טיפול EMDR
03/11/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 09/04/2024 15:47ד"ר אודי אורן, פסיכולוג קליני ורפואי, הציג בהרצאתו את גישת EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing), שיטת טיפול המבוססת על עיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים. שיטה זו פותחה בשנות ה-80 על ידי פרנסין שפירו ונועדה לסייע לאנשים המתמודדים עם טראומות, PTSD, חרדה, דיכאון ותחלואה פסיכוסומטית. שפירו פיתחה את הגישה בעקבות התנסות אישית שבה הבחינה כי תנועות עיניים דו-צדדיות סייעו לה להפחית את המצוקה הקשורה למחשבות שליליות. בעקבות זאת, היא החלה לחקור את הקשר שבין תנועות עיניים לבין עיבוד זיכרונות טראומטיים.
מחקריה הראשונים הראו כי אנשים שסבלו מטראומה חוו ירידה משמעותית ברמת המצוקה שלהם לאחר טיפול קצר, והממצאים הובילו לפיתוח פרוטוקול מובנה של EMDR. במהלך השנים צברה השיטה פופולריות בקרב מטפלים רבים והפכה לשיטה מבוססת מחקר הנתמכת על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים. שיטת EMDR מבוססת על ההנחה כי מערכת עיבוד המידע של המוח פועלת בצורה טבעית כדי לשלב חוויות וזיכרונות בצורה מסתגלת. עם זאת, כאשר מתרחשת טראומה, עיבוד הזיכרון עלול להיתקע, ולהוביל להיווצרות סימפטומים של חרדה, פלאשבקים, דיסוציאציה ותסמיני PTSD.
במהלך הטיפול, המטופל מתמקד בזיכרון קשה בעודו מבצע תנועות עיניים דו-צדדיות או מקבל גרייה בילטרלית באמצעות גירויים שמיעתיים או מישושיים. שיטה זו מסייעת בהפחתת עוצמת הרגש השלילי הקשור לזיכרון ומקדמת יצירת חוויית עיבוד חדשה. מעבר ליישומה בטיפול ב-PTSD, השיטה נמצאה יעילה גם במגוון רחב של הפרעות, כולל חרדות שונות, פוביות, הפרעות אישיות, דיכאון, ואף בעיות פסיכוסומטיות כגון כאבים כרוניים והפרעות עיכול הקשורות למתח נפשי.
בשל הצלחתה, הפכה EMDR לכלי טיפולי משמעותי עבור מטפלים רבים, והיא נחשבת כיום לשיטה מובילה בטיפול במצבי טראומה וחרדה.
שיטת EMDR מבוססת על מודל עיבוד המידע האדפטיבי (AIP), אשר מתאר כיצד המוח מעבד חוויות וזיכרונות. לפי מודל זה, עיבוד זיכרונות מתרחש בצורה טבעית, והמידע מאוחסן באופן המאפשר לנו להשתמש בו לצורך למידה והסתגלות. כאשר מתרחשת חוויה טראומטית, מערכת עיבוד המידע עלולה להיחסם, מה שגורם לכך שהזיכרון נשאר "תקוע" ואינו מעובד באופן מלא. כתוצאה מכך, חוויות טראומטיות ממשיכות לעורר רגשות עזים, מחשבות שליליות ותחושות פיזיות, גם שנים לאחר האירוע המקורי.
במצב רגיל, המוח משלב את הזיכרון כחלק מהחוויה האישית של האדם, אך כאשר העיבוד משתבש, האירוע נשמר במערכת הזיכרון בצורתו הגולמית. חוסר העיבוד מוביל לתסמינים של חרדה, פחד, דיסוציאציה ותחלואה פסיכוסומטית, כאשר האדם מגיב לכל גירוי המזכיר את האירוע המקורי כאילו הוא מתרחש שוב בהווה. מטרת EMDR היא לסייע למערכת העיבוד הטבעית להשלים את תהליך העיבוד כך שהזיכרון הטראומטי ישתלב במערכת הזיכרון הכללית באופן שאינו מאיים.
