עמוד הבית > חדשות > הפרעת הסתגלות - למה שינוי קטן יכול לשבור מערכת שלמה?
הפרעת הסתגלות

הפרעת הסתגלות - למה שינוי קטן יכול לשבור מערכת שלמה?

הפרעת הסתגלות היא תגובה נפשית לא מותאמת לשינוי משמעותי או אירוע מלחיץ, אשר חורגת מהתגובה הנורמטיבית וגורמת לפגיעה ניכרת בתפקוד. המאמר סוקר את הגדרתה של ההפרעה, שכיחותה, דרכי האבחון והטיפול, וכן את האופן שבו היא מופיעה בילדים, מתבגרים ובמצבי קיצון כמו מלחמות או הגירה.
avatarצוות Psychologim.com | 17/06/2025 12:47
2

הפרעת הסתגלות: הגדרה קלינית ומיקום ב־DSM

הפרעת הסתגלות היא אבחנה פסיכיאטרית שמצויה בפרק על "הפרעות הקשורות לטראומה ולדחק" במדריך האבחוני DSM-5, ונחשבת לאחת מהאבחנות השכיחות ביותר בקרב פונים לטיפול פסיכולוגי קצר מועד. הפרעת הסתגלות מתארת תגובה נפשית או התנהגותית חריגה לאירוע או שינוי משמעותי בחיים, כמו גירושין, פיטורין, מחלה קשה, מעבר מגורים, לידה או שירות צבאי. תגובה זו חורגת מעוצמת הדחק הרגילה הצפויה מאדם במצב דומה, אך אינה מגיעה לעוצמה או למורכבות של הפרעת פוסט טראומה או דיכאון קליני

ה־DSM-5 מגדיר הפרעת הסתגלות כתגובה רגשית או התנהגותית שמתחילה תוך שלושה חודשים מהאירוע המחולל, ומתאפיינת בסבל ניכר שאינו פרופורציונלי למאורע או בליקוי משמעותי בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הלימודי. להבדיל מהפרעות אחרות, ההפרעה הזו מוגדרת כזמנית – היא נמשכת עד שישה חודשים ממועד הפסקת גורם הדחק או מההסתגלות אליו. עם זאת, כאשר הגורם ממשיך (למשל מחלה כרונית או נכות), ההפרעה יכולה להיחשב ממושכת יותר, אך לא כרונית.

הפרעת הסתגלות מופיעה בשישה תתי־סוגים, בהתאם לביטויים המרכזיים של ההפרעה: עם מצב רוח דיכאוני, עם חרדה, עם שילוב של חרדה ודיכאון, עם הפרעה בהתנהגות, עם הפרעה מעורבת של רגשות והתנהגות, ובלתי מסווגת. ההפרדה בין תתי־הסוגים חשובה לא רק להבנת התמונה הקלינית, אלא גם להתאמת טיפול מדויק.

המונח "הפרעת הסתגלות" עשוי להישמע קל יחסית, אך הוא מתאר מצוקה ממשית. לכן, אבחון מדויק חיוני כדי להבדיל אותה ממצבים חמורים יותר, ובהם דיכאון מג'ורי או הפרעת אישיות. הבחנה נכונה עשויה למנוע טיפול יתר תרופתי, אך גם למנוע תת־טיפול פסיכולוגי כאשר נדרש ליווי רגשי משמעותי.

אפידמיולוגיה, גורמי סיכון ותמונה קלינית

הפרעת הסתגלות שכיחה במיוחד בקרב אוכלוסיות המתמודדות עם שינויים פתאומיים או מצבים של אי־ודאות מתמשכת. לפי מחקרים שונים, שיעור ההיארעות באוכלוסייה הכללית נע בין 5 ל־20 אחוזים בקרב מטופלים פסיכיאטריים בקהילה, כאשר בבתי חולים כלליים ובמרפאות לבריאות הנפש היא נפוצה אף יותר. האבחנה שכיחה במיוחד בגיל ההתבגרות, בגיל המעבר ובקרב מבוגרים בגיל השלישי, אך נצפית בכל קבוצות הגיל.

