השפעת הגירושין על ילדים והדרכת הורים לתמיכה רגשית

מאת: ד"ר דוד יגיל - פסיכולוג קליני, התפתחותי ושיקומי, אשר מטפל בילדים, נוער ומבוגרים למעלה משלושים שנה. בעבר ניהל את התחנה לטיפול פסיכולוגי התפתחותי של משרד הבריאות במחוז חיפה, והיה מרצה באוניברסיטת חיפה בתחומי הפסיכולוגיה והחינוך, ראש המגמה לפסיכולוגיה בחוג למדעי-ההתנהגות של המכללה האקדמית של עמק יזרעאל. בין היתר עוסק גם בתחום הפסיכולוגיה המשפטית, ובאופן ספציפי: אבחון של כשרות לעמוד לדין, אבחון מסוגלות הורית, אבחון, יעוץ וטיפול במצבי סרבנות קשר והתנכרות להורה.

ד"ר דוד יגיל

רקע כללי על תופעת הגירושין והשפעתה על ילדים

בעשורים האחרונים, גוברת שכיחותה של תופעת הגירושין, ויחד עימה גדל והולך מספרם של ילדים אשר חווים תופעה זו. מחקרים אשר הישוו את מצבם הנפשי ואת רמת תפקודם של ילדים להורים גרושים, בהשוואה לילדים שהוריהם אינם גרושים - מצאו כי קבוצת הילדים להורים גרושים מתפקדת בתחומים שונים ברמה נמוכה יותר, ומבטאת קשיים בהסתגלות (Amato and Keith, 1991). יוצא אפוא, כי קבוצת ילדים שהוריהם גרושים היא קבוצת ילדים בסיכון, אשר מצריכה התייחסות מיוחדת. כידוע, במקרה של קבוצה שהיא ברמת סיכון גבוה לפיתוח הפרעות בהתפתחות, עדיפה - במידת האפשר - התערבות ברמה של מניעה ראשונית, באמצעות הדרכת הורים מראש - למניעת תופעות שליליות בהתפתחותם הנפשית של ילדיהם - על פני טיפול אישי, משפחתי ו/או קבוצתי מאוחר יותר.

התפתחויות במערכת המשפטית והפסיכו-סוציאלית

נוסף לכך, כיום על רקע עלייה בשכיחות תופעת הגירושין, ויחד עימה גם סכסוכים ומאבקים בין ההורים בנוגע למשמורת על הילדים, חלו התפתחויות במערכת המשפטית: נוסדו בתי-משפט ייעודיים לטיפול בענייני משפחה, ולצדם מוקמות יחידות של סיוע פסיכו-סוציאלי.

שינוי בגישת ההורים לייעוץ

ראוי לציין כי בעבר, הורים לילדים גרושים פנו לייעוץ ו/או לטיפול בילד, רק לאחר שהתעוררה בעיה חמורה בתפקוד. בשלושת העשורים האחרונים גוברת שכיחותה של תופעת הגירושין בעולם המערבי, ויחד עם זאת, גוברת מצוקתם של ילדים רבים יחסית, וגוברת אף המודעות הציבורית לכך, שגירושין עלול ליצור הפרעות רגשיות והתנהגותיות בקרב הילדים להורים גרושים.

מודעות זו תורמת לכך, שבשנים האחרונות גוברת תופעה וולונטארית של הורים העומדים על סף גירושין ומבקשים הנחיות כיצד לנהוג. במצב זה, שהוא לרוב מצב של פתיחות ונכונות ליישם המלצות של אנשי מקצוע, על היועץ לספק מידע שיסייע להורים למנוע התפתחויות שליליות. על היועץ להניח כי זהו ייעוץ חד-פעמי, ולא תהליך טיפולי. לפיכך, ראוי להבהיר להורים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את מה שידוע בחוגים המקצועיים, בנוגע לטובת הילדים לאחר הגירושין.

