עמוד הבית > חדשות > יחיא סינוואר: דמותו של טרוריסט דרך עדשת הפסיכואנליזה
יחיא סינוואר

יחיא סינוואר: דמותו של טרוריסט דרך עדשת הפסיכואנליזה

ניתוח פסיכואנליטי לדמותו של יחיא סינוואר, תוך בחינת תהליכים פסיכולוגיים עמוקים כמו דחפים תוקפניים, יצר המוות, נרקיסיזם והזדהות עם התוקפן. בנוסף, ניתחנו את השפעת ילדותו וחוויותיו הפוליטיות של סינוואר, ואת השלכות חיסולו על חמאס ותומכיו. הפסיכואנליזה מספקת לנו כלי להבנת דמותו של מנהיג טרור כמו סינוואר, אך היא גם מדגישה את המורכבות הרבה שמאפיינת דמויות מסוג זה. החיבור בין עולמו הפנימי לבין המציאות הפוליטית שבה פעל מאפשר לנו להבין את מקורותיו של הטרור ואת הדרך שבה הוא הפך למנהיג בלתי מתפשר.
avatarPsychologim.com | 23/10/2024 10:38
8

הקשרים הראשוניים: עמוד התווך הפסיכואנליטי

בפסיכואנליזה, אחת התובנות המרכזיות היא שיחסי הגומלין הראשוניים עם דמויות הוריות או מטפלות הם הבסיס להתפתחות הנפשית של האדם. תיאוריות פסיכואנליטיות מאוחרות כמו אלה של וויניקוט, בולבי וקליין הדגישו כי הילד נבנה מתוך מערכת היחסים שלו עם דמויות אלו, וכאשר הקשרים הראשוניים הללו פגומים, הילד עלול לפתח מנגנוני הגנה חזקים. דוגמאות לקשרים פגומים כוללות הזנחה רגשית, דחייה רגשית, או אפילו אלימות פיזית. מנגנוני הגנה אלו נועדו להגן על הנפש מפני כאב, אך לעיתים קרובות הם מביאים להתפתחות של אישיות עם דפוסים נרקיסיסטיים או פסיכופתיים. הקשרים הראשוניים מספקים לילד את תחושת הביטחון הרגשית הבסיסית הדרושה לו כדי להתפתח בצורה בריאה, וכאשר הקשרים הללו נעדרים או פגומים, הילד יכול לפתח קשיים חמורים ביצירת קשרים בין-אישיים בעתיד.

במקרה של יחיא סינוואר, סביר להניח שחוויות ילדותו ברצועת עזה השפיעו על עיצוב אישיותו. אין בידינו מידע מפורט על מערכות היחסים שלו עם הוריו, אך הסביבה שבה גדל – עוני, דיכוי, וחיים בתנאים קשים – יכולה להוות רקע לאווירה רגשית קרה או לא תומכת. אם סינוואר חווה הזנחה רגשית מצד הוריו או דמויות מטפלות אחרות, זה עשוי להסביר את התפתחות האישיות הנרקיסיסטית והפסיכופתית שלו. ילדים החווים חוסר אהבה ותמיכה רגשית במהלך ילדותם מפתחים לעיתים תחושת חוסר ערך או תלות בכוח חיצוני. מצב זה מוביל להתפתחות מנגנוני הגנה נרקיסיסטיים, בהם האדם מנסה להוכיח את ערכו דרך שליטה מוחלטת על הסביבה החיצונית.

הפסיכואנליזה מדגישה שמערכות היחסים המוקדמות האלו משפיעות על כל יתר החיים הבוגרים. אדם שגדל ללא תמיכה ואמפתיה מצד הוריו, לומד לא לבטוח בסובבים אותו ומפתח דפוסי התקשרות לא בטוחים, דבר שמתבטא בפיתוח נטיות לתוקפנות וניכור. במידה והוריו של סינוואר לא הצליחו להעניק לו את התמיכה הרגשית לה הוא נזקק כילד, זה עשוי להסביר מדוע הוא פיתח אישיות המבוססת על שליטה מוחלטת בסובבים אותו. ילדים שגדלים בסביבה כזו עשויים לפתח תפיסה מעוותת של יחסי כוח, בה הם נאלצים להשתמש בכוח ובתוקפנות כדי לשרוד רגשית.

