שיחה עם סקסולוגית על טיפול מיני
09/08/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 25/04/2021 15:31חוסר חשק מיני, או במונח הרפואי "היפואקטיביזם מיני", הוא מצב בו גברים או נשים חווים ירידה משמעותית או חוסר מוחלט בתשוקה לפעילות מינית. התופעה יכולה להיות זמנית או כרונית ולהשפיע על אינדיבידואלים בכל גיל. למרות נפוצותה, חוסר חשק מיני עדיין נתפס כנושא טאבו וקשה לדיון בחברה, מה שמוביל לקושי בבקשת עזרה וטיפול.
מחקרים מקומיים ובינלאומיים מעידים על כך שכ-25% מהאוכלוסייה בישראל סובלים מהיפואקטיביזם מיני במהלך חייהם, עם השפעות משמעותיות על האינטימיות והאינטראקציה בתוך מערכות היחסים הזוגיות. חוסר חשק מיני עשוי להוביל למתחים ולתחושת פגיעה אצל בן הזוג, תוך גרימת חוסר נוחות ובעיות תקשורת בזוגיות. חשוב להבין שהתופעה לא מוגבלת לפרטים בלבד; היא משפיעה על שני הצדדים בקשר ויכולה לגרום לסבך רגשי משמעותי.
בנוסף, המצב מוביל לאי נוחות ולעתים אף לדחייה של פעילויות חברתיות אחרות, מאחר וההשלכות הנפשיות והביטחוניות יכולות להשפיע על תחושת הערך העצמי והביטחון של הפרט. הבושה והטאבו שקשורים בנושא מובילים לכך שרבים לא מקבלים את הטיפול הנחוץ, ולעיתים זה מחריף את הבעיה לאורך זמן.
לכן, חשוב לקדם את המודעות לבעיה ולשבור את הסטיגמה הקשורה אליה, על מנת לאפשר לסובלים לחפש ולקבל עזרה מקצועית ותמיכה, כדי לשפר את איכות חייהם ולשמר את יחסיהם הזוגיים.
בחברה שכולה פועלת תחת ההשפעה המובהקת של תקשורת ותרבות המציגה דימויים מיניים באופן רציף, ישנה קושי מובנה להבין ולקבל את הרעיון שישנם אנשים שאינם חווים תשוקה מינית. ההנחה הרווחת היא שכולם חווים תשוקה מינית ומעוניינים בפעילות מינית, אך המציאות מורכבת יותר. חוסר חשק מיני הוא לא רק נושא נפוץ אלא גם מצב שנחקר רבות בקרב סקסולוגים ומומחים לבריאות המינית.
סקסולוגים עובדים על פיתוח אסטרטגיות טיפול מיני שמטרתן להחזיר את החשק המיני או להקל על הקשיים הנלווים לחוסר זה. שיעורי ההצלחה של טיפולים אלו עומדים על כ-50%, מה שמעיד על פוטנציאל טיפולי משמעותי. עם זאת, רבים מהסובלים מהתופעה לא פונים לקבלת טיפול מקצועי מכיוון שהם אינם מזהים את התופעה כבעיה שניתנת לטיפול או מרגישים בושה לדבר עליה. חשוב להדגיש כי חוסר החשק המיני יכול להיות נגרם ממגוון גורמים רפואיים ופסיכולוגיים, כולל מצבים הורמונליים, מצבי לחץ וחרדה, שימוש בתרופות מסוימות, בעיות ביחסים ועוד.
ההתמודדות עם חוסר חשק מיני דורשת גישה רחבה הכוללת דיאלוג פתוח עם מטפל מוסמך, תמיכה זוגית ולעיתים גם שינויים באורח החיים. ההכרה בבעיה והפנייה לטיפול היא השלב הראשון להתמודדות יעילה ומסייעת, שיכולה להביא לשיפור משמעותי באיכות החיים וביחסים האישיים.