הימנעות יועצים מהבעת דעה או עמדה בנושאים ערכיים

אולם, לא אחת קורה, שיועצים שונים, בין אם הם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, או יועצים חינוכיים, נמנעים מלהביע דעה או עמדה בנושאים ערכיים, ואף נמנעים מלייעץ באמצעות הנחיות ברורות כיצד לנהוג, מחשש שמא, אספקה של משהו שנתפס כ"מתכון לעוגה", אינה מהווה אמצעי נאות בעבודתם הטיפולית. מתן עצות - אינו נחשב ככלי טיפולי, במיוחד לאלה שבהתפתחותם המקצועית, קיבלו אינדוקטרינציה פסיכו דינאמית או רוג'ריאנית. אולם, בהגדרת הסיטואציה כמצב של ייעוץ, ולא של טיפול, טמון ההבדל הגדול. בסיטואציה ייעוצית - על היועץ לתת עצות. זה מה שההורים מצפים לקבל. לא מדובר כאן בהבעת דעה ערכית-מוסרית בנוגע לאמונותיו ולאורח חייו של הפרט, אלא בהצגת עמדה מקצועית ברורה באשר לטובת הילד.

סוגיות ומידע חשוב להורים בסיטואציה ייעוצית

כאן מתעוררת השאלה: מהו אותו מידע שמן הראוי לספק להורים, בסיטואציה ייעוצית מעין זו?

סביר להניח כי חלקם הגדול של ילדים שהוריהם נפרדו או התגרשו, נאלצים להתמודד עם לחצים נפשיים שילדים להורים נשואים שחיים באווירה של שיתוף פעולה - אינם מתמודדים איתם. ניתן לדון בסוגיה זו ברמה התיאורטית, אך כיום ניתן למצוא לכך תמיכה במחקרים רבים. מרבית החוקרים העוסקים בתחום זה, סבורים שהגירושין אינם מהווים אירוע של משבר חד-פעמי, אלא, תהליך ארוך ומתמשך שראשיתו בסכסוכים בין ההורים בעודם נשואים; סכסוכים אשר מובילים לתהליכי-פרידה קשים; המשכו במערכת היחסים בין ההורים לאחר הפרידה ו/או הגירושין; בהשלכות הגירושין על הירידה במעמד הכלכלי של ההורה המשמורן; ובשינויים באורח חיים של ההורים, אשר כשלעצמם משפיעים על תפקודם ההורי ועל מהלך חייהם של הילדים.

תחומי התפקוד הלקויים והבעייתיות הנפשית של ילדים להורים גרושים

לפיכך, ראוי להסתייע הן בניסיון הקליני של מטפלים בילדים להורים גרושים הסובלים מסימפטומים פסיכופתולוגיים והן בממצאי מחקרים שונים אשר מצביעים על תחומי התפקוד הלקויים ועל הבעייתיות הנפשית המיוחדת של ילדים אלה. להלן פירוט הממצאים:

1. הישגים לימודיים נמוכים יותר בהשוואה לילדים שהוריהם אינם גרושים ויחסי-המשפחה שם תקינים (סמילנסקי וויסמן, 1982; פסטרנק ופרס, 1985, 1989; Blanchard & Biller, 1971; Brown, Bransford, Ferrera and Camprione, 1983; Felner, 1978; Rogers, 1996; Wallerstein & Kelly, 1980).
2. ירידה ברמת היצירתיות (Spigelman, Spigelman, & Englesson, 1992).
3. הוקרה עצמית נמוכה יותר. חוסר ביטחון עצמי ותחושת חוסר אונים (Isaacs & Levin, 1984).
4. גירושין יוצרים אצל הילד תחושת אובדן, המתבטאת בביטויים של אבלות ומצוקה נפשית (ממן, 1991; Rogers, 1996).
5. תחושת אשמה שהם אשמים בגירושין של הוריהם, או שלא הצליחו לגשר בין הוריהם (גוטמן, 1990; Healy Stewart & Copeland, 1993; 1988 Wallerstein, Corbin & Lewis).
6. תקוות שווא לפיוס של ההורים, ונסיונות פישור, גישור, וקירוב של ההורים זה לזה, לעתים בצורה מותאמת, ולעתים באמצעות רגרסיה תפקודית (Landgarten, 1987; 1988 Wallerstein, Corbin & Lewis).
7. עצבות, נדודי-שינה, בעיות התנהגות, מצבי-רוח, דיכאון, ומחשבות אובדניות (לרר ואגיד, 1990; Rogers, 1996 Holroyed & Sheppard, 1997).
8. כעסים: כלפי ההורים - שניהם או אחד מהם שנתפס כאחראי לגירושין; כלפי האם, שמונעת קשר סדיר עם האב; כלפי האב, שנתפס כמתנכר, מנתק מגע, מתרחק; וכלפי הזולת בכלל, לעתים, מעין מנגנון של התקה של הכעס כלפי הזולת (גוטמן, 1990; Guttmann, 1993).
9. תחושת דחיה, חששות מנטישה או דחיה מצד אחד ההורים או שניהם (1988, Wallerstein, Corbin & Lewis).
10. דאגות, חששות, חרדות, ופחדים. באופן מיוחד, פחדי פרידה (אפטר, הטב, ויצמן וטיאנו, 1999).
11. אובדן מערכות תמיכה בתוך המשפחה ומצד המשפחה המורחבת של ההורה שאיתו הקשר חלש יותר או לעתים לא קיים (Nastasi, 1988; Tessman, 1978).
12. קונפליקטים אינטרא-פסיכיים הקשורים לבעייתיות של "נאמנות כפולה", והזדהות-יתר עם ההורה שנתפס כחלש או פגוע, והצורך לעתים לנקוט עמדה בוויכוחים ו/או מריבות בין ההורים. לעתים עד כדי "התנכרות להורה" (ברגמן וויצטום, 1995; לויטה, עציון, ויטלי, אברמוביץ, קוטלר, וניר, 1997).
13. בעיות התנהגות ונטיה להתנהגות אנטי-סוציאלית. (Mcleod Kruttschnitt & Dornfeld 1994 Whitehead, 1979).

השפעות פרידה וגירושין על ילדים

ניסיונו הקליני של כותב שורות אלה, מלמד כי במרבית המקרים, פרידה ו/או גירושין של ההורים מהווים תמורה שלילית - לא רצויה לילד - ואף לא רצונית (אינה תלויה כלל ברצונו של הילד), שמגבירה אצל הילד את התחושה שאין לו שליטה על מהלך חייו. תמורות מסוג זה, מגבירות את תחושת חוסר האונים של הילד, ויש בהן כדי לייצור מצב של לחץ נפשי אקוטי ואולי אף ממושך.

גוטמן (Guttmann, 1993) ערך סקירה נרחבת ומעמיקה של מחקרים שנערכו בנושא זה החל משנות ה-50 של המאה שעברה, ובסיכומו של דבר, הוא מאמץ את מסקנתם של חוקרים רבים שהמקור לקשיי-ההסתגלות של ילדים להורים גרושים אינו נעוץ בגירושין כאירוע שלילי חד-פעמי, אלא, באיכות מערכת היחסים בין ההורים ובאיכות תפקודם כהורים, לאחר הגירושין.

תנאים להפחתת השפעות שליליות של גירושין

יחד עם זאת, מן המחקרים בתחום זה עולה כי לא כל הילדים להורים גרושים מבטאים קשיים בהסתגלותם, ולפיכך, מן הראוי לתת את דעתנו למה שניתן ללמוד מהמחקרים הנ"ל בנוגע לתנאים שעשויים להפחית את ההשפעות השליליות של הגירושין, ולאפשר לילדים הסתגלות תקינה:

• רמה נמוכה של קונפליקטים בין-אישיים בין ההורים בתהליך הגירושין.
• שיתוף פעולה בין ההורים בנושא גידול הילדים.
• ביקורים סדירים של ההורה שאינו משמורן.
• שני ההורים זמינים לילד כדמויות הוריות תומכות.
• זמינות של דמויות תומכות מהמשפחה המורחבת של ההורים.
• ההורה המשמורן הוא בעל דרישות חינוכיות עקביות ויכולת הטלת סמכות ודפוסי משמעת.
• יציבות במצב הכלכלי של המשפחה החד-הורית שבה הילד גדל.
• יציבות במערכת החברתית של הילד.