לפי וויניקוט, ילדים במצבים של חסך רגשי נוטים לפתח "עצמי כוזב" – דמות חיצונית שמטרתה להגן על העצמי האמיתי שנפגע בילדות. עבור סינוואר, העצמי הכוזב הזה בא לידי ביטוי בתדמיתו החזקה והבלתי מתפשרת כמנהיג לוחמני, בעוד העצמי האמיתי, הפגיע, ממשיך לסבול מתחושת חוסר ערך ופחד מהדחייה החברתית. בכך, תדמיתו הציבורית היא למעשה מסיכה שנועדה להסתיר את הפגיעות האישית שלו. המנהיגות הנחושה שהוא מפגין כלפי חוץ משקפת את התשוקה העמוקה שלו לזכות בשליטה ובכוח, כתגובה לפגיעות הרגשית שלא עובדה כראוי בילדותו.

נרקיסיזם: צורך עמוק בהכרה ושליטה

נרקיסיזם, על פי התיאוריה הפסיכואנליטית, הוא מבנה נפשי שמתפתח כאשר האדם חווה חוסר הערכה רגשית וסביבה תומכת בילדותו. התיאוריות של פרויד ולאקאן מציעות שאדם נרקיסיסטי נושא בתוכו צורך עמוק לקבל הכרה ושליטה בסביבה החיצונית, במטרה לפצות על תחושת חוסר ערך פנימית שנובעת מחוויות הילדות. מצב זה מתפתח כאשר ההורים או הדמויות המטפלות אינם מספקים תמיכה רגשית מספקת, וכתוצאה מכך הילד מפתח תפיסה של עצמו כמי שנזקק לאישור חיצוני כדי לשמר את תחושת העצמי. פרויד הסביר כי נרקיסיזם הוא למעשה תגובת הגנה רגשית, שבה האדם מנסה להחזיר לעצמו את תחושת הכוח דרך החיפוש המתמיד אחרי הכרה ושליטה באחרים.

במקרה של סינוואר, ניתן לזהות את הדפוסים הנרקיסיסטיים הללו בהתנהלותו כמנהיג. הוא מציג את עצמו כדמות מרכזית במאבק הפלסטיני, שולט ביד רמה בארגון חמאס ומשתמש באלימות ככלי מרכזי להשגת מטרותיו הפוליטיות. עם זאת, התנהלות זו נובעת לא רק משיקולים פוליטיים, אלא גם ממניעים רגשיים עמוקים יותר. הצורך המתמיד של סינוואר להוכיח את עליונותו ואת כוחו כלפי העולם החיצון משקף את תחושת הפגיעות והחסר שהוא נושא עמו מבפנים. הוא אינו מצליח להרגיש ביטחון פנימי מבלי לשלוט לחלוטין באירועים סביבו, ולכן פועל מתוך דחף להשיג הכרה וסמכות במרחב הציבורי.

נרקיסיזם יכול להתפתח כאשר הילד נאלץ לבנות לעצמו דימוי עצמי כוזב, שבאמצעותו הוא מנסה לכסות על תחושת חוסר הערך שהוא חש עמוק בפנים. סינוואר, ככל הנראה, פיתח דימוי עצמי כזה בילדותו, שבו הוא מציג את עצמו כבלתי ניתן לפגיעה וכמנהיג עוצמתי. תדמית זו היא למעשה תוצאה של מנגנון הגנה שנבנה לאורך השנים כדי להתמודד עם החוויות הרגשיות הקשות שחווה בילדותו. הצורך שלו בשליטה מוחלטת ובהכרה ציבורית נובע מהתחושה שאין לו יכולת לקבל את ההערכה הרגשית הפנימית שלו בעצמו.

הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן מדגישה כי נרקיסיזם הוא למעשה אשליה של כוח. למרות שסינוואר מציג את עצמו כבלתי ניתן לערעור, ייתכן שהוא חווה חרדה פנימית רבה כאשר הוא נתקל בהתנגדויות חיצוניות. כל תבוסה פוליטית או צבאית עלולה להיחוות אצלו ככישלון אישי, שכן דימויו העצמי תלוי לחלוטין בהכרה ובשליטה בסביבה החיצונית. במקרה של כישלון, סינוואר עלול לחוות תחושת התמוטטות פנימית, ולכן הוא משתמש באלימות ככלי להחזיר לעצמו את תחושת השליטה שאבדה לו.

הזדהות עם התוקפן: חוויות דיכוי והשפעתן

אחת התובנות המעמיקות ביותר בפסיכואנליזה מגיעה מהתיאוריה של אנה פרויד, שהציגה את מנגנון ההזדהות עם התוקפן. מנגנון זה מתרחש כאשר אדם החווה דיכוי או אלימות מצד דמות סמכותית, מזדהה עם אותה דמות כדי להרגיש שהוא שולט במצב ולא נתון לחסדי התוקף. מנגנון זה הוא למעשה דרך של הילד להתמודד עם תחושת חוסר האונים שבהיותו קורבן. כאשר הוא מאמץ את התנהגות התוקפן, הילד מרגיש שהוא מצליח להתגבר על הכאב והפגיעות שחווה, תוך שהוא מפנה את אותה אלימות כלפי אחרים.

במקרה של סינוואר, ניתן לזהות את הזדהות עם התוקפן דרך האופן שבו הוא מתמודד עם האלימות והדיכוי שספג בילדותו בסביבה הפוליטית הקשה של עזה. סינוואר, שגדל בסביבה של עוני, אלימות וחיים תחת כיבוש, ככל הנראה נחשף לאירועים טראומטיים רבים בילדותו, בהם חש תחושת חוסר אונים מוחלטת. כדי להתמודד עם תחושות אלו, ייתכן שהוא אימץ את דפוסי ההתנהגות של הדמויות שפגעו בו, והפך בעצמו לדמות תוקפנית, כאשר הוא משליך את אותו כעס ותסכול כלפי אחרים, ובפרט כלפי ישראל.

תהליך זה של הזדהות עם התוקפן מסייע לסינוואר לשמר תחושת שליטה וכוח. במקום לראות את עצמו כקורבן חסר אונים, הוא הפך את עצמו לתוקף אלים שמפעיל כוח על אחרים. בכך, הוא מרגיש שהוא מתגבר על תחושת הקורבנות שחווה בעבר. המאבק המתמשך שלו נגד ישראל והפעולות האלימות הקיצוניות שהוא נוקט, הם ביטוי לאותו תהליך של הזדהות עם התוקפן. ככל שהוא מפעיל יותר כוח כלפי סביבתו, כך הוא מצליח לחזק את תחושת השליטה הפנימית שלו.

מעבר לכך, ההזדהות עם התוקפן אינה מוגבלת רק לרמה האישית. סינוואר הצליח להפוך את המנגנון הזה למערכת קולקטיבית שהשפיעה על הנהגת חמאס. הוא לא רק אימץ את האלימות ככלי לשליטה אישית, אלא גם השתמש בה כדי ללכד את הארגון וליצור תחושת שייכות קולקטיבית סביב רעיון המאבק המזוין. עבור סינוואר ותומכיו, האלימות אינה רק דרך להשיג מטרות פוליטיות, אלא גם אמצעי לשמר את תחושת הכוח הפנימי והיכולת להתגבר על הדיכוי ההיסטורי שהופנה כלפיהם. הזדהות זו מחזקת את הנרטיב של סינוואר כמנהיג כריזמטי, שמצליח להתמודד עם הכאב הקולקטיבי של עמו דרך הפעלת כוח ותוקפנות.

