חרדת נטישה: כאב ילדות שמופיע שוב בזוגיות ובטיפול

התקשרות לא בטוחה – הקרקע שעליה צומחת חרדת נטישה

חרדת נטישה מתפתחת פעמים רבות על רקע חוויות מוקדמות של התקשרות לא בטוחה. תיאוריות של התקשרות, ובראשן עבודתו של ג'ון בולבי, מציעות כי איכות הקשר עם דמות המטפל הראשונית בשנות החיים הראשונות היא בעלת השפעה קריטית על היכולת של הילד לווסת רגשות, לסמוך על אחרים וליצור מערכות יחסים בטוחות בבגרות. כאשר הסביבה אינה עקבית, דמות ההורה אינה זמינה רגשית או פיזית, או נוטה להיעלם ללא הסבר ברור, הילד מפנים עולם רגשי בלתי יציב ומפתח דפוסי התקשרות חרדתיים או נמנעים. חרדת נטישה היא אחד הביטויים הרגשיים המרכזיים של התקשרות חרדתית, ולעיתים מהווה מנגנון הישרדותי שמטרתו למנוע כאב נטישה נוסף.

בבגרות, חרדת נטישה אינה רק "פחד להישאר לבד". היא לעיתים קרובות מתקיימת גם בתוך קשרים, ומשתקפת בתלות גבוהה בפרטנר, חיפוש מתמיד לאישור, נטייה לפרש כל שינוי קטן בהתנהגות כעדות לנטישה מתקרבת, ופעמים רבות גם תוקפנות או מניפולטיביות שמטרתן למנוע פרידה. אלו דפוסים מוכרים בקרב מטופלות רבות המגיעות אל פסיכולוגים ומספרות על חוויית קשר כואבת, עמוסת עליות וירידות, שבה כל מרחק נחווה כאיום קיומי.

עבור פסיכולוגים קליניים, ההבנה של חרדת נטישה מחייבת קשב רב לסיפור ההיקשרות הראשוני של המטופלת, כמו גם להתרחשויות הדקות בתוך הקשר הטיפולי עצמו. פעמים רבות דווקא ההתקשרות עם המטפל מעוררת מחדש את הפחדים, והתגובה לכך עשויה להיות נסיגה, האשמה או דרישה אינטנסיבית לקרבה. זיהוי מוקדם של הדפוסים הללו מאפשר לבנות ברית טיפולית יציבה שתוכל להכיל את הפחד וליצור תיקון הדרגתי.

המנגנון הנפשי של חרדת נטישה – בין קונפליקט פנימי למחיר בין־אישי

חרדת נטישה יוצרת קונפליקט פנימי מתמיד בין הצורך בקרבה לבין הפחד לאבד את הקרבה הזו. במובן זה, החרדה אינה מופיעה רק כאשר מתקיים איום ממשי על הקשר, אלא נוכחת כמערכת דרוכה שמפעילה תסריטים קטסטרופליים עוד בטרם התרחש אירוע ממשי. היא מתפקדת כמו אזעקת שווא של מערכת ההיקשרות – מופעלת גם כשאין סכנה, משום שזיכרונות עבר מכוילים לפרש כל היסוס או התרחקות כסימן לבאות.

המערכת הנפשית של הסובלת מחרדת נטישה מתאפיינת בחשיבה דיכוטומית, רגישות מוגברת לדחייה, והתקפי חרדה המתעוררים סביב חוסר ודאות בקשר. היא עשויה להרגיש ננטשת גם בתוך זוגיות יציבה, לחוות סערה פנימית כשבן הזוג עסוק, או לעבור במהירות מאהבה גדולה לפחד או כעס. רגשות אלו מוּנעים לא מהמציאות הנוכחית אלא מהעבר – מפצעים לא מעובדים של פרידות, אובדנים, אכזבות, ולעיתים גם טראומות נטישה ממשיות.

ברמה הבין־אישית, חרדת נטישה משפיעה על דפוסי הקשר עם הסביבה. כדי להימנע מהכאב הכרוך בנטישה, המטופלת עשויה לפתח התנהגויות של היצמדות יתר, שליטה, ניסיון לרצות בכל מחיר או דווקא הסתגרות רגשית מראש. בכל מקרה, היא אינה פועלת מתוך חופש אלא מתוך הישרדות. מנגנונים אלו אמנם נועדו להגן עליה, אך בפועל הם עלולים להרחיק את האחרים ולחזק את התחושה שהיא ננטשת שוב ושוב – מה שמכונה בפסיכולוגיה "נבואה שמגשימה את עצמה".

