
הסיטואציה הזו מוכרת היטב לכמעט כל אדם מעשן: רגע של עומס במשרד, ויכוח משפחתי לא נעים, או תחושה עמומה של חוסר שקט שמתעוררת בגוף בלי סיבה ברורה. הפתרון האוטומטי הוא לצאת החוצה, לקחת אוויר, להוציא את הקופסה וללחוץ על המצית. שאיפה עמוקה ראשונה, העשן נכנס לריאות, ותוך שניות מתפשטת בגוף תחושה של הרפיה. המתח בכתפיים יורד, הנשימה לכאורה מתייצבת, והתודעה מקבלת הפוגה קלה מהסערה.
החוויה הזו כה עוצמתית, עד שרבים משוכנעים שעישון הוא כלי יעיל להתמודדות עם חרדה. התרבות הפופולרית גם מחזקת את הרעיון הזה, כשהיא מציגה סיגריה כרגע של שקט בתוך משבר. אלא שהקשר בין ניקוטין, מתח וחרדה מורכב יותר. הסיגריה עשויה להקל לרגע, אך גם להיות חלק ממעגל של תלות, גמילה ודריכות מתמשכת.
ניקוטין מגיע אל המוח במהירות ופועל על קולטנים הקשורים בין היתר לקשב, עוררות ומערכת התגמול. בעקבותיו יכולה להופיע תחושה רגעית של חיוניות, ריכוז או רוגע. אדם שנמצא ביום לחוץ עשוי לחוות את הרגע הזה כהצלה של ממש, ולפתח אמונה שהסיגריה מגינה עליו מפני הצפה.
אלא שחשיפה חוזרת לניקוטין יוצרת הסתגלות במערכות העצביות הקשורות לתגמול ולתלות. כאשר רמות הניקוטין יורדות בין סיגריה לסיגריה, יכולים להופיע אי שקט, עצבנות, קושי בריכוז ותחושת מתח. אצל חלק מהאנשים התחושות האלה עשויות להידמות לחרדה או לעורר חשש מפני התקף חרדה.
כאשר מדליקים את הסיגריה הבאה, ייתכן שהיא מקלה זמנית על תסמיני הגמילה. אבל היא אינה מטפלת בהכרח בגורם הרחב יותר למצוקה. כך העישון נתפס כמושיע, אף שהוא עשוי להיות מנוע משמעותי במעגל של מתח, גמילה ותלות.
חרדה כוללת רכיבים גופניים, רגשיים ומחשבתיים. מערכת העצבים האוטונומית ממלאת בה תפקיד חשוב, משום שהיא מעורבת בוויסות דופק, נשימה, לחץ דם ותחושת דריכות.
ניקוטין הוא חומר ממריץ. הוא עשוי להשפיע על הדופק, על לחץ הדם ועל תחושת העוררות הכללית בגוף. אצל אדם שנוטה לפרש שינוי גופני כסימן לסכנה, דופק מהיר או מתח בחזה עלולים לקבל משמעות מאיימת ולהעצים את חוויית החרדה.
עישון כרוני עשוי לתרום לתנודתיות בין דריכות לבין הקלה זמנית, במיוחד אצל אנשים הרגישים לשינויים בגוף. לכן אדם שמרגיש שהסיגריה מרגיעה אותו, עשוי למעשה לנוע שוב ושוב בין עוררות שנוצרת או מתחזקת סביב הניקוטין לבין הקלה זמנית לאחר עישון.
מעשנים רבים מפרשים כל אי נוחות פנימית כחרדה שמצריכה סיגריה. ההבחנה בין המצבים השונים יכולה לעזור לעצור רגע לפני הפעולה האוטומטית.
מתח הוא תגובה טבעית לעומס בעבודה, קשיים כלכליים, ויכוחים בבית או עומס מתמשך. הוא עשוי להתבטא בכיווץ שרירים, עייפות, כאב ראש או תחושת לחץ פנימית.
במצב כזה, הסיגריה מספקת לעיתים הפוגה התנהגותית. האדם יוצא מהחדר, מפסיק לרגע את המשימה ונושם לאט יותר. אבל החומר עצמו אינו פותר את מקור הלחץ, ולעיתים אף מוסיף עוררות למערכת שכבר נמצאת בעומס.
דחף לעשן יכול לשקף תסמיני חסר מניקוטין, אך גם הרגלים, רגשות והקשרים שנלמדו לאורך השנים. למשל, נהיגה, קפה, שיחת טלפון, ארוחה או ויכוח יכולים להפוך לרגעים שבהם הגוף מצפה לסיגריה.
הדחף עשוי לכלול עצבנות, חוסר שקט, קושי להתרכז ומחשבות חוזרות על הסיגריה הבאה. עישון מפחית את המצוקה לזמן קצר ומחזיר את האדם לנקודת האיזון הזמנית שלו, ובכך מחזק את האמונה שהסיגריה הצילה אותו מחרדה.
התקף חרדה הוא אירוע פתאומי של פחד עז, שעשוי לכלול דופק חזק, רעד, סחרחורת, תחושת מחנק, הזעה ופחד מאובדן שליטה. עישון אינו טיפול בהתקף חרדה, ואצל חלק מהאנשים הניקוטין עלול להעצים תחושות גופניות כמו דופק מהיר ודריכות.
