פחד היא תגובה חיונית והכרחית במקרה של סכנה פיזית ורגשית, שמאז ומעולם נחשבה למשמעותית ביותר. אם אנשים לא היו מרגישים פחד, לא הייתה להם את היכולת להגן על עצמם מפני איומים לגיטימיים – שלעתים קרובות היו להם השלכות של חיים או מוות בעולם האבות הקדמונים שלהם.
בעולם המודרני, הסיכונים נמוכים יותר. למרות שדיבור בפני קהל , במעליות וברשתות חברתיות בדרך כלל אינו מביא לידי השלכות חמורות באופן מידי, ישנם אנשים שעדיין מפתחים תגובות קיצוניות של להילחם-לברוח או לקפוא במקום כלפי נושאים או תרחישים ספציפיים.
אנשים רבים חווים מעת לעת התקף חרדה, כגון בעת הצגת מצגת בעלת רמת סיכון גבוהה, או רגשות של "עצבים", כגון יציאה לדייט ראשון. אבל כאשר הפחד עקבי, ספציפי לאיום מסוים, ופוגע בחייו או בצמיחתו של האדם, ייתכן שאותו אדם סובל ממה שנקרא בשם פוביה ספציפית.
פוביה היא פחד או התקף חרדה ברורים המתקשרים לאובייקט או למצב ספציפי, על פי מדד ה- DSM-5. פוביה מעוררת פחד או גורמת למצוקה באופן עקבי, ואותו אדם שסובל מפוביה סובל אותה עם תחושה של אי נוחות או נמנע ממנה לחלוטין, כגון שימוש במדרגות על מנת להימנע משימוש במעלית. הפחד הוא גם לא פרופורציונלי לסכנה האמיתית שאותו אובייקט או האירוע מציב.
7 עד 9 אחוזים מהאמריקאים חווים פוביה ספציפית בכל שנה, על פי מדד ה- DSM-5, ונשים חוות פוביות בתדירות כפולה מאשר גברים. לסבול ממספר רב של סוגי פחדים נחשבת לתופעה רווחת: שלושה רבעים מאותם אנשים שאובחנו כסובלים מפוביה ספציפית סובלים מיותר מפוביה אחת.
ישנם אנשים שיכולים להצביע על מקור הפוביה לגבי אירוע מסוים, כגון חדשות על התרסקות נוראית של מטוס או חוויה של תקיפה על ידי כלב בתקופת הילדות. אבל לחלק גדול מאותם אנשים הסובלים מפוביה אין את היכולת לזהות תקרית מסוימת שעוררה את הפחד שלהם.
פחד יכול לבוא לידי ביטוי בצורות אחרות מאשר בצורת פוביות ספציפיות. פחד אחד מהסוג הזה הוא התקף חרדה חברתית. בניגוד לביישנות – תכונה נורמלית המשתנה בהתאם לאישיות ולתרבות – הפרעה של חרדה חברתית כוללת פחד עמוק יותר מפני שיפוטיות, הערכה ודחייה מצד אנשים אחרים. כאשר הגורם השורשי של הפחד היא שיפוטיות חברתית, בין אם מדובר בהצגת אדם בפני מישהו חדש או אכילה מול אנשים אחרים, יתכן ולאותו אדם יהיה התקף חרדה חברתית, המכונה גם בשם פוביה חברתית.
אגורפוביה אינה מתייחסת לפחד מפני איום ספציפי אלא לכל מצב שיהיה קשה להימלט מהמקום או לקבל עזרה מבחוץ, כגון בבית קולנוע או בקרון של רכבת תחתית. במקום לפחד מתרחיש ספציפי, אנשים הסובלים מאגורפוביה חוששים מקטגוריות נרחבות, כולל פחד מתחבורה ציבורית, משטחים פתוחים, משטחים סגורים, מהמונים ומהתרחקות מהבית.
הפרעת פוסט טראומה עשויה להתפתח לאחר שאותו אדם שרד מצב של לחץ או סכנה קיצוניים וחמורים, כגון תאונת דרכים, רעידת אדמה, תקיפה או לחימה.
במידה והפחד משבש את החיים של אותו אדם או משתלט עליהם, יתכן וטיפול יכול לעזור לו. פסיכולוג מוסמך יכול לזהות דרכים לפיתוח מנגנוני התמודדות ושחרור הפחדים.
אחד הטיפולים העיקריים הקיימים כיום בפחדים הוא טיפול בחשיפה. מטפל מנחה את המטופל לעסוק בהדרגה ובאופן חוזר ונשנה עם הפוביה בסביבה בטוחה במטרה להסיר את האיום המתקשר אליו. לדוגמה, יתכן ומטפל יבקש מאדם הסובל מפחד מטיסה לחשוב על מטוסים, להציג תמונות של מטוסים, לבקר בשדה התעופה, לעלות על מטוס ובסופו של דבר לחוות טיסה בשלמותה.
מציאות מדומה הפכה לכלי שימושי במסגרת טיפול בחשיפה. הראיות מרמזות על כך שדרך הטיפול הזאת יעילה במיוחד כאמצעי לטיפול בפוביות ספציפיות וגם בהפרעות חרדה, ונראה שתוצאות הטיפול אינן שונות במסגרות וירטואליות ובמסגרות אמיתיות. מציאות מדומה עשויה להציע גם הזדמנות להגיע למספר גדול יותר של אנשים בעזרת טיפול נגיש ובמחיר סביר שכל אחד יוכל להרשות לעצמו.
טיפול מרכזי נוסף הוא טיפול קוגניטיבי – התנהגותי, בו משתמשים לעתים קרובות בשילוב עם טיפול בחשיפה. CBT עוזר לאנשים לאתגר ולמסגר מחדש את האמונות הפוגעניות שיש להם לגבי הפחדים שלהם.
תרופות עשויות לשמש מרכיב של טיפול עבור תקריות ספציפיות או לטווח קצר, כגון במקרה של הליך רפואי. רופאים עשויים לתת מרשם של חוסמי בטא (חומר המעכב את פעילות העצבים הגורמים להפרשת אדרנלין ובכך מאט את פעילות הלב), אשר חוסמים אדרנלין ומאטים את קצב הלב ואת לחץ הדם, או בנזודיאזפינים, אשר פועלים על קולטנים בתוך מוח במטרה לגרום לרגיעה.