גירושין כאירוע נפשי טראומטי

דרימן (1994) מציג ממצאים קליניים ומחקריים המלמדים שהגירושין הוא אירוע נפשי טראומטי, בעל השפעות חמורות הן לילדים והן למבוגרים, ושתגובת הילדים דומה במקרים רבים לתגובת לחץ פוסט-טראומטית. בהמשך לכך, בסקירת ספרות בנושא זה הוא מציג את הבעייתיות הרבה הנגרמת לילדים להורים גרושים שהוריהם אינם משכילים ליצור דפוסי-שיתוף פעולה ביניהם (דרימן, 1999).

מחקרים על השפעות הגירושין על מתבגרים

במחקר שנערך ע"י בוכנן, מקובי, ודורנבוש (Buchanan, Maccoby & Dornbusch, 1996) על 1500 מתבגרים, 4.5 שנים לאחר הגירושין, נמצא שלאופי המשמורת ההורית (משמורת של האב, של האם, או משמורת משותפת) אין השפעה משמעותית על תפקודם של הילדים, אך לעומת זאת, נמצא שיש חשיבות לגורמי-הלחץ שהיו בחייהם לפני הגירושין, ולהתרחשויות שליליות אחרי הגירושין, שהעיקריות שבהן: סכסוכים בין ההורים, אובדן או נתק בקשר עם אחד ההורים, והרעה בתפקודו ההורי של ההורה המשמורן (הרעה שמתרחשת לרוב בשנתיים הראשונות לאחר הגירושין).

חשיבות מערכת היחסים בין ההורים

על חשיבות מערכת היחסים בין ההורים ניתן ללמוד גם ממחקרים שמצאו קשר בין סגנונות חיוביים של פתרון קונפליקטים שההורים נוקטים, לבין הסתגלותם החיובית של הילדים (Camara & Resnick, 1988, 1989; Hetherington 1988; Hetherington Stanley - Hagan & Anderson, 1989).

נוסף לכך, במחקר מטא-אנליטי, שנערך ע"י באוסרמן (Bauserman, 2002) אשר בדק את רמת התפקוד וההסתגלות של ילדים להורים גרושים אשר נמצאים במשמורת של הורה אחד, לעומת ילדים להורים גרושים שמצויים במשמורת משותפת - נמצא שהילדים שהיו במשמורת משותפת, היו בעלי יכולת תפקוד והסתגלות טובה יותר. כאן ראוי לציין שממצא זה התקבל הן לגבי ילדים שהיו במשמורת משותפת מבחינה פיזית, כלומר, חלוקת זמן שווה במחיצת כל אחד מההורים, והן לגבי הילדים שהיו במשמורת משותפת מבחינה "לגאלית", כלומר, ששני ההורים היו אחראים במידה שווה לקבלת ההחלטות הקשורות לילד, גם אם לא הייתה חלוקה שווה מבחינת השהייה במחיצת ההורים.

הגברת מודעות ומוטיבציה של ההורים

ממצאים אלה, עשויים לתרום להורים גרושים להגביר את מודעותם לרגישויות של ילדיהם, ולהגביר אצלם את המוטיבציה למנוע התפתחויות בלתי-רצויות. חשוב להבהיר להורים כי האינטראקציה ביניהם לאחר הפרידה ו/או הגירושין, יש בה כדי למנוע את הימשכותו של מצב הלחץ הנפשי בו שרוי בנם, וזאת רק אם ישכילו להפחית את הגורמים למצב לחץ נפשי זה.

בהזדמנות זו, על היועץ להבהיר להורים כי יחד עם ההחלטה המודעת בדבר גירושין מבן-הזוג, עליהם לקבל החלטה מודעת נוספת: האם הם מוכנים לשתף פעולה למען בריאותו הנפשית של הילד או שהם בוחרים באופן מודע להמשיך ולפגוע זה בזה, ובכך לפגוע בנפשו של הילד.