פיתוח אישיות פסיכופתית ונרקיסיסטית: היעדר חרטה ואמפתיה

הספרות הפסיכואנליטית עוסקת רבות בתופעת הפסיכופתיה, המוגדרת כחוסר יכולת לחוש רגשות של אמפתיה כלפי אחרים וניצול הסביבה לצורך מטרות אישיות. אישיות פסיכופתית מתפתחת לעיתים קרובות מתוך חוויות קשות בילדות, כגון הזנחה, התעללות או דחייה רגשית, שבהן הילד לומד לדכא את רגשותיו ולנתק את עצמו רגשית מהסביבה. עבור אדם פסיכופת, העולם החיצוני הוא מקור לניצול וכוח, ואנשים אחרים הם כלי להשגת מטרותיו האישיות, מבלי להתחשב בסבלם.

במקרה של סינוואר, ניתן לזהות את מאפייני הפסיכופתיה דרך האופן שבו הוא מוביל את חמאס ומפעיל אלימות קיצונית מבלי להפגין חרטה או אמפתיה כלפי הקורבנות. פעולותיו האכזריות – כגון פיגועים רצחניים, חטיפות וטרור מאורגן – משקפות את חוסר היכולת שלו לחוש אכפתיות כלפי חיי אדם. עבורו, האנשים הם כלי פוליטי, והרגש נחשב לשולי. ניתוק רגשי זה מאפשר לו להוביל את פעולות הארגון בצורה רציונלית ומחושבת, תוך התעלמות מוחלטת מהמחיר האנושי של מעשיו.

הפסיכואנליזה מתארת כיצד חוויות ילדות טראומטיות עלולות להוביל לניכור רגשי, שבו הילד לומד לדכא את רגשותיו ולפעול בצורה קרה ומחושבת. במקרה של סינוואר, ייתכן שהקשרים המוקדמים שלו עם הוריו או דמויות מטפלות היו פוגעניים, וכתוצאה מכך הוא פיתח מנגנוני הגנה פסיכופתיים. כאשר אדם לומד כבר בילדות לנתק את עצמו רגשית מהכאב האישי, הוא מפתח מנגנון שבו הוא מצליח לשלוט בסביבה מבלי לחוות רגשות של חמלה או אכפתיות כלפי אחרים.

סינוואר מיישם מנגנון זה במלואו בפעולותיו הפוליטיות והצבאיות. היכולת שלו לפעול באכזריות כלפי אזרחים חפים מפשע, מבלי לחוש אשם או חרטה, נובעת מתוך הניתוק הרגשי שהוא פיתח בילדותו. עבור סינוואר, הפעולות האלימות שהוא נוקט הן דרך לנהל את מאבקו הפוליטי בצורה היעילה ביותר, תוך שמירה על השליטה המוחלטת שלו בסיטואציה. הניתוק הרגשי הזה מאפשר לו לתפקד כמנהיג כריזמטי וחזק, מבלי להיות מושפע מההשלכות האנושיות של מעשיו.

ההתנהלות הפסיכופתית הזו אינה מתבטאת רק באלימות כלפי חוץ, אלא גם ביכולת של סינוואר להוביל את חמאס בצורה קרה ומחושבת. הוא אינו מונע מרגשות חמלה כלפי עמו או כלפי תומכיו, אלא מתוך הצורך לשלוט במערכת הפוליטית והצבאית שמסביבו. עבורו, אנשים הם כלי שמשרת את מטרותיו האישיות והפוליטיות, והרגש נחשב למרכיב משני שאינו משפיע על החלטותיו.

השפעת חיסולו של סינוואר על חמאס: תהליכי העברה ואידיאליזציה

חיסולו של מנהיג כריזמטי כמו יחיא סינוואר אינו משפיע רק על המבנה הפוליטי של הארגון, אלא גם על המישור הנפשי של תומכיו והנהגתו. דמויות כריזמטיות כמו סינוואר יוצרות קשר רגשי עמוק עם התומכים שלהן, ולעיתים אף נתפסות כ"דמויות הוריות" סמליות או מגנות. אובדן של מנהיג כזה יכול לגרום לואקום רגשי, שבו תומכים ואנשי הארגון מוצאים עצמם במצב של חוסר יציבות נפשית ופוליטית. הפסיכואנליזה מתארת את תהליך הטרנספרנס (העברה), שבו התומכים מעבירים את ההזדהות והקשר הרגשי שנבנה עם המנהיג אל דמויות אחרות בארגון, או אל אידיאל מסוים.

