שלומי ישראל הילר: ביקורת

חרדות, דיכאון, פיברומיאלגיה ובעיות שינה – לכולן יש פתרון. כך לפחות טוען שלומי ישראל הילר, האיש שמאחורי שיטת A.S.A (Anti Stress Activity), שמבטיחה "תהליך רפואי מהיר מאוד" תוך שלושה מפגשים בלבד. הפיתוי ברור: למה להשקיע חודשים בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) או לחפש את התרופה הנכונה אם אפשר פשוט להיפטר מהבעיה בכמה שעות? אבל יש כאן בעיה אחת קטנה – אין מחקר שתומך בזה.

כדי לבדוק את העניין, החלטנו לפנות ישירות לשלומי ישראל הילר ולאמת את הטענות שלו. שאלנו אותו שאלה פשוטה: האם השיטה הוכחה מדעית? התשובה שקיבלנו הייתה "לא". כששאלנו מדוע לא בוצע מחקר שיאשש את יעילות השיטה, קיבלנו תשובה מפתיעה לא פחות: "ברפואה משלימה אין מחקרים".

אלא שזו אמירה שגויה לחלוטין. תחומים רבים ברפואה משלימה דווקא כן נבדקו מחקרית – דיקור סיני, מיינדפולנס, ביופידבק ותרפיה בתנועה, כולם עברו מחקרים מבוקרים שהוכיחו, במידה מסוימת, את השפעתם. מדוע A.S.A לא עוברת את אותו מבחן? הרי אם מדובר בפריצת דרך אמיתית, למה לא לבצע מחקר עצמאי, מבוקר, עם קבוצת ביקורת?

אם השיטה באמת משנה את התבנית הביוכימית של הגוף, כפי שנטען בפרסומים, מדוע שלא ייעשה מחקר רפואי מסודר שיאשש זאת? אם מטפל מצהיר כי יש לו שיטה לריפוי, אך לא מסוגל לספק הוכחה מדעית אחת – האם אין כאן בעיה?

המטפל שאינו רופא, הפסיכותרפיסט שאינו מוסמך

שלומי ישראל הילר מציג את עצמו כ"מומחה להפרעות סטרס", אבל הוא לא רופא, לא פסיכולוג ולא פסיכותרפיסט מוסמך. למרות זאת, כאשר מחפשים "פסיכותרפיסט" בגוגל, אחת התוצאות הממומנות היא המודעה שלו. כשנשאל על כך, ענה ש"גוגל מציע אלטרנטיבות", אך לא הכחיש כי הוא מפרסם את עצמו תחת הכותרת הזו. מדובר בפרסום מטעה שמייצר מצג שווא על הכשרתו האמיתית.

נקודה חשובה נוספת היא האופן שבו שלומי ישראל הילר מציג את עצמו כעובד בבית חולים "אלישע" בחיפה, מה שעשוי להטעות את הציבור. בפועל, הוא אינו עובד של בית החולים, אלא משכיר קליניקה פרטית בתוך מתחם המרפאות של בית החולים, כפי שעושים מטפלים רבים ברפואה פרטית.

כדי לאמת את הדברים, שאלנו את ישראל הילר ישירות: "אתה מציג את עצמך 'מבית חולים אלישע', אתה עובד בבית החולים או משכיר קליניקה?" תשובתו הייתה: "אני עובד בבית חולים אלישע 15 שנה במרפאות מומחים רפואה פרטית."
בהמשך השיחה, כשנשאל אם הוא מציג את עצמו כך כדי לתת רושם של עבודה בתוך המערכת הרפואית הממוסדת, תשובתו הייתה: "בהחלט."

צילום מסך (חיפוש בגוגל ביטוי “פסיכותרפיסט”)

מדובר בהצהרה שמעידה במפורש כי הוא משתמש בשמו של בית החולים כחלק מהמיתוג השיווקי שלו, למרות שאין לו קשר למערכת הרפואית של בית החולים עצמו. השירותים שהוא מעניק אינם תחת פיקוח רפואי של בית החולים, והם אינם מוכרים או מאושרים על ידי המוסד הרפואי.

שיווק כזה, שנשען על יצירת סמכות מדומה, מסוכן במיוחד משום שהוא נותן לשיטה גושפנקה שלא קיימת בפועל. אם A.S.A היא באמת שיטה פורצת דרך, למה היא זקוקה לתמרון כזה?

מונחים מעורפלים וניצול פסיכולוגי

אחת הטקטיקות השיווקיות הבולטות של שיטת A.S.A היא השימוש במונחים מדעיים מסולפים, היוצרים מצג שווא של אמינות בעיני הציבור הרחב. המילים נשמעות מתוחכמות, כמעט רפואיות, אך בפועל מדובר בביטויים שאין להם כל אחיזה בעולם המדע. נטען, למשל, שהשיטה גורמת ל"שינוי בתבנית הביוכימית של הגוף". מה זה בדיוק אומר? איש אינו יודע, משום שאין שום דרך מדעית למדוד או להוכיח שינוי כזה. דימוי אחר שמופיע בפרסומים מדבר על "המרת הורמוני סטרס בהורמונים בונים", מונח שנשמע כמו פריצת דרך רפואית אך אין לו שום גיבוי מחקרי. עד היום לא פורסם אף מחקר רפואי שמראה כי שלושה מפגשים בלבד יכולים לחולל שינוי הורמונלי משמעותי בגוף.

