פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD)
28/02/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 16/04/2023 15:46שואת יהודי אירופה, אשר התחוללה במחציתה הראשונה של המאה העשרים, הינה אירוע יוצא דופן בהיסטוריה האנושית (Ayalon, 2005). מחנות הריכוז וההשמדה אשר פעלו במהלך מלחמת העולם השנייה הביאו את הכלואים בהם למצבים תת-אנושיים, אשר העמידו בסיכון את שלומם ולוו בהשפלה, אובדן צלם אנוש ותחושות חוסר אונים וחוסר המשכיות (Prot, 2010). ניצולי השואה חוו טראומה קשה ביותר אשר במרכזה עמדו אובדנים רבים – אובדן כבודם העצמי, אובדן זהותם העצמית ואובדן אכזרי של אנשים משמעותיים. לטראומה אותה חוו הניצולים השפעה על חייהם שלאחר המלחמה הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית (Chaitin,2003). לצד זאת חשוב להדגיש כי ניצולי שואה אינם אוכלוסיה הומוגנית. ניצולים שונים עברו חוויות שונות וחוו את השואה בתנאים ומצבים שונים: מבחינת גיל, מסגרת משפחתית, תמיכה חברתית, משך זמן החשיפה לטראומה, התנאים בהם הוחזקו, ההתנסויות הספציפיות והדרכים בהם תופס ומפרש הניצול את סבלו (שגיא-שוורץ ויואלס, 2007; Wiseman et al., 2002).
במחקר הטראומה יש הרואים את טראומת השואה כטראומה ייחודית וקיצונית, העומדת כקטגוריה בפני עצמה (Lomranz, 2005). בספרות על ניצולי השואה תואר 'סינדרום הניצול' (Niederland, 1968), אשר נובע מהטראומה המסיבית והמתמשכת אותה חוו הניצולים. סינדרום זה כולל מערך של סימפטומים, וביניהם דיכאון, קשיי שינה, תחושות אשמה קשות, תחושת נרדפוּת תמידית והפרעות פסיכוסומאטיות שונות. לפי ספרות זאת, הפרידה מהמשפחה יצרה בקרב הניצולים משקעי כאב, כעס ואשמה, ותחושות ריקנות ואובדן. הם חשים אשמה על שהצליחו להינצל בעת שיקיריהם מתו. הספרות המחקרית מצביעה על כך שניצולי שואה מדווחים בשכיחות גבוהה יותר על מצוקה רגשית ודיכאון בהשוואה לקבוצות שלא עברו את השואה (Amir & Lev-Wisel, 2003). מחקרים מצביעים על כך שניצולי שואה סובלים מרמות גבוהות של תסמינים פוסט-טראומטיים, העומדות על כ-39-24% (Landau & Litwin, 2000; Joffe, Brodaty, Lucmbe & Ehrlich, 2003).
טראומת השואה מתארת את החוויות הקשות שעברו ניצולי השואה של יהודי אירופה במהלך המאה ה-20. מחנות הריכוז וההשמדה במהלך מלחמת העולם השנייה הביאו את הכלואים למצבים תת-אנושיים. ניצולי השואה חוו טראומה קשה, הכוללת אובדן כבוד עצמי, אובדן זהות עצמית ואובדן אכזרי של אנשים משמעותיים. הטראומה הזו השפיעה על חייהם שלאחר המלחמה בהיבטים רפואיים ופסיכולוגיים.
זכור שניצולי השואה אינם קבוצה הומוגנית, משום שהם עברו חוויות שונות תחת תנאים ומצבים שונים. במחקר פוסט טראומה, טראומת השואה נחשבת לקיצונית וייחודית, ומובא כדוגמא ל"סינדרום הניצול". סינדרום זה כולל מערך של סימפטומים כמו דיכאון, קשיי שינה, תחושות אשמה קשות, תחושת נרדפות תמידית והפרעות פסיכוסומאטיות.
הפרידה מהמשפחה גרמה לכאב, כעס, אשמה, תחושות ריקנות ואובדן בין הניצולים. חלקם מרגישים אשמה שהצליחו לשרוד בזמן שבני משפחתם מתו. מחקרים מצביעים על כך שניצולי השואה מדווחים בשכיחות גבוהה יותר על מצוקה רגשית ודיכאון בהשוואה לקבוצות שלא עברו את השואה (Amir & Lev-Wisel, 2003). בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שניצולי שואה סובלים מרמות גבוהות של תסמינים פוסט-טראומטיים, העומדות על כ-39-24% (Landau & Litwin, 2000; Joffe, Brodaty, Lucmbe & Ehrlich, 2003).
לכן, ניתן לראות שטראומת השואה השפיעה באופן משמעותי על חיי ניצולי השואה לאורך זמן. עקב הטראומה הייחודית והקיצונית שעברו, ניצולי השואה מתמודדים עם אתגרים פסיכולוגיים ורפואיים עוד שנים רבות לאחר סיומה של המלחמה. מובן שכל ניצול מתמודד עם הטראומה בדרך שלו ומגיב באופן שונה, בהתאם למקומות שבהם שוחרר, לתמיכה החברתית שקיבל ולתנאים הספציפיים של החוויה הטראומטית.
