דיכאון אצל ילדים בשלב מוקדם הינו מצב הניתן לטיפול, טיפול פסיכולוגים לילדים בשלב זה נחשב לדחוף ממספר סיבות. אם מתעלמים ממנו, יכול הדיכאון בשלב מוקדם של החיים לחזור על עצמו במהלך החיים, והוא קשור לבעיות המתעוררות בשלבים מאוחרים יותר בחיים כגון מעשי פשיעה, שימוש בסמים ונטייה אובדנית. דיכאון אצל ילדים מחייב תשומת לב מיוחדת מכיוון שההפרעה עלולה להפריע למהלך תקין של למידה והתפתחות, עיכוב בתהליך החינוכי, יצירת מערכות יחסים, וחיי משפחה משובשים.
אחד התסמינים הנפוצים ביותר של דיכאון בקרב ילדים הוא עצבנות. אולם ילדים עשויים גם להראות תסמינים הדומים יותר לאלו שמופיעים אצל מבוגרים: עצב, עייפות, חוסר עניין ורתיעה מפעילויות שבעבר נהנו מהן, הפרעות בדפוסי השינה, תחושות של חוסר ערך או אשמה, והתעסקות בהתנהגות הרסנית. הדבר נכון במיוחד בקרב בני נוער. ילדים אחרים עשויים להיראות כועסים ולהתפרע לעתים קרובות. הורים לעתים קרובות אינם יודעים מתי הילד שלהם סובל מדיכאון – וילדים לא תמיד נותנים להורים שלהם תחושה שהם נמצאים במצוקה רגשית; ילדים עשויים למעשה להסתיר מידע כזה בניסיון להגן על הוריהם מלהרגיש רע על כך שיש להם ילד הסובל ממחלת נפש.
היסטוריה משפחתית של דיכאון (במיוחד בקרב הורה) יכולה לסכן ילד לסבול מדיכאון במספר דרכים; ייתכן שקיימת העברה גנטית של פגיעות, אבל לא פחות מכך, דיכאון מונע מההורים להתעסק עם ילדים בדרכים הדרושות לשם התפתחות עצבית, פיתוח תחושת ביטחון ותחושה של עצמאיות. יתר על כן, הורים מדוכאים יכולים באופן לא מודע לשדר את השקפת העולם השלילית שלהם או את סגנונות הפרשנות השלילית שלהם לילדיהם.
מכיוון שילדים תלויים בהורה שלהם להשגת מרבית הצרכים שלהם, מקור משמעותי של דיכאון בקרב ילדים הוא אי סדר מתמשך בבית המשפחה או מצוקה משפחתית חמורה, כגון עוני, התעללות או הזנחה נחשבות לחוויות ילדות שליליות בולטות (ACEs) שיכולות לאפס את תגובת הלחץ של הילדים, כך שאפילו דאגות מזעריות יכולות לעורר דיכאון. אובדן של הורה או של מטפל אהוב מהווה מקור נוסף לדיכאון בקרב ילדים, בדיוק כמו אובדן של מערכת יחסים משמעותית בקרב מתבגרים. בריונות נחשבת לסוג של התעללות, שיכולה לגרום לדיכאון בקרב קורבנות. בעיות התפתחותיות וקשיי למידה יכולים להשפיע בצורה קשה על התחושה העצמית של הילדים ולסלול להם את הדרך לדיכאון. צמצום המשחק החופשי בתקופת הילדות נחשב לגורם נוסף התורם לדיכאון, כאשר הדבר הזה מונע מילדים מקור חשוב של שמחה והנאה. בקרב בני נוער, ישנן ראיות הולכות וגדלות לכך שהמדיה החברתית יכולה להיות בעלת השפעות שליליות עמוקות על בריאות הנפש, במיוחד בקרב בנות. בני נוער מדווחים יותר ויותר על כך שהם מרגישים בודדים; הם מבלים יותר ויותר זמן בעולם התקשורת האלקטרונית, פחות ופחות זמן פנים אל פנים באינטראקציה עם חברים.