עיבוד הזיכרון באמצעות EMDR אינו מוחק אותו, אלא משנה את הדרך בה הוא נתפס, כך שהרגשות השליליים סביבו פוחתים ונוצר חיבור מחודש לתפיסות חיוביות יותר. במהלך הטיפול, המטופל מתמקד באירוע הטראומטי תוך קבלת גרייה בילטרלית המסייעת להפעלת מנגנוני העיבוד הטבעיים של המוח. תהליך זה גורם לשינויים בתפיסת האירוע, הפחתת תחושות שליליות, והמרת דפוסי חשיבה בלתי מסתגלים באמונות חיוביות יותר.
מודל ה-AIP מצביע על כך שזיכרונות טראומטיים יכולים להוביל ליצירת דפוסי חשיבה לא מסתגלים, אשר משפיעים על התפקוד היום-יומי. לדוגמה, אדם שחווה פגיעה רגשית בילדות עשוי לפתח אמונה שהוא אינו ראוי לאהבה, אמונה זו עשויה להשפיע על מערכות היחסים שלו גם בבגרותו. באמצעות EMDR, ניתן לזהות דפוסים אלו ולעבד מחדש את הזיכרונות שיצרו אותם, כך שהאמונה השלילית תוחלף באמונה מותאמת יותר למציאות.
מחקרים רבים מאששים את יעילות המודל ומוכיחים כי עיבוד מידע מסתגלי הוא תהליך טבעי שיכול להשתקם גם לאחר שנים של טראומה באמצעות התערבות טיפולית מתאימה.
EMDR מתבססת על פרוטוקול טיפולי המורכב משמונה שלבים, אשר נועדו לסייע לעיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים. השלב הראשון כולל איסוף מידע ותכנון טיפול, במסגרתו המטפל מזהה את משאבי המטופל, תסמיניו, גורמים מעוררים בהווה, וזיכרונות מהעבר שיש לעבד. המטפל בונה רשימה של זיכרונות עבר מרכזיים המהווים את הבסיס למצוקה, וכן מזהה טריגרים בהווה ודפוסי תגובה לא מסתגלים. שלב זה חיוני לתכנון נכון של ההתערבות, והוא מאפשר להתאים את אופן העבודה למטופל באופן אישי.
השלב השני הוא שלב ההכנה, בו המטופל מקבל מידע על שיטת EMDR, על תפקידו בטיפול ועל הכלים שיסייעו לו לווסת את רגשותיו במהלך העבודה. המטפל מדריך את המטופל בביצוע תרגילי הרפיה, כמו "מקום בטוח", המסייעים לו להישאר רגוע גם בעת עיבוד זיכרונות קשים. שלב ההערכה מתמקד בזיהוי זיכרון אחד לעיבוד, כולל איתור התמונה המרכזית הקשורה לזיכרון, זיהוי אמונה שלילית אודות העצמי, הרגש הנלווה לזיכרון ומיקום התחושה בגוף.
שלב ההקהיה הוא השלב המרכזי בטיפול, במהלכו המטופל מתמקד בזיכרון תוך ביצוע גרייה בילטרלית (תנועות עיניים, צלילים דו-צדדיים או תיפוף על הברכיים). שלב זה נמשך עד שהמטופל חווה ירידה משמעותית במצוקה הקשורה לזיכרון. לאחר מכן, שלב ההתקנה מחזק אמונה חיובית חלופית, כמו "אני בטוח" במקום "אני חסר אונים". שלב סריקת הגוף נועד לבדוק האם נותרו תחושות פיזיות הקשורות לזיכרון, ואם כן – לעבדן עד שהן נעלמות.
השלב השביעי כולל סגירה, ושמירת איזון רגשי בין הפגישות. השלב השמיני הוא שלב ההערכה מחדש, בו המטפל בוחן כיצד העיבוד השפיע על המטופל והאם יש צורך להמשיך את התהליך. שמונת השלבים יוצרים מבנה עבודה עקבי ומובנה, המסייע לעבד חוויות טראומטיות באופן הדרגתי ויעיל.
