התמכרות לתרופות: עלייה חדה בשימוש בתרופות הרגעה ושינה בישראל
19/02/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 01/07/2025 12:20
הצעד הראשון בתוכנית 12 הצעדים קורא לאדם להכיר בכך שהוא חסר אונים מול ההתמכרות שהחיים שלו הפכו לבלתי ניתנים לניהול. זהו צעד פשוט בניסוח אך מהפכני בהשלכותיו. אדם שמתמודד עם התמכרויות לעיתים קרובות חי בהכחשה הוא משוכנע שהוא יכול להפסיק מתי שירצה, שהוא עדיין בשליטה. אלא שלרוב, ההפסקות נכשלות, הנזקים מצטברים, וחוויית החיים הופכת לאי־ספיקה, בושה וחוסר תקווה.
ההכרה באובדן השליטה אינה כישלון היא התחלה. היא רגע שבו אדם מפסיק להילחם לבד ומתחיל להסתכל על עצמו בעיניים כנות. בעידן שבו שולטת התרבות של אוטונומיה ושל "אני שולט בגורלי", הצעד הזה כמעט מנוגד לאינטואיציה. אך עבור מכורים, הוא לעיתים קרובות פותח פתח לתקווה.
מבחינה פסיכולוגית, מדובר בצעד של חציית סף עזיבת האשליה של שליטה טוטאלית והכניסה לעולם של כנות, פגיעות ובקשת עזרה. מתוך ההודאה הזו נולדת האפשרות הראשונה לשינוי. קבוצות תמיכה של 12 הצעדים רואות ברגע הזה את הלידה מחדש של המכֵר לא מתוך כוח, אלא מתוך הכרה בחולשה.
לאחר ההכרה באובדן השליטה, הצעד השני מזמין את האדם להאמין שכוח גדול ממנו יכול להשיב לו את שפיותו. עבור רבים, מדובר בצעד טעון. המונח "כוח גדול מעצמנו" עשוי להישמע דתי, אך בתוכנית 12 הצעדים יש הבנה גמישה של המושג כל אדם רשאי לפרש את "הכוח העליון" לפי אמונתו או ערכיו, בין אם מדובר באל, קהילה תומכת, טבע, אהבה או אפילו תודעה פנימית עמוקה יותר.
העיקרון הפסיכולוגי שעומד מאחורי הצעד הזה הוא הכרה בכך ששינוי משמעותי לא יכול להתרחש לבד. התמכרות משגשגת באי־בדידות, בסוד, באשליה של שליטה. החיבור לכוח חיצוני או גבוה יותר מאפשר למכור להרגיש שאינו לבד, שיש תקווה ושהוא חלק ממשהו רחב יותר שמסוגל לשאת את המשקל הרגשי והקיום הסוער של ההתמכרות.
לא מדובר בכניעה עיוורת אלא בפתיחת הלב לאפשרות של שינוי מתוך ענווה. פעמים רבות דווקא הניסיון הבלתי פוסק לנהל את ההתמכרות לבד מביא לייאוש. ברגע שמישהו מוכן להאמין שיש משהו אחר שיכול לעזור הוא כבר אינו תקוע באותו מעגל סגור.
האמונה אינה חייבת להיות מושלמת. מספיק סדק. הצעד השני לא מחייב ודאות אלא פתיחות. פתיחות לכך שיש תקווה גם אם אני לא רואה אותה כרגע.
בצעד השלישי בתוכנית 12 הצעדים, האדם מתבקש לקבל החלטה למסור את רצונו ואת חייו לידי אותו כוח גדול שממנו הוא שואב תקווה. אם בצעד הקודם הייתה זו פתיחות לאפשרות של עזרה, כאן יש כבר פעולה נפשית עמוקה יותר מעין מסירה של שליטה פנימית, לא ממקום של ויתור עצמי אלא ממקום של אמון והתמסרות.
המכורים לתחושות, חומרים או דפוסים בדרך כלל מפתחים צורך עז לשלוט בכל מצב שליטה שמסתירה פחד עמוק מכאב, דחייה או ריקנות. הצעד הזה מבקש מהם לעבור מהתנגדות לאמון. להפסיק להתנהל מתוך הישרדות ולהתחיל להתמסר לחיים כפי שהם. מסירה של הרצון היא לא הפסקה של בחירה, אלא שינוי בכיוון של הבחירה מרצון כפייתי לרצון מודע.
