הרגע הקבוע בסיום כל טיפול

הרגע הקבוע
בסיום כל טיפול
אני קמה מהספה
עומדת מול המטפלת
היא מולי
אני מברכת אותה לשלום
והיא אותי
ופתאום עוברת במוחי מחשבה
סוג של חטא קטן
שהייתי רוצה לתת לה חיבוק, קצר ומהיר
של נחמה, של תודה
אבל מיד אני מחייכת בחזרה
מסתובבת לאחור
אומרת שוב "להתראות"
סוגרת שוב את הדלת
מפנימה את הגבולות
בחיים האמיתיים, יש חיבוקים
גם אם מעטים
פה לא, בין כותלי החדר
וזה בסדר
כך זה צריך להיות
יש פה אהבה, מעט מוזרה
היא אולי האהבה היחידה לאדם אחר
שרצוי שתתקיים
ללא שום מגע
אהבה רחוקה

קבוצת פסיכולוגים בפייסבוק