תקנון האתר
10/05/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 19/01/2022 21:50חרדה חברתית, או הפרעת חרדה חברתית, היא מצב פסיכולוגי שבו אדם חווה כל הזמן פחד מאינטראקציה עם אנשים אחרים. גם אם הוא מבין שהפחד הזה הוא לא הגיוני, הוא עדיין לא מסוגל לשנות את המצב. חרדה חברתית יכולה להתפתח הן בגלל חוויות טראומטיות והן בגלל נטייה גנטית. כיום, בעזרת מומחים, להיפטר מהפרעה זו אינה קשה כלל.
חרדה חברתית היא הפרעה שכיחה למדי. לפי מחקר של מדענים בריטיים, באירופה היא משפיעה על 3.9-13.7% מהאוכלוסייה. חרדה חברתית מתבטאת לרוב כאחד מהתסמינים של מחלה אחרת, כמו הפרעת חרדה.
אין לבלבל בין חרדה חברתית לבין ביישנות שבמצבים מסוימים מתבטאת כמעט אצל כולם. בהפרעה זו, פחד עז מתמשך ומפריע אפילו למשימות יומיומיות, כגון בית ספר, עבודה, תחבורה ציבורית, או אפילו יציאה.
עבור חלק מהאנשים הסובלים מחרדה חברתית, החרדה מתרחשת רק במצבים מסוימים – למשל, ילד הולך ברוגע לבית הספר ולומד היטב, אבל מפחד לענות על הלוח עד כדי רעד בברכיים.
אחרים נבהלים משיחות טלפון, ראיונות עבודה, דיבור בפני קהל, ספורט, ריקודים, אוכלים בחוץ, מדברים עם זרים או הליכה לשירותים ציבוריים. מישהו מתחיל לחוות אי נוחות מיד לפני אירוע מפחיד, ומישהו – אפילו כמה ימים או אפילו שבועות לפניו.
לרוב, אנשים הסובלים מחרדה חברתית מסבירים את הפחד שלהם מפחד מלעג, גינוי או תגובות שליליות אחרות מאנשים אחרים. עם זאת, לעתים קרובות הם חוששים לחשוף את החרדה המוגברת שלהם. מסתבר מעגל קסמים: הפחד מלהראות סימני חרדה חברתית רק מחזק אותו.
אנשים רבים עם חרדה חברתית מתחברים בקלות עם יקיריהם, כמו קרובי משפחה, אך מתמודדים עם קשיים גדולים כאשר הם מנסים ליצור קשרים חברתיים מחוץ למשפחה. המחלה מובילה אותם לבדידות.
בנוסף, גם אם הם מוצאים את הכוח להשתתף בתקשורת מפחידה, תחושת החרדה המתמדת פוגעת בכישורי התקשורת שלהם. לדוגמה, מתח יכול להקשות על ביטוי מחשבות ברור, שימוש בהבעות פנים או מחוות המתאימות לסיטואציה. זה לעתים קרובות מפחיד אחרים ומפחית את הסיכוי של אדם להתיידד עם מישהו או להתחיל מערכת יחסים.
אנשים עם חרדה חברתית חשים לעתים קרובות שהימנעות ממצבים לא נוחים מגינה עליהם מפני חרדה. אבל זה לא כך: סירוב רק מחמיר את המחלה.
מחקרים על פעילות המוח של חולים עם חרדה חברתית מראים שהאמיגדלה שלהם פעילה מדי – חלק זה במוח אחראי לתגובות פחד שמגייסות את הגוף להילחם באיומים.
כתוצאה מכך, יש עלייה בדופק, מתח שרירים ופגיעה בחשיבה. במצב של סכנה ממשית, גיוס כזה של משאבי הגוף עוזר להילחם בסכנה או פשוט לברוח.
באדם בריא, פעילות מוגזמת של האמיגדלה מרוסנת על ידי קליפת המוח הקדם-מצחית. משימתו היא להעריך האם קיים איום ממשי. אבל אצל אנשים עם חרדה חברתית, המנגנון הזה לא עובד כמו שצריך: קליפת המוח הקדם-מצחית לא מדכאת, אלא רק מגבירה את התגובה של האמיגדלה.