הפרעת הסתגלות נובעת משילוב בין גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים. מצד אחד, עצם האירוע המחולל – כמו גירושין, פיטורין, או איבוד אדם קרוב – מהווה טריגר ראשוני. מצד שני, קיימת השפעה מהותית של מאפיינים אישיותיים, תמיכה חברתית, רקע טראומטי קודם ויכולת ויסות רגשי. פרטים עם מאפיינים נוירוטיים, היסטוריה של הפרעות חרדה או דיכאון, או תחושת חוסר שליטה – מצויים בסיכון מוגבר לפתח תגובה הסתגלותית לקויה.

התמונה הקלינית של הפרעת הסתגלות מגוונת. היא עשויה לכלול סימפטומים רגשיים כמו עצבות, ייאוש, בכי תכוף, רוגז, חרדה, דאגנות מוגזמת ותחושת חוסר אונים. במקביל, מופיעים לעיתים קרובות שינויים התנהגותיים כגון הימנעות, התקפי זעם, שימוש בחומרים ממכרים, הפרעות בשינה ובתיאבון או נסיגה חברתית. כאשר מדובר במתבגרים, הביטוי ההתנהגותי לעיתים גובר על הרגשי, ומתבטא בהתנהגות עבריינית, עימותים עם סמכות וירידה חדה בתפקוד הלימודי.

אחת הסיבות לכך שהפרעת הסתגלות מאובחנת פחות ממה שהיא מתרחשת בפועל, היא הנטייה להמעיט בערכה – מצד המטופלים ולעיתים גם מצד אנשי מקצוע. ההנחה כי "זה רק לחץ זמני" עלולה להוביל להזנחת התערבות טיפולית בזמן אמת. עם זאת, יש לזכור שהפרעת הסתגלות בלתי מטופלת עלולה להוות גורם סיכון להחמרה, ולהתפתח להפרעות פסיכיאטריות חמורות יותר כגון דיכאון מג'ורי, הפרעת פאניקה או שימוש לרעה בסמים.

הפרעת הסתגלות אינה רק תגובה טבעית לקושי, אלא תסמונת קלינית בעלת השלכות משמעותיות על בריאות הנפש והתפקוד היומיומי. הכרה מוקדמת בהפרעה חיונית לשם מניעה וטיפול יעיל.

הבחנה מבדלת והקשר להפרעות אחרות

האתגר המרכזי באבחון הפרעת הסתגלות הוא ביצוע הבחנה מדויקת בינה לבין הפרעות פסיכיאטריות אחרות – במיוחד כאשר הסימפטומים חופפים או מתפתחים בהדרגה. אחת הטעויות הנפוצות היא זיהוי שגוי של דיכאון מז׳ורי או הפרעת חרדה כללית כהפרעת הסתגלות, בעיקר כאשר מדובר בתקופה של שינוי חיים משמעותי. עם זאת, ההבחנה תלויה בכמה קריטריונים ברורים: הופעה תוך שלושה חודשים מהמאורע, קיומה של תגובה שאינה פרופורציונלית לאירוע, והיעדר תסמינים שממלאים את כל הקריטריונים להפרעה פסיכיאטרית אחרת.

כאשר המטופל סובל מהפרעת הסתגלות עם מצב רוח דיכאוני, למשל, חשוב להבחין אם התסמינים עומדים בקריטריונים של דיכאון מג’ורי – כולל ירידה ברורה באנרגיה, אנהדוניה מתמשכת, ירידה במשקל או מחשבות אובדניות. במקרה שכן, יש לשקול מחדש את האבחנה. אם, לעומת זאת, העצב והמועקה ממוקדים בהקשר ברור של מאורע חיצוני ואינם מלווים בפגיעה מתמשכת או במאפיינים פסיכוטיים, ייתכן שמדובר בהפרעת הסתגלות.

גם ההבחנה מול הפרעה פוסט־טראומטית חשובה. PTSD דורשת קיום אירוע טראומטי המאיים על שלמות גופנית או קיומית, לצד תסמינים של הימנעות, עוררות יתר, וזיכרונות פולשניים. בהפרעת הסתגלות, לעומת זאת, אין מדובר בטראומה קלאסית, אלא באירועי חיים שלעתים נחשבים "רגילים", אך נחווים כקשים ובלתי נסבלים עבור הפרט.

