SEE FAR CBT – מודל חדשני לטיפול בטראומה וחרדה
10/04/2024 ורוניקה עובדיה
טריכוטילומניה היא הפרעה המתבטאת בתלישה חוזרת של שיער ובקושי להפחית את ההתנהגות או להפסיק אותה. התלישה יכולה להיות מודעת ומלווה בדחף ברור, אך לפעמים היא מתרחשת כמעט באופן אוטומטי, למשל בזמן צפייה בטלוויזיה, קריאה, עבודה מול מחשב או שכיבה במיטה.
לא כל משחק בשיער או תלישה מזדמנת הם טריכוטילומניה. כאשר ההתנהגות חוזרת שוב ושוב, גורמת לאובדן שיער, למצוקה או לפגיעה בתפקוד, והיא אינה מוסברת טוב יותר על ידי מצב רפואי או נפשי אחר, יש מקום לבירור מקצועי.
טריכוטילומניה אינה פשוט "הרגל רע" וגם אינה עניין של כוח רצון. מדובר בהפרעה מוכרת שניתן לטפל בה, ובשנים האחרונות קיימת הבנה טובה יותר של המנגנונים שמשמרים אותה ושל הטיפולים היעילים ביותר.
ב DSM 5 TR טריכוטילומניה נכללת בקבוצת ההפרעות הטורדניות כפייתיות וההפרעות הקשורות אליהן. באותה משפחה אבחונית נמצאות גם הפרעה טורדנית כפייתית, OCD, הפרעת גוף דיסמורפית והפרעת חיטוט בעור.
ב ICD 11 של ארגון הבריאות העולמי היא מסווגת כהפרעת התנהגות חזרתית הממוקדת בגוף.
המשמעות חשובה. כיום לא מקובל להתייחס אליה רק כהפרעה בשליטה בדחפים, כפי שהופיעה בסיווגים ישנים יותר.
האזור השכיח לתלישת שיער הוא הקרקפת, אך אנשים יכולים לתלוש גם שיער מהגבות, מהריסים, מהזקן, מהשפם ומאזורים אחרים בגוף.
אצל חלק מהאנשים האזור משתנה במהלך החיים.
אין דפוס אחד שמתאים לכל מי שמתמודד עם טריכוטילומניה.
יש אנשים שמרגישים דחף ברור לפני התלישה. הם יכולים לחפש שערה מסוימת, למשש אותה, לבחון את המרקם שלה ורק אז לתלוש.
אצל אחרים היד מגיעה לשיער כמעט בלי שהם שמים לב לכך. רק לאחר מספר דקות הם מגלים שתלשו שערות.
מקובל להבחין בין תלישה ממוקדת, שבה האדם מודע יחסית למה שהוא עושה, לבין תלישה אוטומטית שמתרחשת תוך כדי פעילות אחרת.
אצל חלק מהאנשים קיימת תחושת מתח או אי שקט לפני התלישה ותחושת הקלה לאחריה. אצל אחרים אין מתח ברור לפני הפעולה ואין בהכרח תחושת סיפוק אחריה.
לעיתים קיימות גם התנהגויות סביב השערה לאחר תלישתה, כמו בחינת השורש, גלגול בין האצבעות, העברה על השפתיים, נשיכה או משחק בשערה.
כאשר ההתנהגות גורמת לבושה, להסתרה או לפגיעה משמעותית באיכות החיים, טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לא רק בהפחתת התלישה אלא גם בהתמודדות עם ההשלכות הרגשיות שלה.
הביטוי המרכזי הוא תלישת שיער חוזרת שגורמת לאובדן שיער.
עם זאת, יכולים להופיע גם סימנים נוספים:
לא כל הסימנים חייבים להופיע אצל אותו אדם.
אבחנה של טריכוטילומניה אינה נקבעת רק משום שאדם תולש שיער.
לפי DSM 5 TR, האבחנה מבוססת על כמה מאפיינים מרכזיים:
לעיתים יש צורך גם בבדיקה רפואית או דרמטולוגית כדי לשלול סיבות אחרות לנשירת שיער.
