פסיכוסומטיקה היא תחום ברפואה ובפסיכולוגיה העוסק בקשר בין הרגשות, המחשבות והתפקוד הפיזי של הגוף. פסיכוסומטיקה מתייחסת לאופן שבו תיאוריה מנטלית יכולה להשפיע על תיאוריה פיזית וליצור תסמינים ומחלות.
לפעמים, בשל מתחים, ייתכן שאדם יחליש את מערכת החיסון שלו ויהפוך ליותר פגיע לפגיעות פיזיות. במקרים אחרים, המתח יכול לגרום לאדם לחפש בצורה קומפולסיבית אחר מחלות שאינן קיימות, מה שיכול לגרום לסימפטומים של מחלות אמתיות. זה נקרא היפוכונדריה, וזהו תופעה שבה אדם מרגיש תסמינים של מחלה בלתי קיימת.
בכל מקרה, חשוב לזכור שלמרות שפסיכוסומטיקה יכולה להיות גורם משמעותי במחלות שאינן קיימות, תמיד עדיף לשוחח עם רופא מומחה על מנת לקבל אבחון וטיפול מתאים.
שמעתם את הביטוי "הלב נקרע לרסיסים"? הוא משקף היטב את השפעת רגשותינו על מצבנו הפיזי. אנו מרגישים כאבים בחזה, גם כשאין בעיה אמתית עם האיבר ואין שום פתולוגיה לבבית. זו המהות של הפרעות פסיכוסומטיות. זה נראה לאדם שכל דבר כואב לו, הוא ממהר לבדיקות, אך הרופאים לא מוצאים שום בעיה. למה זה קורה והאם ניתן להקל על מצבו של ה"חולה הדמיוני"?
במאמר זה, נתייחס להפרעות פסיכוסומטיות ולקשר בין התחושות הפיזיות לבין הרגשות והמחשבות של האדם. הכתבה מדברת על אנשים שמרגישים תסמינים של מחלות כאשר אין בעיות רפואיות אמתיות, ומבקשת מהמומחים להסביר מדוע זה קורה וכיצד ניתן להקל על מצבם.
פסיכוסומטיקה היא מדע העוסק בחיבור בין תופעות פסיכולוגיות, רגשיות וחברתיות למחלות גופניות. מנקודת מבט רפואית, הפרעות פסיכוסומטיות הן קבוצה שלמה של מחלות שבדרך כלל מתחילות על רקע של מתח או דיכאון. לדוגמה, פסיכו-קרדיולוגיה מתייחסת להפרעות פסיכיאטריות שמשפיעות על פעילות הלב, וכן פסיכו-פולמונולוגיה, החוקרת הכול שקשור לריאות ולנשימה. בנוסף, פסיכוסומטיקה יכולה להחמיר מחלות קיימות. חולי סכרת יודעים היטב כי רמות הסוכר בדם שלהם עולות כשהם מתחכמים ויורדות מיד כשהם מרגיעים.
הסיבה העיקרית של הפרעות פסיכוסומטיות שרופאים מצביעים עליה היא רגשות עיכובים ומתח. מערכת העצבים שלנו יכולה להתמודד עם זה באופן עצמאי. אך אם זה לא מצליח, כתוצאה מעומסים אנו עלולים לחוות את הסימפטומים הבאים: דפיקות לב מהירות, אריתמיה, סחרחורת, חולשה, חוסר חמצן ואי-יכולת לנשוף נשימה עמוקה, רעידות בידיים. במיוחד, קשיים פסיכולוגיים משפיעים באופן חמור על פעילות מערכת העיכול. זה עשוי להתבטא בצורה של חריקת חומצה, שלשול, עצירות, בחילה ותחושות לא נעימות אחרות. גם לחץ דם גבוה מתייחס כפסיכוסומטי – עלייה בלחץ הדם ללא כל פתולוגיות מהצד של הלב, המוח או העורקים. מטופלים עשויים להתרומם על כאבים נדודים שמחייבים אותם לחשוב על פתולוגיה בלתי ניתנת לריפוי ולעבור מספר רב של בדיקות שאין בהן תועלת.
עוד כתבות:
אם לאחר בדיקה מעמיקה אצל רופא פנימאי ומומחים אחרים (בדרך כלל – קרדיולוג, פולמונולוג וגסטרואנטרולוג) לא נמצאו פתולוגיות באיברים ואין עזרה מטיפול סימפטומטי, מטופל כזה מופנה לייעוץ עם פסיכותרפיסט או פסיכיאטר. כן, לפעמים זה קשה מאוד לשכנע את המטופל שכאבים גופניים או תחושות לא נעימות שלו ניתנות להסרה, פשוט עליהם לטפל במצבם הפסיכולוגי. בדרך כלל, המומחים המיוחדים מפתחים את שיטת הטיפול בשיתוף פעולה עם רופאים בתחום הפסיכיאטריה. כלומר, אם לחץ הדם שלך עולה עקב מתח או דיכאון, הקרדיולוג ימנה תרופות שיקטינו את לחץ הדם, והפסיכיאטר יבחר תרופות או טיפול פסיכותרפיאוטי שיעזור להתמודד עם הסיבה לבעיה. בנוסף, לקלות על הסימפטומים, רופאים ממליצים לעסוק בספורט, מדיטציה, לערוך עיסוי עצמי ולתרגל טכניקות של נשימה מרגיעה.
אם מישהו פוחד מגובה, אז כשהוא מתקרב לקצה הגג, ירגיש סחרחורת. כלומר, למעשה, הראש לא יסתובב באמת, אבל יופיעו בחילה וחולשה. כך פועלת הפסיכוסומטיקה. גופנו דומה למחשב מורכב. כל מה שקורה עם הרגשות והרגשות שלנו, בסוף משפיע על המצב הפיזי. אין שיטות מחקר מעבדה שיכולות להגיד עם בטחון 100% שיש לך הפרעה פסיכוסומטית. אפילו MRI של כל הגוף לא יעזור. הייתה לי מטופלת שחשבה שהיא חורשת. אז היא התקשרה בבכי לאבא שלה, שגר באזור. הוא נסע אליה במכונית, הגיע בשעות הלילה המאוחרות, כשהיא כבר ישנה בשקט. לפתוח חלון ולהביט במראה עם הפה פתוח כדי לוודא שהדרכים הנשימתיות פתוחות עזר לה להתמודד עם התקף חרדה. זה בדיוק פריצות הנפש והלחץ בגלל המבחנים שהביאו להפרעה זו. כשאנשים ששמו לעצמם אבחנה דרך האינטרנט מגיעים אלי, ובמקום סיפור המחלה יש להם כרכים של בדיקות מיותרות, אני מניח פסיכוסומטיקה. למטופל כזה יש להתאים טיפול תרופתי ולספק עזרה פסיכולוגית.
"פסיכוסומטיקה" לפעמים מתבלבל עם מדע בדיוני שהפך פופולרי באמצע שנות ה-80. אז הפסיכולוגית האמריקאית לואיז היי הכריזה כי ניתן לרפא הכול בעזרת פסיכותרפיה. היי סיפרה כי בעזרת כוח הרגש החיובי היא הצליחה להיפטר מסרטן צוואר הרחם. כמו כן היא טענה שגורם לאיידס הוא חוסר אהבת אם, וניסתה לרפאו באמצעות מפגשים חיוביים, בהם החולים חיבקו צעצועי פלוש. למעשה, הטענות האנטי-מדעיות האלו אין להן קשר לפסיכוסומטיקה.
עוד כתבות: