הכשרת CBT ב-30 שעות בהנחיית חבר איט"ה דן ברזילי

במדינה שבה שירותי בריאות הנפש הציבוריים מתקשים לעמוד בעומס, והביקוש לטיפול נפשי פרטי עולה על ההיצע, נוצרה קרקע פורייה להופעתם של קורסים קצרים בתחום הטיפול הנפשי. הקורסים הללו, המכוונים לקהל הרחב ולעיתים גם לאנשי מקצוע שאינם מטפלים מוסמכים, מציגים את עצמם כדרך נגישה וקלה לרכישת כלים להתמודדות עם בעיות נפשיות, ובעיקר חרדות.

דוגמה בולטת לתופעה היא קורס CBT קצר המוצע על ידי מטי גליל מערבי בשיתוף מרכז קשב רב בהנהלתו של דן ברזילי, פסיכולוג חינוכי מומחה, מטפל מוסמך בטיפול CBT. הקורס כולל 30 שעות אקדמיות בלבד, והוא משווק כהזדמנות לרכוש "ארגז כלים מתקדם לטיפול בחרדות". הפרסומים מבטיחים למשתתפים אפשרות להשתמש בכלים הללו "במטופלים שלהם", דבר שיוצר אצל הקוראים רושם ברור שמדובר בהכשרה מקצועית בתחום טיפול CBT.

צילום מסך מפרסום ממומן בפייסבוק

טיפול CBT, נחשב לאחת הגישות המובילות בעולם לטיפול בחרדה, דיכאון ומצוקות נפשיות נוספות. מדובר בגישה מבוססת מחקר שהוכחה כיעילה במגוון רחב של מצבים. אך בעוד שהשיטה עצמה נתפסת לעיתים כפשוטה לשימוש, יישומה המקצועי דורש הבנה עמוקה, ניסיון מעשי וליווי צמוד של מדריך מומחה.

הפער בין הפשטות המדומה לבין המורכבות האמיתית של הטיפול פתח דלת ליצירתם של קורסים שמספקים ידע חלקי בלבד. משתתפי הקורסים מקבלים תעודת השתתפות נוצצת, שיכולה להיראות לציבור הרחב כתעודת הסמכה לכל דבר. אך האמת רחוקה מכך. מה באמת לומדים בקורס כזה? האם משתתפים ללא הכשרה קלינית קודמת יכולים להבין ולהשתמש בכלים טיפוליים מורכבים כמו אלה של CBT ומהי האחריות האתית של מארגני הקורסים?

קורסי CBT קצרים אינם תופעה חדשה, אך המקרה של מטי גליל מערבי בולט במיוחד בשל מעורבותו של פסיכולוג חינוכי מוסמך ומדריך מטעם איט"ה בהעברת הקורס. מעורבות זו מעלה שאלות כבדות משקל על האתיקה המקצועית של מארגניו, והשלכותיה על המטופלים הפוטנציאליים. האם יש הצדקה למעורבות איש מקצוע בכיר בקורס שאינו מספק את רמת ההכשרה הנדרשת?

אחת הבעיות המרכזיות בקורסים אלו היא האופן שבו הם נתפסים בציבור. הציבור, שאינו בקיא בניואנסים המקצועיים של עולם הטיפול, עשוי להניח שמי שמחזיק בתעודה המעידה על השתתפות בקורס CBT הוא מטפל מוסמך. משתתפי הקורס עצמם, המרגישים ביטחון מהתעודה ומהכלים שלמדו, עלולים להתחיל להציע "טיפולים" לאנשים במצוקה – דבר שעלול להוביל לנזק של ממש.

הפער בין הבטחות הקורס למציאות בשטח

הפרסום של קורס CBT קצר כמו זה שמציעים מטי גליל מערבי מבטיח למשתתפים "כלים מתקדמים" להתמודדות עם חרדות. על פניו, מדובר בהזדמנות מרתקת עבור אנשים המעוניינים לשפר את כישוריהם המקצועיים או ללמוד על תחום, אך מבט מעמיק על תכני הקורס מגלה כי המציאות שונה לחלוטין מהציפיות שיוצרים הפרסומים.