בחמאס, תהליך זה עשוי להתבטא בהעברת ההזדהות אל מנהיגים אחרים, אך תהליך זה אינו פשוט. תומכי סינוואר ימצאו עצמם מבקשים להמשיך את המורשת שלו, ולעיתים אידיאליזציה (idealization) של דמותו תגרום להפיכתו לדמות מופת, גיבור לאומי שנפל במאבק. במקרים כאלה, המנהיג המת נתפס כדמות שמהווה סמל לרוח ההתנגדות והמאבק, ודמותו ממשיכה לחיות דרך פעולותיהם של התומכים. זהו תהליך טבעי בארגונים שבהם המנהיג הוא מקור עיקרי להזדהות, והוא נועד להתמודד עם האובדן הפיזי של המנהיג, תוך שמירה על הרצף האידיאולוגי של הארגון.

בנוסף, תהליכי העברה אלה יכולים להוביל ליצירת פולחן אישיות סביב דמותו של סינוואר. כמו במקרים של מנהיגים כריזמטיים אחרים שנהרגו במהלך מאבקים פוליטיים, פולחן אישיות עשוי להפוך לכלי מרכזי בהובלת הארגון. דמותו של סינוואר תהפוך לסמל של כוח והתנגדות, ופעולות עתידיות של חמאס עשויות להתבצע בשם המנהיג הנופל ובמטרה להמשיך את מורשתו. במקרים כאלה, תהליכים של אידיאליזציה וחיזוק פולחן האישיות הופכים להיות כלי לשימור אחדות הארגון, ולחיזוק הלכידות והנאמנות בקרב תומכיו.

פולחן אישיות ותהליכי פיצול

לאחר חיסולו של מנהיג כמו סינוואר, ניתן לצפות להיווצרות תהליכים פסיכולוגיים של פיצול (splitting). הפיצול הוא מנגנון הגנה פסיכולוגי שבו העולם מחולק לשחור ולבן, לטוב ורע. תומכי סינוואר עשויים לחוות רגשות מנוגדים של אהבה כלפי המנהיג שהוביל אותם, לצד תחושות של זעם כלפי האויב שהרג אותו. הפיצול הזה מסייע לתומכים להתמודד עם המורכבות הרגשית שנגרמת מהאובדן, והוא מאפשר להם לשמר את תחושת ההזדהות עם דמות המנהיג דרך הפיכת האויב לאובייקט של שנאה מוחלטת.

בארגון כמו חמאס, הפיצול הזה עשוי להוביל לחיזוק הנרטיב האידיאולוגי שמציג את ישראל ככוח הרשע המוחלט. מאבקם של תומכי סינוואר ייתפס כצודק ונחוץ יותר מתמיד, מתוך צורך לנקום את מותו של המנהיג ולשמר את דרכו. הפיצול יכול להפוך לדינמיקה מרכזית המניעה את הפעולות הבאות של הארגון, כאשר דמותו של סינוואר משמשת כסמל לצדקת המאבק וכדמות מושלמת שאין לערער עליה.

תהליכי הפיצול עשויים להוביל גם לאתגרים פנימיים בתוך הארגון. כאשר מנהיג כריזמטי כמו סינוואר נופל, תומכיו עלולים למצוא עצמם נאבקים לשמר את תחושת הכוח והלכידות שהמנהיג יצר. הפיצול הרגשי בין תחושת אובדן המנהיג לבין הרצון להמשיך את דרכו עלול להוביל למתחים פנימיים ולמאבקי כוח בין דמויות חדשות שינסו לתפוס את מקומו. במקרים כאלה, תהליכים של פולחן אישיות ופיצול יכולים להעצים את המאבק הפנימי ולהוביל לאי-יציבות בתוך הארגון.