האבחון חשוב משום שמראה דומה של שיער דליל או חסר יכול להופיע גם במצבים שאינם קשורים כלל לטריכוטילומניה.
הערכות השכיחות השתנו לאורך השנים, בין היתר בגלל הבדלים בהגדרת ההפרעה ובשיטות המחקר.
מטא אנליזה שכללה יותר מ 38 אלף משתתפים מצאה שכיחות מוערכת של כ 1.14 אחוזים לטריכוטילומניה לפי קריטריונים אבחוניים.
ממצא חשוב נוסף נוגע להבדלים בין נשים וגברים. בעבר הופיעו לעיתים הערכות שלפיהן נשים סובלות מההפרעה בשיעור גבוה בהרבה מגברים. מחקרי אוכלוסייה אינם תומכים ביחס קיצוני כזה. באותה מטא אנליזה לא נמצא הבדל מובהק בשכיחות האבחנה בין נשים לגברים.
לעומת זאת, במדגמים קליניים נשים מופיעות לעיתים בשיעור גבוה יותר, דבר שעשוי להיות קשור בין היתר לדפוסי פנייה לטיפול ולמשמעות החברתית של אובדן שיער.
ההפרעה מתחילה לעיתים קרובות בילדות המאוחרת או בתחילת גיל ההתבגרות, אך היא יכולה להופיע גם בגילים אחרים.
אין סיבה אחת שמסבירה טריכוטילומניה.
המחקר מצביע על שילוב אפשרי של גורמים ביולוגיים, התנהגותיים, רגשיים וסביבתיים.
אצל אדם אחד התלישה יכולה להתחיל בתקופה של מתח ולהפוך עם הזמן להרגל אוטומטי. אצל אדם אחר היא יכולה להיות קשורה לשעמום, לריכוז או לגירוי חושי מסוים. יש אנשים שמחפשים דווקא שערה שמרגישה "לא נכונה" ומתקשים להפסיק עד שהם מוצאים ותולשים אותה.
עם הזמן עלול להיווצר מעגל שמחזק את ההתנהגות. אם התלישה מביאה להקלה, לסיפוק חושי או להפחתת מתח, אפילו לזמן קצר, המוח יכול ללמוד לחזור על הפעולה.
לכן בטיפול לא תמיד מחפשים אירוע אחד ש"גרם" להפרעה. חשוב יותר להבין מה מפעיל את התלישה אצל האדם המסוים ומה ממשיך לחזק אותה בהווה.
אצל מי שמתמודד במקביל עם מצבי חרדה או דיכאון חשוב להתייחס גם למצוקה הנלווית ולא להניח שכל התסמינים נובעים מאותה סיבה.
תלישת שיער יכולה להופיע גם בילדים, אך לא כל נגיעה, סיבוב או משיכה בשיער בילדות מעידים על טריכוטילומניה.
אצל ילדים צעירים מאוד התעסקות בשיער יכולה להופיע כחלק מהרגעה עצמית. המשמעות הקלינית תלויה בגיל הילד, בתדירות ההתנהגות, בעוצמתה, במשך הזמן שהיא נמשכת ובשאלה האם נגרם אובדן שיער או נוצרה מצוקה.
אצל ילדים גדולים ומתבגרים, תלישה שחוזרת שוב ושוב, גורמת לאובדן שיער וקשה לעצירה מצדיקה הערכה מקצועית.
חשוב במיוחד להימנע מהערות כמו "פשוט תפסיקי" או "למה אתה עושה את זה לעצמך". ביקורת וענישה אינן מטפלות במנגנון שמאחורי התלישה ועלולות להגביר בושה והסתרה.
בטיפול בילדים יש משמעות גם למעורבות ההורים ולשינוי הסביבה שבה ההתנהגות מתרחשת. כאשר מחפשים פסיכולוגית ילדים או איש מקצוע לטיפול בילדים, חשוב לברר אם קיימת הכשרה וניסיון ספציפיים בטיפול בהתנהגויות חזרתיות ממוקדות גוף.
טריכוטילומניה ו OCD נמצאות באותה משפחה אבחונית, אך אינן אותה הפרעה.
