שיחה עם סקסולוגית על טיפול מיני
09/08/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 17/06/2025 11:46חוסר חשק מיני – הידוע בשמו הקליני "ירידה בליבידו" או HSDD – אינו מצב רפואי חד־משמעי, אלא ספקטרום רחב של חוויות גופניות, רגשיות ויחסיות. הוא מתאר ירידה מתמשכת או עקבית בעוררות המינית, ברצון לקרבה גופנית ובפנטזיות מיניות, שאינה מוסברת על ידי תנאים חיצוניים זמניים כמו עייפות, עומס או מחלה חולפת. בעשור האחרון, חלה עלייה בפניות של נשים וגברים לטיפול סביב ירידה בחשק – לא בגלל עלייה בתופעה עצמה, אלא בשל שינוי תרבותי: מיניות אינה נחשבת עוד לפרטיות גמורה, אלא לחלק מהדיאלוג הזוגי והבריאות הנפשית.
לפי מחקרים אפידמיולוגיים עדכניים, בין 10% ל־40% מהנשים, ובין 15% ל־25% מהגברים, מדווחים על ירידה משמעותית בחשק המיני בשלב כלשהו בחייהם. מדובר בשיעורים גבוהים, במיוחד בקרב נשים לאחר לידה, גברים בגיל המעבר, מתמודדים עם דיכאון וחרדה, אנשים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות, ואלו שחוו פגיעה מינית או טראומה רגשית. ההשפעה של הירידה בחשק אינה מסתכמת רק בתחום המיני – היא משפיעה על הדימוי העצמי, על תחושת החיוניות, על הקשר עם בן או בת הזוג, ולעיתים אף על תחושת הזהות האישית.
חוסר חשק מיני אינו תוצאה של "בעיה אחת" אלא תוצר של אינטראקציה מורכבת בין גוף לנפש. ברמה הביולוגית, שינויים הורמונליים (כמו ירידה בטסטוסטרון אצל גברים או אסטרוגן ופרוגסטרון אצל נשים), מצבים רפואיים כרוניים, כאבים בזמן יחסי מין, או נטילת תרופות מסוימות – יכולים כולם לפגוע בדחף המיני. ברמה הנפשית, דיכאון, חרדה, עייפות רגשית ושחיקה – במיוחד בקשרים ארוכי טווח – הם גורמים שכיחים.
לכך מצטרף ההיבט התרבותי: רבים מאיתנו גדלים עם מסרים סותרים לגבי מיניות – מצד אחד צפייה במדיה המעודדת דימויים של מיניות מתמשכת, תכופה וספונטנית, ומצד שני מציאות שבה הגוף, הנפש והזוגיות אינם תמיד "מיישרים קו". הפער בין מה שנתפס כ"נורמלי" לבין מה שחווים בפועל – מעמיק את תחושת החריגות והאשמה.
בקרב זוגות, חוסר החשק המיני הופך לא פעם לנושא רגיש, טעון ומעורר מרחק. פעמים רבות בן הזוג מפרש את הירידה כהיעדר אהבה או חוסר משיכה, בעוד האדם עצמו חווה אשמה, בלבול או צורך במרחק רגשי. כאשר אין שיח פתוח, נוצרת לעיתים דינמיקה של ריחוק, האשמה או הימנעות – שמחמירים את הקושי המקורי.
חוסר חשק מיני לעיתים קרובות שוכן במקום עמוק יותר מאשר רק הגוף – הוא יושב בזיכרון, בדימוי העצמי ובאופן שבו אדם חווה קרבה. רבים מהפונים לטיפול סביב נושא זה אינם מדווחים רק על "אין לי חשק", אלא על תחושות מורכבות כמו חוסר נוחות בגוף, היעדר פנטזיות, קושי להרגיש נוכחות בזמן מגע מיני, או פחד מאינטימיות. כדי להבין את השורשים של חוסר החשק, יש לפנות אל מקורות פסיכולוגיים רחבים יותר.