הקורס בנוי מסדרה של עשרה מפגשים, בהם נלמדים עקרונות בסיסיים של טיפול CBT. בין הנושאים הנלמדים: זיהוי דפוסי חשיבה שליליים, טכניקות נשימה ושימוש בתהליכי חשיפה מדורגים להתמודדות עם פחדים. מדובר בנושאים חשובים ומועילים, אך הקורס אינו מקנה למשתתפים את ההבנה המעמיקה הנדרשת כדי להשתמש בכלים הללו בצורה אחראית.

כאשר מסתיים הקורס, המשתתפים מקבלים תעודת השתתפות שעליה נכתב כי מדובר ב"קורס לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד חרדות". התעודה אמנם אינה מעידה על הסמכה מקצועית, אך הציבור הרחב אינו מודע להבדלים. אדם המחפש עזרה נפשית עשוי לפנות למי שמחזיק בתעודה כזו מתוך הנחה שמדובר במטפל מוסמך.

טיפול ללא הכשרה – פתח לנזק אמיתי

הבעיה המהותית בקורסים קצרים כמו זה שמציעים מטי גליל מערבי אינה רק בתוכן הלימודים המצומצם, אלא בעיקר בפער המסוכן בין הידע הנרכש לבין היישום בפועל. משתתפים בקורסים כאלו, ללא כל הכשרה קלינית מוקדמת, מקבלים כלים בסיסיים ונשארים ללא ההבנה המעמיקה והניסיון הדרושים לטיפול מקצועי. התוצאה היא שימוש לא מבוקר שעלול לגרום לנזק של ממש למטופלים.

נתחיל עם דוגמה פשוטה: משתתף בקורס לומד על טכניקות לניהול חרדה, כמו נשימה מבוקרת או הרפיה. הכלים הללו נראים לכאורה פשוטים ליישום, אך בפועל הם עשויים להיות מסוכנים אם משתמשים בהם בצורה לא נכונה או ללא התאמה למטופל. אדם המתמודד עם חרדה כרונית, למשל, עשוי להזדקק ליותר מתרגילי נשימה. ללא הבנה מקצועית של מקור החרדה, הטכניקות עלולות להיכשל, ואף להחמיר את תחושת התסכול של המטופל.

טכניקה נוספת שנלמדת בקורסים קצרים היא "חשיפה מדורגת". טכניקה זו, המשמשת לטיפול בפחדים ובפוביות, דורשת התאמה מדויקת לקצב ההתקדמות של המטופל, יחד עם ניטור מתמיד של תגובותיו. שימוש לא נכון בטכניקה עלול לחשוף את המטופל לפחדים בצורה אינטנסיבית מדי, ולגרום להחמרה בתחושת החרדה במקום להפחתתה.

במקרים חמורים יותר, משתתפים בקורסים קצרים עשויים להציע "טיפול" לאנשים עם מצבים מורכבים כמו דיכאון קליני או מחשבות אובדניות. במצבים כאלו, כל טעות קטנה עלולה להיות קריטית. לדוגמה, שימוש במילים הלא נכונות מול אדם הנמצא במצב נפשי רגיש עלול לגרום לו להרגיש בלתי מובן, ולהוביל להחמרת תחושת הבדידות והייאוש.

לאורך השנים דווחו מקרים של מטופלים שפנו למי שהציגו עצמם כמטפלים ב-CBT, רק כדי לגלות בדיעבד שמדובר בבוגרי קורסים קצרים ללא כל הכשרה קלינית. מטופלים אלו דיווחו על תחושת אכזבה קשה, ולעיתים גם על נזק נפשי שנגרם להם כתוצאה מטיפול לא מקצועי. המצב הופך חמור יותר כאשר המטופל מאבד את האמון ב-CBT ובטיפול נפשי בכלל, דבר שעלול לעכב את תהליך ההחלמה שלו.

