים – הם מתרחשים במציאות החיה של הקבוצה, בין המשתתפים, בעזרת הנחיה טיפולית רגישה ומדויקת.

אחד היתרונות הבולטים של טיפול קבוצתי הוא תחושת השייכות: הידיעה שאתה לא היחיד שמתמודד עם מצוקות מסוג מסוים. משתתפים רבים מתארים את רגעי ההקלה הראשונים כששמעו אחרים מבטאים חוויות שדמו לשלהם – כאילו מישהו סוף סוף "שם מילים" על מה שהם עצמם לא הצליחו לנסח. התחושה הזו מביאה לא רק להפחתת בדידות אלא גם לנרמול רגשי – הבנה שהקושי הוא חלק אנושי ואינו עדות לפגם אישי.

יתרון נוסף נעוץ ב"מרחב המעבדה" שמאפשרת הקבוצה. המשתתפים יכולים לבדוק כיצד הם פועלים בתוך קשרים: האם הם נוטים לרצות, להסתגר, לתקוף, להחניק רגשות או להימנע מחשיפה? התגובות שהם מקבלים מהקבוצה – לעיתים חמות ותומכות, ולעיתים כנות וכואבות – מספקות מידע רגשי קריטי. לא פעם, משתתפים מדווחים שהם מבינים לראשונה כיצד דפוסי ילדות חוזרים על עצמם בכל מערכת יחסים, גם כאן, בקבוצה.

החוויה הרגשית המתוקנת היא יתרון עמוק נוסף. אנשים שחוו נטישה, דחייה או פגיעה בעברם, יכולים לחוות בתוך הקבוצה תהליך של ריפוי, שבו הם מגלים שאפשר להחזיק רגשות מבלי להינטש, להיחשף מבלי להיפגע, ולבקש מבלי להתבייש. הריפוי אינו נעשה על ידי המטפל בלבד – אלא על ידי כל חברי הקבוצה, דרך קשרים אותנטיים שמבוססים על כנות, הכלה וקשב.

טיפול קבוצתי מספק גם יתרונות פרקטיים: לרוב עלותו נמוכה יותר מטיפול פרטני, והוא נגיש במסגרת ציבורית, קהילתית ופרטית. בנוסף, במקרים רבים הוא משולב כחלק מתוכנית טיפול רב-תחומית – עם טיפול פרטני, תרופתי או שיקומי. ההצטלבות הזו מאפשרת למטופלים לעבוד בו-זמנית על תהליכים אישיים וקבוצתיים, דבר שמחזק את המודעות וההתפתחות.

ישנם גם יתרונות קוגניטיביים: הקשבה לאחרים מאפשרת לימוד עקיף, הפנמה של כלים רגשיים, והרחבת דרכי ההתמודדות. מי שחושש לשתף, עשוי ללמוד הרבה מהדינמיקה – גם כמתבונן. והחשוב מכול: הקבוצה משקפת לכל משתתף שהוא אינו לבד, שהוא ראוי להכלה, ושיש לו מקום ומשמעות – גם בתוך כאב.

משתמשי גוגל מחפשים לעיתים ביטויים כמו "למה טיפול קבוצתי עדיף?", "מה היתרונות של טיפול קבוצתי על טיפול פרטני?" או "טיפול קבוצתי – האם זה באמת עובד?". התשובה, הנתמכת גם במחקר, היא שטיפול קבוצתי מציע יתרונות רגשיים, בינאישיים ופרקטיים שאין להם תחליף – בעיקר עבור מי שמעוניין לגדול מתוך קשר.

סוגים שונים של קבוצות טיפוליות

טיפול קבוצתי הוא מונח רחב שמתאר מסגרת טיפולית המתקיימת בקבוצה – אך למעשה, קיימים סוגים מגוונים מאוד של קבוצות טיפוליות, השונים זה מזה במטרותיהם, בהרכבם, במשך הזמן ובאופי ההנחיה. כל קבוצה כזו מתאימה לאוכלוסייה אחרת, ולרוב גם מבוססת על גישה טיפולית מובחנת. ההיכרות עם הסוגים השונים של קבוצות טיפוליות חשובה למטפלים ולמטופלים כאחד – כדי להתאים את סוג הקבוצה לצרכים, למטרות ולשלב ההתפתחותי בו נמצא האדם.

החלוקה הבסיסית ביותר היא בין קבוצות סגורות לקבוצות פתוחות. בקבוצה סגורה, כל המשתתפים מתחילים ומסיימים את התהליך יחד. המבנה הקבוע מאפשר יצירת אמון הדרגתי, תחושת אינטימיות ועמקת התהליכים. בקבוצה פתוחה, לעומת זאת, משתתפים יכולים להצטרף ולעזוב לאורך הזמן. מבנה זה מתאים בעיקר לקבוצות ממושכות או למרכזים טיפוליים בהם מתקיימת תחלופה תדירה.

