מיקי דורון – SEE FAR CBT
10/04/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 17/12/2021 12:22סילבן סולומון טומקינס (1911-1991) – תיאורטיקן ופסיכולוג של האישיות, מפתח תורת ההשפעה ותאוריית התסריט.
פול אקמן (נולד ב-15 בפברואר 1934) הוא פרופסור פסיכולוג אמריקאי מכובד באוניברסיטת קליפורניה, סן פרנסיסקו. מומחה מוביל בפסיכולוגיה של רגשות, תקשורת בין אישית, פסיכולוגיה וזיהוי שקרים. פול אקמן עומד כיום בראש קבוצת פול אקמן, חברה קטנה המפתחת מתודולוגיות ומכשירים חינוכיים לחקר רגשות ומיקרו-ביטויים.
איזארד קרול אליס (נולד ב-1923) הוא פסיכולוג אמריקאי ופרופסור לפסיכולוגיה קלינית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת דלאוור. מומחית בפיתוח רגשות והבנתם בילדים, ויסות רגשות, יכולת רגשית וחברתית, תקשורת בלתי מילולית והפרעות התנהגותיות. יוצר התיאוריה הדיפרנציאלית של רגשות.
לפיכך, בעזרת עבודותיהם של פסיכולוגים אלו, ננסה להבין את התיאוריה של רגשות דיפרנציאליים.
רגשות הם לא רק המערכת המניעה העיקרית, אלא גם התהליכים המתרחשים בתוך האישיות.
אישיות היא ארגון של שש מערכות: מערכות הומיאוסטטיות, רגשיות, תפיסתיות, קוגניטיביות, מוטוריות ומערכות דחפים. המערכות הרגשיות, התפיסתיות, הקוגניטיביות והמוטוריות הן החשובות ביותר להתנהגות ולאינטראקציה חברתית. ארבע המערכות הללו קובעות את יעילות העבודה האנושית.
בבסיס התיאוריה של רגשות דיפרנציאליים, ישנם 4 סוגי מוטיבציה עיקריים: דחפים, רגשות, אינטראקציה רגשית-קוגניטיבית ומבנים קוגניטיביים רגשיים. מבנים רגשיים-קוגניטיביים הם תוצאה של אינטראקציה חוזרת ונשנית של השפעה נפרדת או קומפלקס של רגשות עם קבוצה מסוימת או תצורת ידע. מבנה רגשי-קוגניטיבי מורכב יכול ליצור אוריינטציה רגשית-קוגניטיבית, תכונת אישיות גלובלית יותר, מכלול תכונות או נטייה, למשל, מופנמות. כל אחד מארבעת סוגי המוטיבציה הבסיסיים הללו יכול להיות הקובע העיקרי של התנהגות במשך זמן מה. כאשר יש אינטראקציה של רגשות ומתווספים מבנים ואוריינטציות רגשיות-קוגניטיביות, סכמת המוטיבציה האנושית והתופעות הנחוות הופכת למורכבת ככל האפשר. בתיאוריה של רגשות דיפרנציאליים, כמו גם במחקר אמפירי שנערך מנקודת המבט של אותה תיאוריה, רגשות, דחפים ותופעות המתוארים כמבנים רגשיים-קוגניטיביים מסומנים באופן מושגי.
בואו נבחן את המבנה ביתר פירוט:
תנאי מוקדם חשוב לתיאוריה של רגשות דיפרנציאליים הוא הכרה בתפקיד המיוחד של רגשות בודדים בחיי האדם. כל רגש הוא ספציפי והוא תופעת אישיות מוטיבציונית נפרדת.
בתורת הרגשות הדיפרנציאליים, המונח רגש מוגדר כתופעה מורכבת הכוללת מרכיבים נוירופיזיולוגיים ומוטוריים-אקספרסיבים וחוויה סובייקטיבית. האינטראקציה של מרכיבים אלו בתהליך התוך אינדיבידואלי יוצרת רגש, שהוא תופעה אבולוציונית-ביוגנטית; בבני אדם, הביטוי והחוויה של הרגש הם מולדים, תרבותית ואוניברסלית.
בתורת הרגשות הדיפרנציאליים, רגשות מתקבלים כמערכת מכיוון שהם קשורים זה בזה בדרכים דינמיות ויציבות יחסית. לכל הרגשות יש כמה מאפיינים משותפים. כל הרגשות, שונים מדחפים, אינם מחזוריים: שום דבר לא מעורר עניין, גועל או בושה פעמיים או שלוש ביום, בהתאם לעיכול או לתהליכים מטבוליים. כל הרגשות משפיעים על המוטיבציה ועל מערכות אישיות אחרות, מגבירים או מפחיתים מוטיבציות שונות. לדוגמה, רגשות של גועל, פחד או אבל יכולים להפחית או לדכא לחלוטין את החשק המיני. אפילו התנהגות המונעת ממנגנונים הומאוסטטיים מושפעת כל הזמן מרגשות כמו שמחה, פחד, אבל, כעס.