ב OCD מופיעות בדרך כלל אובססיות, כלומר מחשבות, דימויים או דחפים חודרניים, ולצדן פעולות כפייתיות שנועדו להפחית חרדה או למנוע תוצאה שהאדם חושש ממנה.
בטריכוטילומניה אין הכרח במחשבה אובססיבית לפני התלישה.
האדם יכול לחוות תחושה גופנית, דחף, צורך חושי או פשוט תנועה אוטומטית של היד לעבר השיער.
ההבדל חשוב גם מבחינת הטיפול. אף ששתי ההפרעות שייכות לאותה משפחה, הטכניקות המרכזיות לטיפול בהן אינן זהות.
אפשר לקרוא בהרחבה על ההבדלים ועל דרכי הטיפול במאמר על OCD והפרעה טורדנית כפייתית.
אצל חלק מהאנשים קיימים לצד טריכוטילומניה גם קשיים נפשיים נוספים.
בין היתר יכולים להופיע חרדה, דיכאון, OCD, הפרעת חיטוט בעור והפרעת קשב וריכוז.
אין פירוש הדבר שאחת ההפרעות בהכרח גרמה לאחרת.
כאשר קיימים מספר קשיים במקביל, הטיפול צריך להתבסס על הערכה רחבה ולא להתמקד אוטומטית רק בתלישת השיער.
לדוגמה, אצל אדם המתמודד גם עם ADHD חשוב לבדוק האם אימפולסיביות, שעמום או קושי בוויסות קשב משפיעים על דפוס התלישה, מבלי להסיק שהפרעת הקשב היא הסיבה לטריכוטילומניה.
לא כל אובדן שיער או תלישת שיער הם טריכוטילומניה.
יש להבחין בין טריכוטילומניה לבין מחלות עור ומצבים רפואיים הגורמים לנשירת שיער.
הסרת שיער מסיבות קוסמטיות אינה טריכוטילומניה.
בהפרעת גוף דיסמורפית אדם עשוי להסיר שיער משום שהוא מאמין שהוא פוגע במראה שלו.
אצל אדם עם OCD תלישת השיער יכולה לעיתים להופיע כחלק מטקס כפייתי.
במצבים פסיכוטיים הסרת שיער יכולה להתרחש בעקבות אמונת שווא או הזיה.
תלישת שיער יכולה להופיע גם במסגרת מצבים נוירו התפתחותיים או בעקבות שימוש בחומרים מסוימים.
זו אחת הסיבות לכך שהערכה מקצועית חשובה לפני שקובעים אבחנה או מתחילים טיפול.
הטיפול הפסיכולוגי בעל בסיס הראיות החזק ביותר כיום הוא טיפול התנהגותי הכולל Habit Reversal Training, או HRT, שניתן לתרגם כאימון בהיפוך הרגל.
HRT יכול להינתן כחלק מ טיפול CBT, אך הוא אינו מסתכם בשיחה על מחשבות או ברגשות.
המטרה היא להבין בצורה מדויקת את דפוס התלישה וללמוד לעצור את הרצף שמוביל אליה.
המטופל לומד לזהות את הרגעים שבהם היד מתחילה להתקרב לשיער, את התנוחות שבהן התלישה מתרחשת ואת התחושות שמופיעות לפניה.
אצל מי שתולש באופן אוטומטי זה שלב חשוב במיוחד, משום שלעתים ההתנהגות מתחילה עוד לפני שהאדם שם לב אליה.
בודקים מתי התלישה שכיחה יותר.
זה יכול להיות בזמן צפייה בטלוויזיה, קריאה, עבודה מול מחשב, נהיגה, לימודים, שיחה בטלפון או לפני השינה.
המטרה אינה רק למצוא "רגש שגרם לתלישה", אלא לזהות את מכלול התנאים שבהם היא מתרחשת.
חלק מהטיפול כולל שינוי של הסביבה או של דפוסים שמקלים על התלישה.
ההתאמות משתנות מאדם לאדם בהתאם לדפוס הספציפי שלו.
המטופל לומד לבצע פעולה שאינה מאפשרת לתלוש שיער באותו זמן.
זו יכולה להיות פעולה פשוטה של הידיים או התנהגות חלופית אחרת, בהתאם למצב שבו מתרחשת התלישה.
המטא אנליזה העדכנית שפורסמה בשנת 2026 מצאה תמיכה חזקה במיוחד בטיפול התנהגותי הכולל HRT ובגישה המשלבת HRT עם Acceptance and Commitment Therapy, כלומר ACT.
באופן כללי, התערבויות פסיכולוגיות שכללו HRT נמצאו יעילות יותר מהתערבויות שלא כללו אותו.
אין כיום תרופה אחת המאושרת או נחשבת טיפול תרופתי סטנדרטי שמתאים לכל אדם עם טריכוטילומניה.
מספר תרופות וחומרים נבדקו במחקרים.
אחד החומרים שנחקרו בצורה משמעותית הוא N אצטיל ציסטאין, המוכר בשם NAC. במחקרים מסוימים במבוגרים נמצאה יעילות בהפחתת התסמינים, והמטא אנליזה משנת 2026 מצאה תמיכה משמעותית ביעילותו.
עם זאת, התוצאות אינן זהות בכל קבוצות הגיל. במחקר בילדים לא נמצא ל NAC יתרון מובהק על פני פלצבו.
גם ממנטין, קלומיפרמין ותרופות נוספות נבדקו, ויש לגביהן ראיות ברמות שונות.
תרופות ממשפחת SSRI משמשות לעיתים, במיוחד כאשר קיימים במקביל דיכאון, חרדה או תסמינים טורדניים כפייתיים. עם זאת, בסיס הראיות להשפעתן הישירה על תלישת השיער פחות חזק מזה של HRT.
גם תרופות אנטיפסיכוטיות מסוימות, ובהן אולנזפין, נבדקו במחקרים קטנים. בשל תופעות הלוואי האפשריות שלהן, יש לשקול היטב את היחס בין תועלת לסיכון.
טיפול תרופתי צריך להיקבע על ידי רופא או פסיכיאטר בהתאם לגיל, לחומרת התסמינים, למצבים רפואיים ונפשיים נוספים ולתרופות שהאדם נוטל.
אין כיום טיפול טבעי שהוכח כתחליף ל HRT או לטיפול מקצועי אחר בטריכוטילומניה.
פעילות גופנית, מיינדפולנס, שינה מספקת ודרכים אחרות להפחתת מתח יכולות לתרום לרווחה הנפשית ולעזור לחלק מהאנשים להתמודד עם מצבים שמעוררים תלישה.
עם זאת, הן אינן נחשבות טיפול מוכח בטריכוטילומניה בפני עצמן.
גם NAC, אף שנמכר במקומות מסוימים כתוסף תזונה, הוא חומר פעיל שנחקר כטיפול ויש לו תופעות לוואי ואינטראקציות אפשריות. העובדה שחומר מוגדר כתוסף אינה הופכת אותו לטיפול עצמי נטול סיכון.
מי שמעדיף להתחיל בהתערבות שאינה תרופתית יכול לברר על טיפול CBT אצל מטפל בעל ניסיון ספציפי בטריכוטילומניה ובהתנהגויות חזרתיות ממוקדות גוף.
עזרה עצמית יכולה להיות נקודת התחלה טובה, בעיקר לצורך הגברת המודעות לדפוס התלישה.
אפשר לנהל במשך מספר ימים או שבועות מעקב קצר ולרשום:
עצם המעקב יכול לחשוף דפוסים שלא היו ברורים קודם.
אפשר גם לזהות מצבים שבהם הידיים נוטות להגיע לשיער ולהכין מראש פעולה חלופית.
עם זאת, חשוב לא להפוך את המעקב לעוד מקור לביקורת עצמית. המטרה אינה לספור "כישלונות", אלא להבין את ההתנהגות בצורה מדויקת יותר.
כאשר התלישה משמעותית, פסיכותרפיה שמתמקדת בדפוס עצמו יכולה להיות יעילה יותר מניסיון חוזר להפסיק בכוח.
חלק מהאנשים עם טריכוטילומניה מכניסים לפה את השיער שנתלש או בולעים אותו. התנהגות זו נקראת טריכופאגיה.
