ECC: אימון רגשי קוגניטיבי להורים לילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב

אימון רגשי קוגניטיבי להורים לילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב מהווה מענה התערבותי ייחודי למציאות הורית מורכבת המאופיינת בעומס רגשי מתמשך, תחושת חוסר אונים ולעיתים גם שחיקה הורית עמוקה. הורות לילד עם לקויות למידה והפרעת קשב אינה מתמצה בהתמודדות עם קשיים לימודיים בלבד, אלא נוגעת בכל רובדי החיים המשפחתיים, הרגשיים והחברתיים. הורים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם פער מתמשך בין הציפיות שלהם מעצמם כהורים, לבין המציאות היומיומית רוויית האתגרים. בתוך הקשר זה מתחדדת החשיבות של גישה שאינה ממוקדת בילד בלבד, אלא רואה בהורה גורם מרכזי ומשמעותי בתהליך השינוי.

ד״ר מלי דנינו, מנכ״לית אגודת ניצן ומפתחת השיטה, מציעה באמצעות מודל האימון הרגשי הקוגניטיבי, מסגרת התערבותית המבוססת מחקר evidence based , המשלבת בין ידע תיאורטי לבין יישום פרקטי מותאם למציאות החיים של ההורה. השיטה נשענת על ההבנה כי שינוי בהתנהלות ההורית אינו יכול להתרחש ללא תהליך פנימי עמוק, הכולל עיבוד רגשי, גיבוש תובנות והפנמה קוגניטיבית של דפוסים חדשים.

"אני יוצאת מהאימון עם מחברת המסע שליוותה אותי לאורך כל הדרך.
המחברת הזו חשובה לי. יש שם מילים שלא יוצאות לי מהראש, הן מהדהדות..... זה עוזר לי ברגעים של חוסר בטחון ומבוכה, אז אני שולפת אותן מארסנל הזיכרונות. כשמתנגן לו השיר ברדיו קח אותו לאט את הזמן.... זה עוזר לי להיזכר שהמצב טוב, שזה הקצב שלו וזה בסדר. כל פעם אני שולפת משהו מתהליך האימון ואז אני אומרת לעצמי שהוא יסתדר, שיהיה בסדר. זה נותן לי כוח ותקווה". (אם שעברה אימון באגודת ניצן).

עדות זו ממחישה את אחד המרכיבים המרכזיים בשיטה, ההפנמה הרגשית של התהליך. האימון אינו נשאר ברמת ידע חיצוני אלא הופך למשאב פנימי נגיש שההורה יכול לשוב אליו ברגעי קושי, בלבול או הצפה. זהו תהליך של בניית שפה פנימית חדשה המאפשרת ויסות רגשי ותגובה מותאמת יותר למציאות המשתנה.

הניסיון המחקרי מלמד כי התנהגותו של הילד אינה ניתנת להערכה באופן מנותק מהדינמיקה המשפחתית הקיימת שבה הילד משפיע ומושפע כאחד. התקשורת בין ההורים לבין עצמם, היחסים בין האחים וחלוקת התפקידים בבית, כל אלו מושפעים מביטויי המצוקה של הילד מהתנהגותו ומקשיו.

מכאן נובעת ההבנה כי התערבות ממוקדת בילד בלבד עלולה להחמיץ את מוקד הקושי האמיתי. השיטה של ד״ר דנינו מכוונת לחולל שינוי ברמה המערכתית, דרך חיזוק ההורה כגורם מתווך ומארגן בתוך המערכת המשפחתית. כאשר ההורה לומד להבין את עצמו טוב יותר, את רגשותיו, מחשבותיו ודפוסי פעולתו, מתאפשר שינוי עמוק יותר בתגובה לילד ובדינמיקה המשפחתית כולה.

השיטה לאימון הורים הינה שיטה אינטגרטיבית המשלבת תיאוריות התנהגותיות פסיכולוגיות וקוגניטיביות ומתבססת על עקרונות הפסיכולוגיה החיובית. ההנחה עליה מושתת מודל העבודה היא כי הטיפול צריך לכלול שלושה רבדים של הקיום האנושי: רגשות, מחשבות והתנהגויות Hill 2005.

ייחודו של המודל בכך שאינו מסתפק בהקניית כלים התנהגותיים או בהדרכה הורית ישירה, אלא רואה בתהליך האימון מסע של התבוננות פנימית המאפשר להורה לפתח עמדה פעילה מודעת וגמישה יותר. הרגש נתפס כנקודת הכניסה המרכזית לתהליך ולא כמשתנה משני שיש לווסת או לעקוף.

הליבה של המודל היא חקירת רגשות אשר מובילה למודעות עצמית ומכאן ליכולת לפעול באופן מעשי. בהתאם לשלושת הרבדים, הוא בנוי משלושה שלבים: חקירה, תובנה ופעולה.

שלב החקירה מאפשר להורה לעצור את רצף התגובות האוטומטיות ולבחון לעומק את עולמו הפנימי. שלב התובנה מסייע בגיבוש הבנה חדשה של הקושי ושל מקומו של ההורה בתוך המערכת. שלב הפעולה מתרגם את התובנות להתנהלות יומיומית שונה, מציבה גבולות ברורים יותר ומבוססת על בחירה ולא על תגובתיות.

האימון המבוסס על מודל זה הינו שיטת התערבות ממוקדת הורה המכוונת להעניק תמיכה פרטנית ומותאמת לצרכים ולקשיים של ההורה, כדי לחולל שינוי בחייו ולהשפיע על התפקוד וההתנהלות של המשפחה בכלל והילד בפרט.

המודל הינו ספיראלי ובמהלכו ישאל ההורה את עצמו את השאלות: מה אני מרגיש, מה אני מבין וכיצד אני פועל.

תנועה זו בין רגש, מחשבה ופעולה מאפשרת להורה לחזור שוב ושוב לנקודות קושי ממקום בשל יותר, מודע יותר ומאורגן יותר. כך נבנית תחושת מסוגלות הורית שאינה תלויה בהצלחת הילד בלבד אלא ביכולת של ההורה להיות נוכח, קשוב ועקבי.

בשונה משיטות התערבות אחרות המספקות ידע, שיטה זו מעניקה להורה את הכלים בעזרתם ימצא את התשובות בתוך עצמו ויוכל לפעול מהמקום הזה באופן מיטבי. המיקוד הוא בהורה,
ב- wellbeing שלו. רק כשההורה נמצא במקום טוב הוא יכול לחולל שינוי חיובי בקשר שלו עם ילדו.

שיטת ההתערבות הינה קצרת מועד הכוללת 12 מפגשים בני שעה וחצי. במהלכה פוגש המאמן את ההורה בחדר האימון או בזום.

מתוצאות מחקר אשר בדק את השפעת אימון ההורים עולה כי הורים אשר השתתפו בתהליך האימוני שיפרו את ההתמודדות עם הרגשות השליליים כלפי הילד וחזקו את התגובות החיוביות כלפיו, שפרו את מצב רוחם ואת האקלים המשפחתי.

תוצאות מפתיעות נוספות הראו שיפור במצבם של הילדים, למרות שלא נכחו בחדר האימון: חלה ירידה בהתנהגויות המוחצנות שלהם, כגון אסרטיביות וירידה בתגובות המופנמות, כגון חרדה.

Michal Al-Yagon, Michal Lachmi & Maly Danino (2019)