כאשר מופיעים כאב חזה חדש או חריג, קוצר נשימה משמעותי, עילפון או תסמינים גופניים שאינם מוכרים לאדם, אין להניח אוטומטית שמדובר בחרדה או בגמילה. חשוב לפנות לבדיקה רפואית.
המחקרים מצביעים על קשר מורכב ולעיתים דו כיווני בין עישון, חרדה ודיכאון. קשה להפריד לחלוטין בין השפעת הניקוטין, מצוקה נפשית קיימת, נסיבות חיים והרגלים התנהגותיים.
מצד אחד, אנשים המתמודדים עם חרדה, חרדה חברתית או מצב רוח ירוד עשויים לעשן יותר, לעיתים כניסיון להשיג הקלה מהירה. הסיגריה הופכת לדבר קבוע וצפוי בעולם שמרגיש חסר שליטה.
מצד שני, עישון מתמשך ומעגלי הגמילה שבין סיגריה לסיגריה עשויים להיות קשורים להחמרה בתחושת המתח ולפגיעות רגשית גבוהה יותר אצל חלק מהאנשים. לכן נכון יותר לראות בעישון ובמצוקה נפשית מערכת שמזינה את עצמה, ולא סיפור פשוט של סיבה אחת ותוצאה אחת.
הימים הראשונים לאחר הפסקת עישון עשויים להיות לא פשוטים. רמות הניקוטין יורדות, והגוף מסתגל להיעדרו. תסמיני גמילה יכולים לכלול עצבנות, קושי בריכוז, הפרעות שינה, רעב מוגבר, אי שקט, חרדה ודכדוך זמני.
עבור אדם שמעשן שנים כדי לווסת מתח, התחושות האלו עלולות להיראות כהוכחה שהוא אינו מסוגל להסתדר בלי סיגריות. אלא שבמקרים רבים מדובר בשלב חולף של הסתגלות. עוצמת התסמינים ומשכם משתנים מאדם לאדם, אך הם נוטים להיות חזקים יותר בתחילת הדרך ולהיחלש בהדרגה.
בטווח הארוך, הפסקת עישון נקשרה במחקרים לשיפור במדדי חרדה, סטרס, מצב רוח ואיכות חיים, גם אצל אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים קיימים. טיפול בחרדות יכול לסייע כאשר החרדה אינה חולפת או כאשר היא הופכת את תהליך הגמילה לקשה במיוחד.
במקום להילחם בדחף לעשן או להיבהל מעצם הופעתו, אפשר לנסות להתבונן בו כעל גל. הדחף עולה, מגיע לשיאו ואז נחלש. בזמן הזה אפשר לשים לב למה שקורה בגוף, למשל מתח בחזה, יובש בפה או אי שקט בידיים, ולהזכיר לעצמכם שהתחושה זמנית ואינה מחייבת פעולה.
הגישה הזו אינה מבטיחה שהדחף ייעלם מיד, אך היא מאפשרת ליצור מרווח קטן בין התחושה לבין הסיגריה. כלים נוספים להתבוננות בתחושות ולניהול חרדה מופיעים גם במדריך על התמודדות עם חרדה.
חלק מתחושת ההקלה סביב עישון קשור גם לעצם העצירה ולנשימה האיטית. אפשר לנסות לשאוף בקצב נוח ולנשוף מעט יותר לאט, בלי להכריח את הגוף ובלי לעצור את הנשימה אם זה יוצר תחושת מחנק או אי נוחות.
כדאי לזהות מראש את הרגעים שבהם היד נשלחת אוטומטית לקופסה, למשל בזמן נהיגה, אחרי ארוחה או במהלך שיחה בטלפון. אפשר להכין חלופות פשוטות כמו מים קרים, מסטיק, הליכה קצרה, מתיחה של הגוף או חפץ קטן שמעסיק את הידיים.
המטרה אינה למצוא תחליף מושלם לסיגריה, אלא להתחיל לנתק בהדרגה את הקשר האוטומטי בין תחושת מתח לבין פעולה אחת קבועה.
הפסקת עישון יכולה להיעשות לבד, אך אנשים רבים נעזרים בליווי מקצועי. הנחיות ארגון הבריאות העולמי ממליצות על שילוב של תמיכה התנהגותית עם טיפול תרופתי או תחליפי ניקוטין, כאשר הדבר מתאים מבחינה רפואית. הבחירה בדרך הנכונה תלויה בדפוס העישון, בהיסטוריה הרפואית, ברמת התלות ובמצב הנפשי.
כאשר חרדה כרונית, התקפים חוזרים או דיכאון פוגעים בתפקוד, חשוב לפנות אל טיפול פסיכולוגי. טיפול CBT הוא אחת הגישות המבוססות לטיפול בחרדה, והוא יכול לסייע בזיהוי דפוסים שמחזקים פחד, הימנעות ותלות.
במקרים של מצוקה חריפה, או כאשר עולה צורך בטיפול תרופתי, ההחלטה צריכה להיעשות עם רופא או פסיכיאטר, ולא כפתרון אוטומטי לכל אדם שמעשן.
הפסקת עישון אינה מבחן לכוח רצון. לעיתים היא תהליך של למידה מחדש: לזהות את המצוקה, להבין מה מפעיל אותה, ולמצוא דרך להרגיע את הגוף בלי לחזק את התלות.
תודה רבה בזכות ההסברה הזו הפסקתי לעשן