מיקי דורון – SEE FAR CBT
10/04/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 06/03/2024 00:15מודל חמשת שלבי האבל: התהליך של אבל והתמודדות עם אובדן הוא אחד החוויות האנושיות המשמעותיות והמאתגרות ביותר. כולנו, בעת שאנו מאבדים את אלה שאנו אוהבים, עוברים דרך מסלול נפשי מסוים, שנועד לעזור לנו לעבד ולקבל את האובדן. זהו לא רק מסע של כאב, אלא גם מסע של ריפוי והתפתחות אישית. ההיכרות עם שלבי האבל יכולה להוות מפתח להבנת התהליכים הפנימיים שאנו עוברים ולהקנות לנו את הכלים להתמודד עם האבל בצורה בריאה יותר, תוך כדי סיוע לאחרים במסע המשלהם.
מגוון התגובות האישיות לאובדן מדגים את האופן הייחודי בו כל אחד מאיתנו מעבד ומתמודד עם האובדן. ישנם אנשים שנדמה כאילו הם חוזרים למסלול חייהם הרגיל תוך זמן קצר מאוד, למשל, תוך שבוע, מה שעשוי להיראות כאילו הם לא חווים את האבל בעומק. אולם, ייתכן ותהליך ההתמודדות שלהם פשוט מתקיים ברמה פנימית יותר או בצורות שונות. מאידך, ישנם אנשים שלוקח להם זמן רב יותר, כמו שישה חודשים או אף יותר, כדי להתמודד עם האובדן ולחזור למסלול חייהם.
במקרים אחרים, אנשים עשויים למצוא את עצמם מתמודדים עם האבל גם עשרים שנה לאחר האובדן. עבור אנשים אלו, אפילו תזכורת קטנה יכולה להיות מספיקה כדי להחזיר את כאב האובדן במלוא עוצמתו, ולעיתים קרובות זה עלול להתפתח למצב פתולוגי של אבל, כלומר אבל שאינו מוביל להתמודדות ולריפוי, אלא נשאר כפצע פתוח. תהליך זה מדגיש את החשיבות של תמיכה נפשית מקצועית והקשבה לצורכים האישיים של כל מתאבל.
ההכרה בתהליכים אלו והכנה להם מאפשרת לנו להתמודד עם האבל בצורה הרבה יותר מודעת ותומכת. זהו לא רק עניין של הגעה לשלב הקבלה, אלא גם של התמודדות עם כל שלב ושלב בדרך, ולמידת השיעורים החשובים שכל שלב מציע. בכך, אנו לא רק עוזרים לעצמנו להשלים עם המציאות, אלא גם מצטיידים בידע ובכלים לעזור לאחרים במסע האבל שלהם, מה שיכול להוות מקור נחמה ותמיכה עמוקה בשעות קשות.
מודל חמשת שלבי האבל של אליזבת קובלר-רוס, המוכר בשם "חמשת שלבי האבל", מהווה אבן פינה בהבנת התהליך האנושי של התמודדות עם אובדן ומוות. פותח בשנת 1969 במסגרת ספרה "On Death and Dying", המודל נוצר מתוך שיחות עם אנשים הנמצאים בשלבים הסופיים של חייהם, וכן מתוך עבודתה עם בני משפחותיהם. קובלר-רוס זיהתה תבנית של רגשות ותגובות שחוזרות על עצמן בקרב אלה המתמודדים עם הפסקת החיים, הן מבחינה אישית והן מבחינת הקרובים אליהם.
המודל שלבי האבלמתאר תהליך דינמי ולא ליניארי, כלומר, אנשים עשויים לחוות את השלבים בסדר שונה, לחזור עליהם או לדלג על חלק מהם. הוא מציע מסגרת להבנה ולתמיכה בתהליך האבל, תוך הכרה בכך שכל אדם ואדם הוא מקרה ייחודי עם תגובות אישיות וצרכים משלו. זהו מודל אוניברסלי במובנים רבים, מכיוון שהוא מתייחס לחוויות קיומיות שכולנו עשויים לעבור במהלך חיינו, כגון אובדן של אנשים אהובים, פרידה מקריירה, או אפילו אובדן של זהות אישית לאחר שינוי גדול בחיים.
קובלר-רוס תרמה לתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה על ידי הבאת התובנה שהתמודדות עם המוות ועם אובדן היא לא רק תהליך פיזיולוגי או רפואי, אלא גם תהליך פסיכולוגי ורגשי עמוק. היא הדגישה את הצורך בגישה הוליסטית לטיפול בחולים ובמתאבלים, תוך שימת דגש על הכרה בצורכים הרגשיים והנפשיים שלהם.
