הבלוף של CBT יהודי: שרלטנות במסווה של טיפול

מצטרף.
התוכן של הכתבה שעוסק במסלולים לא מקצועיים, זה דבר אחד, אך התמונה לוקחת ישר לאסוציאציות אנטישמיות.
הכשרות לא מקצועיות יש בכל המגזרים...

נתן,

תגובתך מפספסת את הנקודה המרכזית והקריטית ביותר במאמר, ומדגימה בדיוק את הסכנה עליה הוא מצביע. הדיון כאן אינו תיאולוגי, ואינו עוסק בערכה של תורת התניא כהגות רוחנית עמוקה. הדיון הוא על שרלטנות, על אתיקה מקצועית, ועל שימוש ציני ומסוכן במונחים קליניים ללא כיסוי.

אתה מזלזל ב"שבע שנות לימוד" וב"פסיכולוגיה המודרנית" כ"חכמה אנושית" נחותה, אך באותה נשימה אתה מנכס לעצמך את המונח המקצועי "CBT". זוהי גניבת דעת.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) אינו אוסף אקראי של "כלים" או עצות שניתן ללמוד בקורס מזורז. הוא נשען על בסיס תיאורטי אקדמי רחב ועמוק, המגובה בעשרות שנים של מחקר מדעי, הבנה של פסיכופתולוגיה, נוירוביולוגיה ומנגנונים נפשיים מורכבים. ללא הבסיס התיאורטי הזה, לא ניתן באמת להבין את הכלים של ה-CBT, והשימוש בהם הופך לשטחי במקרה הטוב, ולמזיק במקרה הרע.

יתרה מכך, המרכיב הקריטי ביותר שחסר ב"הכשרות האינסטנט" הוא האתיקה. מטפלים מוסמכים פועלים תחת קוד אתי נוקשה, פיקוח (הדרכה), וחובת "אל תזיק". כשאדם ללא הכשרה קלינית מוסדרת לוקח על עצמו לטפל במצוקות נפשיות מורכבות, הוא פועל ללא רשת ביטחון אתית ומקצועית, ובכך מסכן את המטופלים.

כדי להמחיש את האבסורד בגישתך, אני שואל אותך שאלה פשוטה: האם היית מקבל אדם המציג את עצמו כ"רב ופוסק הלכה", כשהכשרתו היחידה היא קורס מזורז של חודש באינטרנט, ללא שנים של לימוד מעמיק בישיבה וללא שימוש תלמידי חכמים? סביר להניח שהיית רואה בו שרלטן המסכן את הציבור.

מדוע, אם כן, כשמדובר ב"דיני נפשות" ובבריאותם הנפשית של אנשים, הסטנדרט שלך נמוך כל כך? מדוע שם מותר "לקצר תהליכים"?

לסיכום, אין כאן ויכוח על אמונה מול מדע. יש כאן קריאה ברורה להפסיק את השימוש המטעה במונחים מקצועיים על ידי מי שלא הוכשר לכך. זוהי לא גאווה מקצועית, אלא אחריות בסיסית לחיי אדם.

ב"ה
התניא אינה הגות רוחנית עמוקה אלא התרופה המדויקת והיעילה ביותר למגפות הרוחניות של הדור.
הנקודה הפנימית של התניא היא שהמוח צריך להיות שליט על הלב זה אומר בצורה פשוטה שהשכל צריך להסביר ללב איך הוא צריך להרגיש.

שורש הבעיה הרוחנית בדור נובע מאגו ומהחיפוש הבלתי פוסק אחר ה״אני״, הרצון להיות כל הזמן במרכז – בגלוי או בסתר הלב. זה יוצר מצוקה נפשית עמוקה כשהציפיות שלנו להיות מוערכים וחשובים אינן תואמות את המציאות. התורה מסבירה בדיוק להפך: ״עולם חסד יבנה״ – הנתינה האמיתית לאחר יוצרת שלמות פנימית
וכמובן שצריך את האיזון הנכון בין האני לנתינה
כפי שהתניא מסבירה במדויק.

התניא מסבירה שיש שתי בחינות בשורש הנשמה של בני אדם שנקראים קו ימין ( חסד)וקו שמאל (גבורה)– שורש שכמעט ואינו ניתן לשינוי וגם אין צורך לשנותו. ( זה נקרא אופי מולד )
מי ששורש נשמתו מצד הגבורה יהיה תכליתי, אחראי ומעשי, שאפתן ולוקח אחריות ושליטה גם כשהכוח נגמר.
מי ששורש נשמתו מצד החסד יחפש רוגע, תענוג ורגש, יתקשה בהגבלות ולקיחת אחריות די צריך לדחוף אותם בדברים
שלא באים מצד התענוג שלהם
ובמציאות – אנחנו תמיד מתחתנים עם ההפכים שלנו.