אחד הגורמים המרכזיים שנחקרו בשנים האחרונות הוא הקשר בין טראומה מינית בעבר לבין ירידה בחשק בהווה. מחקרים מראים כי נשים וגברים שחוו פגיעה מינית בילדות או בבגרות, מתקשים לעיתים ליצור קשר חיובי עם מיניותם. התחושות שמעוררת מיניות – גם בקשר בטוח ואוהב – עלולות לעורר זיכרונות, רגשות של חוסר שליטה, תחושת אשמה או ניתוק רגשי. כתוצאה מכך, החשק עצמו נחסם מראש כאמצעי הגנה. לא מדובר בהדחקה מלאה, אלא במנגנון עדין שמונע מהנפש להיכנס לאזורים שבהם היא עלולה להיפגע שוב.
גם דימוי גוף ירוד מהווה גורם משמעותי בירידה בחשק. כאשר אדם חווה את גופו כלא מושך, כפגום, כלא ראוי למגע – קשה מאוד לחוות עוררות מינית. נשים לאחר לידה, גברים עם השמנת יתר או איבוד מסת שריר, אנשים עם צלקות גלויות או מוגבלות פיזית – כל אלה מדווחים לעיתים קרובות על תחושות של בושה, ניכור מהגוף וחרדה בזמן מגע מיני. גם ללא פגיעה ישירה, תרבות של אידיאליזציה של גוף "מושלם" עלולה לשחוק את הקשר בין גוף לנפש ולהעמיק את חוסר החשק.
דפוסי ההתקשרות המוקדמים, שנבנים בילדות מול דמויות ההתקשרות הראשוניות, משפיעים על האופן שבו אדם נכנס לקשרים בוגרים ועל הדרך שבה הוא חווה אינטימיות. אנשים עם דפוס התקשרות נמנע ייטו להתרחק ממגע רגשי וגופני, במיוחד כאשר הקרבה הופכת למשמעותית. לעומתם, בעלי דפוס התקשרות חרד יכולים לחוות מיניות כדרך לוודא אהבה וקשר, אך גם הם עלולים להיתקל בקושי לשמר חשק לאורך זמן, במיוחד אם אינם מרגישים רצויים באמת.
החרדה סביב מיניות עצמה – לא רק מהכישלון, אלא גם מההצפה, מהחשיפה או מאובדן שליטה – עשויה להוות מקור נוסף לחסימה. לעיתים מדובר באנשים שגדלו בסביבה רגשית מציפה או חסרת גבולות, שהמיניות עבורם אינה רק ביטוי לתשוקה אלא גם איום לא מודע על העצמי. כך נוצר מנגנון של כיבוי מתמשך של המיניות כחלק מתהליך ההגנה הנפשי.
כאשר אנו מתבוננים על חוסר חשק מיני דרך הפריזמה הפסיכולוגית, ברור כי מדובר לא בבעיה אלא בשפה של הנפש – קריאה להתבוננות, להבנה ולשינוי. בטיפול רגשי, הדגש אינו רק על "לשפר את התפקוד", אלא על לאפשר חקירה עדינה של מה עוצר, מה מכאיב, ומה אפשרי עבור אותו אדם – בגוף, בנפש ובקשר.
כאשר חוסר חשק מיני מופיע בתוך קשר זוגי, הוא כמעט תמיד הופך לסוגיה זוגית – גם אם הוא נובע מגורמים אישיים. התחום שבו מתחברים הגוף, הרגש והאינטימיות הוא רגיש במיוחד, וכל שינוי בו יוצר תגובת שרשרת. בני זוג שמתחילים את דרכם עם קשר מיני מספק, מוצאים את עצמם לעיתים לאורך השנים מתרחקים – פיזית ורגשית – כשהשיח סביב המיניות הופך נדיר, מביך או טעון. ההימנעות אינה רק ממין, אלא מהשיחה על מין.
אחד האתגרים המרכזיים הוא הפרשנות של בן או בת הזוג לירידה בחשק. כאשר צד אחד מרגיש דחוי או לא נחשק, הוא עלול להבין את ההימנעות כאמירה אישית – "היא לא נמשכת אליי", "הוא כבר לא אוהב אותי", "אני לא מספיקה לו". תחושות אלה מחלחלות לעיתים מבלי להיאמר בקול, אך משפיעות על האינטימיות הכללית, על הדינמיקה הרגשית ועל תחושת הקרבה. במקום לשאול "מה עובר עליך?" או "איך אני יכול לעזור?", נבנה קיר של שתיקה, תסכול ולעיתים גם כעס.
