פוליטיקה, טיפול, אהבה – "עצמי-קהילה" כמפתח להבנת תהליכים קליניים

על מה הספר?

הספר נע בין כמה צירי זמן, כמה מספרים וכמה שפות. הוא מתאר סיפור דרמטי ומתפתח של נור, ישראלית-ערביה צעירה. הסיפור עולה מתוך תהליך טיפולי, מפגש בין נור וליאורה, מטופלת ומטפלת בנות תרבות ולאום שונים, המתקיים בצל סכסוך מדיני עקוב מדם.

סיפור זה שזור בסיפור שלנו, איתן וליאורה, מחברי הספר. כל הספר הוא שיחה מתמשכת בנינו והתבוננות על הטיפול בנור ועל התהליך הטיפולי. אנו בוחנים את האופן בו החיים האישיים והמקצועיים שלנו נוגעים ומשפיעים על ההתמקמות שלנו מול תהליכי הטיפול. את הסיפורים האלו מלוות הערות שוליים רחבות מהנהוג המבהירות את הרקע התיאורטי לדברים ונוגעות בתחומי הטיפול הנפשי, החברה והפילוסופיה בשפה מקצועית, אך נגישה לכל.

האם טיפול הוא עניין פוליטי?

הרבה פעמים, בפורומים של מטפלים עולה קריאה שלא להתעסק בפוליטיקה, לא ללכלך את השיח ולא להבליט את ההבדלים, אבל לדעתנו טיפול הוא עניין פוליטי לכל דבר. לפעמים טיפול הוא לא פחות ממעשה חתרני. יש בו את הכוח להפוך את המטופל לסוכן פעיל לשינוי חייו, ואפילו למרוד בהבניות החברתיות, הפוליטיות והתרבותיות. יחסי הכוח קיימים כמעט בכל היבט של החיים והטיפול מאפשר למטופל הזדמנות לבחון אותם מחדש ולהשפיע עליהם. בספר יחסי הכוח אינם מושג מופשט שנדון כעניין תיאורטי, אלא מתבטא בכל מערכות היחסים שעולות בספר ומתפתח יחד איתם.

כשברקע 'מבצע צוק איתן', גם הפוליטיקה המקומית נכנסת לטיפול ומגדירה את החוויה של כל הצדדים על ציר של רוב ומיעוט, ציר שכולנו חווים בכל קצותיו. בספר אנחנו בוחנים איך ברגעים מסוימים של חיינו אנו יכולים להיות כובשים ונכבשים, מוצפים בחרדה על קיומנו, אך גם ברגשות של בושה ואשמה מול המציאות הקשה השוכנת באיזור זה של המזרח התיכון ובעולם בכלל.

יחסי הכוח והפוליטיקה שעולה מהם מגדירים את זהותו של כל אחד מאיתנו כסובייקט בעולם ומשנים אותה. בספר אנחנו בוחנים את שאלת הזהות מול יחסי הכוח ומול הקהילה שמכילה או דוחה אותנו.

כתבות נוספות:

התקף פסיכוטי

איך להתמודד עם גירושין?

חרדה אצל ילדים

ובאמת אתם מעלים בספר מושג חדש – "עצמי-קהילה". מדוע הוא נחוץ?

העבודה שלנו עם מטופלים חושפת אותנו לקשרים המורכבים בין האדם לסביבה שלו, ואת האופן בו הקהילה היא חלק בלתי נפרד. כל מטופל הוא חלק מקהילה אחת או יותר ויש להן ביטוי במציאות הפנימית שלו לא פחות מאשר במציאות החיצונית. במונח "עצמי-קהילה" אנחנו מתייחסים לזהות של האדם שנובעת מיחסיו ומתפקידיו הראשוניים בחברה אליה הוא שייך. לפי ויניקוט, היחסים של האדם והעצמי שלו מתעצבים בילדותו בתוך יחידת 'אם תינוק', ובדרך דומה, בתוך יחידת אדם-קהילה, מתעצב אצל כל אחד ואחת מאיתנו "עצמי-קהילה" המושפע מהיחסים הראשוניים והמתמשכים שלנו עם הקהילה אליה אנו שייכים.

כמטפלים, ההבנה של מרכיב זה בזהותו של אדם מאפשר לנו הבנה אחרת של עולמו הפנימי והיחסים הקונקרטיים של האדם עם הקהילה, בין אם הוא מרגיש שייך אליה, רוצה בה, דוחה אותה או מרגיש דחוי על ידה. מתוך כך נגזרים גם היבטים של אתיקה טיפולית ומוסר חברתי שעולים גם בתיאור המקרה שבספר וגם בדיון שבסופו. המטפל שרואה את האדם שמולו כחלק ממארג חברתי, משפחתי וקהילתי, מחויב לתת את הדעת לא רק על ההשלכות של המציאות החיצונית על מה שנעשה בחדר, אלא גם להשלכות של מה שנעשה בתוך החדר על המציאות החיצונית.