בנוסף לנפש יש שלושה לבושים – מחשבה, דיבור ומעשה ( התנהגות) – ואלה כן ניתנים לשינוי.
הרבה פעמים מצליחים לשלוט בדיבור ובמעשה, אבל לא במחשבות , ונוצר דיסוננס פנימי ומצוקה בתוכנו כי שעושים משהו שאנחנו לא מחוברים אליו זה עבודת פרך
ופה התניא מדייקת להסביר שכשעולה לנו מחשבה לא טובה עלינו לדחות אותה בשני ידיים ובחוזקה לאמץ את עצמנו להחליט לא לקבל אותה כשלב ראשון
ולאחר מכן להפוך את ההסתכלות והאבחנה שלנו בצורה נכונה כלומר ללמוד לקרוא את השטח בצורה שתשפיע על הלב באופן שניהיה אחד עם המעשים שלנו
ולכן אני לא לוקח את המוטג שנקרא cbt ואני לא זקוק לו,
אז אם מדובר פה בגניבת המוטג ( לא מבין בזה כל כך למי זה שייך וכל מה שעומד מאחורי זה )יש צדק בדברייך אבל אם מחפשים אמת ומדובר בזה שהמוטג הזה או הפסיכולוגיה בעלת הבנה עמוקה יותר מהתניא זה כבר קשקוש
וכמו שאמרתי מוכן לעמוד מול כל פסיכולוג ולהראות לו את החוסר בהבנה הפנימית שלו בנפש האדם או במה נדרש לעשות
יעוץ ומנטורינג עפ התניא זה לא אוסף עצות וזה בורות להגיד דבר כזה ,
התניא זה דרך חיים מדויקת להגיע צעד אחרי צעד לאושר פנימי אמיתי
גם מה שנאמר בקשר לאתיקה וקודים גם הם נעשים ע"י אנשים כמוני כמוך ולא ע"י מלאכים יודעי נפש כל אחד יכול לטעות אנחנו בני אדם
לא כן האדמור הזקן שההבנות הפנימיות שלו הם ממש ראיה פנימית אלוקית
לסיכום הייעוץ ע"פ התניא לא זקוק לכלים מהפסיכולוגיה היות והפסיכולוגיה לא מדויקת ורק מרגישה נאורות על התורה ובדגש על המילים שלך "שהתניא היא אוסף של כלים או עצות " פשוט מזעזע לשמוע פסיקה כזאת שיטחית בלי להכנס וללמוד לעומק את הדברים
בדיוק להפך הוא הנכון הפסיכולוגים צריכים ללמוד תניא בעיון כדי להבין את נפש האדם במדויק ולבוא הם בעצמם לקורס עם כלים עפ התניא
אבל בהחלט מסכים שכדי להעביר קורסים עפ התניא או לפעול בשטח צריכים הדרכה מקצועית
נכונה המדויקת כי כן צריך לדעת להשתמש בכלים בצורה הנכונה

בדבריך האחרונים נגעת בליבת העניין ואף הודית ביושר רב בנקודה המרכזית של המאמר. כתבת שאינך לוקח את המותג שנקרא CBT ואינך זקוק לו, ואם מדובר בגניבת מותג הרי שיש צדק בדברינו. ובכן, כאן בדיוק קבור הכלב. אם תורת התניא היא שיטה שלמה, אלוקית ומדויקת כפי שאתה מתאר, מדוע המכונים הללו מתעקשים לקרוא לעצמם בשם CBT יהודי? מדוע הם זקוקים ליוקרה המדעית של הפסיכולוגיה אם היא נחשבת לקשקוש בעיניהם? התשובה היא שיווקית גרידא. הם משתמשים באצטלה מדעית כדי למכור מוצר דתי, וזוהי בדיוק הטעיית הצרכן שעליה יצא קצפנו.

אולם הסכנה הגדולה יותר מסתתרת בחלק השני של דבריך, והיא נוגעת להבחנה הקריטית בין עבודת השם לבין בריאות הנפש. העיקרון של מוח שליט על הלב הוא עיקרון רוחני נשגב המציב רף גבוה של שליטה עצמית לאדם הבריא, אבל כאשר מיישמים את העיקרון הזה על אדם הסובל מדיכאון קליני או מחרדה קיצונית זהו מתכון לאסון. במצבים פתולוגיים המנגנון המוחי שמאפשר את השליטה פגוע. לומר לאדם בדיכאון עמוק שהוא רק צריך להסביר ללב איך להרגיש ושעליו לדחות את המחשבה בשתי ידיים, זה כמו לומר לאדם עם רגליים שבורות שאם רק יהיה לו כוח רצון הוא יוכל לרוץ.