עקרונות בסיסיים לטיפול מניעתי בילדים להורים גרושים

על רקע הממצאים הנ"ל בדבר הקשיים העלולים להפריע להסתגלות ולבריאותם הנפשית של ילדים להורים גרושים, ולאור הניסיון הקליני של המחבר בדבר תהליכים נפשיים סמויים אשר יוצרים מצבים קונפליקטואליים ומצוקה נפשית - ראוי להציג להורים, עקרונות בסיסיים לטיפול מניעתי בילדיהם. עקרונות אלה מנוסחים להלן בצורת "מצוות עשה" ו"מצוות אל תעשה", במתכונת ציוויים של "עשרת הדברות" להורים גרושים:

1. הבהירו לילדיכם ש"מילדים - לא מתגרשים". למרות שאתם כהורים, נפרדתם, התגרשתם, וכל אחד מוצא לו קשר זוגי אחר, הרי שמילדיכם - אינכם מתגרשים. שניכם ממשיכים להיות הוריו, כל החיים, גם אם יאכזב אתכם, תכעסו עליו, וכו'.
2. אפשרו לילד לתת ביטוי ספונטני ומותאם לרגשותיו: הן לרגשות חיבה, געגועים ואהבה לכם ולהורה השני, והן לרגשות כעס ואכזבה. יש ללמד את הילד לבטא רגשותיו בצורה מילולית, בוגרת ומותאמת, מבלי לחשוש שמא הוא פוגע בכם פגיעה שתוביל לכעס נגדי, ולנטישה. הבהירו לו את זכותו לבטא כעסים וביקורת, בתנאי שהם באים לידי ביטוי בדרך מותאמת, ובלתי-אלימה. הבהירו לו שאפשר ואפילו רצוי לבטא רגשות אלה, הואיל ורק כך אפשר להגיע להבנה טובה יותר ולהתאמה של המעשים לציפיות.
3. כבדו את זכותו של ההורה השני לשמש כהורה לילדיכם.
4. השלימו עם העובדה שנפרדתם מבן/בת הזוג שהיה לכם, אך אתם ממשיכים בשותפות-גורל איתו/איתה בטיפולכם בילדיכם המשותפים. השקיעו ותתרמו ככל יכולתכם לחיזוקה של שותפות זו, ואפשרו גם להורה השני לתרום מטובו לילדיכם המשותף. המנעו מנתק בתקשורת ומביטויי-עוינות, הואיל ובכך אתם יוצרים קונפליקטים בנפשו של הילד.
5. כבדו את זכותם של ילדיכם לאהוב את ההורה השני, ממש כפי שהוא אוהב אתכם. המנעו מתגובות ו/או הערות העלולות להפריע לו ביחסו החיובי כלפי ההורה השני. אהבה לשני ההורים וביטחון באהבתם – רק יחזקו את ביטחונם העצמי של הילדים, יאפשרו להם לקבל תמיכה רגשית משניכם, וימנעו התפתחות תסביכים נפשיים.
6. סייעו לילדיכם להתמודד עם מערכות היחסים הדו-ערכיות (אהבה, חיבה מצד אחד, וכעס ואכזבה מאידך) אשר הינן בלתי-נמנעות בכל מערכת יחסים קרובה. אפשרו לרגשות החיוביים לגבור על אלה השליליים, וסייעו לו להשלים עם חוסר המושלמות האנושית.
7. בעת הצורך, סייעו לילדיכם בפתרון סכסוכים, בינם לבין ההורה השני, ובכך תאפשרו להם שקט נפשי.
8. זכרו כי ילד מאושר שמתפתח ומגיע לבריאות נפשית תקינה, הוא ילד שמערכת היחסים שלו עם שני הוריו היא תקינה.
9. זכרו כי לעולם לא תוכלו למלא את החסך הרגשי, שעלול להיווצר במקרה של נתק של ילדיכם מההורה השני, וששום דמות חליפית לא תמלא את החסר.
10. זכרו כי - במרבית המקרים - חשוב יותר לתרום למערכת יחסים תקינה ולתקשורת חיובית ובונה, עם שותפכם להורות - מאשר לגונן על הילד מפני גישה חינוכית מתירנית מדי או סמכותית מדי או מ"המצוקה" הנגרמת לו בפגישותיו עם ההורה השני.