EMDR התפתחה כשיטת טיפול מרכזית עבור אנשים הסובלים מהשלכות של טראומה, אך בשנים האחרונות נמצא כי השימוש בה רלוונטי לא רק ל-PTSD אלא גם למצבי חירום פסיכולוגיים נוספים. מחקרים רבים הצביעו על כך שהשיטה מאפשרת עיבוד יעיל של חוויות טראומטיות גם במצבים אקוטיים, כגון אסונות טבע, תאונות דרכים, תקיפות מיניות, ואירועים ביטחוניים. במקרים אלו, התערבות מוקדמת יכולה להפחית את הסיכוי להתפתחות PTSD כרוני או תסמיני חרדה ממושכים. כאשר מטופלים חווים אירועים טראומטיים חריפים, מערכת עיבוד הזיכרון שלהם עלולה להיתקע, מה שעלול לגרום לתסמינים כמו פלאשבקים, הפרעות שינה, והימנעות ממצבים המזכירים את האירוע. EMDR מספקת כלי לעיבוד מוקדם של החוויות הללו, גם אם המטופל אינו מסוגל לדבר עליהן בצורה מפורשת.
במהלך השנים פותחו פרוטוקולים ייחודיים להתערבות במצבי חירום. אחד הפרוטוקולים הנפוצים הוא טיפול EMDR קבוצתי, אשר מאפשר להעניק עזרה רגשית למספר אנשים במקביל, במיוחד במקרים של אסונות קולקטיביים. במחקרים נמצא כי גם תרגילים קצרים הכוללים גירוי בילטרלי יכולים להקל על תסמינים מיד לאחר האירוע. בנוסף, ישנו פרוטוקול EMDR מותאם לילדים, אשר מסייע בעיבוד טראומות באמצעות משחק ושיטות מותאמות לגיל הצעיר. ארגוני בריאות בינלאומיים, כולל ארגון הבריאות העולמי (WHO) ואיגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA), ממליצים כיום על EMDR כאחת משתי השיטות המרכזיות לטיפול ב-PTSD, לצד CBT ממוקד-טראומה. ההכרה המדעית הרחבה בשיטה נובעת מהעובדה ש-EMDR מספקת תוצאות משמעותיות בטווח קצר יחסית, גם בהשוואה לטיפולים מסורתיים יותר. יתרון נוסף של EMDR הוא בכך שהיא אינה דורשת מהמטופל לדבר בהרחבה על האירוע הטראומטי, אלא מאפשרת לו לעבד אותו ברמה הנוירולוגית מבלי להציף אותו רגשית יתר על המידה. בכך, השיטה מהווה כלי חשוב לא רק עבור מטופלים פרטיים אלא גם במסגרת התערבויות קהילתיות.
אחד המאפיינים הייחודיים של EMDR הוא האפשרות לתרגל אלמנטים מסוימים של השיטה גם מחוץ למפגשים הטיפוליים. במהלך ההרצאה, המשתתפים קיבלו הזדמנות לחוות תרגילים קצרים של גירוי בילטרלי, כמו תיפוף על הברכיים ("Bilateral Tapping") ו"חיבוק פרפר" ("Butterfly Hug"). אלו הן טכניקות פשוטות שמטרתן לסייע להפחתת מתח, ויסות רגשי ושיפור תחושת הביטחון. המשתתפים התבקשו להיזכר באירוע קליל אך מתסכל מהיום-יום, ולהשתמש בתיפוף בילטרלי כדי לשים לב כיצד תחושותיהם משתנות. רבים דיווחו כי לאחר מספר סבבים של גירוי בילטרלי, עוצמת הרגש השלילי פחתה, והתפיסה שלהם לגבי האירוע הפכה ניטרלית או אף חיובית יותר. חוויית התרגול הדגישה כיצד EMDR אינו רק כלי לעיבוד טראומה עמוקה, אלא גם שיטה המסייעת להתמודדות עם סטרס יומיומי.