בחלק מהמקרים, בן הזוג שחש בדחייה מתחיל להתרחק מיוזמת מגע מתוך פחד לחוות סירוב נוסף. אחרים נוקטים בגישה תוקפנית, ביקורתית או לחוצה – שמגבירה עוד יותר את ההימנעות. כך נבנית דינמיקה מעגלית: ככל שהצד האחד חש בלחץ או בביקורת, כך החשק המיני שלו פוחת; ככל שהוא נמנע – הצד השני חש יותר דחוי, ונכנס למצוקה הולכת ומעמיקה.
בדינמיקה זוגית כזו, הקושי המיני הופך לסימפטום של מתח רגשי לא מדובר. לא תמיד מדובר בקונפליקט מוצהר – לעיתים בני הזוג דווקא מסתדרים היטב בתחומים אחרים – אך התחום המיני הופך ל"שטח מת", שאינו זוכה לעיבוד, לחקירה או להבנה. הקושי מתקבע, נעטף באי־נוחות, ומייצר פער רגשי שהולך ומעמיק עם הזמן.
חשוב להדגיש: חוסר חשק מיני בתוך זוגיות אינו בהכרח בעיה של אהבה, משיכה או מחויבות. יש זוגות שאוהבים מאוד זה את זו, מעריכים ומכבדים אחד את השנייה, אך מתקשים להחזיר לעצמם את המרחב האינטימי מתוך עומס, שחיקה, פגיעות ישנה או הבדלים בטמפרמנט המיני. הפתרון אינו בהכרח "לחזור למה שהיה" אלא לאפשר דיאלוג חדש, שמזמין קרבה בדרכים חדשות, ומאפשר לבנות מחדש את התשוקה מתוך חיבור רגשי ולא מתוך דרישה או תסכול.
טיפול זוגי המתמקד במיניות – או טיפול מיני פרטני – יכול לשמש מרחב בטוח לדבר על הנושאים שקשה לדבר עליהם לבד. הוא מאפשר לבני הזוג לא רק להבין את הקושי, אלא גם לתרגם אותו לשפה שאינה מאשימה, ולהתחיל תהליך של גילוי מחודש. לעיתים דווקא מהמקום שבו משהו נשבר – נפתחת אפשרות אינטימית עמוקה יותר.
חוסר חשק מיני אינו מופיע באותה צורה אצל כולם, והוא מושפע באופן עמוק ממגדר, מגיל וממסרים תרבותיים שנטמעים בנו לאורך החיים. גברים ונשים חווים ירידה בחשק באופן שונה – לא רק פיזיולוגית, אלא גם רגשית, חברתית וטיפולית. התפיסות החברתיות סביב מיניות גברית ונשית הן חלק בלתי נפרד מהאופן שבו כל אדם מפרש את הקושי המיני שלו – ומהשאלה האם יפנה לעזרה, ואיך.
מבחינה הורמונלית, השינויים שגוף האישה עובר במהלך החיים – וסת, הריון, לידה, הנקה וגיל המעבר – מביאים איתם תנודות הורמונליות רבות, שלעיתים קרובות משפיעות על החשק המיני. ירידה באסטרוגן לאחר לידה או בגיל המעבר, לדוגמה, עלולה לגרום ליובש נרתיקי, לכאב ביחסי מין ולירידה בעוררות. גם גלולות למניעת היריון משפיעות לעיתים על הדחף המיני. עבור רבות מהנשים, השינויים הללו מבלבלים: מצד אחד הן אוהבות את בן זוגן ורוצות קרבה, ומצד שני הגוף לא מגיב כבעבר – תחושת החשק פשוט נעלמת.
בניגוד לתפיסה השמרנית שלפיה נשים “פחות מיניות”, מחקרים מראים שנשים רבות חוות דחף מיני טבעי וחזק – אך מושפע בקלות רבה יותר מקונטקסט רגשי. מתח, עייפות, עומס רגשי וחוסר הערכה – כל אלה משפיעים על הרצון לקיים יחסים. נשים רבות מדווחות כי החשק מגיע מתוך אינטימיות רגשית ולא ההפך: הן צריכות להרגיש בטוחות, רצויות ומובנות כדי להתעורר מינית.
