מה ההבדל בין פסיכותרפיה לפסיכולוגיה?

פסיכולוגיה

קרה לכם פעם שרבתם עם מישהו קרוב ולא הצלחתם להבין למה זה יצא מכלל שליטה? או שפתאום נבהלתם מדבר קטן והרגשתם שאתם מגיבים “יותר מדי”? הפסיכולוגיה מנסה לענות בדיוק על שאלות כאלה. היא לא נועדה “לתקן” אותנו, אלא להבין איך אנחנו עובדים מבפנים.

פסיכולוגיה היא מדע. כמו שיש מדענים שחוקרים את הים או את הכוכבים, יש מי שחוקרים את הנפש האנושית. הם מנסים לגלות איך נוצרים רגשות, מה גורם למחשבות שלנו לחזור שוב ושוב, ולמה אנחנו מתנהגים אחרת כשאנחנו שמחים או כועסים. כדי לעשות את זה הם משתמשים בניסויים, בשאלונים ובמדידות. כן, גם רגשות אפשר לבדוק בצורה מדעית.

פסיכולוגים עובדים בהרבה מקומות. יש כאלה שעובדים באוניברסיטה, יש כאלה בבתי ספר, בצבא, בבתי חולים ואפילו בחברות הייטק. חלקם בכלל לא מטפלים באנשים, אלא חוקרים נושאים כמו למידה, שכנוע, יצירתיות או חרדה. הפסיכולוגיה היא לא “טיפול”, אלא ניסיון להבין את הכללים שמניעים אותנו כבני אדם.

היא לא שואלת “מה אתה מרגיש עכשיו”, אלא “איך הרגשות האלה נוצרים”. היא לא מתמקדת באדם אחד, אלא מנסה להבין את כולנו, מה משותף לנו, מה שונה בינינו, ואיך אפשר להסביר את זה. בזכות הפסיכולוגיה אנחנו יודעים למה לחץ גורם לפחד, איך טראומה משפיעה על הגוף, ומה עוזר לאנשים להתגבר על דיכאון.

אפשר לומר שהפסיכולוגיה היא המפה של הנפש. היא לא מחבקת, לא מנחמת, אבל נותנת כיוון. היא עוזרת לנו להבין למה אנחנו מי שאנחנו. ובזכות הידע הזה, פסיכותרפיסטים, יכולים אחר כך לקחת את ההבנה המדעית ולהפוך אותה למשהו שמרגיש כמו ריפוי אמיתי.

פסיכותרפיה

אם פסיכולוגיה מנסה להבין את האדם, פסיכותרפיה מנסה לעזור לו. זו כבר לא מעבדה ולא מחקר, אלא מפגש אנושי אמיתי. שני אנשים יושבים בחדר שקט. אחד מהם מספר על עצמו, והשני מקשיב, שואל, לפעמים שותק, ולפעמים עוזר לראות משהו חדש שלא היה ברור קודם. זה כל הקסם.

פסיכותרפיה היא טיפול רגשי. היא לא נועדה “לבדוק” אותך אלא להבין אותך. המטפל או המטפלת לא מסתכלים עליך מבחוץ, אלא נכנסים איתך פנימה אל המקומות שבהם כואב. לפעמים מדברים על העבר, לפעמים על מה שקורה עכשיו, ולפעמים פשוט על התחושה שמלווה אותך בלי סיבה ברורה.

יש סוגים שונים של פסיכותרפיה. יש כאלה שמתמקדים במחשבות ובדרכים לשנות אותן, כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי. אחרים מדברים על הקשרים שלנו עם אנשים ועל רגשות עמוקים יותר. אבל בסוף, לא משנה באיזו גישה מדובר, המטרה היא אחת. להבין אותך ולעזור לך להרגיש טוב יותר עם עצמך ועם העולם.

אנשים באים לטיפול מסיבות שונות. יש מי שסובל מחרדה, יש מי שמרגיש תקוע, יש מי שחווה פרידה או משבר. יש גם מי שלא “סובל” ממש, אלא פשוט רוצה להבין את עצמו. בחדר הטיפול אין מבחנים, אין ציונים, אין נכון או לא נכון. יש רגעים של אמת. לפעמים שקטים, לפעמים קשים, ולפעמים פשוט אנושיים.

הפסיכותרפיה היא לא מדע, היא מפגש. היא המקום שבו כל מה שלמדו הפסיכולוגים על נפש האדם הופך לחיים עצמם. היא מזכירה לנו שלא מספיק להבין את הכאב, צריך גם לגעת בו. וכשיש מישהו שמוכן לשבת איתך ברגעים האלה, פתאום הכול מתחיל להשתנות לאט לאט מבפנים.

שני עולמות שונים שמתחברים בלב האדם

פסיכולוגיה ופסיכותרפיה נשמעות דומות, אבל הן מדברות בשפות שונות. הפסיכולוגיה היא מדע שמנסה להבין איך בני אדם חושבים, מרגישים ומתנהגים. היא בודקת את הנפש כמו שמדען בוחן תופעה. הפסיכותרפיה היא טיפול, לא מחקר. היא מתרחשת כששני אנשים יושבים יחד ומנסים להבין איך אפשר להפוך את הכאב למשהו שאפשר לשאת.

