בין שליטה לכניעה: סדיזם ומזוכיזם בטיפול

לאורך ההיסטוריה, המושגים סדיזם ומזוכיזם עוררו סקרנות, פחד ומחלוקת. הם שימשו כלי אבחוני, אך גם פתחו דיון רחב בשאלות של כוח, תשוקה, סבל, אהבה וזהות. מה עומד מאחורי המשיכה לגרימת כאב, לשליטה או לכניעה? האם מדובר בהפרעה, במנגנון הגנה, בדפוס יחסים, או בחוויה אנושית ומינית לגיטימית?

הפסיכואנליזה עסקה בשאלות אלו מראשיתה, בניסיון להבין את המתח שבין תלות לעצמאות, בין תוקפנות לאהבה ובין דחפי חיים לדחפי הרס. עם זאת, קליניקה מודרנית מחייבת הבחנה זהירה: לא כל משאלה לשליטה או לכניעה היא סימן לפתולוגיה, ולא כל סבל בתוך קשר הוא ביטוי למזוכיזם.

לידתו של המושג: פרויד, דחפים והקשר היסטורי

המונחים סדיזם ומזוכיזם הופיעו עוד לפני הפסיכואנליזה, אך זכו למעמד מרכזי בכתביו של זיגמונד פרויד. פרויד ראה בסבל ובתוקפנות חלק מהחיים הנפשיים, ולא רק תוצאה של הפרעה או כשל. הוא ביקש להבין כיצד אהבה, תלות, כאב, עונג וכעס יכולים להתקיים באותו אדם ובאותה מערכת יחסים.

בכתבים שכונו בזמנם פרוורסיות מיניות, מונח היסטורי שאינו מקובל כיום באותה משמעות, פרויד הציע כי יסודות של שליטה, כניעה, תוקפנות וקבלת כאב עשויים להתקיים במבנה האנושי הרחב של התשוקה. מבחינתו, סדיזם ומזוכיזם לא היו קטגוריות פשוטות של אנשים מסוימים, אלא אפשרויות נפשיות הקשורות לאופן שבו אדם מתמודד עם דחפים מנוגדים, עם אהבה ועם חרדה מפני תלות.

בהמשך פיתח פרויד את מושג דחף המוות והציע כי מזוכיזם עשוי לבטא הפניה של תוקפנות כלפי העצמי. זו הייתה הצעה תיאורטית רדיקלית, בעלת השפעה עצומה על הפסיכואנליזה, אך היא אינה נחשבת כיום להסבר קליני גורף לסבל אנושי או לקשיים ביחסים. החשיבות שלה טמונה בעיקר בהבנה שלפעמים אדם עשוי לחזור שוב ושוב למצבים מכאיבים, לא מפני שהוא רוצה להיפגע, אלא מפני שהכאב הפך לשפה נפשית מוכרת.

מהנפש אל הקשר: שליטה, כניעה ופחד מחוסר אונים

תיאורטיקנים שבאו אחרי פרויד הרחיבו את הדיון מן הדחפים אל היחסים. מלאני קליין, דונלד ויניקוט, הרברט רוזנפלד ואחרים ביקשו להבין כיצד תוקפנות, תלות ופחד מאובדן מתעצבים בתוך קשרים מוקדמים עם דמויות משמעותיות.

כאשר ילד או ילדה גדלים מול דמות מטפלת בלתי צפויה, ביקורתית, מאיימת או לא זמינה, הם עלולים לפתח דרכים מורכבות לשמור על הקשר. לעיתים קל יותר להפנות את האשמה פנימה, להרגיש לא ראוי או להיכנע, מאשר להכיר בכך שהאדם שעליו תלויים אינו בטוח או אינו מסוגל להגן.

במובן הזה, דפוסי כניעה אינם בהכרח ביטוי לרצון לסבול. הם עשויים להיות ניסיון הישרדותי לשמור על קשר, על תקווה או על תחושת סדר בתוך עולם רגשי בלתי יציב. מנגד, צורך כפייתי לשלוט באחר עלול להופיע כניסיון להימנע מחרדה עמוקה, מבושה או מחוסר אונים.

הגישה ההתייחסותית מדגישה כי שליטה וכניעה אינן מתקיימות רק בתוך אדם אחד. לעיתים הן הופכות לשפה בין שני אנשים. האחד לוחץ, מבקר או מנהל. האחר מוותר, מתכווץ או מתנצל. שניהם עלולים להרגיש לכודים במבנה שמכאיב להם, אך גם מעניק תחושת היכרות וקשר.

בין דפוס נפשי לבין BDSM בהסכמה

כדי לעסוק בנושא באחריות, צריך להבחין בין ארבע תופעות שונות: דינמיקות נפשיות של שליטה וכניעה, יחסים פוגעניים או כפייתיים, אבחנות קליניות של הפרעות פראפיליות, ופרקטיקות BDSM בהסכמה.