המודל שלבי האבל של קובלר-רוס שימש וממשיך לשמש כמקור לנחמה ולהבנה עבור אנשים רבים ברחבי העולם המתמודדים עם אובדן. הוא מספק מסגרת שמעזה לקבוע את התחושות הסוערות והמגוונות הנלוות לתהליך האבל ומציע דרך להבין את המסע האישי של ההתמודדות עם האובדן, לאפשר לאדם לזהות איפה הוא נמצא במסע זה, ולעזור לו לחפש את התמיכה הנכונה בדרכו לריפוי.
בשלב ההכחשה, אשר מהווה את הפתח לתהליך האבל כפי שהוגדר על ידי אליזבת קובלר-רוס, האדם נתקל בקושי ראשוני לקבל את המציאות החדשה שבה הוא מוצא את עצמו. המציאות של אובדן, בין אם מדובר באובדן של אהוב, פרידה מעבודה, או אפילו התמודדות עם מחלה קשה, יכולה להיות כה דרסטית ומכה, עד כי הנפש מגיבה בהכחשה. הכחשה זו אינה בהכרח סירוב מודע לקבל את האובדן, אלא תגובה טבעית ואוטומטית שמאפשרת לאדם זמן להתמודד הדרגתית עם המציאות הקשה.
הכחשה פועלת כמעין "מנגנון הגנה" או כ"מנוף פסיכולוגי" שמסייע לאדם להאט את התהליך של פנימיית האובדן, מאפשר לו להתארגן מחדש נפשית, לשקם כוחות, ולהתכונן להתמודדות עמוקה יותר עם המציאות. במקרים רבים, הכחשה נתפסת כשלב קריטי שבו האדם עדיין לא יכול או לא מוכן להתמודד עם המלאי הרגשי והפסיכולוגי הנדרש ממנו כתגובה לאובדן.
במהלך השלב הזה, ייתכן שהאדם יתפלא על כך כיצד החיים של אחרים נמשכים כרגיל, כאילו שום דבר משמעותי לא השתנה, בעוד שהוא עצמו נתקע בזמן, מנותק מהמציאות החדשה ומתקשה להבין או לקבל את השינוי הגדול שחל בחייו. תחושת הבדידות והניכור מהעולם עשוייה להיות מורגשת במיוחד בשלב זה.
למרות שלעיתים קרובות נתפסת כשלב "שלילי" או כמחסום להתמודדות, הכחשה היא למעשה חלק בלתי נפרד וחיוני בתהליך ההחלמה. היא מספקת לאדם את הזמן לפני שהוא מסוגל להתמודד עם הכאב בצורה מלאה יותר ולפתח את האמצעים לניהול המציאות החדשה בחייו. ככל שהתהליך מתקדם, הכחשה נחלשת ומאפשרת לשאר שלבי האבל להתרחש, ובכך לתת את הדרך להתמודדות עמוקה ומשמעותית יותר עם האובדן.
בשלב הכעס, המתאר את התגובה הבאה בתהליך האבל כפי שפותח על ידי אליזבת קובלר-רוס, אנו נפגשים עם תחושת רגש חזקה ולעיתים קרובות, מפתיעה. לאחר שמעטה ההכחשה מתחיל להתפוגג, והמציאות הכואבת מתחילה לחדור לתודעה, הכעס עלול לבוא לידי ביטוי בצורה חזקה ולא צפויה. זהו שלב שבו האדם מתחיל לחוות רגשות של חוסר עזרה ותסכול, ולעיתים הוא מחפש מוצא לכאב שלו באמצעות האשמה וזעם.
הכעס יכול להיות מכוון כלפי מגוון רחב של "מטרות". ישנם אנשים המאשימים את הרופאים או את מערכת הבריאות, באשמת האובדן, כאשר הם מרגישים שלא נעשה מספיק כדי למנוע את המות או הסבל. אחרים עשויים לכוון את זעמם כלפי אלוהים או הגורל, בתחושה שהם נענשו באופן בלתי הוגן. במקרים מסוימים, הכעס מופנה כלפי האדם האהוב שאבד, בתחושה של נטישה או כעס על כך ש"השאיר אותם לבד" בעולם. לא פחות נפוץ הוא הכעס עצמי, שבו האדם מאשים את עצמו על אי-עשייה או על כך שלא הצליח למנוע את האובדן.
הכעס הוא לא רק רגש קשה, אלא גם רגש שיכול להיות מאוד מבלבל ומטריד למי שחווה אותו. לעיתים, האנשים הקרובים למתאבל מוצאים את עצמם מופתעים ומבולבלים מהפניית הכעס כלפיהם, מה שעשוי לגרום למתחים ולסכסוכים בתוך מעגל התמיכה של המתאבל. חשוב להבין כי הכעס הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך האבלי והוא משקף את המאבק הפנימי והכאב שהאדם חווה. הכרה והבנה של הכעס כשלב טבעי בתהליך האבל יכולים לעזור למתאבלים ולסביבתם לנהל את הרגשות הקשים הללו בצורה בריאה יותר, תוך מתן מרחב לביטוי רגשי בטוח ותומך.