אך הנזק אינו מוגבל למטופלים בלבד. גם תחום ה-CBT סובל כתוצאה מכך. כאשר אנשים חסרי הכשרה מתאימה משתמשים בכלים טיפוליים בצורה לא נכונה, המוניטין של ה-CBT נפגע. השיטה, המבוססת על מחקר מדעי ומוכרת כיעילה מאוד, הופכת בעיני הציבור לפחות אמינה. מטפלים מוסמכים נאלצים להתמודד עם חוסר האמון הזה, ולעיתים אף עם הנזקים שגרמו בוגרי קורסים קצרים.

אחריותם האתית של מארגני הקורסים

כאשר קורס CBT קצר מוצע על ידי גוף כמו מטי גליל מערבי ומועבר על ידי פסיכולוג חינוכי מוסמך ומדריך מטעם איט"ה, מתעוררות שאלות כבדות משקל על האתיקה המקצועית של המארגנים.

ראשית, עצם השימוש בשפה שיווקית מטעה בפרסומי הקורס מצביע על בעייתיות. ניסוחים כמו "כלים מתקדמים שתוכלו להעניק למטופלים שלכם" יוצרים רושם ברור שמדובר בהכשרה טיפולית. גם אם הקורס מוגדר כ"העשרה" בלבד, השימוש במילים אלו מבלבל את המשתתפים. למעשה, משתתפים רבים עשויים לצאת מהקורס בתחושה שהם מוכנים להציע טיפול, למרות שאין להם את הכלים או הניסיון הנדרשים לכך.

בנוסף, ישנה השאלה של תעודת הסיום. התעודה, שעליה מצוין כי מדובר בקורס CBT ממוקד חרדות, אינה מעידה על הסמכה מקצועית, אך הציבור הרחב אינו מבין את ההבדל. אנשים הנמצאים במצוקה נפשית פונים לעיתים קרובות למי שנראה בעיניהם כבעל הכשרה מספקת, ותעודה כזו עשויה להטעות אותם לחשוב שמדובר במטפל מוסמך.

האחריות האתית של המארגנים אינה מסתכמת רק בשיווק ובתעודה. עצם מעורבותו של מדריך מוסמך מטעם איט"ה, פסיכולוג חינוכי בעל ותק ומוניטין, מעניקה לקורס לגיטימציה מקצועית. משתתפי הקורס והציבור הרחב עשויים להניח בטעות שמדובר בקורס המוכר על ידי איט"ה, דבר שאינו נכון.

הבעיה הופכת חמורה יותר כאשר מבינים את ההשלכות הרחבות יותר של קורסים כאלו. כאשר אנשי מקצוע בכירים משתפים פעולה עם יוזמות שמציעות הכשרות חלקיות, הם למעשה תורמים לערעור הסטנדרטים המקצועיים בתחום. המסר המועבר הוא שטיפול נפשי הוא דבר שניתן ללמוד ולהציע לאחרים גם ללא הכשרה קלינית מלאה, דבר שפוגע במוניטין של התחום כולו.

כיצד מתמודדים עם התופעה?

הפתרון לתופעת קורסי ה-CBT הקצרים חייב להיות רחב ומקיף. ראשית, יש להטיל רגולציה מחמירה יותר על התחום. במדינות רבות קיימת חקיקה שמסדירה את מקצועות הטיפול הנפשי, ומגדירה מי רשאי להציג את עצמו כמטפל. בישראל, לעומת זאת, היעדר חקיקה כזו מאפשר לכל גוף פרטי להציע קורסים טיפוליים ללא כל פיקוח.