משוב מהורים לאחר ייעוץ

בפגישות ייעוץ שהתקיימו בין כותב שורות אלה לבין הורים שעמדו על סף הגירושין או שהתגרשו, לעתים לאו דווקא גירושין שקטים ו"תרבותיים", נראה שהם כמהים לקבל הנחיות ברורות, המנוסחות באופן מקצועי וסמכותי. המשוב שהתקבל מהם, לעתים חודשים רבים לאחר מכן, היה שהנחיות אלה סייעו להם לשלוט ברגשותיהם ולהחזיר את מערכת היחסים ביניהם למצב של איזון, כל אימת שיחסים אלה עלו על שרטון.

מקורות:

1. Amato, P.R., Keith, B. (1991) Parental divorce and the well-being of children: A meta-analysis. Journal of Marriage and the Family, 53, 43 - 58.
2. Blanchard, R.W., Biller, H.B. (1971) Father Availability and Academic Performance Among Third Grade Boys. Developmental Psychology, 4, 301-305. Felner, R.D. (1978) An investigation of Crisis in Childhood: Effects and Outcome in Child Experiencing Parental Death or Divorce. Dissertation Abstracts International, 39 (3-b), p. 1475. Wallerstein, J.S., Kelly, J.B. (1980) Surviving the Break-up. New York: Basic Books. סמילנסקי, ש., ויסמן, ט. (1982). "הסתגלות לביה"ס של ילדים להורים גרושים". עיונים בחינוך,31, עמודים 44 – 27. אונ' חיפה, בי"ס לחינוך. Brown, A., Bransford, J. O., Ferrera, R.A., Camprione, J.C. (1983) Learning, Remembering and Understanding, In: J.H. Falvell and H.M. Masman (Eds.), Handbook of Child Psychology, New York: Wiley, 77-166. פסטרנק, ר., פרס, י. (1985). "תרומת הנישואין לסוציאליזציה: הישגים לימודיים והסתגלות חברתית של ילדי משפחות חד-הוריות לעומת ילדי משפחות דו-הוריות". מגמות כ"ט(1), ירושלים: מכון הנרייטה סולד, 372-392. פסטרנק, ר. פרס, י. (1989). "השפעת מבנה המשפחה (חד-הורית ודו-הורית), וסוג בית הספר על הישגים לימודיים והסתגלות חברתית". עיונים בחינוך, אונ' חיפה - הוצאת הספרים, 125-136. Social and psychological well-being of children from divorced families. (1996) Rogers, B. Australian Psychologist, 31, 174 -182.
3. Spigelman, G., Spigelman, A. & Englesson, I.L. (1992) Analysis of Family Drawings: A Comparison Between Children From Non Divorce Families. Journal of Divorce and Remarriage, 18, 31-35.
4. Isaacs, B.M & Levin, R.I. (1984) Who's In My Family? A Longitudinal Study Of Drawing Of Children Of Divorce. Journal of Divorce. 17, 1-20.
5. ממן, מ. (1991) "השפעת הגירושים על עמדותיהם של מתבגרים כלפי משפחה ונישואים, על עצמאותם ומצוקתם הנפשית". בית ספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה. Social and psychological well-being of children from divorced families. (1996) Rogers, B. Australian Psychologist, 31, 174 -182. (1988)
6. Wallerstein, J., Corbin, S.B., & Lewis, J.M. Children of divorce: A ten year study. In E.M. Hetherington & J. Arasteh (Eds.), Impact of divorce, single parenting, and stepparenting on children (pp.198-221). Mahwah, NJ: Erlbaum. גוטמן, י. (1990) גירושין – השפעות על ילדים ותפקיד בית – הספר בהסתגלותם. אוניברסיטת חיפה: ביה"ס לחינוך. Healy, J.M., Stewart, A.J., & Copeland, A.P. (1993) The role of self- blame in childrens adjustment to parental separation. Personality and Social Psychology Bulletin, 19, 279-289.
7. Landgarten, H.B (1987) Family Art Psychotherapy: A Clinical Guide And Casebook. New York: Brunner/Mazel. (1988) Wallerstein, J., Corbin, S.B., & Lewis, J.M. Children of divorce: A ten year study. In E.M. Hetherington & J. Arasteh (Eds.), Impact of divorce, single parenting, and stepparenting on children (pp.198-221). Mahwah, NJ: Erlbaum.