פסיכולוגים המטפלים בחרדת נטישה נדרשים לעיתים לתווך למטופלת את המחיר שמשלמת נפשית וחברתית: תחושת חוסר ביטחון כרונית, שחיקה רגשית במערכות יחסים, ותחושת חוסר ערך המובילה לוויתור על רצונותיה. רק כאשר החרדה מזוהה כדפוס ולא כתגובה מציאותית, ניתן להתחיל לעבוד איתה בעדינות – לא על ידי הסבר שכלי, אלא תוך בניית חוויה מתקנת של קשר יציב.

ביטויים קליניים של חרדת נטישה – לא רק בקשרים רומנטיים

חרדת נטישה מזוהה לרוב דרך מערכות יחסים זוגיות, אך בפועל מדובר במנגנון רגשי רחב בהרבה, המתבטא גם ביחסי עבודה, קשרי חברות, קשרים עם הורים ואף בתוך הקשר הטיפולי עצמו. המשותף לכל המקרים הוא החרדה התמידית מפני דחייה, השפלה או נטישה פתאומית, גם כאשר אין סימן חיצוני ברור לכך.

במרחב הזוגי, המטופלת עשויה לחוות כל עיכוב בתגובה להודעה כעדות לריחוק רגשי, לפרש מבט אחר של בן הזוג כאדישות או להיבהל מכל ירידה ברמת האינטימיות. אלה עשויים להוביל להתקפי בכי, קנאה, בדיקות חוזרות ונשנות של נאמנות, ואף ניסיונות לקטוע את הקשר מראש – מתוך מנגנון הגנה של "אני אעזוב לפני שיעזבו אותי". במקרים מסוימים החרדה מתבטאת דווקא בהיקשרות יתר, בביטול עצמי או בתלות קיצונית באחר, מתוך תקווה שכך ניתן יהיה למנוע נטישה.

ביחסי עבודה, חרדת נטישה יכולה להוביל לתחושת ערך עצמי תלויה בהערכת הממונים או עמיתים, פחד מביקורת או תחרות, וקושי להציב גבולות. חברויות קרובות עשויות להפוך לבלתי סימטריות, כאשר צד אחד חש שעליו להחזיק את הקשר בכל מחיר. גם כאשר אין רמז ממשי לנטישה, החרדה יכולה להפעיל התנהגויות שבפועל יוצרות ריחוק.

אצל פסיכולוגים, חשוב לשים לב לביטויי חרדת נטישה גם בקשר הטיפולי עצמו. הפחד שהמטפלת תכעס, תעזוב, תשתעמם או תישבר – עלול לעכב את העמקת הקשר. ביטויים כמו היעדרות מפתיעה של פסיכולוגית, החלפת חדר או שינוי בשעת הטיפול יכולים לעורר הצפה רגשית ניכרת. לעיתים תיתכן תגובה של ניתוק, נסיגה מהטיפול, או דווקא התקרבות אינטנסיבית מתוך חשש שהקשר לא ישרוד. טיפול מקצועי אצל פסיכולוגים מנוסים עשוי לאפשר זיהוי של דפוסים אלו תוך יצירת חוויה מתקנת של עקביות, הכלה ואי־שיפוטיות.

טיפול בחרדת נטישה – בין דינמיקה עמוקה לשינוי התנהגותי

הטיפול בחרדת נטישה מחייב התאמה אישית למאפייני המטופלת, למידת התובנה העצמית שלה ולשלב ההתפתחותי שבו היא פוגשת את החרדה. ישנם מצבים שבהם טיפול פסיכודינמי ארוך טווח הוא המתאים ביותר, ואחרים שבהם גישה ממוקדת כמו CBT תאפשר שינוי משמעותי בפרק זמן קצר יותר. פעמים רבות שילוב בין הגישות יספק מענה רחב הן לחוויה הרגשית והן לדפוסים ההתנהגותיים.