יש צורך בחוק פסיכותרפיה ברור, שיקבע קריטריונים למי רשאי לעסוק בטיפול נפשי, ויגדיר מהי הכשרה טיפולית מספקת. במסגרת חוק כזה, ניתן יהיה להגביל את השימוש בתעודות המוענקות בקורסים קצרים, ולוודא שהן אינן מוצגות כהסמכה מקצועית.

מעבר לרגולציה, חשוב לקדם חינוך ציבורי שיבהיר את חשיבות הפנייה למטפלים מוסמכים בלבד. אגודות מקצועיות כמו איט"ה יכולות להוביל קמפיינים ציבוריים שידגישו את ההבדלים בין הכשרה מקצועית מלאה לבין קורסי העשרה, ויסייעו לציבור להבין כיצד לזהות מטפל מוסמך.

האחריות מוטלת גם על מארגני הקורסים עצמם. עליהם להבהיר באופן חד-משמעי בפרסומים ובתעודות הסיום כי הקורס אינו מהווה תחליף להכשרה מקצועית ואינו מעניק למשתתפים כל סמכות להציע טיפול. כמו כן, עליהם להפסיק להשתמש בשפה שיווקית שעלולה להטעות את המשתתפים והציבור.

לבסוף, האחריות חלה גם על המשתתפים עצמם. כל מי שמעוניין ללמוד על תחום ה-CBT צריך להבין שמדובר בתחום רגיש ומורכב, שדורש הכשרה מעמיקה וניסיון רב.

האם נשמור על הסטנדרטים המקצועיים?

קורסי CBT קצרים כמו זה שמציע מטי גליל מערבי מציפים שאלות כבדות משקל על האתיקה של מארגני הקורסים, על אחריותם של המשתתפים ועל הסיכונים לציבור. למרות כוונתם להעשיר את הידע של המשתתפים, השפה המטעה והתעודות המוענקות בסיום הקורס פותחות פתח לנזקים חמורים למטופלים ולערעור הסטנדרטים של תחום ה-CBT.

כדי להבטיח שהידע הטיפולי יישאר נגיש אך בטוח, יש צורך בפעולה משולבת של חקיקה, חינוך ציבורי ושמירה על סטנדרטים אתיים גבוהים. כל עוד התופעה נמשכת ללא פיקוח, הציבור ימשיך להיות חשוף לנזקים מיותרים, והאמון בטיפול הנפשי ובמטפלים המוסמכים יעמוד בפני סכנה.

תגובות:

מאת עמית טיטלמן - יו"ר האגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (איט"ה) נמסר:

איט"ה כאיגוד מקצועי של מטפלי CBT שמה לה כמטרה לשמור על רמת המקצועיות והאתיקה של חברי העמותה כך שמי שפונה למטפל שהינו חבר באיט"ה ידע שהוא פונה  לאיש מקצוע. איט"ה מכירה בהכשרה שנמשכת שנתיים ובמהלכה איט"ה מבקרת את התכנים ואת רמת המרצים. כמו כן איט"ה דורשת שכחלק מההכשרה בלימודי CBT יתקיימו שעות התנסות תחת הדרכה של מומחים בלבד. בסוף הכשרתם הסטודנטים מוסמכים ליישם את כלי ה CBT במסגרת העיסוק במקצועם בלבד.
בהעדר חוק פסיכותרפיה בארץ וללא רגולציה,  גורמים רבים מכשירים "מטפלים"  בתחומים מגוונים וגם ב CBT.  כאמור איט"ה אינה מכירה ותומכת בהכשרות שאינן עומדות בדרישותיה.

מט"י גליל מערבי ודן ברזילי בחרו שלא להגיב לפנייתנו בנושא הכתבה.

נשמח לקרוא את תגובותיכם ונודה לכם על שיתוף הכתבה עם קהל רחב, על מנת להגביר את המודעות לנושא חשוב זה ולהבטיח את תשומת הלב הציבורית.

----------------------

עוד כתבה בנושא:

אונה יהודה אברמסון