טומקינס מצא כי קיימות מגבלות מולדות מסוימות של המערכת הרגשית והן, בתורן, משפיעות על מידת הדטרמיניזם של ההתנהגות האנושית. יחד עם זאת, החופש טבוע בעצם טבעם של הרגשות ושל המערכת הרגשית.
בתיאור תפקידו של הרגש, טומקינס מסכם: "סיבה ללא רגש היא חסרת אונים, רגש ללא סיבה הוא עיוור. השילוב של רגש וסיבה מבטיח דרגה גבוהה של חופש אנושי" (Tomkins, 1962, p. 112). למרות שרוב האנשים אינם משיגים דיוק בהבנת רגשותיהם, המורכבות של המערכת הרגשית בכל זאת תורמת להגברת היכולת של האדם. למערכת הרגשית יש עשרה סוגי חופש שאינם טבועים במערכת ההנעה.
שתי מערכות ביולוגיות מתפקדות כמערכות עזר ביחס למערכת הרגשית: המערכת הרשתית של גזע המוח והמערכת המוחית-אנדוקרינית המועצבת באופן אוטונומי. המערכת הרשתית של גזע המוח מווסתת שינויים ברמת הפעילות העצבית. המע. האנדוקרינית הקרביים המועצבת באופן אוטונומי שולטת בהפרשה ההורמונלית, קצב הלב, קצב הנשימה וכו'. המערכת האנדוקרינית הקרביים מסייעת לגוף להתכונן לפעולה כיוונית הנגרמת על ידי רגש, ועוזרת לשמור הן על הרגש והן על פעולה זו.
המע. הרגשית לא תמיד מתפקדת בעצמאות מוחלטת ממערכות אחרות. חלק מהרגשות או תסביכי רגשות מופיעים למעשה תמיד ומקיימים אינטראקציה עם המערכות התפיסתיות, הקוגניטיביות והמוטוריות, ותפקוד יעיל של האדם תלוי באיזון בפעילותן של מערכות שונות ובשילובן. בשל העובדה שרגש בכל עוצמה נוטה לארגן את פעולת האורגניזם בכללותו, הכל פיזיולוגי; מערכות ואיברים כלולים במידה מסוימת ברגש.
אישיות רגש מרגישה דיפרנציאלית
הפעלת רגש היא שינוי במערכת העצבים המולידה תהליך רגשי, המלווה בשיאו בחוויה הסובייקטיבית של רגש ספציפי. שינויים אלו שונים מאותן תופעות פנימיות וחיצוניות הגורמות להם ואשר נחשבות בדרך כלל כ"גורמים" או "קובעים" לרגש. Tomkins (1962) הראה שניתן לתאר הפעלה עצבית של כל הרגשות באמצעות עקרון הצפיפות של עירור עצבי. הוא הראה שחלק מהרגשות באים לידי ביטוי כל הזמן כאשר הגירוי הנוירוני מתגבר, חלק – כאשר הוא פוחת, וחלק – כאשר הוא מגיע לרמה יציבה.
בתורת הרגשות הדיפרנציאליים, להבעות פנים ומשוב מהבעות פנים תפקיד חשוב ביותר בתהליך הרגשי ובוויסות הרגשי. עם זאת, כאשר מתארים רגשות חזקים, אנשים מתייחסים דווקא לשינויים במערכת הקרביים-אנדוקרינית (לדוגמה, הם אומרים "תחושה פנימית"), ולא לדחפים פרופריוספטיביים ועוריים הנובעים מפעילות חיקוי. יש לכך מספר סיבות.
לפני יותר ממאה שנים הניח צ'ארלס דרווין (דרווין, 1872) את היסודות לחקר תפקידם של תסביכי חיקוי ברגשות. בהתבסס על תצפיותיו, ניתן להסיק שהתנהגות אקספרסיבית היא או רצף של רגשות או מווסת שלהם. בהתחשב בפונקציה הרגולטורית של התנהגות אקספרסיבית, דרווין טען: "הביטוי החופשי של רגש באמצעות סימנים חיצוניים משפר אותו. מצד שני, דיכוי כמה שיותר מכל הביטויים החיצוניים מרכך את הרגש שלנו" (עמ' 22). עמדתו זו של דרווין הייתה צעד לקראת ההשערה לגבי תפקידו של משוב ברגשות. אפשר היה לצפות למחקר רחב ואינטנסיבי בעקבות תפקידו של דרווין ברגשות המערכת הסומטית ובפרט בהבעות הפנים. מושג זה פותח עוד יותר על ידי פול אקמן בעבודתו The Psychology of Emotions (Ekman 2003).
החשיבות המיוחדת של הבעות פנים ומשוב פנים הודגשה לראשונה על ידי Tomkins (1962) ולאחר מכן על ידי Gllhorn (1964). בשפתו של טומקינס (Tomkins, 1962), רגשות הם בעיקר תגובות אממיות. הוא טען שמשוב פרופריוספטיבי מהבעות פנים, כשהם הופכים לצורה מודעת, יוצר תחושה או מודעות לרגש.
