האם OCD היא מחלת נפש

יש בשאלה האם OCD היא מחלת נפש משהו שמרגיש כמעט כמו מבחן אומץ. אנשים חוששים לומר את השאלה בקול, כאילו עצם העלייה שלה מרמזת שמשהו דרמטי קורה בנפש. מילים כמו מחלת נפש נושאות איתן היסטוריה של סטיגמות. הן מציירות בדמיון תמונה לא פשוטה, למרות שבפועל המציאות רחוקה מאוד מהדימוי הזה. כשעוצרים רגע להבין מה באמת מסתתר מאחורי ההגדרה, הפחד מתמתן והדיוק מתחזק.

OCD הוא לא פסק דין ולא גזר גורל. הוא שם מקצועי שמטרתו להסביר תופעה מוכרת של מחשבות טורדניות ותגובות שמנסות לווסת את החרדה שמגיעה איתן. התווית אינה מעידה על איכות האדם או על יציבותו. היא רק מאפשרת להתארגן סביב שפה משותפת עם פסיכולוג, להבין מה קורה מבפנים, ולהתחיל לייצר מרחב נשימה שבו אפשר לקחת בחזרה שליטה על החיים.

מה בעצם קורה במוח של אדם עם OCD

מי שחווה OCD מכיר מקרוב את התחושה של מחשבה שלא מרפה. זו מחשבה שנדבקת למודעות כמו דבק. היא יכולה להיות מפחידה, מביכה או אפילו סתמית לחלוטין. אבל היא מעוררת רמת מתח שמרגישה כמעט בלתי אפשרית לשאת אותה. כדי להרגיע את הגוף והנפש, מופיעות פעולות טקסיות שנותנות לרגע תחושת הקלה. זו לא בחירה. זו תגובה הישרדותית של מוח שמנסה לשמור על יציבות פנימית.

המנגנון הזה מתיש מאוד. האדם יודע שהמחשבה מוגזמת. הוא מבין שהטקס אינו הגיוני. אבל התחושה הפיזית של החרדה כל כך חזקה שזה מרגיש כאילו אין ברירה אלא להיכנע כדי להחזיר לעצמו שקט. ברגע שמבינים את זה ברור שהOCD אינו ביטוי לחולשה. הוא תוצאה של מערכת עצבים שמגיבה בעוצמה גדולה מדי לאי ודאות. וזה גם מה שהופך אותו למשהו שניתן לטפל בו.

האם OCD מוגדר כמחלה

מבחינה מקצועית OCD מוגדר כהפרעה נפשית. זהו מונח רפואי, לא חברתי. הוא נועד להסביר מה קורה במערכות המוח שמנהלות חרדה, מחשבות חוזרות ושליטה. בדיוק כפי שיש מחלות של מערכת הלב או מערכת הנשימה, כך יש מצבים רפואיים של מערכת הנפש. ההגדרה לא נועדה להפחיד אלא לתת מסגרת טיפולית מסודרת ומדויקת.

אחת הבעיות הגדולות היא שהציבור משתמש במילה מחלת נפש באופן שמרמז על פגם עמוק באדם עצמו. בפועל אין כאן שום פגם. יש כאן דפוס מחשבות ותגובות שאפשר להבין ולשנות. ההגדרה נולדה מתוך צורך למפות תסמינים כדי לפתח שיטות טיפול יעילות. כשמבינים את זה, המושג מאבד את העוקץ המאיים שהיה לו פעם.

אנשים עם OCD אינם מאבדים קשר עם המציאות

הרבה אנשים פוחדים שהOCD מסמן התחלה של אובדן שליטה או התרחקות מהמציאות. אבל מי שחי עם OCD בדרך כלל מודע מאוד למחשבות שלו. לפעמים אפילו מדי. המודעות הזו יוצרת מרחק קטן בין האדם לבין המחשבה. הוא יודע שהיא לא הגיונית. הוא יודע שהיא לא מסוכנת באמת. אבל התחושה שהיא מעוררת אמיתית כמו אש.

דווקא המודעות הזו הופכת את ההתמודדות למורכבת כל כך. היא יוצרת מתח בין הגיון לרגש. בין הידיעה שמשהו מופרך לבין תחושה שמחייבת פעולה. אנשים עם OCD אינם מסוכנים לעצמם או לסביבה. הם לא מאבדים קשר עם המציאות. הם מנסים בכל כוחם להחזיק בה, לפעמים בצורה כל כך אינטנסיבית שהיא עצמה יוצרת כאב.

למה כל כך חשוב לדבר על טיפול

OCD יכול לצמצם לאט את העולם של האדם. פעולות פשוטות הופכות למסע שלם. החלטות יומיומיות נעשות כבדות. והוא מתחיל לחיות סביב המחשבות במקום לחיות סביב חייו. זה מקום בודד ומתיש. אבל כאן נכנסת התקווה. קיימים טיפולים מבוססים היטב, שנחקרו לעומק ושמשנים לאנשים את החיים. טיפול CBT בשילוב חשיפה ומניעת תגובה הוא אחד הכלים הכי יעילים שנמצאים היום בעולם בריאות הנפש.

אנשים שנכנסים לתהליך טיפולי מגלים שהם יכולים להזיז לאט את הגבולות שהOCD הציב להם. הם חוזרים למקומות שהימנעו מהם. הם מבינים שהמוח שלהם מסוגל ללמוד תגובות חדשות. לפעמים הם מגלים שגם הגוף נשאר איתם ולא נגדם. הטיפול לא מוחק את האדם. הוא מחזיר אותו לעצמו. הוא מגלה שהוא הרבה יותר מההפרעה שחיה איתו.

אז האם OCD היא מחלת נפש

אם משתמשים במילים היבשות של עולם האבחון, כן. OCD מסווגת כהפרעה נפשית. אבל המשמעות של ההגדרה הזו רחוקה מהדימוי הציבורי המיושן של מחלת נפש. היא לא מגדירה את האדם, לא מצמצמת את זהותו ולא מספרת עליו שום דבר מהותי מעבר לדפוס מסוים שהוא מתמודד איתו.

בסופו של דבר OCD היא חוויה אנושית שקיימת אצל אנשים רגישים, מדויקים, חכמים ומורכבים. היא לא קובעת גורל ולא סוגרת דלתות. היא מצב שניתן להבין, ללוות, לטפל בו ולהפוך אותו לחלק הרבה פחות מרכזי בחיים. כששמים את המילים במקום הנכון, השאלה מפסיקה להיות מפחידה והופכת למשהו שאפשר לדבר עליו בפתיחות ובנשימה רגועה.