חלוקה נוספת נוגעת להומוגניות של הקבוצה. ישנן קבוצות הומוגניות – למשל, קבוצות לנשים בלבד, לקהילה הגאה, למתמודדים עם דיכאון או להורים לאחר לידה – ויש קבוצות הטרוגניות הכוללות משתתפים מרקעים שונים אך בעלי מטרות רגשיות משותפות. הבחירה בין קבוצה הומוגנית להטרוגנית תלויה לעיתים בצורך ברגש ביטחון (במיוחד בטראומה) או ברצון להיחשף למגוון רחב של עמדות וחוויות.

טיפול קבוצתי מתאפיין גם במטרות משתנות: ישנן קבוצות תמיכה, בהן המשתתפים חולקים חוויה דומה – כמו אבל, גירושים, או מחלה כרונית – ומתמקדים בשיתוף וחיזוק הדדי. אלו קבוצות פחות מובנות ולעיתים אינן מונחות על ידי איש טיפול מוסמך. לעומתן, קבוצות טיפוליות מונחות, הן כאלה המובלות על ידי פסיכולוג, עובד סוציאלי קליני או מטפל מוסמך אחר, והן מתמקדות בעיבוד רגשי, דינמיקה בין-אישית ושינוי פנימי.

בנוסף, קיימות קבוצות פסיכו-חינוכיות – המשלבות ידע וכלים עם תהליך רגשי (למשל: קבוצות לניהול כעסים, להתמודדות עם חרדה חברתית או לפיתוח כישורי הורות) – וכן קבוצות לפיתוח מיומנויות, שנועדו לשפר מיומנויות תקשורת, אסרטיביות, ויסות רגשי או קבלת החלטות.

הנחיית קבוצות יכולה להתבסס על גישות שונות: פסיכודינמיות, גשטאלט, CBT, ACT, מיינדפולנס או שילוב של כמה מהן. ישנן אף קבוצות טיפוליות בגישה אקספרסיבית – כמו טיפול קבוצתי באמנות, בתנועה או בכתיבה.

משתמשים רבים בגוגל מחפשים כיום מונחים כמו "קבוצת תמיכה לנפגעות תקיפה מינית", "קבוצות CBT לחרדה", "טיפול קבוצתי לנוער", או "טיפול קבוצתי לאנשים אחרי גירושים". החיפוש משקף את ההתעניינות הגוברת בקבוצות ייעודיות וממוקדות, המספקות מענה מותאם – רגשי וחברתי – למצבים חיים שונים.

חשוב לזכור: לא כל קבוצה שמוגדרת כ"טיפולית" אכן מונחית על ידי איש טיפול מוסמך. מי שמעוניין להצטרף לקבוצה כזו – במיוחד אם מדובר בתהליך עומק – מומלץ שיוודא כי המנחה הוא בעל תואר שני טיפולי ממוסד אקדמי מוכר, וכי עבר הכשרה ייעודית בהנחיית קבוצות.

אתגרים, חסמים ודרכי התמודדות בטיפול קבוצתי

לצד היתרונות הרבים, טיפול קבוצתי אינו חף מאתגרים. מטופלים עשויים להגיע עם חששות עמוקים מחשיפה, פחד מביקורת, או תחושת נחיתות מול שאר המשתתפים. קונפליקטים בין-אישיים, קנאה בין חברי הקבוצה, תחושת שקיפות או תסכול – כל אלו הם חלק בלתי נפרד מהדינמיקה הקבוצתית, ולעיתים אף מהווים את עיקר העבודה הטיפולית. עם זאת, חשוב להבין: האתגרים עצמם אינם מכשול – אלא הזדמנות.

אחד הקונפליקטים הנפוצים ביותר הוא החשש מחשיפה. מטופלים רבים תוהים אם הקבוצה "תחזיק" את הפגיעות שלהם, אם הם יהיו מעניינים מספיק או שמא ישפטו אותם. הקושי הזה מתעצם במיוחד בקרב מי שחווה בעבר דחייה או לעג על רגשותיו. התגובה של הקבוצה – המכילה, המאשרת, או במקרים מסוימים גם המבקרת – מהווה מראה רגשית עוצמתית, ומזמנת תהליך תיקון עמוק. המטפל הקבוצתי נדרש במקרים אלו ליצירת גבולות ברורים, הבהרת ציפיות, ושמירה על אווירה של בטיחות פסיכולוגית.

