SEE FAR CBT – מודל חדשני לטיפול בטראומה וחרדה
10/04/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 24/12/2025 12:06דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם זקוקים לניתוח לב פתוח. אתם מחפשים מנתח מומחה, ונתקלים באתר אינטרנט מרשים של אדם בחלוק לבן. כתוב שם "מומחה לקרדיולוגיה מתקדמת", הוא מבטיח לטפל במקרים המסובכים ביותר, ואפילו מספר שפיתח שיטה ייחודית לתיקון מסתמים. אתם נכנסים לניתוח, ורק בדיעבד, כשהנזק כבר נעשה, אתם מגלים שהאיש בכלל לא למד רפואה 7 שנים, לא עשה התמחות, וההכשרה היחידה שלו היא קורס עזרה ראשונה.
נשמע מופרך? בעולם הרפואה, אדם כזה היה מסתבך קשות עם החוק. אבל בעולם בריאות הנפש הישראלי, האדם הזה פותח קליניקה, בונה אתר מעוצב, ומתחיל לטפל באנשים עם הצלקות העמוקות ביותר בנפש.
תכירו את רונן דנציגר. המקרה שלו הוא סיפור שיש בו הכל: יומרה חסרת כיסוי, המצאת שיטות "מדעיות", משחקי מילים שנועדו להטעות את הצרכן, ושימוש בשמות של איגודים מקצועיים שמתנערים ממנו בבעתה. זהו לא רק סיפור על מטפל אחד; זהו סיפור על השערורייה שנקראת "הכשרת LICBT" ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים ללא הכשרה קלינית אקדמית משחקים במוח שלכם.
לפני שנצלול לשקרים ולמניפולציות באתר של דנציגר, צריך להבין את הקרקע הפורייה שעליה הם צומחים. בשנים האחרונות צצו בישראל כמו פטריות אחרי הגשם תוכניות להכשרת מטפלי LICBT (Low Intensity Cognitive Behavioral Therapy). התרגום לעברית הוא "טיפול קוגניטיבי התנהגותי בעצימות נמוכה".
שימו לב למילה "נמוכה". היא שם לא במקרה. המודל הזה, שיובא מאנגליה, נועד במקור להכשיר אנשי מקצוע שייתנו מענה מהיר, טכני ופרוטוקולי לבעיות קלות עד בינוניות בלבד (כמו פחד ממעליות או חרדת בחינות קלה). ההכשרה? קורס תעודה קצר. לא תואר ראשון בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית, בטח לא תואר שני, ובטח ובטח לא ארבע שנות התמחות קלינית בבתי חולים פסיכיאטריים. מספר חודשים של קורס, וזהו, יש לכם תעודה.
אלא שבישראל, כמו בישראל, ה"עצימות הנמוכה" נעלמת ברגע שמדפיסים את כרטיס הביקור. בוגרי הקורסים הללו, שאין להם את העומק התיאורטי ואת ההבנה הקלינית של פסיכולוג, מתחילים לקרוא לעצמם "מטפלים". הם פותחים קליניקות ומקבלים מטופלים שבכלל לא מתאימים להכשרה הבסיסית שלהם. רונן דנציגר הוא הדוגמה המובהקת ביותר לתופעה הזו, והוא לוקח אותה לקצה.
צילום מסך מהאתר של רונן דנציגר
כשנכנסים לאתר של דנציגר, הדבר הראשון שבולט הוא הכותרות הבומבסטיות: "רונן דנציגר - מטפל CBT", "CBT Specialist". רגע, איפה ה-LI? איפה ה"עצימות הנמוכה"? דנציגר יודע היטב למה הוא מצניע את זה.
הוא יודע שהמטופל הממוצע לא מחפש "טיפול בעצימות נמוכה". הוא מחפש מומחה. הוא מחפש את הדבר האמיתי. ההסתרה הזו היא לא "טעות סופר". זוהי מניפולציה שיווקית מחושבת. היא נועדה לגרום לכם לחשוב שמולכם עומד אדם שעבר את המסלול המפרך של הפסיכולוגיה הקלינית, בעוד שבפועל מדובר באדם עם הכשרה של קורס תעודה. אבל זה עוד החלק הקל. החלק המסוכן באמת מתחיל כשהוא מפרט באילו בעיות הוא מטפל.
האתר של דנציגר מציע, שחור על גבי מסך, טיפול ב-PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית) וב-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית). צריך לומר זאת בצורה הכי ברורה, חדה ובוטה שיש: טיפול בטראומה מורכבת על ידי מטפל LICBT הוא הפקרות. פוסט-טראומה היא אחת ההפרעות המורכבות ביותר בפסיכיאטריה. היא כוללת פלשבקים, דיסוציאציה (ניתוק מהמציאות), וסיכון אובדני גבוה.
הטיפול בה דורש "החזקה" (Holding) עמוקה, יכולת לזהות דקויות של העברה והעברה-נגדית, וכלים לווסת הצפה רגשית קשה. פרוטוקול ה-LICBT מבוסס על "עזרה עצמית מודרכת". הוא מצוין למי שמפחד מג'וקים או סובל מדכדוך קל. הוא מסוכן למי שעבר אונס, הלם קרב או אירוע טרור.