עוד יש להבחין בין הפרעת הסתגלות לבין מצבי דחק נורמטיביים. תחושת מצוקה, עצב, דאגה או בלבול לאחר שינוי דרמטי הם טבעיים, אך אינם מצדיקים אבחנה קלינית כל עוד התפקוד נשמר והתסמינים חולפים תוך זמן קצר. המונח הפרעת הסתגלות רלוונטי כאשר יש פגיעה משמעותית ברמת התפקוד או כשנדרשת התערבות טיפולית לצמצום הסבל.

אבחון יתר של הפרעת הסתגלות עלול להוביל לטיפול לא נחוץ, ואילו תת־אבחון עלול לעכב התערבות נחוצה. לכן, הבחנה מבדלת קפדנית דורשת הערכה קלינית מקיפה, היכרות עם הרקע האישי והחברתי של המטופל, ושיקול דעת מקצועי רגיש להקשר.

טיפול בהפרעת הסתגלות: עקרונות, שיטות ואתגרים

הפרעת הסתגלות נחשבת לאחת ההפרעות הנפשיות שהתגובה להן לטיפול פסיכולוגי היא מהירה ויעילה יחסית, כל עוד ההפרעה מזוהה נכון והטיפול מותאם למאפייני המטופל וההקשר שבו הוא חי. הטיפול המומלץ הראשון הוא פסיכותרפיה ממוקדת קצרת מועד, בעיקר בגישה קוגניטיבית־התנהגותית (טיפול CBT), אך גם טיפול דינמי תומך או פסיכו־חינוכי יכולים להיות אפקטיביים בהתאם לצרכים.

בבסיס הטיפול עומדת ההבנה כי הפרעת הסתגלות נובעת מקושי לעבד ולהטמיע שינוי חיצוני או פנימי, ולכן הטיפול מתמקד בחיזוק מנגנוני ההתמודדות, יצירת תחושת שליטה, וויסות רגשי והפחתת הימנעויות. בעבודת CBT, מושם דגש על זיהוי מחשבות שליליות אוטומטיות הקשורות לאירוע המחולל, חקירתן מחדש, ובניית תסריטים אלטרנטיביים שמגבירים תחושת מסוגלות. כאשר הסימפטומים כוללים חרדה גופנית או הפרעות שינה, ניתן לשלב טכניקות הרפיה, מיינדפולנס או טיפול מבוסס חשיפה.

טיפול דינמי עשוי להיות מתאים במיוחד כאשר מדובר באירוע שמצית קונפליקטים עמוקים מן העבר או פוגש מוקדי פגיעות אישיותיים ישנים. במקרים כאלו, הטיפול עוסק לא רק בהסתגלות לאירוע עצמו, אלא גם בעיבוד היחסים המשפחתיים, הדפוסים ההגנתיים והתחושות הלא מודעות שהאירוע הפעיל. בטיפול תומך, המטרה העיקרית היא הקלה סימפטומטית, מתן תוקף למצוקה, וליווי רגשי בתקופת הסתגלות מאתגרת.

במקרים מסוימים, ובמיוחד כאשר קיימים תסמינים גופניים בולטים, אי־שקט חמור או הפרעות שינה קשות, ניתן לשקול טיפול תרופתי זמני, לרוב באמצעות נוגדי חרדה או תרופות מרגיעות, אך אין לראות בכך טיפול קו ראשון. השימוש בתרופות מחייב מעקב פסיכיאטרי, שכן הטיפול המומלץ הראשוני בהפרעת הסתגלות הוא פסיכותרפיה.

הצלחת הטיפול בהפרעת הסתגלות תלויה לא רק בהתערבות עצמה, אלא גם בזיהוי מוקדם, בגיוס מוטיבציה לשינוי ובקיום סביבה תומכת. לעיתים, עצם ההכרה בקיומה של הפרעת הסתגלות ותוקף המצוקה שמלווה אותה, מהווה הקלה בפני עצמה.

הפרעת הסתגלות בילדים ובמתבגרים: מאפיינים ייחודיים

אף שהפרעת הסתגלות מופיעה בכל גיל, בילדות ובגיל ההתבגרות היא נושאת מאפיינים קליניים מובחנים המחייבים התייחסות שונה באבחון ובטיפול. בגילאים צעירים, התגובה לאירוע מלחיץ עשויה להתבטא בעיקר בהתנהגות – התפרצויות זעם, ירידה בתפקוד הלימודי, בעיות שינה, תלותיות מוגברת או הימנעות מהליכה לבית הספר. לא תמיד הילד מבטא מילולית את המצוקה, ולכן נדרשת רגישות גבוהה מצד הורים ואנשי חינוך לסימנים עקיפים.

בקרב מתבגרים, הפרעת הסתגלות עשויה להתבטא באופנים מורכבים אף יותר: נטייה להתבודדות, דכדוך, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, עיסוק במוות או התנהגויות סיכון. לעיתים היא מקבלת ביטוי דרך סומטיזציה – תלונות גופניות שאינן מוסברות רפואית – כמו כאבי ראש, כאבי בטן או עייפות כרונית. אחד האתגרים המרכזיים בגיל ההתבגרות הוא אבחנה מבדלת מול דיכאון מג’ורי ראשוני או הפרעת אישיות מתהווה, ולכן חשובה במיוחד הערכה התפתחותית והקשרית.

הטיפול בילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעת הסתגלות כולל לרוב שילוב של פסיכותרפיה פרטנית עם הדרכת הורים ולעיתים גם עבודה עם בית הספר. בגיל הרך ניתן לשלב טיפול דיאדי (הורה־ילד), תוך התמקדות ביחסי ההתקשרות והחיזוק הרגשי שההורה מסוגל להציע בתקופת משבר. בקרב מתבגרים, יש משמעות רבה לברית הטיפולית וליצירת מרחב לא שיפוטי המאפשר עיבוד רגשי עמוק יותר של השינוי שעברו.

בנוסף לטיפול הפרטני, חשוב לזהות חסמים מערכתיים או בין־אישיים שמקשים על ההסתגלות – כמו קונפליקטים משפחתיים, עוני, לחץ חברתי או פערים תרבותיים. במקרים כאלו יש לשקול מעורבות של צוות רב־מקצועי הכולל יועצת חינוכית, פסיכולוג חינוכי או עובד סוציאלי. ההבחנה בין מצוקה חולפת לבין הפרעת הסתגלות קלינית בילדים מחייבת לא רק ראייה קלינית אלא גם הקשר חינוכי והתפתחותי רחב.

בזיהוי מוקדם ובהתערבות טיפולית מותאמת ניתן למנוע התפתחות של הפרעות נפשיות מורכבות יותר, ולחזק את כישורי ההתמודדות של הילד או המתבגר מול שינויים עתידיים.

הפרעת הסתגלות במצבי קיצון: מגיפות, מלחמות והגירה

במקרים של אירועים קולקטיביים רבי־עוצמה, כמו מגיפות, מלחמות, אסונות טבע או הגירה כפויה, עולה שכיחות ההפרעות הנפשיות באוכלוסייה – ובתוכן גם הפרעת הסתגלות. מצבים אלו מטשטשים לעיתים את הגבול בין תגובה נורמלית לדחק לבין פתולוגיה, אך עבור רבים, ההתמודדות עם שינוי חד או מתמשך הופכת לבלתי נסבלת ונושאת מאפיינים קליניים מובהקים.

במהלך מגפת הקורונה, לדוגמה, נרשמה עלייה חדה בפניות לטיפול נפשי בשל תסמינים של דיכאון, חרדה, תחושת בדידות וירידה בתפקוד – רבים מהם תויגו תחת אבחנת הפרעת הסתגלות. הקונפליקט הפנימי בין ניסיון לשמר שגרה לבין תודעה מתמדת של איום, עלול להוביל לשחיקה נפשית. בדומה לכך, בזמן מלחמה או תחת מתקפות טילים, הפרת תחושת הביטחון, שגרת הפניות התכופות למקלטים ואי־הוודאות הקיומית עלולות לעורר מצוקה חמורה גם אצל אנשים ללא רקע נפשי קודם.

הפרעת הסתגלות ניכרת גם בקרב מהגרים ופליטים, במיוחד כאשר המעבר מלווה בתחושות של אובדן, ניתוק, חוסר שליטה, שפה חדשה וסביבה זרה. במקרים אלו, ההקשר התרבותי מקבל תפקיד מרכזי באבחון ובטיפול. לעיתים מצוקה נפשית מקבלת ביטוי לא רגשי ישיר אלא פיזי או התנהגותי, בהתאם לקודים התרבותיים של החברה שממנה הגיע האדם.

הטיפול בהפרעת הסתגלות במצבים קולקטיביים שונה במאפייניו: יש צורך בהתערבות רחבת־היקף, גמישה ורגישה להקשר. לעיתים לא מדובר בטיפול פרטני בלבד, אלא גם באקטיבציה של מערכות סיוע קהילתיות, קבוצות תמיכה, חינוך פסיכולוגי לציבור הרחב ויצירת נוכחות טיפולית נגישה. בעבודה קלינית, חשוב לזהות כי גם אם הסימפטומים אינם חמורים במבט ראשון – תחושת העומס המצטבר, החרדה המתמשכת והבדידות, יכולים להוות טריגר להיווצרות של הפרעת הסתגלות עם פוטנציאל להחמרה בעתיד.

בסביבות כאלה, התערבות מוקדמת יכולה לשמש כחיסון נפשי – לחזק חוסן, לשמר תחושת שליטה ולהגביר את תחושת המשמעות – גם במצבים שבהם אין ודאות או אופק ברור.

ביבליוגרפיה

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). Arlington, VA: American Psychiatric Publishing.

Casey, P., & Bailey, S. (2011). Adjustment disorders: The state of the art. World Psychiatry, 10(1), 11–18.

O'Donnell, M. L., Alkemade, N., Nickerson, A., Creamer, M., McFarlane, A. C., Silove, D., & Forbes, D. (2016). Impact of the diagnostic changes to post-traumatic stress disorder for DSM-5 and the proposed changes to ICD-11. British Journal of Psychiatry, 208(3), 205–210.

Carta, M. G., Balestrieri, M., Murru, A., & Hardoy, M. C. (2009). Adjustment Disorder: Epidemiology, Diagnosis and Treatment. Clinical Practice and Epidemiology in Mental Health, 5, 15.

Maercker, A., Einsle, F., & Kollner, V. (2007). Adjustment disorders as stress response syndromes: A new diagnostic concept and its exploration in a medical sample. Psychopathology, 40(3), 135–146.

Shear, M. K., Jackson, C. T., Essock, S. M., Donahue, S. A., & Felton, C. J. (2006). Screening for adjustment disorder in the aftermath of the World Trade Center attacks. Psychiatric Services, 57(9), 1291–1298.

האם הכתבה עניינה אותך?
תגובות
  • לצערנו נוצרו מאז 7.10 קהילות של ישראלים בתאילנד במקומות כמו קופנגן וקוסמוי, שיש להן מאפיינים של פליטות.
    לתמיכה החברתית יש תפקיד חשוב, אך הנהנים ממנה הם יותר המבוגרים. הילדים נכנסים על פי רוב למסגרות לימוד בינלאומיות, בהן הלימודים מתקיימים באנגלית בלבד. הם מרגישים ניכור, מנותקים מחבריהם בארץ, ומהאקלים התרבותי-חברתי שגדלו בו, ומפתחים תסמינים של הימנעות, התכנסות פנימה ולעיתים גם זעם.
    אפשרויות הטיפול בעברית מוגבלות, הטיפולים נעשים כמעט תמיד בזום ויש קושי בנסיבות כאלה לקיים טיפולים משפחתיים. לעיתים ישנן תגובות אשם, מודחקות מצד ההורים שמקשים על הבנת המצב ועל ההדרכה ההורית.
    ריבוי הישראלים שם והימשכות שהייתם, לבטח לאור המלחמות כאן, מחייב מודעות מצד גורמי סיוע ישראלים לשם למידת היקף וחומרת הבעיה ולשם הושטת יד ככל הניתן.

    חיים פרי
    |
    19/06/2025 06:25
    • תודה מרתק

      מירב
      |
      20/06/2025 03:31
      כלי נגישות
      הפרעת הסתגלות: למה שינוי קטן יכול לשבור מערכת שלמה?