גברים, לעומת זאת, מתמודדים עם סטיגמה הפוכה: הציפייה מהם להיות “תמיד מוכנים”, יוזמים, בעלי דחף מיני גבוה ויציב. כאשר גבר חווה ירידה בחשק – עקב דיכאון, שחיקה, בעיות בזוגיות, תופעות לוואי מתרופות או ירידה ברמת הטסטוסטרון – הוא עלול לחוות זאת ככישלון גבריות. רבים מהגברים מתביישים לשתף, אינם מדברים על כך גם עם בת הזוג, ולעיתים אף מעמידים פנים שהכול כשורה. הבושה לעיתים כל כך עמוקה, עד שהיא מונעת פנייה לטיפול גם כאשר הקושי פוגע באיכות החיים ובקשר הזוגי.
בנוסף, גברים ונשים כאחד מושפעים מהמסרים שמגיעים מהתרבות הפופולרית: סרטים, פרסומות, רשתות חברתיות ופלטפורמות פורנוגרפיות מציגות מיניות כמשהו מיידי, מספק, ונטול מורכבות. מול מודלים לא ריאליים אלה, אדם שחווה קושי אמיתי מרגיש לעיתים שהוא "היחיד שלא מצליח". תחושת הבידוד גוברת, ולעיתים מצטרף לה גם לחץ פנימי “לחזור לעצמי” – שמקשה עוד יותר על השחרור הרגשי והמיני.
ככל שמרחיבים את ההבנה המגדרית והתרבותית של חשק מיני – כך נוצרות דרכי טיפול והכלה מגוונות יותר. חוסר חשק אינו חוסר אהבה, אינו "בעיה זוגית", וגם לא "בעיה הורמונלית בלבד". הוא ביטוי לתהליכים עמוקים המתקיימים בגוף ובנפש, ועל כן זקוק למענה שמכבד את המורכבות הזו.
הטיפול בחוסר חשק מיני מחייב גישה אינטגרטיבית, שמכירה במורכבות של התופעה ומשלבת בין גוף, נפש ויחסים. אין פתרון אחיד שמתאים לכולם – כל מקרה דורש בירור אישי מדויק, התבוננות רגישה והבנה עמוקה של הקשרים בין הגורמים הפיזיים, הפסיכולוגיים והזוגיים. בשונה מטיפול בתפקוד מיני מובהק, חוסר חשק מיני מערב לא רק “איך הגוף פועל”, אלא גם “האם יש לי רצון לפעול”.
השלב הראשון הוא בירור רפואי מקיף. בדיקות דם יכולות לשפוך אור על רמות הורמונים כמו טסטוסטרון, אסטרוגן, DHEA, פרולקטין ובלוטת התריס – כולם עלולים להשפיע על הדחף המיני. גם תרופות פסיכיאטריות או אנטי־לחץ דם עלולות לגרום לירידה בחשק, ולעיתים שינוי התרופה או המינון פותרים את הבעיה. רופאים העוסקים ברפואת מין, גינקולוגים ואורולוגים מהווים כתובת ראשונית ראויה.
כאשר מדובר בשינויים הורמונליים (כמו בגיל המעבר), ניתן לשקול טיפול הורמונלי חלופי. נשים רבות מדווחות על שיפור בחשק ובחיוניות לאחר איזון הורמונלי – באמצעות אסטרוגן, פרוגסטרון או טסטוסטרון במינון נמוך. גם גברים בגילאי חמישים פלוס עם ירידה בטסטוסטרון עלולים להרוויח מהתערבות הורמונלית, אם כי יש לבצעה תחת מעקב רפואי הדוק.
לצד ההיבט הרפואי, רבים מהמטופלים פונים לטיפול רגשי – אינדיבידואלי או זוגי – כדי להבין מה עומד מאחורי הירידה בחשק. גישות כמו טיפול פסיכודינמי מאפשרות לחקור את הקונפליקטים הפנימיים סביב מיניות, קרבה ודימוי גוף. טיפול CBT מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה שליליים, חיזוק תחושת המסוגלות המינית, ובניית התנסויות חיוביות הדרגתיות. טיפולים מבוססי מיינדפולנס מציעים נוכחות לא שיפוטית בגוף, בהווה, מתוך מטרה לשחרר את האדם מדפוסים של ביקורת עצמית ולחץ סביב המיניות.