ביטויים פיזיים של חרדה חברתית כוללים:
מבחינה התנהגותית, הפרעה זו מתבטאת באמצעות:
מדענים מודרניים מאמינים כי גם גורמים חיצוניים, בעיקר חוויה טראומטית, וגם נטייה גנטית יכולים להוביל לפוביה חברתית. לרוב, המחלה מתחילה להתפתח בילדות או בגיל ההתבגרות, אך מתבטאת לאחר 20-25 שנים. בדרך כלל, סימני חרדה חברתית מופיעים בילדות, ולרוב בשתי תקופות: עד 10 שנים ומגיל 14 עד 18. המשך התפתחות המחלה תלוי בסביבתו של האדם ובניסיונו האישי.
לפי מחקר אחד, לילדים של אלו הסובלים מחרדה חברתית יש סיכוי גבוה ב-30-40% ללקות במחלה. ניסויים אחרונים מראים שההפרעה עשויה להיות קשורה למוטציות בגן SLC6A4 האחראי להובלת הסרוטונין.
מצבים טראומטיים שיכולים להוביל להתפתחות של חרדה חברתית כוללים:
חרדה חברתית מתפתחת לעיתים קרובות אצל אנשים ביישנים – בהשפעת הסביבה החיצונית, תכונה טבעית זו יכולה להתפתח לפתולוגיה. כמה מחקרים קישרו את ההפרעה לסגנון הורות סמכותי. כאשר הורים מפעילים לחץ רב מדי על הילד ושולטים בו באופן הדוק, הסיכוי לפתח הפרעה גדל. ולהיפך: במשפחות שבהן מערכות יחסים דורגו כחמות רגשית, הסיכון לפתח פוביה חברתית היה נמוך יותר.
כל אחד עם כל בעיה יכול לפחד כאשר הוא רוצה לפנות לעזרה רפואית. אבל אנשים עם חרדה חברתית לא צריכים לפחד ללכת לפסיכולוג: מומחה מוסמך לעולם לא יפגע בו או יעורר התקף חרדה.
ההפרעה מגיבה היטב לטיפול. לעיתים מטפלים בתרופות, בעזרת תרופות נוגדות דיכאון ותרופות לחרדה, תרופות חרדה. אבל השיטה העיקרית היא טיפול CBT.
ישנן שיטות רבות לטיפול בפוביה חברתית בתוך CBT. בצורה הכללית ביותר, העבודה של כל אחד מהם מכוונת לשינוי מחשבות לא רציונליות ועיוותים קוגניטיביים והתמודדות עם חרדה, פיתוח היכולת להתמודד איתה.
הכלי העיקרי הוא שיטת החשיפה. "אדם שקוע במצב חרדה, והוא לומד לסבול את החרדה הזו, לומד לא לפחד ממנה". חשיפה היא חשיפת המטופל לגירוי מלחיץ עד שהחרדה שלו פוחתת. יש לו הדרגות. הטיפול מתחיל במצבים פשוטים שקל לטפל בהם. עם הזמן, המצבים נעשים קשים יותר ויותר, ואדם מפתח סובלנות כלפיהם, החרדה יורדת.
ראשית, פסיכולוג או פסיכותרפיסט עוזרים לו לשחק סיטואציות מטרידות בדמיונו. בהמשך, כאשר המטופל מוכן מעט יותר, המומחה עשוי להזמין אותו להשתתף יחד במצב חברתי מטריד.
שיטה חשובה נוספת, היא תרגילי הרפיה. מלמדים את המטופל טכניקות שונות להפגת מתחים, כמו תרגילי נשימה.
בנוסף, מומחים עוזרים לאנשים עם פוביה חברתית להתמודד עם הדעות הקדומות שלהם במהלך ניסויים. "מטופלים עם פוביה חברתית חושבים לעתים קרובות שאם הם מוצאים את עצמם במצב כלשהו שגורם להם לחרדה, אז הם עשויים להיראות טיפשים או לא מתאימים לאחרים. או שכולם יסתכלו רק עליהם, – מסביר הפסיכולוג. "אבל כשאנחנו עושים ניסוי, אנשים מבינים שאף אחד לא באמת מסתכל עליהם או חושב עליהם. לרובם לא אכפת, אבל יש רבים שהם די מיטיבים".
כניסויים כאלה, מומחה יכול להציע למטופל לקרוא שירה בציבור או אפילו פשוט לדבר עם עוזר מכירות בחנות. "רבים מהאנשים עם פוביה חברתית חוששים שנאלץ אותם לעשות משהו לא נוח – כמעט לרוץ עירומים ברכבת התחתית. ובכן, לא, כמובן שלא. העיקרון העיקרי כאן הוא ידידותיות השיטות לסביבה, בשום מקרה אסור לעורר התקף חרדה באדם".