8. לרר, ב., אגיד, ע. (1990) גירושי הורים מגדילים סיכויי ילדיהם למחלות נפש בגיל הבגרות. ירושלים: בי"ח הדסה (מחקר פנימי). Holroyd, R., and Sheppard, A. (1997) Parental Separation: Effects on Children: Implications for services, Child Care Health and Development. 23(5), 369-378. Social and psychological well-being of children from divorced families. (1996) Rogers, B. Australian Psychologist, 31, 174 -182.
9. גוטמן, י. (1990) גירושין - השפעות על ילדים ותפקיד בית - הספר בהסתגלותם. אוניברסיטת חיפה: ביה"ס לחינוך. Guttmann, J. (1993) Divorce in Psychological Perspective: Theory and Research. NJ: Erlbaum. (1988).
10. Wallerstein, J., Corbin, S.B., & Lewis, J.M, Children of divorce: A ten year study. In E.M. Hetherington & J. Arasteh (Eds.), Impact of divorce, single parenting, and stepparenting on children (pp.198-221). Mahwah, NJ: Erlbaum.
11. אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (1999) פסיכיאטריה של הילד ושל המתבגר. הוצאת דיונון: אוניב. תל – אביב. Children of parting parents. (1978)
12. Tessman, L. New York: Jason Aronson Inc. Nastasi, B.K. (1988) Family and child stressors: Research finding from a national sample. Paper presented at the Annual Meeting of the American Orthopsychiatry Association, San Francisco.
13. ברגמן, ז., ויצטום, א. (1995) חטיפת ילד בידי הורה והתסמונת של התנכרות להורה. שיחות, ט (2): 115-130. לויטה ז., עציון נ., ויטלי פ., אברמוביץ, א., קוטלר, פ., וניר מ. (1997) סרבנות קשר - קונפליקט ביחסי הורה - ילד במצבי פרידה וגירושין. שיחות יא (2): 100-106.
14. Whitehead, L. (1979) Sex differences in children's responses to family stress: A re-evaluation. Journal of Child Psychology and Psychiatry and Allied Disciplines, 20, 247 - 254. Mcleod, J.D., Kruttschnitt, C., Dornfeld, M. (1994). Does Parenting Explain the Effects of Structural Conditions on Childrens Antisocial Behavior? A Comparison of Blacks and Whites. Social forces, 73(2): 575-604.
15. Guttmann, J. (1993) Divorce in Psychological Perspective: Theory and Research. NJ: Erlbaum.
16. דרימן, ס. (1994) טראומת הגירושין – דרכי התמודדות של נשים וילדים. חברה ורווחה, י"ד,3-4, עמ' 279-289.
17. דרימן, ס. (1999) התמודדות והסתגלות של ילדי גירושין. מכון הנרייטה סאלד, ירושלים.
18. Buchanan, C. M., Maccoby, E. E., & Dornbusch, S. M. (1996) Adolescents after Divorce. Cambridge, Massachusetts: Harvard university press.
19. Camara, K.A., & Resnick, G. (1988) Interparental conflict and cooperation: Factors moderating children's postdivorce adjustment. In: E. M. Hetherington & J. D. Aresteh (Eds), Impact of divorce, single-parenting, and stepparenting on children (pp. 169-195) Hillsdale, N.J.: Erlbaum. Camara, K.A., & Resnick, G. (1989) Styles of conflict resolution and cooperation between divorced parents: Effect on child behavior and adjustment. Amer. J. of Ortopsychiatry, 59, 560-575. Hetherington, E. M. (1988) Parents, children and siblings six years after divorce. In: R. Hinde & J. Stevenson-Hinde (Eds.) Relationships with families (pp. 311-333). Oxford, England: Oxford University Press. Hetherington, E. M., Stanley-Hagan, M., & Anderson, E. R. (1989) Marital transitions: a child perspective. American Psychologist, 4, 303-312.
20. Bauserman, Robert (2002) Child Adjustment in Joint-Custody Versus Sole-Custody Arrangement: A Meta-Analytic Review. Journal of Family Psychology, v. 16 (1), 91-102.