אפשר לדמיין את הפסיכולוגיה כמי שמחזיקה מפה מדויקת של הנפש. היא יודעת להסביר איפה עובר כל שביל, מה מפעיל אותנו ואיך נוצר פחד או אהבה. הפסיכותרפיה לעומת זאת היא המסע עצמו, ההליכה בשביל הזה. הפסיכולוגיה אומרת “כך זה עובד”, והפסיכותרפיה שואלת “איך זה מרגיש לך”.

הפסיכולוגיה משתמשת בשפה של מחקר, של תוצאות ושל תצפיות. הפסיכותרפיה משתמשת בשפה של לב ושל קשר. הראשונה עוסקת בכלל, השנייה בפרט. הראשונה מבקשת להבין מה משותף לכולם, השנייה רואה את מה שייחודי לכל אחד.

ועדיין, אי אפשר להפריד ביניהן באמת. בלי הפסיכולוגיה לא הייתה לפסיכותרפיה הבנה של תהליכים נפשיים, של מנגנוני הגנה ושל השפעת הילדות על הבגרות. ובלי פסיכותרפיה, הפסיכולוגיה הייתה נשארת תיאוריה קרה. הפסיכולוגים חוקרים את הנפש, אבל המטפלים הם אלה שפוגשים אותה מדי יום ומזכירים למדע שהלב האנושי לא תמיד מתנהג לפי חוקים.

שני התחומים האלה הם כמו שני צדדים של אותו סיפור. הפסיכולוגיה שואלת שאלות כדי לגלות איך הנפש פועלת, והפסיכותרפיה מביאה תשובות דרך חוויה. אחת מדברת בשפה של ידע, השנייה בשפה של תקווה. שתיהן נולדו מאותו רצון להבין את האדם, ושתיהן מזכירות לנו שהבנה אמיתית מתחילה רק כשמישהו מוכן להקשיב.

למי פונים כשקשה,  לפסיכולוג או לפסיכותרפיסט

כשאנשים מרגישים שהנפש עייפה, שהם סובלים מחרדה, דיכאון או פשוט מצוקה שאי אפשר לשאת לבד, עולה שאלה טבעית, למי כדאי לפנות. ההבדלים בין פסיכולוג לפסיכותרפיסט אינם תמיד ברורים, במיוחד כי שניהם עוסקים באותם נושאים: רגשות, מחשבות, מערכות יחסים וכאב נפשי. אבל לכל אחד מהם יש תפקיד מעט שונה.

פסיכולוג הוא איש מקצוע שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה, עבר התמחות ממושכת ומחזיק ברישיון ממשרד הבריאות. רק פסיכולוג קליני מומחה מוסמך לבצע אבחון מקצועי, כלומר לקבוע אם מדובר בהפרעה נפשית כמו דיכאון, חרדה כללית, פוסט טראומה, הפרעה טורדנית כפייתית או כל מצב רגשי מורכב אחר. האבחון מאפשר להבין לעומק את התמונה, לבחור גישה טיפולית מתאימה ולעיתים גם לעבוד בשיתוף עם פסיכיאטר.

פסיכותרפיסט הוא מטפל רגשי שעבר הכשרה טיפולית מעמיקה. הוא יכול להיות פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או מטפל מוסמך בגישה טיפולית מסוימת. פסיכותרפיסטים מטפלים באותם קשיים רגשיים בדיוק, חרדה, דיכאון, טראומה, פרידות, משברים או קושי במערכות יחסים, אבל לא מבצעים אבחון רשמי. הם מתמקדים בתהליך עצמו: בליווי, בהקשבה, ובהתמודדות עם הכאב.

ברוב המקרים, פסיכולוגים קליניים עובדים עם מצבים נפשיים מורכבים יותר, כמו דיכאון עמוק, הפרעות חרדה ממושכות, טראומה מתמשכת או מצבים שנדרשת בהם גם הערכה פסיכיאטרית. פסיכותרפיסטים לעומתם עובדים לרוב עם אנשים שמתמודדים עם קשיים יומיומיים, משברים, או מצבים נפשיים קלים עד בינוניים.

עם זאת, הגבול ביניהם לא חד. יש פסיכותרפיסטים מנוסים שמטפלים במקרים מורכבים בהצלחה רבה, ויש פסיכולוגים קליניים שמעדיפים לעבוד עם מטופלים ללא אבחנה מסוימת. מה שבאמת חשוב הוא הכימיה, המקצועיות, והיכולת שלך להרגיש בטוח בתוך הקשר הטיפולי.

בסופו של דבר, גם פסיכולוגים וגם פסיכותרפיסטים חולקים אותה מטרה, לעזור לאדם להבין את עצמו, להתמודד עם הכאב, ולחזור לחיים שיש בהם נשימה, תקווה ומשמעות.