ברגע שנכנסה הקהילה כהיבט משמעותי בחשיבה של המטפל בחדר, המטפל נדרש לבחון את יחסיו שלו עם הקהילה על כל מעגליה. בספר אנחנו בוחנים את היחסים שלנו עם הקהילה על כל מעגליה וביטוייה: המשפחה, החברה הישראלית השסועה, השפה שלנו וכדומה. תהליך זה האיר לנו לא רק את ההבנה שלנו את עצמנו, אלא גם את ההתמקמות שלנו בטיפול אל מול ה"עצמי-קהילה" של מטופלנו. 

מה שאומר שכתבתם בספר גם הרבה על עצמכם. ככה אתם גם בטיפול?

הספר עוסק גם בנו, כי לתפיסתנו האופן בו אדם כותב תיאור מקרה מושפע מהסובייקטיביות שלו. היכולת שלי לתפוס הדרה חברתית, למשל, מגיעה גם מהאופן בו אני חוויתי את ההדרה, ומוגבלת על ידי אותן חוויות שלי. התיאור של החוויה הזו מאפשרת לקוראות ולקוראים לראות את האופן בו אנחנו מתארים נור, המטופלת בספר, בהקשר המלא של החוויות שלנו על המגבלות והאפשרויות שהן יוצרות. גם בטיפול האפשרות לשתף עם המטופל את החוויות שלנו היא אפשרות, היא כלי שנמצא בארגז הכלים שלנו כמו פרשנות, שתיקה, חימר או רעיון תיאורטי. כמו כל כלי התערבות, החשיפה העצמית יכולה לתרום ולקדם את התהליך הטיפולי למטרה הטיפולית אם משתמשים בה מתוך חשיבה ובהתאם לצרכים של המטופל. גם לנושא זה אנחנו מתייחסים בספר.

איך כותבים יחד ספר?

אנחנו מכירים זה את זה כחמש עשרה שנה. ליאורה היתה בצוות המורים שראיינו את איתן במסגרת תהליך הקבלה ללימודי הטיפול. מאז עברו שנים רבות. ליאורה היתה שותפה להכשרה של סטודנטים רבים לטיפול באמנות בכמה מוסדות אקדמים, וכמובן כמדריכה. היא כבר הוציאה לאור לפני כן שלושה ספרים. ליאורה היא טיפוס ייחודי, לא 'מיינסטרימי' וגם ספריה, בכל אחד מהם יש אמירה ייחודית וקריאה לשינוי התפיסות הרווחות. 

כיום, איתן הוא מטפל ומדריך בעצמו, וגם מנחה הכשרות והשתלמויות מקצועיות. הכתיבה מלווה אותו מתחילת הדרך. כמו ההוראה, היא דרך להנגיש רעיונות ודרכי חשיבה בשפה פשוטה, על אף המורכבות של עולם הנפש. המוטיבציה הזו באה לידי ביטוי בכתיבת ערכים בוויקיפדיה ובטורים במהדורה הדיגיטלית של 'הארץ'. איתן משתתף גם בפודקאסט בשם 'טיפול ישראלי' וגם שם המטרה היא להפוך את אותה מורכבות למובנת לכל דרך סקירה של שיטות טיפול ותחומים שונים מעולם הנפש. הרצון של איתן למתן, להנגיש, להשתהות השלימו את החתרנות והרדיקליות של ליאורה.

על הספר אנחנו עובדים כבר ארבע שנים. נפגשנו יחד פעם-פעמיים בשבוע ושוחחנו על הטיפול ועל עצמנו. תוך כדי שיחה תעדנו אותה. התלבטנו מאד אם להפוך את השיחה לסיפור של דובר אחד, אבל החלטנו לשמור את פורמט השיחה הדומה לצורת כתיבה של מחזה, למרות המורכבות הויזואלית, כדי לשמר את השונות בנינו, ולאפשר גם חילוקי דעות ופערים בידע. הפערים מודגשים כשהסיפור נפרס על ידי ליאורה, ואילו איתן נותר סקרן לשמוע את סופו בעמדה דומה לזו של הקורא. יחד עם זאת, הפערים עולים גם בתפיסות העולם השונות שלהם וכמובן בחוויות החיים הפרטיות שעולות בספר. באמצעותן אפשר לבחון כיצד חוויותיו של המטפל משפיעות על התפיסות הטיפוליות ההתערבויות שלו.

פוליטיקה – טיפול – אהבה, נכתב על ידי ליאורה סוטו ואיתן גילור מילר, בעריכה של רוני אברמוביץ ובהוצאת רסלינג.