כשדנציגר מציע לטפל ב-PTSD, הוא למעשה אומר: "בואו ננתח את הנפש המדממת שלכם עם אולר שוויצרי שקיבלתי בקורס ערב". הוא אולי מאמין שהוא יכול לעזור, אבל הכוונות הטובות שלו לא יגנו עליכם כשתחוו רה-טראומטיזציה (פגיעה חוזרת) בקליניקה שלו, והוא לא יידע מה לעשות כי זה לא היה בחוברת העבודה. הנזק שנגרם מטיפול לא נכון בטראומה הוא לעיתים קשה יותר מהטראומה המקורית עצמה.
צילום מסך מהאתר “על הספה”
כדי לכסות על היעדר ההכשרה האקדמית העמוקה, דנציגר עושה מה שעושים רבים מהשרלטנים שחשפנו כאן בפורטל: הוא ממציא "שיטה". תכירו את המודל המהפכני: "NeuroFlex ACT: המודל שפיתחתי לשינוי עמוק ויציב".
נשמע מרשים, נכון? בואו נפרק את זה:
Neuro: תחילית אהובה על אנשי שיווק. מרמזת על מדעי המוח. נותנת תחושה של MRI ונוירונים. האם דנציגר הוא חוקר מוח? לא.
Flex: גמישות. מילה שנשמעת טוב ומשדרת דינמיות.
ACT: שיטת טיפול קיימת ומוכרת (Acceptance and Commitment Therapy).
דנציגר פשוט "הלווה" את השם וחיבר אותו למילים האחרות. דנציגר לא פיתח שום מודל מדעי. חיפוש פשוט ב-PubMed, Google Scholar או כל מאגר מידע אקדמי רציני מעלה חרס. אין מאמרים, אין מחקרים, אין ביקורת עמיתים.
דנציגר מצטרף כאן להיכל התהילה המפוקפק של "הממציאים מטעם עצמם" שחשפנו בפורטל "פסיכולוגים":
שיטת EMR: שילוב אותיות חסר פשר שהוצג כפריצת דרך עולמית, כשבפועל מדובר בגיבוב טכניקות.
שיטת EMID: יומרה מגלומנית להמציא את הגלגל מחדש על ידי אנשים שחסרים את הבסיס התיאורטי המינימלי.
שלומי ישראל "ההילר": שגם לו יש שיטות משלו לרפא אתכם מאנרגיות רעות.
השיטה של דנציגר עובדת על אותו עיקרון כמו המקרים הללו: אם תקרא לזה בשם באנגלית ותגיד שזה "משנה את החיווט המוחי", אנשים יאמינו. למה ללמוד 10 שנים כשאפשר פשוט להמציא מותג?
אבל השיא של עזות המצח מגיע כשדנציגר מנסה לשכנע אתכם שיש מי שמפקח עליו. באתר שלו מתנוסס המשפט המרשים והמפתה: "מוכר ע"י האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי LICBT".
למה הניסוח הזה הוא יצירת מופת של הטעיה? כי הוא נשמע כמעט בדיוק כמו איט"ה ("האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי") – האיגוד היוקרתי, הרציני והמחמיר של CBT. דנציגר בונה על זה שהעין שלכם תחליק על ה-"LI" הקטן בסוף המשפט, ותחשבו שהוא קיבל חותמת כשרות מהגוף המקצועי המוביל בישראל.
אמרנו לעצמנו: בואו נבדוק לפחות עם האגודה ה"קטנה" (זו של ה-LICBT) האם הם עומדים מאחורי ה"מומחה" הזה. האם הם מכירים ב"מודל הנוירו-פלקס"? האם הם מאשרים לו לטפל ב-PTSD? פנינו ליו"ר ועדת האתיקה של האגודה, עו"ד רני אורן, וליו"ר האגודה יגאל שרון. הצגנו בפניהם את האתר, את ההבטחות ואת השימוש בשם האגודה.
התגובה שקיבלנו הייתה רעידת אדמה. במקום לגמגם או להגן על החבר שלהם, האגודה החליטה לזרוק אותו מתחת לגלגלי האוטובוס (ובצדק). הנה לשון התגובה הרשמית של עו"ד רני אורן:
“באשר למושא כתבתך, נציין כי מר רונן דנציגר אינו עמית באגודה.”
תקראו את זה שוב ושוב עד שזה יחלחל. האיש כותב באתר "מוכר ע"י האגודה". האגודה אומרת: "אנחנו לא מכירים בו, הוא לא חבר אצלנו".
עו"ד אורן המשיך והבהיר:
“האגודה מדגישה כי כל הצגה עצמית, ניסוח שיווקי או תיאור מקצועי שאינם תואמים את ההכשרה בפועל של המטפל - אינם באחריות האגודה, ואינם זוכים לגיבוי או לאישור מטעמה. האגודה אינה נותנת יד להטעיה מכל סוג.”