כשהמכֵר מחליט למסור את חייו לידי כוח עליון (במובן שהוא מגדיר), הוא מתחיל תהליך של שחרור מאחיזת הפחד. לא עוד ניסיון לשלוט בכוח על ההתמכרות, אלא קבלה של כך שיש לו מגבלות ולמרות זאת, הוא ראוי לחיים שלווים, והוא מוכן להניח את הרצון הפגוע שלו בידי משהו גדול ממנו.
זהו צעד עמוק של בחירה רוחנית, גם למי שאינו אדם דתי בחירה לא לנהל את הכול לבד. להאמין שהחיים יכולים להתנהל לא דרך כוחנות, אלא דרך אמון, הקשבה וצמיחה.
הצעד הרביעי בתוכנית 12 הצעדים דורש מהאדם לערוך "חיפוש מוסרי חסר פחד" של עצמו. במילים אחרות: כתיבת רשימה כןה, עמוקה וישירה של כל הפחדים, השקרים, הכעסים, הדפוסים הפוגעניים, הפגיעות והטעויות לא כדי להלקות את עצמו, אלא כדי להבין. כדי להפסיק להתחבא.
זהו שלב כואב אך הכרחי: המכֵר מתבקש להפסיק לברוח מהתמונה המלאה של חייו כולל המקומות החשוכים שבהם נהג לפגוע באחרים או בעצמו. התמכרות כמעט תמיד כרוכה בפגיעה בזולת לעיתים במעשים ולעיתים בהזנחה רגשית. אבל התמכרות גם פוגעת בזהות באדם עצמו, בבחירותיו, בגופו, בנפשו. כל אלה עולים על פני השטח בחשבון הנפש הזה.
כאן נכנס מימד של עיבוד פסיכולוגי עמוק: היכולת לנסח חוויות, לפגוש צדדים שהודחקו, לזהות דפוסים חוזרים, ולהבין אילו חלקים באישיות היו מופעלים שוב ושוב מתוך כאב לא פתור. העבודה הכתובה עוזרת לעשות סדר. להחזיר בהדרגה תחושת שליטה בריאה, דווקא מתוך כנות ולא מתוך הכחשה.
חשוב לציין שזהו אינו תהליך שנעשה לבד אלא לרוב במסגרת קבוצה או עם מלווה מנוסה, שמספקים מרחב בטוח ותומך. המטרה אינה לשקוע באשמה, אלא לצאת ממנה. ההבנה של מה שהיה היא שמאפשרת בנייה של אדם חדש.
הצעד החמישי בתוכנית 12 הצעדים מציע לאדם לעשות דבר מהקשים ביותר: להודות בפני עצמו, בפני כוח עליון, ובפני אדם אחר בטבעם המדויק של מעשיו. אחרי שכתב את כל חשבון הנפש בפרק הקודם, כעת עליו להביא את הדברים בקול לא רק מול עצמו, אלא גם מול מישהו אחר.
זהו רגע עמוק של שחרור מבושה. לא עוד להחזיק את האמת לבד, לא עוד להסתתר מאחורי הסתרות, אלא לחשוף. הווידוי הזה אינו בגדר פורקן בלבד הוא אקט של ריפוי. כאשר אדם מספר את סיפורו, על כל הכאב והפגמים שבו, ומתקבל על ידי אדם אחר ללא שיפוט הוא חווה לראשונה תחושת ערך שאינה תלויה בהסתרה.
הפסיכולוגיה רואה בשיתוף מסוג זה תנאי הכרחי לשינוי רגשי עמוק. הרי חלק גדול מהכוח של ההתמכרות שוכן בבדידות, בהכחשה ובבושה ולכן הפירוק של מנגנוני ההסתרה האלה מאפשר לראשונה התחלה של קשרים אנושיים אותנטיים, שאינם מבוססים על מניפולציה או הסתרה.
הבחירה לא להחזיק את הסודות לבד נושאת מסר פנימי עמוק: "אני כבר לא מתבייש בקיומי. אני מוכן להיראות. אני מוכן שיידעו". זהו צעד שבונה אמון גם באחרים, גם בעצמי. אמון שאולי התערער לאורך שנים של שקרים והתמכרות.
הצעד השישי בתוכנית 12 הצעדים מבקש מהאדם להיות "מוכנים לחלוטין" לכך שכוח עליון ייטול ממנו את כל פגמיו האופייניים. זהו שלב מכריע במעבר מהכרת הדפוסים אל ההסכמה להניח להם לא רק להבין את ההתמכרות והפגמים, אלא להסכים לשחרר אותם.
חשוב להבחין בין רצון לשינוי ובין מוכנות פנימית אמיתית. פעמים רבות אנשים אומרים שהם רוצים להשתנות, אבל בעצם עדיין נאחזים בדפוסים המזיקים מתוך פחד, נוחות, זהות עצמית שנבנתה סביבם או קושי לוותר על תחושת השליטה. הצעד השישי שואל: האם אתה מוכן באמת לוותר על הדפוסים האלה גם אם הם מוכרים, גם אם הם נותנים תחושת הגנה?
מבחינה טיפולית, זהו רגע של מגע עם הפחד מהלא נודע. לעיתים הפגם כמו כעס, קנאה, מניפולטיביות או קורבניות הפך לאמצעי הישרדות פסיכולוגי. השאלה בצעד זה אינה רק "האם אתה רוצה להיגמל", אלא "האם אתה מוכן לוותר על האישיות שנבנתה סביב ההתמכרות?"
לא מדובר במהלך טכני. מוכנות כזו יכולה להיוולד רק מתוך תהליך רגשי עמוק, בו האדם מזהה שהכאב שבדפוס עולה על ההגנה שהוא מספק. ברגע הזה, גם בלי לדעת בדיוק איך השינוי יתרחש, מתגבשת הסכמה פנימית: אני מוכן. אני רוצה להחלים, גם אם זה מפחיד.
בצעד השביעי, האדם מבקש בענווה מכוח עליון להסיר ממנו את פגמיו המוסריים. זהו צעד שמעביר את המיקוד מההבנה וההסכמה לשחרר, אל אקט של בקשה בקשה לשינוי עמוק, שאינו רק פרי של כוח רצון, אלא תוצאה של מסירת עצמי לתהליך ריפוי.
העיקרון המרכזי כאן הוא ענווה. לא ענישה עצמית ולא התבזות, אלא הכרה בשבריריות האנושית וביכולת להשתנות דווקא מתוכה. צעד זה מציע תפיסה חלופית לכוח: לא כוח שנובע מהכפפה, אלא כוח שנובע מהיכולת לבקש עזרה. להכיר בכך שאני לא יכול לבד. שגם אם יש לי רצון טוב, איני מסוגל להסיר את הדפוסים העמוקים מבלי תמיכה.
בקשת העזרה אינה חייבת להיות דתית היא יכולה להיות מופנית לחיים עצמם, לטבע, לחוכמה פנימית, לקבוצה, לאדם קרוב או לקשר אנושי. הרעיון הוא להכיר בכך שהתמרה של פגמים דורשת יותר מרק הבנה שכלית היא דורשת פתיחה פנימית, אמון, נכונות לא לדעת, ולעיתים גם תחינה.
במובנים רבים, הצעד הזה מחבר בין פסיכולוגיה לרוח: הוא אינו מסתפק בעבודה תובנתית, אלא מחפש שינוי עמוק של הלב, דרך קשר עם משהו גדול יותר מהאדם עצמו. דרך זה, נוצרת התחלה של תנועה חדשה תנועה של שחרור עמוק מתוך חמלה.
בצעד השמיני של תוכנית 12 הצעדים מתבקש האדם לערוך רשימה של כל האנשים שפגע בהם, ולהיות מוכן לפצות את כולם. זהו שלב טעון, כי הוא מבקש להתבונן החוצה לא רק אל עבר הפנימיות הכואבת של המכור, אלא גם אל ההשפעות המוחשיות שהיו להתנהגותו על אחרים.
ההתמכרות אינה תהליך פנימי בלבד. היא כמעט תמיד גובה מחיר מהסביבה מההורים, מבני זוג, מילדים, מחברים, מעובדים. לעיתים הפגיעה היא ברורה, ולעיתים עדינה יותר היעדרות רגשית, בגידות, הבטחות שלא קוימו, מצבים בהם האדם הבטיח להשתנות ולא עמד בכך. כעת הוא מוזמן להביט לכל אלה בעיניים.
עריכת הרשימה היא מעשה של יושר לא מתוך אשמה אלא מתוך אחריות. הכאב העמוק שבלראות את הפגיעות שהאדם גרם, דווקא כשהוא כבר בתהליך של שינוי, עלול להציף רגשות של חרטה או בושה. אבל המטרה כאן אינה לשקוע ברגשות האלה אלא לנתב אותם קדימה ליצירת מוכנות פעילה לתקן.
מבחינה טיפולית, מדובר בצעד של בניית מצפן מוסרי מחודש. אחרי שנים של טשטוש ערכים, של התנהלות מתוך הישרדות, של מניפולציות או הכחשה ניתנת לאדם ההזדמנות להחזיר לעצמו את תחושת המצפון, לא כעונש אלא כבסיס אנושי לחיים חדשים.
צעד תשיעי בתוכנית 12 הצעדים מזמין את האדם לגשת אל מי שפגע בהם ולנסות לפצותם כל עוד אין בכך כדי להזיק להם או לאחרים. זהו אחד הצעדים הקשים והאמיצים ביותר: לגשת לאדם שנפגע ממך, להכיר בפגיעתך, ולהביע רצון אמיתי לתקן.
מבחינה רגשית, זהו צעד טעון מאוד. לא כל אדם רוצה להישמע. לא כל קשר ראוי לפתיחה מחדש. ישנם מצבים בהם הפנייה עצמה עלולה להחיות טראומה או להרע את המצב. לכן אחד העקרונות המרכזיים בצעד זה הוא הבחנה: תיקון נעשה מתוך רגישות ולא מתוך צורך לרוקן אשמה אישית בלבד.
אבל כשיש אפשרות תיקון כזה עשוי להיות אירוע משנה חיים. לא רק עבור הנפגע, אלא גם עבור המכור. העמידה מול הפגיעה באופן שקוף ואחראי, בלי הצדקות, בלי התחמקויות בונה אט־אט תחושת ערך חדשה, שאינה תלויה עוד בהכחשה או בהדחקה.
המעשה החיצוני בין אם מדובר בהתנצלות, בהחזרת חוב, בהבעת צער או בניסיון להחזיר אמון מגלם בתוכו מהפך פנימי. אדם שהתנצל בכנות מרגיש לעיתים לראשונה חיבור של ממש בין רגשותיו למציאות. זו התחלה של תיקון לא רק של העבר אלא של הזהות.
צעד 10 בתוכנית 12 הצעדים קורא למכור להמשיך לערוך חשבון נפש יומיומי, ולהודות מיד כשביצע טעות. זהו שלב המעבר מחיים של תיקון לחיים של מודעות. לא עוד רק התמודדות עם העבר, אלא התחייבות חיה להישאר ערני ואחראי גם בהווה.
העיקרון המרכזי כאן הוא התמדה. ההתמכרות אולי נבלמה, אך הדפוסים הנפשיים שצמחה מהם כמו הדחקה, מניפולציה, כעס או בריחה עדיין קיימים. לכן האדם מוזמן להתבונן בעצמו באופן שוטף: לא לחכות להתפרקות, אלא לזהות סממנים מוקדמים של חוסר יושר, ולהתמודד איתם מיד.
פסיכולוגים רבים מדגישים את חשיבותם של מנגנוני השהייה, עיבוד ושיקוף בהתנהלות יומיומית. האדם המתאושש מהתמכרות לומד לעצור, להתבונן, לשאול את עצמו מה הרגיז אותו, ממה הוא בורח, אילו תחושות עוררו את תגובתו. התבוננות כזו מצמצמת את הפער בין התנהגות לבין ערכים.
במקביל, יש כאן מימד מוסרי עמוק: לקיחת אחריות בזמן אמת. אם האדם שגה, פגע, הגיב בכעס הוא מתבקש לתקן מיד, לא לחכות עד שהשקר יתעצם או שהקשר יקרוס. זהו אימון באותנטיות, ביושר, ביציאה ממעגלים של הסתרה.