השלכות הטראומה אינן מוגבלות לניצולים בלבד, אלא משפיעות גם על הדור השני של ניצולי השואה. ילדים של ניצולים עשויים לקבל יותר קשיים רגשיים, חרדה ודיכאון מאשר ילדים של הורים שלא עברו טראומה כזו(Bar-On et al., 1998; Yehuda et al., 2001). כמו כן, חלק מהילדים של ניצולי השואה עשויים להיכנס לתפקיד של "מורשת הטראומה", בו הם מרגישים חובה להמשיך את הסיפור של ההורים ולשמור על זיכרונם (Kellermann, 2001). הדבר עלול לגרום לבעיות בהתפתחות זהות עצמית ותחושות אשמה עקב הרגשה שהם אינם משמיעים את קולם הפרטי ולא יכולים להבין לחלוטין את הכאב והסבל שחוו ההורים (Wiseman et al., 2002).
טיפולים פסיכולוגיים כמו טיפול בטראומה-מבוסס טיפול (Trauma-Focused Therapy) וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive-Behavioral Therapy) מצוינים כאמצעים יעילים לטיפול בתסמינים פוסט-טראומטיים (Rothbaum et al., 2005). בנוסף, קיימים גישות טיפוליות שמתמקדות במיקוד הקשיים הרגשיים הייחודיים של ניצולי השואה ובני דור השני (Baider et al., 2000).
בסיכום, טראומת השואה השפיעה באופן עמיק על חיי ניצולי השואה ודור השני שלהם. השלכות הטראומה עלולות להימשך למספר דורות ולגרום לקשיים פסיכולוגיים ורפואיים. כל ניצול מתמודד עם הטראומה בדרך שלו ומגיב באופן שונה, בהתאם למקומות שבהם שוחרר, לתמיכה החברתית שקיבל ולתנאים הספציפיים של החוויה הטראומטית. לכן, חשוב להבין את הצרכים הייחודיים של כל אדם המתמודד עם טראומת השואה ולספק לו תמיכה וטיפול מתאים.
בנוגע לדור השני של ניצולי השואה, חשוב להבין את ההשפעות הרגשיות והפסיכולוגיות של חוויות ההורים על חייהם ולתמוך בהם בהתמודדות עם קשיים אלו. טיפולים פסיכולוגיים המתמקדים בעבודה עם ניצולי שואה ודור השני שלהם יכולים לספק תמיכה חשובה ולשפר את איכות החיים שלהם.
המחקר על טראומת השואה והשלכותיה עדיין מתקדם ומתפתח, וכיום קיימים רק כמה דורות של ניצולי השואה ובני הדור השני. עם זאת, המחקר הזה מספק תובנות חשובות על ההשפעות הרחבות של טראומות קיצוניות על חיי האדם ועל הדרכים בהן ניתן לתמוך ולטפל באנשים המתמודדים עם כאלה טראומות.
בעידן המודרני, ישנם רבים שמתמודדים עם טראומות שונות ולא רק טראומת השואה. הבנה עמיקה של השלכות הטראומה ודרכי ההתמודדות של האדם עם אירועים טראומטיים מאפשרת לפסיכולוגים ולמקצוענים אחרים בתחום הבריאות הנפשית לספק תמיכה וטיפול מתאים לאנשים הזקוקים לכך. ככל שמחקרים נוספים על טראומות יתבצעו, נוכל להבין באופן טוב יותר את התהליך הטיפולי המתאים לכל פרט ואת הדרכים הטובות ביותר לסייע לאנשים להתמודד עם הטראומה ולחזור לחיים תקינים.
לחוקרים ולמטפלים חשוב להתחיל באיתור והבנת המשולש הטראומטי: האירוע הטראומטי, התגובות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות של האדם לאירוע, והקשר החברתי והתרבותי של האדם הטראומטי (Herman, 1992). כל אחד מהגורמים האלו משפיע על הפרט בדרך ייחודית ומשפיע על התקדמות הריפוי.
כמו כן, חשוב לזכור כי כל אדם מתמודד עם טראומות בדרך ייחודית, ולכן חשוב להתחשב בפרטים האישיים של כלכל פרט כשמחפשים את הטיפול הנכון עבורו. תמיכה תרבותית, חברתית ומשפחתית יכולה לסייע בהתמודדות עם הטראומה ולשפר את תהליך הריפוי. כמו כן, טיפולים פסיכולוגיים כמו טיפול בהתערערות טראומטית (Prolonged Exposure), טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), וטיפול קבוצתי יכולים להיות שימושיים במקרים רבים.
במקרים של דור השני של ניצולי השואה, יתכן שיש צורך לעבוד על הבנת ההיסטוריה המשפחתית, התרבותית והחברתית של הפרט, ולהבין כיצד אלו חולפים ומשפיעים על הדור הבא. זיכרונות עיבוד, דיונים בקבוצה ומפגשים עם ניצולי שואה אחרים יכולים לסייע לדור השני בהבנת ההיסטוריה ובהתמודדות עם כאב וקשיים רגשיים.
לסיכום, טראומת השואה היא טראומה ייחודית וקיצונית שהשפיעה על חייהם של ניצולי השואה ודור השני שלהם. המחקר הנוכחי עוסק בהבנת ההשפעות הרגשיות, הפיזיות והחברתיות של הטראומה ובסיוע למתמודדים עם הקשיים הרבים הקשורים לכך.
עוד מאמרים:
