מיקי דורון – SEE FAR CBT
10/04/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 29/05/2024 17:16פרשת השופט בדימוס איתן אורנשטיין ועורך הדין אפי נוה זעזעה את הציבור הישראלי, במיוחד בשל חשיפת יחסי הקח-תן והשחיתות במערכת המשפטית. הגילויים בפרשה זו השפיעו רבות על הציבור, שהזדעזע לגלות כיצד המערכת המשפטית, שנחשבת לאחת המערכות החשובות ביותר בחברה, מתנהלת בצורה כה מושחתת. אנשים חשו תחושת אכזבה ובגידה מצד מי שאמור לייצג את הצדק והיושר. החשיפות העלו שאלות קשות לגבי טוהר המידות והיושרה במוסדות הציבוריים בישראל, ויצרו דיון ציבורי רחב היקף על הצורך ברפורמות ושינויים מבניים. במאמר זה נבחן את ההשפעות הפסיכולוגיות של הפרשה על הציבור הרחב בישראל, תוך התייחסות למחקרים מקצועיים שמסבירים את התגובות הפסיכולוגיות האפשריות לאירועים מסוג זה. נתמקד בכמה נושאים מרכזיים: תפיסת הלגיטימציה להתנהלות לא מוסרית, השפעת המודל החברתי, תחושת חוסר האונים והציניות, והגברת הצורך בשקיפות ואכיפה. נבדוק כיצד כל אחד מהגורמים הללו משפיע על הציבור וכיצד הם מצטברים יחד כדי ליצור תמונה רחבה של ההשפעות הפסיכולוגיות של הפרשה.
הגילויים בפרשה מראים כיצד נעשו מינויים ושינויים בתוך מערכת המשפט על בסיס קשרים אישיים ולא לפי קריטריונים מקצועיים. הדבר יוצר אצל הציבור תחושה מוטעית של לגיטימציה לפעול בדרכים לא מוסריות, במיוחד כאשר רואים כיצד דמויות סמכותיות במערכת המשפט עצמה פועלות ללא יושרה. כאשר מנהיגי המערכת המשפטית, המהווים מודל לחיקוי, נראים כמי שפועלים ללא יושרה, הציבור עלול להרגיש שמותר לו לפעול באותו אופן. תיאוריית Bandura (1999) על התיאוריה החברתית-קוגניטיבית מסבירה כיצד אנשים מחקים התנהגות של דמויות סמכות, במיוחד כשנראה שההתנהגות הזו מביאה תועלת. מחקרו מראה כי התנהגות נורמטיבית נתפסת דרך תצפיות על אחרים, והדגמה של התנהגות לא מוסרית על ידי מנהיגים יכולה לשנות את התפיסות המוסריות של הציבור כולו. Anderson & Bushman (2002) מציינים במחקרם על השפעת המדיה האלימה על התנהגות כי חשיפה מתמשכת להתנהגות לא מוסרית עלולה להפחית את הרגישות המוסרית ולהגביר התנהגויות אנטי-חברתיות. התנהגות זו יכולה להתפשט ולהעמיק את השחיתות והתחושות השליליות בחברה, כאשר אנשים מרגישים שמותר להם לפעול באותו אופן כמו המנהיגים שהם רואים בטלוויזיה או קוראים עליהם בעיתונים. במערכת כזו, ישנו חשש שהשחיתות תהפוך לנורמה חברתית מקובלת, כאשר אנשים מאמינים שאין טעם לפעול ביושר כאשר מי שאמור להוות דוגמא אישית פועל בחוסר יושרה.
תיאוריית המודל החברתי של Albert Bandura (1977) מסבירה כיצד אנשים לומדים לחקות התנהגויות של דמויות סמכות. המודל החברתי משפיע באופן משמעותי על הדרך בה אנשים מתנהגים ומקבלים החלטות. כאשר הציבור רואה שופטים ועורכי דין בכירים פועלים בדרכים לא מוסריות, ישנה נטייה טבעית לחקות את ההתנהגות הזו. במחקרו של Milgram (1963) על ציות לסמכות, נמצא כי אנשים נוטים לבצע פעולות לא מוסריות כאשר דמות סמכותית מורה להם לעשות זאת, מה שמחזק את ההשפעה של מודלים לא מוסריים על התנהגות הציבור. במחקרם של Kelman & Hamilton (1989) על הפשע בציות, מראים כי כאשר אנשים נחשפים להתנהגות לא מוסרית של דמויות סמכותיות, הם עלולים לאמץ את ההתנהגויות האלו כנורמטיביות. ההשפעה של מודלים אלו יכולה להיות רחבה ומשמעותית, במיוחד כאשר מדובר בדמויות במערכת המשפטית, שהן דמויות מופת. במחקרם של Bandura et al. (1961) נמצא כי ילדים שלמדו התנהגות אלימה דרך חיקוי מודלים התנהגותיים, הפגינו רמות גבוהות יותר של אלימות עצמאית. ממצאים אלו מדגישים את ההשפעה העצומה של מודלים לא מוסריים על התנהגות הציבור הרחב, במיוחד כאשר מדובר בדמויות מופת במערכת המשפטית. ההשפעה של המודל החברתי יכולה להיות חיובית או שלילית, ותלויה בעיקר בהתנהגות של המנהיגים והדמויות הסמכותיות.
הפרשה יכולה להוביל את הציבור לתחושת חוסר אונים וציניות כלפי מערכת המשפט והמערכת הציבורית בכלל. כאשר אנשים מרגישים שאין להם יכולת להשפיע על המערכת ואין להם כוח לשנות את המצב, הם עלולים לפתח תחושת חוסר אונים. תיאוריית חוסר האונים הנלמדת של Seligman (1975) מסבירה כיצד תחושת חוסר שליטה עלולה להוביל לדיכאון ולאדישות. כאשר אנשים מרגישים שאין להם כוח לשנות את המצב ושאין טעם להילחם נגד השחיתות, הם עשויים להתנתק מהמעורבות האזרחית ומהאמון במוסדות המדינה. Rotter (1966), בתיאוריה של מוקד שליטה, מציין כי אנשים המאמינים שאין להם שליטה על האירועים בחייהם נוטים לפתח תחושת חוסר אונים ואי-מעורבות. התחושות הללו עלולות להוביל לכך שהציבור ירגיש שאין טעם לפעול למען שינוי או להיאבק בשחיתות, וכך השחיתות ממשיכה להתקיים ללא התנגדות משמעותית. Abramson, Seligman, & Teasdale (1978) הרחיבו על תיאוריה זו והראו כיצד תחושת חוסר האונים יכולה להוביל לדיכאון ולאובדן אמון במערכת המשפטית והפוליטית. התחושות הללו יכולות לגרום לציבור להרגיש שאין טעם להשתתף במערכת הפוליטית או המשפטית, ולפתח תחושת ציניות כלפי המערכת כולה. תחושת חוסר האונים יכולה גם להשפיע על הדור הבא, כאשר ילדים ונערים רואים את ההתנהלות המושחתת ומפתחים גישה שלילית כלפי המוסדות הציבוריים.
לצד ההשפעות השליליות, הגילויים בפרשה עוררו דרישה ציבורית רחבה לשקיפות ולחקירות מעמיקות יותר. הציבור דורש להבין את היקף המעשים ולוודא שמקרים דומים לא יישנו בעתיד. Transparency International (2020) מדגיש את החשיבות של שקיפות ואכיפה בחיזוק האמון הציבורי במוסדות השלטון. הדרישה לשקיפות ואכיפה מחמירה יותר משקפת את הצורך הבסיסי של הציבור בתחושת ביטחון ואמון במוסדות המדינה. מחקרם של Rothstein and Teorell (2008) מציין כי שקיפות גבוהה יותר במוסדות הציבוריים מפחיתה את רמות השחיתות ומגבירה את האמון הציבורי. מחקר זה מראה כי כאשר הציבור מרגיש שהמוסדות פועלים בשקיפות וללא שחיתות, האמון במערכת המשפט ובשלטון המקומי עולה. Bauhr & Grimes (2014) מראים כיצד שקיפות והגברת האכיפה יכולים למנוע שחיתות ולהגביר את תחושת הצדק והאמון במוסדות הציבוריים. דרישה זו משקפת את הצורך של הציבור לראות שמערכת המשפט פועלת ביושר ובהגינות, ושיש אכיפה אמיתית של החוקים. הציבור מצפה לראות שמקבלי ההחלטות אינם פועלים מתוך אינטרסים אישיים ושיש מערכת בקרה חזקה שתמנע שחיתות. תחושת השקיפות והאכיפה יכולה להחזיר את האמון הציבורי במוסדות, ולגרום לציבור להרגיש שיש להם כוח להשפיע ולשנות את המצב. זהו שלב חשוב בבניית חברה דמוקרטית ובריאה, שבה הציבור יכול להאמין במוסדות הציבוריים ולסמוך עליהם.
האזרחים נחשבים כל יום לשחיתות הפוליטית. היא מופיע בכל המדיות ופחות לשחיתות המשפטית שנשארת בתוך מרחב בתי המשפט.