במהותו, הצעד העשירי מחזק את ההרגל החדש: לא לחזור לאוטומט אלא לבחור שוב ושוב בנוכחות. זהו מפתח לשפיות מתמשכת, לחיים שאינם נעים עוד סביב הסתרה אלא סביב שקיפות והתחייבות.
בצעד האחד־עשר, האדם מתבקש להעמיק את הקשר עם הכוח הגדול ממנו באמצעות תפילה ומדיטציה כדי להבין את רצונו עבורו ולקבל את הכוח לבצע אותו. לאחר תהליך ארוך של ניקוי, תיקון והכרה עצמית, מגיע שלב ההתכווננות: בניית מצפן פנימי דרך חיבור רוחני פעיל ומתמשך.
עבור רבים, זהו שלב שבו ההחלמה מקבלת ממד חדש לא רק הימנעות מהתמכרות, אלא יצירת חיים בעלי משמעות. התפילה והמדיטציה, במובן הפתוח והלא־כפוי של המילה, מאפשרות חיבור לרגע הזה, לעצמי האותנטי, לכוונה טובה. אין מדובר באקט דתי בהכרח, אלא באימון של הקשבה פנימית.
התמכרות נולדת לעיתים רבות בתוך רעש רעש רגשי, תחושתי, חברתי. מדיטציה ותפילה הן פעולות של שקט. הן מצמצמות את ההישענות על שליטה או תגובתיות, ומחזקות גישה של קבלה, הקשבה ונכונות. כאשר אדם מקדיש לעצמו רגע יומיומי של התכווננות, הוא בונה בתוכו יסוד יציב גם ברגעי סערה.
מבחינה טיפולית, ניתן לראות בצעד זה עוגן רגשי שמחליף את עוגן ההתמכרות. אם קודם הפנייה הייתה לחומר או לדפוס כפייתי כעת ישנה פנייה פנימית אחרת: לאיזון, לחמלה, לרצון אמיתי להיות אדם טוב יותר.
צעד זה גם מהווה גשר: מהעיסוק בעבר אל בניית עתיד. מהשרדות לחיים שנושאים משמעות.
הצעד השנים־עשר חותם את התהליך עם שתי משימות שלובות: להעביר את המסר למכורים אחרים, ולחיות על פי העקרונות שהופנמו בכל הצעדים הקודמים בכל תחומי החיים. זהו הרגע שבו ההתאוששות הופכת מאירוע פרטי למעשה מוסרי, חברתי ורוחני מתמשך.
אחרי שהאדם עבר מסע של הכרה, תיקון, התמסרות ובנייה מחדש הוא מתבקש לא לשמור את הדרך לעצמו. להיפך: ברוח של נדיבות, של צניעות ושל שותפות, הוא מוזמן ללוות אחרים שנמצאים עדיין במעגל הכאב וההתמכרות. לא כמטיף אלא כעד. כאדם שחי את הצעדים לא מתוך תיאוריה אלא מתוך גוף ונפש.
העברת המסר היא לא רק אקט של עזרה לזולת היא גם חיזוק מתמיד של הזהות החדשה. מי שמלמד אחרים לומד שוב ושוב בעצמו. מי שמקשיב לאחרים מתוך חמלה מחזק בעצמו את היכולת לשהות ברגע, לשאת כאב, לשחרר שיפוטיות. כך נוצרת קהילה של ריפוי.
החיים על פי העקרונות יושר, ענווה, תיקון, הקשבה הם חיים של מחויבות. אדם שכבר אינו מונע רק ממה שכואב לו, אלא בוחר כל יום מחדש להיות אדם טוב יותר. הצעד השנים־עשר הוא לא סוף הדרך, אלא תחילת מחזור חדש מעגל של נתינה, של צמיחה, ושל חיים מלאים, שבהם ההתמכרות אינה שולטת עוד.
המאמר מבוסס על תכנית 12 הצעדים שפותחה לראשונה על ידי חברי Alcoholics Anonymous בשנות ה־30 של המאה העשרים, ומאז הותאמה לעשרות קבוצות ותוכניות גמילה ברחבי העולם. התוכנית נבחנה ונותחה גם על ידי אנשי מקצוע מהתחום הפסיכולוגי, הרוחני והסוציולוגי, וניתן למצוא בה עומק רגשי וערכי שממשיך להדהד גם כיום.