במילים פשוטות: דנציגר מבצע כאן "פישינג" של אמינות. הוא מתחזה לחבר בגוף מקצועי כדי ליצור מצג שווא של פיקוח, בזמן שאותו גוף מתנער ממנו לחלוטין. זהו לא סתם "חוסר דיוק", זו הונאה צרכנית מהמעלה הראשונה.
צילום מסך מפרסום ממומן בגוגל
כמו כל תחקיר רציני, פנינו לרונן דנציגר בבקשה לתגובה. הצגנו בפניו שאלות פשוטות בנוגע להשכלתו, הכשרתו לטפל בטראומה, הביסוס המדעי לשיטתו, והצגתו כחבר אגודה .
במקום לשלוח צילום של תעודה, במקום לשלוח קישור למאמר מדעי, ובמקום להסביר את הטעות – דנציגר בחר בטקטיקה של בריונות. הוא תקף את עצם הפנייה, דרש "פרטים מערכתיים", התלונן על כך שפנינו בוואטסאפ ולא במייל, וניסה למרוח זמן. הוא לא סיפק אף תשובה עניינית. למה? כי אין לו. כי את האמת הפשוטה – "אין לי הכשרה קלינית מלאה ואני לא חבר אגודה" הוא לא יכול לכתוב, כי זה ימוטט את המגדל השיווקי שבנה.
הסיפור של רונן דנציגר הוא הרבה יותר גדול ממטפל אחד בחדרה או בתל אביב. הוא סיפור על תחום פרוץ שבו כל בוגר קורס מרגיש שהוא פסיכיאטר מחוזי. אנחנו לא נדבר כאן על המדינה ועל היעדר החקיקה. אנחנו לא רפובליקת בננות, והעובדה שאין שוטר בכל פינה לא נותנת לגיטימציה לאנשים להונות את הציבור. האחריות היא קודם כל של המטפל – ושלכם, המטופלים.
כשאתם רואים אתר שמבטיח הרים וגבעות, זכרו את נורות האזהרה האדומות שנדלקו כאן:
בפורטל "פסיכולוגים" נמשיך לעקוב, לחקור ולחשוף את אלו המנסים לעשות סיבוב על המצוקה שלכם. הנפש שלכם יקרה מדי בשביל להפקיד אותה בידיים של חובבנים עם אתר יפה.
האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בעצימות נמוכה (LICBT) מבקשת להבהיר את עמדתה העקרונית ביחס לנושאים שהועלו בפנייתך ונבקש להציגה בפרסום כלשונה.
ראשית נדגיש,
חשוב להדגיש באופן חד וברור: LICBT הוא מקצוע מבוסס, מוכר ומצליח בעולם, אשר משולב במגזר הציבורי במדינות רבות מזה שנים רבות, כחלק אינטגרלי ממערכות בריאות הנפש. המודל מיושם בהיקפים רחבים, מבוסס על גוף מחקרי ענף, והוכיח את עצמו כיעיל במיוחד בטיפול במצבים נפשיים קלים עד בינוניים. תרומתו ניכרת בשיפור הנגישות לטיפול, בקיצור זמני המתנה ובהפחתת עומסים ממערכות בריאות הציבור.
האגודה רואה ב-LICBT מקצוע טיפולי לגיטימי, חיוני ובעל ערך ציבורי מוכח, כאשר הוא מיושם בהתאם לייעודו, להכשרתו ולכללי האתיקה המקצועיים.
האגודה פועלת על פי קוד אתי ברור, כללי הסמכה מוגדרים וגבולות גזרה מקצועיים ידועים, אשר מועברים ומודגשים בפני העמיתים באופן שוטף ומתמשך. כללים אלו אינם חדשים, והם מהווים חלק בלתי נפרד מהשיח המקצועי ומההנחיות הקיימות מאז הקמת האגודה. לאחורנה, חודדו הדברים פעם נוספת מול העמיתים, כחלק ממדיניות מתמשכת של שמירה על סטנדרטים אתיים ושקיפות כלפי הציבור.
יחד עם זאת נציין כי קיומם של גבולות הסמכה אינו שולל אפשרות להרחבות מקצועיות, הכשרות נוספות או ניסיון מקצועי נוסף של מטפלים, אשר נעשו מחוץ למסגרת ההכשרה הבסיסית של LICBT, ובאחריותו האישית של כל מטפל לפעול בהתאם להכשרתו בפועל ולדין החל.
האגודה מדגישה כי כל הצגה עצמית, ניסוח שיווקי או תיאור מקצועי שאינם תואמים את ההכשרה בפועל של המטפל – אינם באחריות האגודה, ואינם זוכים לגיבוי או לאישור מטעמה. האגודה אינה נותנת יד להטעיה מכל סוג, ופועלת באופן עקבי להגנה על הציבור ולשמירה על אתיקה מקצועית.
באשר למושא כתבתך, נציין כי מר רונן דנציגר אינו עמית באגודה. יחד עם זאת האגודה קיבלה את תגובתו לפנייתכם, ולאחר עיון בה נמצא כי חלקים ממנה אינם מדויקים
האגודה תמשיך לפעול לחיזוק הסטנדרטים המקצועיים, להבהרת גבולות העיסוק, ולהעמקת אמון הציבור בתחום הטיפול.