בנוסף לתרגילים אלו, ד"ר אורן הסביר כיצד ניתן להשתמש בגירוי בילטרלי כדי לחזק חוויות חיוביות. המשתתפים התבקשו להיזכר ברגע נעים ולשלב גירוי בילטרלי תוך התמקדות ברגש החיובי. פעולה זו מסייעת להטמיע חוויות חיוביות בזיכרון ולחזק את התחושה הכללית של רוגע ושלווה. תרגול זה מדגים כי EMDR אינו עוסק רק בטיפול בטראומה, אלא גם ביצירת משאבים רגשיים שמסייעים בהתמודדות עם אתגרי החיים. העובדה שטכניקות אלו ניתנות ליישום עצמי הופכת אותן לכלי עזר משמעותי, הן עבור מטופלים בתהליך טיפולי והן עבור כל אדם שמעוניין להפחית מתח ולשפר את האיזון הרגשי שלו. תרגילים מסוג זה מומלצים במיוחד עבור אנשים המתמודדים עם חרדה, שכן הם מאפשרים הרגעה מהירה גם ללא התערבות מקצועית. אחד ההיבטים החשובים שעלו במהלך החוויה הוא כי גם ללא טיפול מלא ב-EMDR, עצם השימוש בגירוי בילטרלי עשוי לשפר את יכולת הוויסות הרגשי של אדם, ולהקל על מצבים של סטרס. מחקרים מצביעים על כך ששימוש קבוע בטכניקות אלו עשוי להפחית את רמת החרדה הכללית ולשפר את החוסן הנפשי.
EMDR הוא כלי טיפולי מבוסס-מחקר שמוכיח עצמו כאחת השיטות היעילות ביותר לעיבוד חוויות טראומטיות ושיפור הרווחה הנפשית. יתרונותיו המרכזיים של EMDR כוללים את היכולת לעבד זיכרונות טראומטיים מבלי שהמטופל יידרש להיחשף אליהם ישירות, את היעילות הגבוהה שלו בטווח קצר, ואת התאמתו למגוון רחב של מצבים נפשיים. בזכות תמיכתם של ארגוני בריאות בינלאומיים והצלחתם של אלפי מטופלים ברחבי העולם, הפך EMDR לשיטת טיפול נפוצה גם בקרב מטפלים העובדים עם חרדות, דיכאון, הפרעות אישיות ותחלואה פסיכוסומטית. עם הזמן, השיטה התרחבה גם לתחומים נוספים, כולל התערבות במצבי חירום, טיפול קבוצתי, והתמודדות עם מתחים יומיומיים.
ההרצאה הדגישה כי EMDR אינו רק כלי לטיפול בטראומה חמורה, אלא שיטה רחבה שיכולה להועיל לכל אדם המתמודד עם רגשות שליליים ומצוקה רגשית. ד"ר אודי אורן הציג את המודל התאורטי מאחורי השיטה, הסביר על מנגנון עיבוד המידע האדפטיבי, והדגים כיצד ניתן להשתמש ב-EMDR כדי לשנות דפוסי חשיבה ורגשות שנוצרו בעקבות חוויות העבר. בנוסף, המשתתפים חוו באופן אישי כיצד גירוי בילטרלי יכול להשפיע על התפיסה הרגשית שלהם, ולהפחית מצוקה גם במקרים קלים יחסית. העובדה שהשיטה אינה דורשת תהליך ממושך כמו טיפולים פסיכודינמיים, אלא מתמקדת בהפחתת הסבל באופן ישיר, הופכת אותה לאטרקטיבית עבור מטופלים ומטפלים כאחד.
מחקרים ממשיכים להדגיש את היתרונות של EMDR, במיוחד בטיפול ב-PTSD ובחרדות, אך גם בתחומים כמו שיקום פסיכולוגי לאחר טראומה רפואית, הפרעות אכילה, והתמכרויות. היכולת של השיטה להתמקד בזיכרונות לא מעובדים ולהשפיע על דפוסי חשיבה והתנהגות הופכת אותה לאחת מגישות הטיפול החדשניות והמועילות ביותר בפסיכותרפיה העכשווית. לסיכום, EMDR מהווה פריצת דרך משמעותית בתחום הטיפול הנפשי, וממשיכה להוכיח את עצמה כדרך יעילה להתמודדות עם מצוקה רגשית, שיפור חוויות חיים, ובניית חוסן נפשי ארוך טווח.