בפסיכותרפיה , חרדת הנטישה נחקרת בתוך הקשר הטיפולי. ההתנגדות לקרבה, הפחד מהתלות, הכעסים שמופנים כלפי המטפלת – כל אלה אינם סימפטומים שיש להעלים, אלא ביטויים אותנטיים של הפצע ההיקשרותי. המטפלת הופכת לדמות שניתן לבדוק מולה את עולם היחסים הפנימי, להתעמת עם רגשות עזים, לגלות מחדש אמון ולהתאמן על אינטימיות מבלי לשלם עליה מחיר. היכולת לשאת את הפחד ולהישאר בקשר היא מהלך טיפולי שיש בו פוטנציאל טרנספורמטיבי. לעיתים דווקא הרגעים שבהם המטפלת לא עונה מיד, מתבלבלת או מפספסת – מאפשרים תיקון של חוויות עבר שבהן לא הייתה כל אפשרות לתיקון.

לעומת זאת, בטיפול CBT , ההתמקדות היא בשינוי דפוסי חשיבה אוטומטיים והתנהגויות שמחזקות את החרדה. הפסיכולוגית תעבוד עם המטופלת על זיהוי מחשבות כמו "אם הוא לא כתב לי סימן שהוא לא אוהב אותי", תאתגר אותן באמצעים רציונליים, ותעודד חשיפה הדרגתית למצבים מעוררי חרדה תוך רכישת כלים לוויסות עצמי. תהליך זה מעניק תחושת שליטה מחודשת ופועל ישירות להפחתת מצוקה יומיומית.

מטופלות רבות מעדיפות כיום לשלב בין הגישות, או לבחור בגישה אינטגרטיבית הכוללת גם מרחב רגשי וגם עבודה קונקרטית. יש פסיכותרפיסטים המתמקדים בגישת התקשרות, אחרים בגישות סומטיות או מבוססות מיינדפולנס. הבחירה נעשית לא רק לפי השיטה אלא גם לפי איכות הקשר הנוצר – משום שבסופו של דבר, הטיפול עצמו הוא הזירה המרכזית שבה ניתן להרגיש פחות לבד.

חרדת נטישה על הרצף – מהפרעת אישיות גבולית ועד תפקוד גבוה

חרדת נטישה אינה בהכרח סימן להפרעה נפשית, אך לעיתים היא חלק ממארג רחב יותר של תסמינים רגשיים. קיימות מטופלות הסובלות מחרדה זו במידה קלה, המצליחות לתפקד היטב בעבודה ובקשרים חברתיים, לצד תחושת פגיעות פנימית עמוקה. אחרות עשויות לחוות עוצמות קשות של נטישה ורגשות בלתי נשלטים, עד כדי פגיעה משמעותית בתפקוד ובתחושת הזהות. פסיכולוגים נדרשים להבחין בין המקרים ולאבחן במדויק את עוצמת החרדה, מקורותיה והקשרים האפשריים שלה.

אחת ההבחנות המרכזיות היא בין חרדת נטישה לבין הפרעת אישיות גבולית. שתי התופעות עשויות לכלול קושי בוויסות רגשי, דפוסי התקשרות בלתי יציבים, פחד עמוק מדחייה ותנודות חריפות במצב הרוח. אך בהפרעת אישיות גבולית החרדה מאובחנת כחלק מדפוס קבוע ומתמשך, הכולל לעיתים גם התנהגות אימפולסיבית, נטייה לפגיעה עצמית ותחושת ריק קיומי. עם זאת, חשוב להיזהר מאבחון יתר – לא כל אישה שמביעה מצוקה סביב פרידה סובלת מהפרעת אישיות. להפך, אבחנה מדויקת מחייבת הקשבה רגישה, הבנה היסטורית של הקשר עם דמויות משמעותיות והיכרות מעמיקה עם תפיסת העצמי של המטופלת.