אתגר נוסף הוא קצב ההתקדמות השונה בין חברי הקבוצה. יש מי שחולקים בקלות, ויש כאלה שנשארים זמן רב בעמדה של התבוננות. עלול להיווצר פער של תחושת שייכות או חוסר סבלנות בין המשתתפים, ולעיתים גם תחרות לא מודעת על "מי יותר סובל". הנחיה מיומנת תדע להאיר את הדינמיקה הזו, להמיר אותה לדיאלוג אותנטי ולהפוך את ההבדלים themselves להזדמנות ללמידה רגשית הדדית.

לעיתים הקבוצה עצמה עלולה להפוך ל"שדה מוקשים": ביקורת הדדית, בריתות פנימיות, או עימותים שאינם מווסתים עלולים לגרום נזק רגשי. זהו תרחיש נדיר יחסית, אך הוא מדגיש את החשיבות שבמנחה מיומן ובעל הכשרה ייעודית. הקבוצה אינה מרחב חופשי לחלוטין – אלא כזה שיש בו כללים ברורים של כבוד, הקשבה ודיסקרטיות. יצירת חוזה קבוצתי בראשית הדרך (בעל פה או כתוב) מסייעת במניעת חלק מהקשיים הללו מראש.

אחד האתגרים הרגשיים המרתקים הוא הפער שבין הדמות החיצונית של המטופל – זו שהוא "מביא" לקבוצה – לבין הרגשות הפנימיים שהוא חושש לחשוף. הקבוצה, במובנים רבים, מגיבה לאותנטיות: כשמישהו מביא את עצמו כפי שהוא – הוא כמעט תמיד יזכה להכרה אמפתית. אך כשהוא מנסה "להחזיק תפקיד", להצטייר כמי שהוא לא – הוא עשוי לחוות ניכור. תהליך השלת המסכות הזה – המתרחש לאורך זמן – הוא מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בשינוי שהקבוצה מאפשרת.

גם המטפל עצמו מתמודד עם אתגרים: עליו לנהל במקביל תכנים רגשיים, דינמיקה קבוצתית, זמן דיבור, רגשות העברה, גבולות בריאים, ותהליכים אישיים וקבוצתיים בו זמנית. לכן ההכשרה להנחיה קבוצתית נחשבת למורכבת, ודורשת לעיתים גם הדרכה קבועה.

אנשים רבים מחפשים כיום בגוגל מונחים כמו "פחד מטיפול קבוצתי", "האם אפשר לשתוק בטיפול קבוצתי?", או "איך מתמודדים עם ביקורת בקבוצה טיפולית". שאלות אלו משקפות את המתח בין הצורך להשתייך לבין הצורך לשמור על פרטיות. החדשות הטובות הן שהקבוצה יודעת להכיל גם את זה – כל עוד יש הנחיה מקצועית, סבלנות של המשתתפים, והתמסרות הדרגתית לתהליך.

טיפול קבוצתי בעידן המודרני: חדשנות, מגמות ושילובים

בעשורים האחרונים, טיפול קבוצתי ממשיך להתפתח ולהשתנות בהתאם לצרכים החברתיים, התרבותיים והטכנולוגיים של התקופה. מגמות חדשות מביאות לשילוב בין מודלים מסורתיים לבין גישות עכשוויות, ולעיתים גם בין טיפול קבוצתי לפלטפורמות מקוונות. שילוב זה מעלה שאלות חדשות, אך גם מאפשר נגישות חסרת תקדים לאנשים שבעבר לא היו משתתפים בקבוצה טיפולית מסיבות של ביישנות, מגבלה פיזית, מיקום גיאוגרפי או עלות.

אחת ההתפתחויות המרכזיות היא הופעתן של קבוצות טיפול אונליין – קבוצות המתקיימות בזום או בפלטפורמות דומות. הקורונה האיצה את המעבר למרחב הדיגיטלי, ובמקרים רבים גם גילתה יתרונות ייחודיים: גישה נוחה, חיסכון בזמן נסיעות, ולעיתים אף תחושת בטחון מוגברת בשל האפשרות לשהות במרחב הפרטי הביתי. עם זאת, היעדר מגע אנושי ישיר, קושי בקריאת שפת גוף, ואתגרים טכניים – יוצרים גבולות שיש להביא בחשבון.

מגמה נוספת היא האינטגרציה של כלים מתחומי גוף-נפש בתוך הקבוצה: מיינדפולנס, עבודה עם דימויים, תנועה, נשימה מודעת, וטכניקות של ויסות רגשי מבוסס גוף. הכלים האלו משתלבים במיוחד בקבוצות המיועדות לטיפול בטראומה מורכבת או בהפרעות דיסוציאטיביות, כאשר השפה המילולית לבדה אינה מספיקה. הקבוצה הופכת כך למרחב שמכיל גם את מה שמעבר למילים – תחושות, רגשות ראשוניים, ותהליכים סומטיים.