בתוך קשר זוגי, טיפול מיני זוגי עשוי לשנות את האופן שבו בני הזוג מתייחסים למיניות. לעיתים התשוקה נעלמת לא בשל קושי פיזי אלא בגלל עומס רגשי, הורות שוחקת, דפוסים של שליטה וכניעה, או פערים שאינם מדוברים. סקסולוגית אינה "מלמד איך לעשות סקס", אלא מאפשרת תהליך של שיח מחודש סביב קרבה, פנטזיה, מגע וגבולות. מטרת הטיפול אינה "לחזור למה שהיה", אלא למצוא שפה אינטימית שתתאים למה שנכון ונעים עכשיו.
ישנם גם מצבים שבהם אחד מבני הזוג פשוט אינו אדם מיני באופיו – מדובר בא־מיניות טבעית שאינה פתולוגית, אלא וריאציה לגיטימית של זהות. במקרים כאלה, הטיפול נועד לא לתקן אלא להכיר ולהתאים בין צרכים שונים בתוך הזוגיות, מבלי ללחוץ לשינוי שלא תואם את הנטייה האישית.
בכל אחת מדרכי הטיפול, התנאי המרכזי הוא הקשבה – לגוף, לרגש, לקשר. לא מדובר ב"בעיה לתקן", אלא במסר שיש להבין. כאשר היחס לחשק מיני הופך מסימפטום לבעל משמעות – נפתחת דרך חדשה לריפוי.
השיח הציבורי על חשק מיני רצוף מיתוסים, אידיאלים לא מציאותיים ותפיסות שגויות, שלעיתים פוגעים יותר ממה שהם מועילים. במקום לאפשר שיח פתוח וכנה על שונות מינית טבעית, החברה מקדשת סטנדרטים אחידים של "נורמליות" מינית – כאילו כל אדם צריך לרצות, ליזום ולהימשך תמיד. בעידן שבו מיניות משווקת כציר מרכזי לזהות, סיפוק וקשר – כל חריגה הופכת מיידית ל"בעיה". פרק זה מוקדש להפרכת חלק מהמיתוסים הנפוצים ולהבהרה של מה באמת חשוב לדעת.
במציאות, החשק המיני משתנה באופן טבעי לאורך החיים – בהתאם לבריאות, גיל, מצב רגשי, תזונה, שינה, סטרס, קשרים זוגיים ואירועים חיצוניים. גם אצל אנשים בריאים ובקשר טוב, החשק עולה ויורד. אין צורך לראות כל ירידה ככישלון, אלא כקריאה לבדיקה רגישה של מה הגוף והנפש צריכים כרגע.
האמונה שגברים הם בעלי חשק מיני גבוה תמיד, יוצרת מצוקה עצומה אצל מי שחווה ירידה בחשק. היא מונעת מהם לשתף, לפנות לטיפול ולהרגיש לגיטימיים. למעשה, גברים רבים חווים תקופות של חוסר חשק מסיבות נפשיות, הורמונליות או זוגיות – בדיוק כמו נשים.
בני זוג נבהלים לעיתים כאשר החשק נעלם, ורואים בכך עדות להיעדר אהבה או משיכה. בפועל, דווקא הקשרים העמוקים והמשמעותיים ביותר חווים לעיתים שחיקה מינית בגלל שגרה, עומס רגשי או העדר חידוש. חשוב לזכור שהאהבה והחשק אינם מתבטלים זה מול זה – הם זקוקים להזנה שונה.
גם אם יש מרכיב הורמונלי או תרופתי, הפתרון אינו תמיד בכדור. ישנם מקרים רבים שבהם טיפול תרופתי לא משפיע או אף מחמיר את הקושי. רק שילוב בין בירור גופני, הבנה רגשית ותשומת לב זוגית – עשוי להוביל לשינוי בר־קיימא.
לעיתים האדם פשוט נמצא בתקופה שדורשת משאבים נפשיים אחרים – למשל בזמן אבל, מעבר דירה, עומס רגשי או שינויים הורמונליים טבעיים. אין צורך להילחץ מכל שינוי – אלא להבחין אם מדובר במצב מתמשך שגורם לסבל, או במצב חולף שמבקש חמלה וסבלנות.
הדבר החשוב באמת לדעת הוא שחשק מיני הוא לא מבחן לאהבה, לא מדד לבריאות, ולא ערך נמדד. הוא שפה של הגוף והנפש, שיכולה להשתנות, להתעורר, להיחסם או להשתחרר – בהתאם להקשרים. השיח סביב חשק מיני צריך לעבור ממקום של ביקורת ודחף לתיקון – למקום של הבנה, סקרנות וקבלה.