BDSM הוא מונח רחב הכולל בין היתר קשירה ומשמעת, דומיננטיות וכניעה, סדיזם ומזוכיזם. אצל מבוגרים מסכימים, פרקטיקות אלו עשויות להיות חלק מחיי מין ואינטימיות מגוונים, ואינן מעידות כשלעצמן על פתולוגיה, על טראומה או על פגיעה בתפקוד הנפשי.

ההבדל המהותי אינו טמון רק בסוג הפעולה או בפנטזיה, אלא בהסכמה, ביכולת להציב גבולות, בתקשורת, בהיעדר פחד, ובאפשרות להפסיק בכל עת. בקהילות שונות מקובל להיעזר בעקרונות כגון SSC, מודל היסטורי המדגיש בטיחות, שיקול דעת והסכמה, או RACK, ראשי תיבות של Risk Aware Consensual Kink, כלומר פרקטיקה המתקיימת מתוך הכרה בסיכונים, תקשורת והסכמה מודעת.

העמדה הקלינית העכשווית אינה ממהרת להניח קשר סיבתי בין BDSM לבין טראומה. יש אנשים שחוו טראומה ויש אנשים שלא, בדיוק כפי שקיים גיוון רחב גם באוכלוסייה הכללית. טראומה והשפעתה על הזוגיות והמיניות יכולה להשפיע על אינטימיות, אמון וגבולות, אך אין להסיק ממנה אוטומטית משמעות פתולוגית לכל העדפה מינית.

גם מבחינה אבחנתית נדרשת זהירות. DSM 5 TR מבחין בין עניין מיני לא שגרתי לבין הפרעה פראפילית. אבחנה אינה מבוססת על עצם העניין או על אי הסכמה חברתית, אלא על מצוקה משמעותית שאינה נובעת מדחייה חברתית, על פגיעה בתפקוד, או על פגיעה במי שאינו מסכים או אינו יכול להסכים. גם ICD 11 אינו מגדיר סדיזם או מזוכיזם בהסכמה כאבחנה בפני עצמה.

הדינמיקה בחדר הטיפול: גבולות, אתיקה והערכה קלינית

בחדר הטיפול עשויים להופיע דפוסים של שליטה, ענישה עצמית, כניעה, ביקורתיות, הצלה או בדיקת גבולות. לעיתים המטופל מביא אותם באופן מודע, ולעיתים הם נוצרים בתוך הקשר הטיפולי עצמו בלי שאיש מהצדדים התכוון לכך.

המשימה הראשונה של המטפל היא להבחין בין פנטזיה, העדפה מינית או משחק תפקידים בהסכמה, לבין מצב שיש בו פחד, כפייה, אלימות או סכנה ממשית. כאשר יש חשש לפגיעה, לא די בפרשנות דינמית. נדרשת הערכת סיכון, בירור של מידת החופש של האדם להביע התנגדות, ובחינה של השפעות הקשר על ביטחונו ועל תפקודו.

המשימה השנייה היא לזהות את תגובות המטפל. מטופלים מסוימים עלולים לעורר תחושת דחיפות להציל, צורך להוכיח סמכות, כעס, חוסר אונים או רצון להתרחק. העברה נגדית אינה כישלון של הטיפול, אלא מידע קליני חשוב כאשר היא מזוהה ומעובדת באחריות.

מטפל עלול להישאב בלי לשים לב לעמדה מענישה באמצעות פרשנות חדה מדי, ביקורת מוסווית, נוקשות או ניסיון למהר לשנות את המטופל. באותה מידה, הוא עלול להישאב לעמדת מציל, לוותר על גבולות או לקחת אחריות עודפת על חייו של המטופל. הדרכה מקצועית היא מרחב חיוני לעיבוד מצבים כאלה, במיוחד כאשר מופיעים בושה, מיניות, פחד, תוקפנות או יחסי כוח מורכבים.

שליטה וכניעה במערכות יחסים ובמשפחה

מחוץ למרחב אינטימי מוסכם, דפוסים של שליטה וכניעה עשויים להופיע בזוגיות ובמשפחה בצורות עדינות או גלויות. אדם אחד עשוי לוותר שוב ושוב על צרכיו, להתנצל גם כשלא עשה דבר, או להרגיש שהוא חייב לשאת הכול כדי לשמור על הקשר. האחר עשוי לנהל, לבקר, לעצב את המציאות או להגדיר מה מותר להרגיש ומה אסור לומר.

הבעיה אינה בכל ויתור, אחריות או גבול. זוגיות בריאה כוללת פשרות, התחשבות ולעיתים גם ויתור. הקושי מתחיל כאשר אין בחירה ממשית, כאשר צד אחד מפחד להביע רצון עצמאי, או כאשר אהבה נמדדת בכמות הכאב שאדם מוכן לשאת.

במקרים כאלה, הדינמיקה עלולה להפוך למעגל. מי שנכנע מרגיש בלתי נראה ולכן מוותר עוד יותר. מי ששולט מרגיש שאינו בטוח ולכן מגביר פיקוח וביקורת. שניהם חווים את הקשר כמשהו שאי אפשר להתקיים בלעדיו, גם כשהוא שוחק את תחושת העצמי.

טיפול זוגי יכול לסייע לזהות את המבנה הזה, אך אינו מתאים לכל מצב. כאשר קיימים פחד, הפחדה, כפייה או אלימות, יש לבחון בזהירות האם טיפול משותף הוא מסגרת בטוחה, או שנדרשת קודם התערבות אחרת.

מבט תרבותי: כוח, סבל ומשיכה לצפייה

התרבות המודרנית מלאה בייצוגים של כוח, עונש, השפלה, נקמה וסבל. סרטים, סדרות, רשתות חברתיות וחדשות משתמשים ברגשות הללו כדי לעורר הזדהות, זעם, פחד או סיפוק מוסרי. אולם אין להסיק מכך שכל אדם שנמשך ליצירה אפלה או לתוכן טעון מבקש סבל בחייו האישיים.

ייצוגים תרבותיים יכולים לאפשר עיבוד מרחוק של רגשות קשים, התמודדות עם חוסר אונים, או מתן צורה לחוויות שאין להן מילים. לעיתים הם מאפשרים לצופה לפגוש פחד, כעס או משאלה לנקמה בתוך מסגרת מוגנת של סיפור.

בצד זאת, חשוב להבחין בין עיסוק תרבותי בכוח לבין דפוס מתמשך של שליטה רגשית בחיים עצמם. גזלייטינג הוא דוגמה לדפוס שבו כוח אינו מופעל בהכרח באמצעות איום ישיר, אלא דרך ערעור עקבי על תפיסת המציאות, הזיכרון והרגשות של האחר.

השאלה הקלינית המעניינת אינה מדוע אדם אוהב תוכן אפל, אלא מה קורה כאשר כאב, אשמה או ענישה הופכים לתנאי סמוי לתחושת ערך, שייכות או אהבה.

מעבר לדיכוטומיה: אינטגרציה, חופש ותקווה

קל מאוד לחשוב על יחסים במונחים של תוקפן וקורבן, שולט ונשלט, חזק וחלש. לעיתים ההבחנות האלה נחוצות, במיוחד כאשר קיימת פגיעה ממשית. אך במרחב הטיפולי חשוב גם להבין כיצד אנשים עשויים לשאת בתוכם חלקים שונים וסותרים: צורך לשלוט לצד פחד עמוק מתלות, צורך להיכנע לצד כעס שלא קיבל מקום, או תשוקה להיראות לצד חשש גדול מקרבה.

מטרת הטיפול אינה למחוק תוקפנות, משאלות של כוח או צורך בהגנה. היא לאפשר לאדם לזהות את מקורותיהם, להרחיב את טווח הבחירה שלו, ולמצוא דרכים אחרות לקשר. במקום להכאיב לעצמו כדי להרגיש ראוי, או לשלוט באחר כדי לא להרגיש חסר אונים, אפשר לבנות שפה חדשה של גבולות, רצון, אחריות והכרה הדדית.

פסיכותרפיה מיטיבה אינה מבטיחה חיים ללא כאב. היא יוצרת אפשרות לשאת כאב מבלי להפוך אותו לזהות, לעונש או לתנאי לאהבה. התקווה מופיעה כאשר אדם מגלה שמותר לו להיות בקשר בלי להיעלם בתוכו, ומותר לו לחיות בלי להוכיח את ערכו דרך סבל.

ביבליוגרפיה

American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.). American Psychiatric Association Publishing.

Benjamin, J. (1988). The bonds of love: Psychoanalysis, feminism, and the problem of domination. Pantheon Books.

Bollas, C. (1987). The shadow of the object: Psychoanalysis of the unthought known. Columbia University Press.

Dunkley, C. R., & Brotto, L. A. (2018). Clinical considerations in treating BDSM practitioners: A review. Journal of Sex & Marital Therapy, 44(7), 701–712. https://doi.org/10.1080/0092623X.2018.1451792

Freud, S. (1920). Beyond the pleasure principle. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 18, pp. 7–64). Hogarth Press.

Freud, S. (1924). The economic problem of masochism. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 19, pp. 155–170). Hogarth Press.

Klein, M. (1957). Envy and gratitude and other works 1946–1963. Hogarth Press.

Langdridge, D., & Barker, M. (Eds.). (2007). Safe, sane, and consensual: Contemporary perspectives on sadomasochism. Palgrave Macmillan.

Mitchell, S. A. (1988). Relational concepts in psychoanalysis: An integration. Harvard University Press.

Newmahr, S. (2011). Playing on the edge: Sadomasochism, risk, and intimacy. Indiana University Press.

Sprott, R. A., Herbitter, C., Grant, P., Moser, C., & Kleinplatz, P. J. (2023). Clinical guidelines for working with clients involved in kink. Journal of Sex & Marital Therapy, 49(8), 978–995. https://doi.org/10.1080/0092623X.2023.2232801

World Health Organization. (2024). International classification of diseases for mortality and morbidity statistics: 11th revision.