גילוי מוקדם וטיפול בדיכאון נחשבים לצעד חשוב ומשמעותי, כיוון שככל שדיכאון לפרק זמן ארוך יותר אשר אינו מלווה בטיפול, קשה יותר לטפל בו בשלב מאוחר יותר. תרופות ניתנות לעתים קרובות לילדים הסובלים מדיכאון, אבל היעילות שלהן היא דבר מאוד שנוי במחלוקת, ומחקרים רבים מראים כי תרופה נגד דיכאון קצת יותר יעילה מאשר מצב פלצבו (ללא התערבות תרופתית). יתר על כן, ההשפעות ארוכות הטווח שיש לתרופות על המוח המתפתח אינן ידועות. מצד שני, מוכיחים שוב ושוב שלפסיכותרפיה של ילדים, במיוחד בשיתוף עם ההורים, יש השפעה גדולה ומתמשכת על תסמיני הדיכאון בקרב ילדים. הראיות מצביעות על כך שהטיפול היעיל ביותר בדיכאון בתקופת הילדות כרוך בצורה כלשהי של פסיכותרפיה, עם או ללא תרופות. ככל שהילדים צעירים יותר, כך חשוב יותר לספק להם טיפול בשילוב עם הורה – טיפול זוגי. ישנן ראיות לכך שהטיפול המתמקד במיוחד בדפוסי אינטראקציה בין הורה לילד יכול להקל על דיכאון בקרב ילדים בטווח גילאים שבין 3 ל- 7 – וגם בקרב ההורים. עבור ילדים גדולים יותר, הן לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמטרתו לתקן את דפוסי החשיבה השליליים העומדים מאחורי הדיכאון, והן לטיפול בין אישי (IPT), אשר מסתכל על ילדים בהקשר של מערכות היחסים שלהם, יש ערך טיפולי מתמשך לטווח הארוך.
מספר קטן של נושאים בתחום בריאות הנפש עוררו מחלוקת בכל הנוגע לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון בילדים, וניתן לטעון דבר זהה, אמנם במידה מופחתת, בקרב בני נוער. תרופות נוגדות דיכאון נושאות מה שנקרא בשם אזהרת קופסה שחורה כיוון שהתרופות עלולות להגביר את הסיכון של מחשבות אובדנית ושל התנהגות אובדנית בקרב ילדים מתחת לגיל 25. יתר על כן, שום תרופה נוגדת דיכאון אינה מותרת לשימוש על ידי ילדים מתחת לגיל 8. אף על פי כן, ישנם מקרים בהם היתרונות שיש לתרופות נוגדות דיכאון עולים על הסיכונים. תרופות נוגדות דיכאון פועלות בצורה הטובה ביותר כאשר השימוש בהן נמצא תחת פיקוח קבוע על ידי פסיכיאטר וכאשר הילד המטופל בתרופה נמצא תחת השגחה קפדנית של ההורים.
התעלמות מדיכאון או ציפיה לכך שייעלם מעצמו אף פעם אינה נחשבת לדרך הנבונה, במיוחד לא בקרב ילדים. במידה והדיכאון אינו מטופל, פרק זמן של דיכאון נמשך בממוצע בין ארבעה לשמונה חודשים. לכך יכולות להיות השפעות עיקריות על הלמידה של הילד ועל מערכות היחסים שלו בתוך המשפחה ועם עמיתים. יתר על כן, דיכאון שאינו מטופל או מטופל שלא כהלכה מציבים את הילדים בפני התקפי דיכאון חוזרים ונשנים בשלבים מאוחרים יותר בחיים. בקרב בני נוער, שיתכן והדיכאון שלהם קשור יותר לרגישויות חברתיות שלהם, אשר הולכות וגדלות מאשר בקרב ילדים צעירים, 50 אחוזים מאותם אלה שחווים אפיזודה אחת של דיכאון לעולם לא יחוו אפיזודה נוספת.
התכווננו לדרך פעולה מהירה ויעילה. הן איכות התקשורת בין הורים לילד והן צביון הסביבה המשפחתית נחשבים לגורמים חשובים. במקרים בהם קיימים מתחים בבית, חפשו דרך לטפל בהם ולצמצם אותם, גם אם זה אומר טיפול זוגי להורים, תמיכה נחשבת לגורם קריטי. תנו לילד שלכם לדעת שאתם מודעים למאבקים שלהם, שהם אינם לבד, והפגינו נכונות להקשיב כאשר הם רוצים ומרגישים צורך לדבר. הורים יכולים לעזור לילדים שלהם להבין את רגשותיהם באמצעות שיום התחושות שלהם והיכולת להבדיל בין התחושות השונות, כגון עצב ובדידות; לדעת מה מישהו מרגיש היא דרישה מקדימה לדעת אלו צעדים מתקנים נחוצים. הורים יכולים גם לעזור בלזהות ובלעורר מודעות בקרב הילד לדיבור העצמי השלילי שיכול לעורר מערבולת רגשית כלפי מטה. ליציאה להליכות או לרכיבה על אופניים ביחד עם הילד שלכם יש ערך מיוחד: הוא לא רק מתנגד לעייפות ולכבדות ומציג הזדמנויות לטיפוח הקשר בין ההורה לילד- אלא שהפעילות החיצונית עצמה מועילה וכרוכה בחשיפה לאור השמש, הנחשב לנוגד דיכאון טבעי.