השפעות ארוכות טווח: חוסן נפשי ויצירת נרטיב חדש

הפסיכואנליזה מסבירה שחוסן נפשי הוא היכולת של אדם או קבוצה להתמודד עם מצבי משבר ולשמור על תחושת זהות וכיוון. כאשר ארגון כמו חמאס מאבד דמות מנהיג כריזמטית כמו סינוואר, החוסן הנפשי של הארגון נמדד ביכולתו ליצור נרטיב חדש שמעניק משמעות לאובדן, תוך שמירה על תחושת הלכידות והמחויבות למטרות הארגון. נרטיב זה יכול להיווצר דרך תהליך של סובלימציה – שבו הדחפים ההרסניים מתועלים לכיוונים חיוביים יותר, כמו יצירת אג'נדה פוליטית שממשיכה את המאבק בדרכים חדשות.

חמאס יצטרך לעצב את הנרטיב החדש כך שיכלול את המורשת של סינוואר, תוך התמודדות עם מציאות פוליטית חדשה שבה הוא כבר אינו נוכח. חוסן נפשי של ארגון, כמו של אדם, מתבטא ביכולת להתאים את עצמו לשינויים מבלי לאבד את הליבה הערכית והאידיאולוגית שלו. במקביל, על הארגון להתמודד עם תחושת האובדן ולהשתמש בה כדי ליצור תחושת שליחות חדשה שתניע את חבריו להמשיך את המאבק.

עם זאת, הפסיכואנליזה גם מזהירה מפני סכנת הנוקשות הפסיכולוגית. כאשר ארגון נאחז במורשת של מנהיג נופל בצורה עיוורת, הוא עלול להיקלע לתהליך שבו הוא אינו מסוגל להסתגל לשינויים במציאות החיצונית, מה שעלול להוביל להקצנה אידיאולוגית. נוקשות זו עלולה להחמיר את המאבק ולהוביל להחרפת האלימות, כאשר הארגון מתקשה לראות מעבר למורשת הקיימת ואינו מצליח להסתגל לאתגרים החדשים שמציב המצב הפוליטי.

התמודדות עם אובדן מנהיגותי: היבטים פסיכולוגיים

אובדן של מנהיג כריזמטי כמו סינוואר יוצר משבר מנהיגותי עמוק בארגון כמו חמאס, אך לא רק במישור הפוליטי, אלא גם במישור הנפשי. הפסיכואנליזה מסבירה שכשאובדן כזה מתרחש, מנגנוני חרדה, תחרות ואשמה עולים בקרב חברי ההנהגה, שמרגישים כי אובדן הכוח שהמנהיג העניק להם מאיים על היציבות הארגונית. במצב כזה, הארגון נמצא במעין "ואקום רגשי ופוליטי," שבו חברי ההנהגה מתקשים למצוא את דרכם ולהשיב את תחושת הכיוון שהמנהיג הנופל סיפק להם.

בתוך תהליך זה, מתעוררות תחושות אמביוולנטיות רבות בקרב חברי הארגון – תחושות של אבל על המנהיג שאיבדו, לצד שאיפות כוחיות של אלו שרוצים לתפוס את מקומו. הפסיכואנליזה מתארת את תסביך אדיפוס ככוח מרכזי בתהליכים של מאבקי כוח אחרי נפילת מנהיגות. ממש כמו תהליך שבו הבן מנסה להחליף את האב, כך הכפופים למנהיג הנופל מנסים לתפוס את מקומו ולהחליף את הסמכות המרכזית בארגון. מאבקי כוח אלו עלולים להוביל לחוסר יציבות פנימית ולהתפרצויות אלימות בתוך הארגון.

בנוסף לכך, הפסיכואנליזה מלמדת אותנו שכאשר הארגון חווה אובדן מנהיגותי, מתעוררת גם תחושת חוסר שליטה במציאות הפוליטית והרגשית. הארגון, שאיבד את דמותו המרכזית, נאלץ להתמודד עם פחד מכישלון ותחושת חוסר כיוון, שכן אין לו מנהיג שיוביל אותו לעתיד ברור. תחושות אלו עשויות להוביל לאי-שקט פנימי בארגון, ולהחליש את תחושת הביטחון העצמי של חבריו. הארגון ייאלץ להמציא את עצמו מחדש, למצוא דמות חדשה שתצליח להוביל אותו, ולשמר את הזהות והלכידות הפנימית.