בשלב המיקוח שבתהליך האבל, אנו מתמודדים עם תקופה שבה האדם מנסה למצוא דרכים להתמודד עם המציאות הכואבת של האובדן, לעיתים קרובות באמצעות הצעות למשא ומתן פנימי או עם כוח עליון. זהו שלב שבו המתאבל יכול לפנות לאמונה, לאלוהים, לגורל או כל כוח אחר שהוא מאמין בו, בניסיון להתמקח או למצוא דרך שתאפשר לו להפחית או למנוע את הכאב של האובדן. "אם רק אני אתן צדקה יותר, אז אולי…"; "אם אני אשנה את דרכי, האם תוכל להחזיר אותו/אותה?"; "אם אני אתפלל יותר, אולי יכול להיות נס?" – אלו דוגמאות למחשבות ולהצעות מיקוח שעלולות להופיע בשלב זה.
התקופה הזו עשויה לכלול גם תחושות עמוקות של אשמה עצמית, כאשר האדם מחפש תשובות לשאלות כמו "מה הייתי יכול לעשות אחרת?" או "האם הייתי יכול למנוע את זה?" המחשבה שאולי ניתן היה לשנות את התוצאה אם רק היו ננקטות פעולות או החלטות שונות יכולה להיות מטרידה וכואבת מאוד.
מיקוח אינו מוגבל רק לתקווה לשנות את העתיד או להחזיר את העבר, אלא יכול גם להתבטא בניסיון למצוא משמעות או תכלית בסבל. אנשים עשויים לעשות "חוזים" פנימיים או הבטחות לשינוי, בתקווה שזה יביא לתוצאה אחרת, גם אם ברמה ההגיונית הם מבינים שמדובר בנסיבות שאינם יכולים לשלוט בהן.
חשוב לזכור כי שלב זה הוא חלק טבעי וחשוב בתהליך ההתמודדות והריפוי. הוא מאפשר לאדם להתמודד עם האובדן בצורה המעניקה לו שליטה נפשית זמנית, במציאות שבה הוא מרגיש שאין לו שליטה כלל. ככל שהתהליך מתקדם, האדם יכול להתחיל לקבל את המציאות כפי שהיא ולעבור לשלבים הבאים של האבל, שבהם הוא יחפש דרכים לשכן את הכאב ולמצוא נחמה בחיים ללא האהוב שאבד.
שלב הדיכאון בתהליך האבל הוא תקופה של תובנה עמוקה וחוויתית לגבי משמעות האובדן. זהו זמן שבו המציאות המלאה והמרה של האובדן חודרת לתודעה, והאדם נתקל בכאב רב ובתחושות של עצב וייאוש. זה לא רק עצב על אובדן האהוב, אלא גם על השינויים שהאובדן גרם בחיי היום יום, הפרעה לתכנונים לעתיד, והשפעה על זהותו ותחושת העצמי של המתאבל.
בשלב זה, אנשים עלולים לחוות מגוון רחב של רגשות שליליים, כולל הרגשת ריקנות, בדידות, חוסר אונים, ואפילו אשמה או חרטה על דברים שנאמרו או לא נאמרו, פעולות שנעשו או לא נעשו. יתכן כי יחוו גם קושי בביצוע משימות יומיומיות, אובדן עניין בפעילויות שבעבר היו משמחות אותם, וקושי לראות תקווה או תוכן לעתיד.
חשוב לזכור כי הדיכאון בתהליך האבל אינו זהה להפרעת דיכאון קליני, אך הוא יכול להרגיש מאוד כואב ומשבש. זהו תהליך טבעי של עיבוד רגשי והכרה שהחיים כפי שהכרנו אותם עד כה השתנו באופן בלתי הפיך. הדיכאון משקף את העומק של החיבור והאהבה שהיו כלפי האהוב שאבד, והוא מהווה חלק חיוני בתהליך ההחלמה והריפוי.
זהו גם שלב שבו תמיכה רגשית מסביבה קרובה ומקצועית יכולה להיות מכרעת. הקשבה, חיבוק, נוכחות פיזית או אפילו סתם היות שם עבור המתאבל, יכולים להוות עזר רב. חשוב להבין שהדיכאון אינו מצב ש"צריך לתקן" או להעלים מהר, אלא מצב לקחת אותו בחשבון, לכבד אותו ולאפשר למתאבל לעבור אותו בקצב שלו, תוך כדי סיוע לו למצוא דרכים לחזק את עצמו ולבנות מחדש את חייו ללא האהוב שאבד.