התוצאה של גישה כזו איננה ריפוי אלא יצירת רגשות אשם הרסניים. המטופל מרגיש שהוא לא רק חולה אלא גם חוטא או כישלון רוחני, משום שהוא לא מצליח להשליט את המוח על הלב. פסיכולוגיה מקצועית יודעת להבחין מתי האדם זקוק לכלים להתמודדות ומתי הוא זקוק לחמלה או להתערבות אחרת לפני שדורשים ממנו עבודה פנימית.

כתבת משפט חשוב לפיו כדי לפעול בשטח צריכים הדרכה מקצועית נכונה ומדויקת. על כך בדיוק אנחנו מסכימים. הבעיה היא שקורס של כמה חודשים ללא תנאי סף וללא רקע קליני אינו מספק את ההדרכה המקצועית הזו, אלא מספק אשליה של ידע. מי שרוצה לטפל בנפשות חייב ללמוד את מנגנוני הנפש והפתולוגיה לעומקם ולא רק את הספרות התורנית עמוקה ככל שתהיה. כפי שלא תסכים שרב יבצע ניתוח לב על סמך לימוד הלכות שמירת הגוף, כך אל תסכים שבוגר קורס מזורז יבצע ניתוח בנפש.

התגובה שלך מציגה משוואה שגויה, כאילו הברירה העומדת בפני המטופל החרדי היא אחת משתיים: או פסיכולוג חילוני ומנוכר שאינו מבין את הקודים התרבותיים, או "מטפל מהשטח" עם ניסיון חיים אך ללא הכשרה אקדמית. זוהי טעות עובדתית.

כיום קיימים אלפי אנשי מקצוע מעולים – פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים ופסיכותרפיסטים – שהם חרדים ודתיים למהדרין. הם עברו את המסלול האקדמי המפרך, את ההתמחות ואת מבחני הרישוי, ועדיין אמונים על "קבלת עול" ומבינים לעומק את הניואנסים של הקהילה. הבעיה היא שתעשיית ה"אינסטנט" מנסה לעקוף את אנשי המקצוע הללו, ולא את הפסיכולוגים המנותקים.

הביקורת שלנו אינה מופנית כלפי הצורך בהתאמה תרבותית (שהיא אכן הכרחית), אלא כלפי תעשיית הכשרות שפתוחה לכל דורש. בעוד שבאקדמיה קיימים תנאי קבלה מחמירים, סינון אישיותי ופיקוח הדוק, בקורסים המזורזים המדוברים הסינון העיקרי הוא יכולת התשלום. לא ניתן להעניק "רישיון לעסוק בנפשות" לאדם ללא בסיס מקצועי, רק משום שיש לו "גישה לאנשים".

באשר לטיעון בזכות "ניסיון חיים" ו"אנשי שטח" – במחילה, אך טיעון זה אינו מחזיק מים כשמדובר בדיני נפשות, ונמחיש זאת בשתי דוגמאות:

האם מישהו היה מסכים לעבור ניתוח לב פתוח אצל אדם בעל "ידיים טובות" ו"חוש טכני", אך שמעולם לא למד רפואה? הנפש מורכבת ועדינה לא פחות מהגוף. "ניסיון חיים" הוא נכס לשיחת רעים, אך אינו תחליף לטיפול בהפרעות נפשיות.

נדבר בשפה המוכרת למגזר – האם הציבור היה מקבל אדם המכריז על עצמו כרב ופוסק הלכה, רק משום שיש לו כיפה לראשו ו"ניסיון חיים" עשיר, אך ללא שנים של עמל התורה, מבחנים ושימוש תלמידי חכמים? הרי בעולם התורה יש בוז למי שמכנה עצמו "רב" ללא הכיסוי הנדרש. מדוע אם כן בפסיכולוגיה, שהיא סוגיה של "פיקוח נפש" כפשוטו, הסטנדרט נמוך כל כך?

אי אפשר להכשיר שרלטנות באצטלה של "צורך קהילתי" או "עזרה ראשונה". קיצורי דרך בטיפול בנפש משאירים צלקות ארוכות טווח, וחובתנו להתריע על כך.

מישהו יכול להסביר פעם אחת ולתמיד מה החשש הגדול בטיפול "לא מקצועי" ולמה זה כל כך דומה לניתוח לב בידי סנדלר?