השלכות פסיכולוגיות אלו אינן מוגבלות רק לחברי ההנהגה, אלא גם משפיעות על תומכי חמאס. עבור רבים מהתומכים, סינוואר היה יותר ממנהיג פוליטי – הוא היה דמות סמכותית שסיפקה להם תחושת יציבות רגשית וביטחון. אובדן דמות זו יוצר תחושת ריקנות, חרדה ולעיתים גם כעס כלפי המציאות הפוליטית שהביאה למותו. על הנהגת חמאס יהיה להתמודד עם תחושות אלו, ולבנות נרטיב חדש שימשיך את דרכו של סינוואר, תוך ניהול המתח בין הצורך לשמר את מורשתו לבין האתגרים הפוליטיים המשתנים.

תגובות
  • היומרה האנונימית להזדרז לתת ניתוח איסטרטגי פוליטי תחת כותרת מטעה של (כביכול ) ניתוח פסיכואנליטי ממש מרגיזה. למה להידחף? וללא שם מחבר/ת? ד"ר צ'אט ג'יפיטי?
    כל הדברים יכולים להיאמר באופן כוללני וגורף על כל מנהיג טרור ועל כל רודן צמא-דם בהיסטוריה האנושית.
    אחד האיפיונים המשמעותיים של הפסיכואנליזה הוא מימד העומק היחודי לה. עצם האיזכור של אנה פרויד אין בו כדי להפוך אוסף קלישאות לניתוח פסיכואנליטי.

    איה
    |
    23/10/2024 12:02
    • ניתוח שטחי ומקומם. מיותר לחלוטין (מספיק לקרא ערך בויקיפדיה כדי לאסוף קווי מתאר שטוחים לדמותו של כל רודן, עריץ, פסיכופאט, נרקיסיסט) הניתוח לא תרם ולא חידש כלום. אולי רק העלה את רף הבחילה שגם כך גבוה בימים אלו...

      מירב מזמר
      |
      23/10/2024 02:15
      • מעניין מאד. ועדיין יש לטעת תקוה ולהצביע על שינוי שיהיה בארגון מאחר והבינו שמנהיגיהם אינם חיים שנים רבות ואינם גורמים לשינוי כלכלי, בטחוני, תרבותי , חינוכי . ועל כן יש לקוות שהשינוי יהיה שונה ואחר מאותם מנהיגים שבחרו בטרור ככוח לשינוי

        נורית
        |
        23/10/2024 04:43
        • מעולה. מי כתב

          רחל בר-יוסף-דדון
          |
          23/10/2024 07:23
          • הניתוח לצערי אינו מעמיק ואינו מדויק .יש מרכיב בסיסי בפסיכואנליזה שהוא חסר באופן מובהק במאמר הזה : הקשר עם הדמויות הראשוניות , ההורים . על פי הפסיכואנליזה. זהו המרכיב המשמעותי ביותר , יותר מאשר ישראל , והסביבה הפוליטית עליו הושם דגש במאמר .אני מבינה שהכותב אינו יודע על הקשרים הראשוניים של סינואר ועל כן מרחיב את ההקשרים הפוליטיים, אך אם ניצמד לפסיכואנליזה , סביר להניח שסינואר חווה קשרים מתעללים וחסרי אמפתיה בתוך משפחתו , דבר שהביא להתפתחות אישיות נרקסיסטית בעלי קוים פסיכופתיים . יש על התפתחות אישיות פסיכופאטית כתיבה רבה בפסיכואנליזה שחסרה התיחסות אליה .

            Xxx
            |
            24/10/2024 04:58
            • ניתוח פוליטי ומיותר עם כותרת ניתוח פסיכואנליטי

              לא
              |
              24/10/2024 07:55
              • ניתוח פשטני, רדוד וחד ממדי הממחיש שלא דיי בלהכיר בתיאוריות כאלו או אחרות בכדי להינכן ביכולת לאינטגרציה ופרשנות פסיכואנליטית.

                שי
                |
                24/10/2024 09:06
                • לתחושתי הכתבה איננה מנתחת באובייקטיביות, ניכרת הטיית הכותב

                  אנונימי
                  |
                  24/10/2024 09:13
                  כלי נגישות