מכיוון שהעצבים והשרירים של הפנים מובחנים בצורה הרבה יותר עדינה מהאיברים הפנימיים, הבעות הפנים והמשוב שלהם, החיבורים הם תגובות מהירות יותר באופן משמעותי מאלו הקרביים, הממלאים תפקיד משני ברגש, ומספקים רק את הבסיס או הליווי לטיפול פנים בודד. ביטויים.
איזארד הציע שתסביכי חיקוי הם אחד המרכיבים האינטגרליים של הרגש. חלק מהרגש או התהליך הרגשי הוא בהבעת הפנים, אבל זה לא יוצר רגש. מנקודת המבט של איזרד, לרגש יש שלושה מרכיבים עיקריים:
לכל מרכיב יש אוטונומיה מספקת, כך שבתנאים מיוחדים מסוימים ניתן לנתק אותו מהשאר, אך שלושת המרכיבים הללו תלויים זה בזה ומקיימים אינטראקציה זה עם זה בתהליך הרגשי.
תיאוריית הרגשות הדיפרנציאליים קובעת שרגשות בנפש מדוכאים. האירוע, פנימי או חיצוני, משנה את מידת הגירוי העצבי, ואת הפעילות של קליפת המוח החושית והמערכת הלימבית. דחפים מהקורטקס או ממבנים לימביים (אולי מהתלמוס) מופנים אל ההיפותלמוס. ההיפותלמוס ממלא תפקיד משמעותי בהבחנה של רגשות על ידי השפעה על הבעות הפנים. דחפים נוספים מגיעים לגרעיני הבסיס כדי לשנות את הבעת הפנים. לאחר מכן, המידע נכנס לקורטקס המוטורי. הדחפים מגדירים הבעת פנים ספציפית. לבסוף מגיעה החוויה הסובייקטיבית של הרגש.
במקרים מסוימים, המשוב מהשתקפות של רגש מסוים אינו מגיע לתודעה, ולא מתעוררת חוויה רגשית. תהליך ההדחקה יכול להתקיים בעצמו כרגש רב עוצמה. לפיכך, רגש העניין יכול לתמוך בפעילות בעצימות גבוהה על ידי מניעת רגש מתחרה מלהגיע לתודעה. לפעמים דיכוי מוביל לדחף חזק. לכן, אדם שחש רעב עז יכול לאכול את מה שהיה מגעיל אותו בעבר (רגש הגועל ידכא).
ביטויים שרירותיים המתבטאים במהלך תהליכי תקשורת אינם יכולים לפעמים להפעיל את התהליך הרגשי משתי סיבות: ראשית, ביטויים רצוניים ובלתי רצוניים כוללים מבנים עצביים שונים, ושנית, מכיוון שניתן לחסום משוב חושי על ידי אחד מתהליכי הדיכוי שתוארו כבר. חיוך חברתי הוא דוגמה טובה לביטוי שרירותי שאולי אינו תואם את החוויה הרגשית. עם זאת, השימוש הגלוי והמכוון בביטוי שרירותי מסוים כדי להפעיל את החוויה האישית המקבילה יכול להיות יעיל אם האדם רוצה לחוות תחושה זו ואם התהליכים המדכאים אינם חזקים במיוחד.
על פי תורת התהליך הרגשי, הבעת הפנים, בהתאם להבעת הרגש היסודי, משחקת תפקיד בוויסות החוויה הרגשית.
דרווין טען שהביטוי החופשי של הרגש משפר אותו, בעוד שדיכוי הביטוי החיצוני מקטין אותו (דארווין, 1872, עמ' 22). מחקרים הראו שמניפולציה פשוטה של שרירי הפנים לא גרמה למעבר מהבעה לחוויה. אך מחקרים אלו אינם סותרים את יעילות הביטוי, המתבטאת לבקשת הנבדק עצמו.
אינטראקציות תקינות משפיעות על תהליכים רגשיים-קוגניטיביים רק כאשר הפרט מחליט לדכא הבעות פנים. הדבר מפחית את עוצמת החוויה של רגש מסוים ומגביר את הפעילות הכוללת, הנחווה כ"מתח", "מתח" או כאי נוחות. הדיכוי של המרכיב האקספרסיבי של הרגש מוקל על ידי הפעילות הקוגניטיבית או המוטורית של אדם. כמו כן, עקב פעולתם של תהליכים מדכאים, ייתכן שלא תתעורר חוויה סובייקטיבית. מכאן שתהליכים קוגניטיביים יכולים להשפיע על תהליכים רגשיים, הם אינם נחוצים.
עם זאת, לא ניתן להדגיש יתר על המידה את חשיבות הידע במוטיבציה ובהתנהגות. המערכת הקוגניטיבית מופעלת מיד לאחר תחילת התהליך הרגשי.
תנועה, כמו פעילות קוגניטיבית, יכולה להוביל לרגש. ישנן דרכים רבות בהן פעילות גופנית משפיעה על רגשות: למשל, הרפיה – להגברתם.
התפקוד המתקדם של הפרט מבוסס על אינטראקציה הרמונית של המערכות הרגשיות, הקוגניטיביות והמוטוריות עם תמיכה ממערכות חיים נוספות והתחשבות מיטבית בסביבה.