בליעה חוזרת של שיער עלולה במקרים מסוימים לגרום להצטברות שיער במערכת העיכול, המכונה טריכובזואר.
זהו סיבוך רפואי שיכול להיות משמעותי ולעיתים דורש טיפול.
אדם שבולע שיער באופן חוזר צריך לספר על כך לרופא. אם מופיעים כאבי בטן, הקאות, ירידה בתיאבון, ירידה בלתי מוסברת במשקל או תסמינים אחרים במערכת העיכול, יש לפנות לבדיקה רפואית.
לא צריך לחכות עד שנוצר אזור גדול ללא שיער.
כדאי לפנות להערכה כאשר התלישה חוזרת שוב ושוב, קשה לשליטה, גורמת לנשירת שיער או כאשר האדם משקיע מאמץ רב בהסתרתה.
פנייה לטיפול מתאימה גם כאשר מופיעים בושה, הימנעות חברתית, פגיעה בדימוי העצמי או תחושה שההתנהגות תופסת חלק הולך וגדל מהיום.
לא כל פסיכולוג או פסיכותרפיסט בהכרח מכיר לעומק טיפול בטריכוטילומניה. כאשר מחפשים פסיכולוג או מטפל, כדאי לברר מראש אם יש לו ניסיון בטיפול בטריכוטילומניה, ב HRT ובהתנהגויות חזרתיות הממוקדות בגוף.
המסר החשוב הוא שאפשר לטפל בטריכוטילומניה. גם כאשר ההתנהגות קיימת במשך שנים והפכה כמעט אוטומטית, ניתן ללמוד לזהות את הדפוסים שמחזקים אותה, להפריע לרצף התלישה ולפתח דרכים אחרות להגיב לדחף.
World Health Organization. Clinical Descriptions and Diagnostic Requirements for ICD 11 Mental, Behavioural and Neurodevelopmental Disorders. 2024.
American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition, Text Revision. 2022.
Thomson HA, Farhat LC, Olfson E, Levine JLS, Bloch MH. Prevalence and Gender Distribution of Trichotillomania: A Systematic Review and Meta Analysis. Journal of Psychiatric Research. 2022.
Farhat LC, Olfson E, Nasir M, et al. Pharmacological and Behavioral Treatment for Trichotillomania: An Updated Systematic Review with Meta Analysis. Depression and Anxiety. 2020.
Fisak B, Shorb C, Patel D, Ezcurra V. The Efficacy of Psychotherapeutic and Pharmacological Interventions for Trichotillomania: A Review and Meta Analysis. Journal of Psychiatric Research. 2026.
Merck Manual Professional Edition. Trichotillomania. Updated January 2026.
תודה זה כנראה מבדידות חרדה וחוסר אונים אני אפנה לספורט ופשוט לא אגע בפנים בכלל כשיער יגדל בפנים אדאג להיות במצב רגוע ולא לפצוע את העור שמסירה שיער מיותר זה מתחיל ממודעות נכון הכי חשוב לדעת שהפרעה הזאת לא תפתור שום דבר רק תחמיר את המצב פשוט חוויתי אלימות ובדידות וחוסר אונים ופוביות ועוד קשיים אבל זה מפריע לי ואני ממש רוצה להפסיק מבינה שזה קורה ממתח נפשי חרדה וחוסר אונים אני מאוד רוצה להפסיק הבעיה אצלי זה פציעה של העור בגבות ובסנטר זה התפרץ אצלי אחרי שהיתי בקשר אלים ועד היום ממשיך לדעתי הדרך הכי טובה להפסיק זה להבין שזה לא משרת אותי רק פוגע בי יותר ועדיף שאעשה ספורט כדי לשחרר מתח נפשי ואם אני לבד פשוט לא לגעת בפנים .כשגודל שיער מיותר בפנים אני צריכה להיות לבד ובמצב נפשי רגוע להוציא בעדינות שיער מיותר בלי לפצוע את העור זאת הפרעה נפשית שמתמודדת איתה זמן רב ברור לי שהריפוי והחלמה יקחו זמן וסבלנות ושזה תלוי בי בלבד הכי חשוב זה להכיר בבעיה ולקחת עליה אחריות תודה לכם