בנוסף, ישנו שימוש הולך וגובר במודלים מעורבים – טיפול קבוצתי המשלב טיפול פרטני. למשל: אדם המשתתף בקבוצה אחת לשבוע, אך מקבל ליווי פרטני במקביל כדי לעבד את התהליכים שהוא עובר. שילוב כזה מאפשר איזון בין עיבוד אישי לדינמיקה קבוצתית, ומגביר את האפקטיביות הטיפולית. המודל נפוץ במכונים ציבוריים, ביחידות לבריאות הנפש ובקליניקות פרטיות המתמחות בטיפול אינטגרטיבי.

גם התאמה תרבותית תופסת כיום מקום משמעותי: קבוצות טיפוליות מותאמות לרקע דתי, לשוני או תרבותי – לדוגמה, קבוצות טיפוליות לנשים מהמגזר החרדי, למהגרים, לא.נשים מהקהילה הלהטב"קית, או לנפגעות אלימות מגדרית. ההתאמה הזו אינה רק טכנית – היא קריטית לבניית תחושת שייכות וליכולת של המשתתפים להרגיש מובנים באמת.

כמו כן, בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בקרב מטפלים ומוסדות אקדמיים בהכשרה ייעודית להנחיית קבוצות. גופים כגון מכון אדלר, בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב, מכון ברוקדייל ומכון טמיר מציעים תכניות מתקדמות בתחום זה, מתוך הבנה שלחשיבה קבוצתית נדרש סט כישורים שונה מזה של טיפול פרטני – כולל יכולת הכלת מתח בין-אישי, ניהול קונפליקטים חיים, והחזקה סימולטנית של כמה תהליכים מקבילים.

חיפושים נפוצים בגוגל מצביעים על עלייה בשאלות כמו "טיפול קבוצתי בזום", "קבוצה טיפולית עם מיינדפולנס", או "קבוצות טיפול חדשניות בישראל". המגמה ברורה: הקבוצה הטיפולית של היום היא כבר לא רק מעגל כיסאות סטנדרטי – אלא מרחב חי, גמיש, חדשני ומעמיק, שמותאם לעידן שבו קשרים בין-אישיים נעשים מורכבים יותר, אך גם חיוניים יותר מתמיד.

ביבליוגרפיה

1. Yalom, I. D. & Leszcz, M. (2020). The Theory and Practice of Group Psychotherapy (6th ed.). New York: Basic Books.
   – יצירה קלאסית ומעודכנת של אבי הגישה הפסיכודינמית לטיפול קבוצתי, סוקרת את עקרונות הטיפול, הדינמיקה הקבוצתית ותפקידי המנחה.
2. Corey, G. (2015). Theory and Practice of Group Counseling (9th ed.). Belmont, CA: Brooks/Cole.
   – מדריך מקיף המתאר גישות שונות להנחיית קבוצות טיפוליות, כולל CBT, גשטאלט, אקזיסטנציאליזם ואחרות.
3. Lieberman, M. A., Yalom, I. D., & Miles, M. B. (1973). Encounter Groups: First Facts. New York: Basic Books.
   – מחקר ראשוני וחשוב על תהליכים בקבוצות התנסות וטיפול, כולל ממצאים אמפיריים על השפעות הקבוצה על הפרט.
4. Burlingame, G. M., Strauss, B., & Joyce, A. S. (2013). Change mechanisms and effectiveness of small group treatments. In M. J. Lambert (Ed.), Bergin and Garfield’s Handbook of Psychotherapy and Behavior Change (6th ed.). New York: Wiley.
   – סקירה אמפירית של מנגנוני שינוי בטיפול קבוצתי, עם דגש על תוקף מחקרי של ההתערבות.
5. שניר, א. (2020). טיפול קבוצתי: דינמיקה, מבנה והנחיה. בתוך: כתב העת הישראלי לפסיכותרפיה קבוצתית, גיליון 14.
   – מאמר בעברית המשלב ידע תאורטי וניסיון קליני מהשטח הישראלי.
6. ברק, מ. (2017). קבוצה מטפלת – בין תמיכה לשינוי. בתוך: פסיכואקטואליה, האגודה הישראלית לטיפול קבוצתי.
   – מאמר יישומי המדגיש את הגבולות והאתגרים של טיפול קבוצתי בשדה הקליני בישראל.