חוסר חשק מיני יכול לנבוע ממגוון רחב של גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים, כאשר כל אחד מהם משפיע על האדם באופן שונה. עייפות מתמשכת, למשל, יכולה להוריד את היכולת לתפקד באופן יומיומי ולהשפיע על המוטיבציה לפעילות מינית. לחץ, בין אם נגרם על ידי עומס בעבודה או בעיות ביחסים, יכול להוביל לחוסר רצון מיני כתגובה נפשית למצבי מתח.
בנוסף, מחלות כרוניות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, ומחלות לב יכולות לגרום לירידה בחשק המיני, לעיתים כתוצאה מהתרופות שנלקחות לטיפול בתחלואים אלה או מההשלכות הפיזיולוגיות של המחלה עצמה. שימוש בתרופות, ובפרט מעכבי סרוטונין סלקטיביים (SSRIs) המשמשות לטיפול בדיכאון וחרדה, ידועות ככאלו שיכולות להוביל לירידה בתשוקה מינית כתופעת לוואי. תרופות אחרות כמו תרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD) ותרופות אנטי-פסיכוטיות יכולות גם הן להשפיע על הליבידו.
רמות נמוכות של הורמונים כמו טסטוסטרון ואסטרוגן יכולות גם הן להשפיע על החשק המיני. בגברים, טסטוסטרון נמוך יכול להוביל לירידה בתשוקה, ובנשים, שינויים ברמות האסטרוגן והפרוגסטרון, במיוחד לאחר לידה או במהלך ואחרי המנופאוזה, יכולים לגרום לירידה בעניין מיני. ההשפעה של הורמונים אלו אינה מוגבלת רק ליכולת הפיזית לקיים יחסים מיניים, אלא גם לתחושת הרצון והתשוקה.
ההבנה שחוסר חשק מיני יכול לנבוע ממגוון גורמים אלה מחייבת גישה טיפולית מקיפה, שכוללת לא רק פתרונות פרמקולוגיים אלא גם תמיכה פסיכולוגית ולעיתים גם שינוי באורח החיים והתנהלות היומיומית.
למרות האתגרים הכרוכים בהתמודדות עם חוסר חשק מיני, קיימות מספר דרכים טיפוליות שיכולות לעזור לשקם את התשוקה המינית ולשפר את איכות החיים. אחת האפשרויות היא יעוץ פסיכולוגי, שבו מטופלים יכולים לחקור את הגורמים הפסיכולוגיים שמובילים לחוסר החשק המיני, כמו לחצים נפשיים, טראומות או בעיות בדימוי עצמי.
טיפולי זוגות יכולים להיות בעלי ערך רב במיוחד כאשר הבעיה משפיעה על המערכת הזוגית כולה. במסגרת טיפול זה, זוגות לומדים לתקשר בצורה בריאה ופתוחה יותר, מה שיכול לסייע לשחזור האינטימיות והחיבור המיני. טיפול זה כולל עבודה על חיזוק הקשר, הבנת הצרכים של כל בן זוג ופיתוח תקשורת יעילה ותומכת.
בנוסף, קיימות אפשרויות טיפול פרמקולוגיות שמטרתן לשפר את רמות ההורמונים או להשפיע על מנגנונים נוירולוגיים במוח. למשל, טיפול בתרופות המאזנות רמות הורמונים כמו טסטוסטרון או אסטרוגן, או שימוש בתרופות נוגדות דיכאון שאינן משפיעות באופן שלילי על הליבידו. תרופות כמו בופרופיון, לדוגמה, ידועות כפחות משפיעות על הליבידו ולעיתים אף מגבירות את התשוקה המינית.
לבסוף, חשוב מאוד לשמור על שיח פתוח והוגן עם בן או בת הזוג, מאחר שהבנה ותמיכה הדדית יכולות להוות גורם מרכזי בהתמודדות עם הבעיה ובשיפור המצב הרגשי והזוגי של שני הצדדים. זוגות שלומדים לדבר על הקשיים שלהם באופן פתוח וכנה נמצאים במצב טוב יותר להתמודד עם האתגרים המיניים ולבנות יחד דרך חדשה לאינטימיות ולתשוקה.