בשלב הקבלה, אנו נכנסים לתקופה של הסכמה פנימית עם המציאות החדשה המתעצבת לאחר האובדן. זהו השלב בו המתאבל מתחיל לראות את העתיד דרך עדשת המציאות הנוכחית, ללא הניסיון לשנותה, להכחישה או להתווכח על קיומה. הקבלה לא בהכרח מגיעה בפתאומיות או בקלות; היא תוצאה של תהליך התמודדות ארוך ולעיתים כואב, שבמהלכו האדם עובר דרך שלבי האבל השונים עד שהוא מגיע לנקודה שבה הוא מסוגל לקבל את האובדן.
קבלה אינה אומרת שהאדם הפסיק לחוות כאב או תוך כדי זה איבד את הזיכרון או האהבה כלפי מי שאבד. במקום זאת, היא מעידה על היכולת להתמקד בחיים הנוכחיים ובעתיד, למרות האובדן והכאב. זהו שלב שבו ניתן להתחיל לחפש ולמצוא משמעות חדשה בחיים, לבנות מחדש תוכניות ולחוות שמחה ותחושות חיוביות ללא תחושת אשמה.
בשלב זה, המתאבל עשוי למצוא עצמו מחזיר בחיים אספקטים שנעדרו בתקופת האבל הקודמת, כמו חברויות, תחביבים ועיסוקים שהושארו בצד. הוא עשוי גם להיות יותר פתוח לקבל ולחלוק רגשות עם אחרים, מה שיכול לחזק את הקשרים החברתיים והמשפחתיים.
קבלה כוללת גם התמודדות עם כאב שנותר. זהו רגש שעלול להתקיים לצד הקבלה, אך בהקשר של הבנה וסולידריות עם המצב. זהו שלב שבו המתאבל לומד לחיות עם הכאב, לא להילחם בו או להתעלם ממנו. תחושת השלום שעשויהלהופיע היא תוצאה של ההכרה וההתייחסות לכאב במקום של קבלה ואהבה, ולא ניסיון למחוק או לשכוח את הכאב.
הגעה לשלב זה של קבלה היא אינדיקציה לכוח הפנימי והתפתחות אישית שהתרחשה במהלך תהליך האבל. היא מאפשרת לאדם להמשיך בחייו עם הבנה עמוקה יותר לגבי ערכי החיים והמוות, להעריך יותר את הזמן והקשרים עם אנשים אחרים, ולפתח רזיליות למצבים עתידיים של אובדן ושינוי.
תהליך האבל הוא תהליך אישי וייחודי ביותר, שנוגע לעומק הנפש האנושית ולקשרים המשמעותיים בחיינו. מודל חמשת שלבי האבל של אליזבת קובלר-רוס מספק מסגרת להבנה וזיהוי התהליכים השונים שאנו עוברים בזמן אבל, אך חשוב להדגיש כי כל אדם עובר את התהליך הזה באופן שונה. חוויות האבל משתנות בהתאם לגורמים רבים, כולל את טיב הקשר עם האהוב שאבד, הרקע התרבותי והדתי, נסיבות האובדן, אופי האדם, ותמיכת הסביבה.
השלבים השונים במודל מתארים את התגובות הפסיכולוגיות הטבעיות לאובדן, ואף על פי שהם מסודרים בסדר כרונולוגי, לא כולם עוברים אותם באותו הסדר או חווים את כל השלבים. חלק מהאנשים עשויים לחוות כמה שלבים במקביל, לדלג על שלבים, או לחוות שלבים שונים במועדים שונים. יתרה מכך, החזרה לשלבים קודמים היא חלק נפוץ וטבעי בתהליך האבל.
הכרה בייחודיות של תהליך האבל חשובה לא רק למתאבלים עצמם אלא גם לסביבתם. התמיכה וההבנה מצד הסביבה יכולות להוות עזר רב בתהליך ההתמודדות. תמיכה זו יכולה לבוא במגוון צורות – החל מהקשבה פעילה ואמפתית, דרך סיוע פרקטי במטלות היומיום, ועד להפנייה לעזרה מקצועית כשנדרש. חשוב שהסביבה תזהה ותכבד את הצורך של המתאבל לעבור את התהליך בקצב האישי שלו, מבלי להפעיל לחצים או ציפיות להתאוששות מהירה.
לבסוף, חשוב לזכור כי אין "דרך נכונה" לאבל. כל אדם צריך למצוא את הדרך שלו להתמודד עם האובדן, תוך כדי שמירה על הבריאות הנפשית והפיזית שלו. הכרה בכך שתהליך האבל הוא תהליך ארוך טווח, שדורש זמן ומרחב לריפוי, יכולה לעזור לגישה זו. הסובבים, על ידי הצגת סבלנות, תמיכה, והבנה, יכולים לתרום רבות לתהליך ההחלמה ולעזור למתאבל למצוא שלום פנימי ולהמשיך הלאה בחייו.