המונחים הללו אינם קיימים בספרות הרפואית, והם חלק מאסטרטגיית השיווק של השיטה. במקום להסביר באופן ברור כיצד הטיפול עובד, משתמשים בשפה עמומה ומרשימה, תוך יצירת רושם של עומק מדעי. כך, גם אנשים שאינם בקיאים במדע עלולים להאמין שמדובר במשהו אמיתי. דוגמה נוספת היא המונח "שחרור חסימות אנרגטיות" – מושג שלא קיים ברפואה המודרנית ושאין דרך אובייקטיבית למדוד אותו. זו בדיוק הבעיה: אם השיטה באמת משנה את הגוף ברמה הביולוגית, מדוע אין שום דרך לבחון זאת באופן מדעי? למה אין בדיקות שמראות כיצד השינוי מתרחש? מדוע לא נערכו מחקרים שמוכיחים כי הגוף באמת מגיב כפי שנטען? העובדה שאין לשיטה הוכחות אובייקטיביות מעידה בעיקר על חוסר הרצון לבדוק אותה באופן מבוקר.

נוסף על כך, השיטה משווקת כדרך להשתחרר מתלות בתרופות ובטיפולים רפואיים מסורתיים. זהו מסר מסוכן מאוד, משום שהוא עלול לגרום למטופלים לזנוח טיפולים מוכחים לטובת פתרון לא מבוסס. אדם שסובל מחרדות חמורות, דיכאון קליני או כאבים כרוניים, עלול להשתכנע לנסות את השיטה מתוך תקווה לשיפור מהיר, במקום לפנות לרופא מוסמך. ההשלכות לכך עלולות להיות חמורות. חרדה שאינה מטופלת כראוי עלולה להתפתח לדיכאון עמוק יותר, בעיות שינה שאינן מקבלות מענה רפואי עלולות להפוך לכרוניות, וכאב פיזי שאינו מטופל עלול להחריף. ללא פיקוח רפואי וללא בקרה אמיתית, מטופלים נותרים תלויים בהבטחות בלבד, מבלי לדעת האם יש להן ביסוס.

הטרמינולוגיה המטעה אינה מקרית. בעולם הרפואה האלטרנטיבית, שימוש במילים שנשמעות מדעיות אך אינן אומרות דבר הוא טקטיקה נפוצה. הרעיון הוא ליצור תחושת ביטחון אצל המטופלים, לגרום להם להאמין שהם מקבלים טיפול מתקדם, חדשני ופורץ דרך, כשהמציאות היא שאין דרך לבדוק אם זה באמת עובד. מטפל שמציע פתרון רפואי אמיתי אמור להיות מסוגל להסביר אותו בשפה פשוטה, להציג מחקרים שתומכים בטענותיו, ולספק עדויות אובייקטיביות להשפעת הטיפול. כאשר במקום זאת משתמשים בביטויים עמומים ובשפה לא מדידה, מדובר באות אזהרה ברורה.

מומחה מטעם עצמו – ואיך אפילו התקשורת נופלת בפח

אחד הכלים החזקים ביותר בשיווק של שיטת A.S.A הוא הענקת סמכות מדומה למטפל ולשיטה. כאשר מטופל פוטנציאלי שומע ראיון ברדיו עם שלומי ישראל הילר, שהוצג כמומחה להפרעות סטרס, קל להבין מדוע הוא יאמין שהגיע לאדם הנכון. אבל כאן בדיוק טמון האבסורד: המומחה אינו רופא, אינו פסיכותרפיסט, ואין מאחוריו שום מחקר רפואי שתומך בשיטה שלו – ובכל זאת, הוא מקבל במה בתקשורת כאילו היה דמות רפואית בכירה.

אחד הראיונות המרכזיים ששימשו אותו לקידום השיטה נערך בתחנת הרדיו הציבורית כאן עם העיתונאית פארלי שחר. בראיון, ישראל הילר מציג את שיטתו כאילו מדובר בטיפול מוכח, ונהנה מאווירה מכובדת ולגיטימית, ללא שום שאלות קשות או קריאה לאימות טענותיו. הבעיה היא לא רק שהוא מנצל את הבמה – הבעיה היא שהעיתונאים עצמם, במקרה הזה תחקירני כאן, לא עשו את העבודה שלהם כמו שצריך. איך יכול להיות שתחנת רדיו ציבורית, ממומנת מכספי הציבור, מעניקה במה לאדם שמוכר שיטת טיפול לא מוכחת, מבלי לבדוק לעומק את ההסמכה שלו או לדרוש נתונים מדעיים?