בחלק מהמקרים, חרדת נטישה מופיעה דווקא אצל נשים בתפקוד גבוה מאוד – משכילות, עצמאיות, מצליחות מקצועית – שמסתירות היטב את הפגיעות ומרגישות בושה על עצם התלות באחרים. הן מגיעות אל פסיכולוגים עם תחושות של בושה, חוסר סיפוק בקשרים, או דפוס חוזר של משיכה לבני זוג לא זמינים. במקרים אלו הטיפול עוסק לא רק בהפחתת החרדה אלא גם בהתרת הסתירות שבין העצמי החיצוני הבטוח לבין העצמי הפנימי החרד. תהליך זה מאפשר אינטגרציה עמוקה יותר של החוויה הרגשית, ויצירת תחושת ערך שאינה תלויה בקשרים חיצוניים בלבד.

הקשר כתרופה – חוויית תיקון והתמרה רגשית בטיפול

בעומק חרדת הנטישה שוכנת חוויה קיומית של חוסר אמון – בעולם, באחר, ולעיתים גם בעצמי. לא מדובר רק בפחד לאבד את האחר, אלא בחוסר היכולת להאמין שמישהו יישאר, שיאהבו אותי גם כשאני לא מושלמת, שגם אם אכעס או אכאיב – לא ינטשו אותי. מתוך מציאות רגשית זו, הטיפול הופך למרחב שבו ניתן לנסות לראשונה לבטוח מחדש.

ההיבט המכריע בטיפול בחרדת נטישה הוא הקשר עם המטפלת. לא רק המילים שנאמרות, אלא האופן שבו המטפלת נוכחת, מגיבה, שותקת, זוכרת, וגם שוכחת. עבור מי שהפחד מהינטשות שולט במערכת הרגשית שלה, כל רגע של תשומת לב רציפה, כל שבוע שבו הפגישה מתקיימת כרגיל, כל תגובה אמפתית במקום ניתוק – עשויים להיחוות כנס. פעמים רבות מדובר בתהליך איטי, שבו ההעזה לבטוח מלווה בתחושת אשמה, חשדנות או חרדה. אך דווקא דרך הקשיים שעולים – ובאמצעות היכולת של המטפלת להחזיק את הקשר גם שם – מתאפשר תיקון רגשי עמוק.

מטופלות רבות מספרות כי רק בטיפול הן מרגישות שהן לא צריכות להעמיד פנים. הן יכולות לבטא את הפחד, את הכעס, את הצורך, מבלי לחשוש שייאלצו לשלם על כך מחיר. ברגעים אלו מתרחש מעבר הדרגתי – מהמנגנון ההישרדותי של "לשמור על הקשר בכל מחיר" אל חוויה של קשר שאפשר להרגיש בו בטוחה, גם מבלי להיות תמיד בשליטה. במובן זה, הטיפול אינו רק דרך לרפא את חרדת הנטישה – הוא עצמו ההזדמנות לחוות לראשונה קשר אחר.

חשוב להדגיש כי כל מטופלת פוגשת את החרדה שלה אחרת, וכל תהליך טיפולי הוא ייחודי. חלק מהמטופלות יזדקקו לתהליך ארוך, מתמשך, שבו ההתקשרות הטיפולית תעבור עליות וירידות. אחרות יחוו הקלה משמעותית דווקא בעקבות זיהוי מהיר של דפוסים והתערבויות ממוקדות. מה שמשותף לכולן הוא החשיבות של הקשר האותנטי, הרציף והבלתי שיפוטי עם הפסיכולוגית – קשר שנושא בתוכו את האפשרות לשינוי, גם כשזה נדמה בלתי אפשרי.

ביבליוגרפיה

1. Bowlby, J. (1988). A Secure Base: Parent-Child Attachment and Healthy Human Development. Basic Books.
    
2. Mikulincer, M., & Shaver, P. R. (2007). Attachment in Adulthood: Structure, Dynamics, and Change. The Guilford Press.
    
3. Levy, K. N., Ellison, W. D., Scott, L. N., & Bernecker, S. L. (2011). Attachment style. Journal of Clinical Psychology, 67(2), 193–203.
    
4. Timm, T. M., & Keiley, M. K. (2011). The effects of differentiation of self, adult attachment, and sexual communication on sexual and marital satisfaction. Journal of Sex & Marital Therapy, 37(3), 206–223.
    
5. Mallinckrodt, B., Gantt, D. L., & Coble, H. M. (1995). Attachment patterns in the psychotherapy relationship: Development of the client attachment to therapist scale. Journal of Counseling Psychology, 42(3), 307–317.