התוצאה של ראיונות כאלה היא מתן לגיטימציה לשיטה. מטופלים ששומעים את השידור מניחים באופן טבעי שאם אדם מוזמן להתראיין ברדיו, הוא כנראה עבר סינון מקצועי כלשהו. שהטענות שלו מבוססות. שזה לא עוד פרסומת שמתחזה לתוכן עיתונאי. הבעיה היא שזו בדיוק כן פרסומת – רק שהיא מוסווית כתוכן לגיטימי.

כאשר גופי תקשורת לא מבצעים בדיקות עומק לגבי המרואיינים שלהם, הם הופכים בעצמם לכלי להפצת מידע מטעה. היעדר תחקיר ראוי מאפשר לאנשים כמו ישראל הילר להשתמש בכוח המדיה כדי לחזק את הדימוי שלהם כמומחים, מה שמוביל לעוד מטופלים שייפלו בפח. אם עיתונאים לא טורחים לבדוק את ההסמכה של המרואיין שלהם, מי בכלל אמור לשים את סימני השאלה?

כאן עולה האחריות של התקשורת: כאשר מדובר בטיפול רפואי או פסיכולוגי, עיתונאים מחויבים לשאול שאלות קשות, לבקש סימוכין מדעיים, ולבחון את אמינות הדברים. לתת במה בלתי מבוקרת לטענות שאינן מבוססות זו לא עיתונות – זו הפצה לא אחראית של מידע שעלול לפגוע בציבור.

אבל בישראל 2025, נראה שהתחקירנים בתחנות הרדיו, אפילו הציבוריות, לא מרגישים צורך לבדוק מי בדיוק מתחזה למומחה שהם מראיינים. וכך קורה שעוד אדם שמחפש טיפול, שומע ראיון ברדיו עם "המומחה" ישראל הילר, ומאמין שהוא בדרך הנכונה – כשלמעשה, הוא מקבל הבטחות שאין להן שום גיבוי מדעי.

סיכום ואזהרה: אל תיפלו להבטחות שווא

שיטת A.S.A מציגה את עצמה כטיפול מהפכני לחרדות, דיכאון ופיברומיאלגיה, אך בפועל מדובר במערכת של שיווק אגרסיבי, שימוש בטרמינולוגיה מדעית מסולפת, ויצירת סמכות מדומה. שלומי ישראל הילר, מפתח השיטה, אינו רופא, אינו פסיכותרפיסט, ואינו מחזיק בהסמכה רפואית מוכרת, אך הוא ממשיך לשווק את עצמו כמומחה, לפרסם את עצמו כפסיכותרפיסט בגוגל, ולהציג את עצמו כקשור לבית חולים "אלישע" – למרות שבפועל הוא רק משכיר קליניקה פרטית במתחם המרפאות של בית החולים.

אין שום מחקר מדעי שתומך בשיטה, אין נתונים שמוכיחים את הצלחתה מעבר לאפקט הפלצבו, ואין פיקוח רפואי שמוודא שהיא אינה מסכנת מטופלים. יותר מזה – התקשורת עצמה, כולל גופי שידור ציבוריים כמו כאן, העניקו במה חופשית לאדם שאין לו כל הכשרה רפואית, מבלי לבדוק את הרקע שלו או להציב לו שאלות קשות.

האזהרה כאן ברורה: שימו לב למי אתם פונים לקבלת טיפול. אם שיטה רפואית נשמעת טוב מכדי להיות אמיתית – כנראה שהיא באמת כזו. חפשו טיפולים מבוססי מחקר, בדקו מי עומד מאחוריהם, ואל תסמכו על פרסום ממומן או הבטחות מעורפלות. הבריאות שלכם לא צריכה להיות ניסוי לא מבוקר של מטפל ללא הכשרה.

למרות בקשת המערכת לקבל את תגובתו של שלומי ישראל הילר לשאלות המרכזיות שעלו במסגרת התחקיר, עד מועד סגירת הכתבה לא התקבלה תגובה עניינית ומלאה. בתשובתו שנשלחה אלינו נכתב בין היתר כי "ארבעה ימים אינו זמן סביר לתגובה ובקרה של המחלקה המשפטית. זמן סביר הינו 30 יום." עוד הוסיף: "בעקרון אני בעד כתבה במידה ואכן תפרסמו את תגובתי באופן מלא ותתקנו עובדות שצטטתם מהאתר שלי לרבות שבכתבה רשום שאני מציג את עצמי או מפרסם את עצמי כפסיכותרפיסט – עובדה שאיננה נכונה וגם אתמול הובהרה לך הנקודה זו." לדבריו, "תגובתי המלאה תועבר לאחר 30 יום כאמור."

נכון למועד פרסום הכתבה, תגובתו המלאה טרם נמסרה.