ההסבר הפסיכולוגי להשוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל

במקום שבו הפוליטיקה פוגשת את הפסיכולוגיה של המנהיגות, עולה השאלה מה בדיוק משליך הציבור על דמויות שלטוניות — ובאילו תנאים נוצרת השוואה לדמויות היסטוריות. עבור אנשי טיפול, הבנה של מנגנוני אידיאליזציה, השלכה קבוצתית, התמודדות עם חרדה ציבורית והקשרים בין מבני שלטון לבין תודעה קולקטיבית אינה עניין תיאורטי בלבד. זוהי קריאה מדויקת של ההקשר שבו הפרט מתקיים, חושב, משליך, ולעיתים גם מתפרק.
מאמר זה נכתב מתוך נקודת מוצא עובדתית ולא פרשנית, ובוחן כיצד השוואה בין בנימין נתניהו לבין וינסטון צ’רצ’יל מתקיימת בשיח הציבורי, ומה משמעותה בהקשר של הנהגה, משבר, מוסדות וסמלים.

בין הפנטזיה הקולקטיבית למבנה הנרקיסיסטי – השוואה בין נתניהו לצ'רצ'יל

וינסטון צ'רצ'יל כיהן כראש ממשלת בריטניה בשתי תקופות: מ־1940 עד 1945, ומ־1951 עד 1955. במהלך כהונתו הראשונה הנהיג את בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כולל במהלך הבליץ הגרמני על לונדון. צ’רצ’יל עמד בראש ממשלת אחדות לאומית שבה שותפו גם מפלגות אופוזיציה מרכזיות, כולל מפלגת הלייבור. עם תום המלחמה באירופה, ביולי 1945, התקיימו בחירות כלליות בהן הפסיד צ’רצ’יל את השלטון ליריבו קלמנט אטלי. בשנת 1951 חזר לכהונה נוספת, ופרש מיוזמתו בשנת 1955.

בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר בתולדות ישראל. כהונתו הראשונה החלה ב־1996 והסתיימה ב־1999. הוא חזר לכהונה שנייה ב־2009, כיהן ברציפות עד 2021, וחזר לכהונה שלישית בשנת 2022. במהלכים פוליטיים שזכו להתנגדות ציבורית רחבה, קידם נתניהו מהלכים לשינוי במערכת המשפט, מהלך שכונה בישראל "הרפורמה המשפטית", אשר עורר גל הפגנות נרחב ב־2023.

השוואה בין נתניהו לצ'רצ'יל בוצעה לא אחת על ידי תומכיו של נתניהו, וכן בהתבטאויות פומביות שלו עצמו. באירועים פומביים שונים ובנאומים רשמיים, נתניהו תיאר את עצמו כממשיכו של צ'רצ'יל, ואף ציין אותו כמודל השראה להנהגה בזמן משבר. בשנת 2018, במהלך ביקורו של נסיך ויילס בישראל, הציג נתניהו ציור דיוקן של צ'רצ'יל המוצג בלשכתו.

ההשוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל נוכחת בשיח הפוליטי והציבורי בישראל, לעיתים במטרה להדגיש עמידה בלחצים ביטחוניים או יכולת קבלת החלטות עצמאית. עם זאת, אין מדובר בהשוואה מקובלת או מבוססת באקדמיה ההיסטורית או הפוליטית.

הכחשה של חרדה ציבורית

בשנים האחרונות גברה בישראל תחושת אי־ודאות ציבורית בתחומים ביטחוניים, כלכליים וחוקתיים. החל משנת 2020 התמודדה המדינה עם מגפת הקורונה, מערכות בחירות תכופות, ואירועים ביטחוניים מול חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וגורמים נוספים. בתחילת 2023 הוצגה הצעת רפורמה מקיפה במערכת המשפט, אשר נתפשה על ידי חלקים נרחבים מהציבור כניסיון לשנות את מאזן הכוחות בין הרשויות. ההצעה הובילה לגל הפגנות חסר תקדים בהיקפו, שכלל שביתות במשק, מחאות של טייסים ומילואימניקים, ומכתבי התנגדות מגופים אקדמיים, כלכליים וביטחוניים.

במהלך תקופה זו, ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים הבכירים בממשלתו ניסו להציג את המהלך כהכרחי לשמירה על יציבות שלטונית. נתניהו חזר והציג את עצמו כמי שפועל "בשיא האחריות והמתינות", ואף הציג את עצמו כמנהיג שביכולתו לעמוד בלחץ הפוליטי והחברתי. במקביל, בשיח התקשורתי והפוליטי הושמעה שוב ההשוואה בין נתניהו לוינסטון צ'רצ'יל, במיוחד בהקשר לעמידה בתקופות של משבר פנימי.

צילום מסך מרשת חברתית X

ההשוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל תפסה מקום בשיח הרשתות החברתיות, בטורים בעיתונות הישראלית, ולעיתים גם בדברי פרשנים ותומכים, שטענו כי בדומה לצ'רצ'יל בשנות הארבעים, גם נתניהו ניצב מול אתגרים קיומיים של המדינה. עם זאת, ההשוואה זכתה גם לביקורת ציבורית ותקשורתית רחבה, לרבות מצד היסטוריונים, שטענו כי ההקבלה בין שתי הדמויות אינה עומדת במבחן העובדות, הרקע המדיני או הסגנון השלטוני.

באותן שנים, סקרי דעת קהל הראו ירידה חדה באמון הציבורי במוסדות המדינה ובמערכת הפוליטית, לרבות ביחס למנהיגות. במקביל, נרשמה עלייה ברמת החרדה הציבורית, על פי נתונים שפורסמו על ידי הלמ"ס ומכוני סקרים עצמאיים, בעיקר בנוגע לעתידה של הדמוקרטיה הישראלית.

השוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל בהקשר של נרטיב הקרבנות

אחד ההבדלים הבולטים בין בנימין נתניהו לבין וינסטון צ'רצ'יל בא לידי ביטוי באופן שבו כל אחד מהם התייחס לביקורת ציבורית ולחילוקי דעות פנימיים במדינה שבה כיהן. במהלך כהונתו של צ’רצ’יל, בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, התקיימו חילוקי דעות בממשלה הבריטית, אולם צ’רצ’יל עצמו לא הציג את עצמו כקרבן של מערכת או של מוסדות המדינה. הוא שיתף פעולה עם יריביו הפוליטיים במסגרת ממשלת אחדות, ולא תקף את בתי המשפט, התקשורת או השירות הציבורי.

בנימין נתניהו, לעומתו, מרבה להתייחס בפומבי למה שהוא מכנה "רדיפה פוליטית" מצד מערכת המשפט. עם פתיחת חקירותיו הפליליות ב־2016, ובהמשך לאחר הגשת כתבי האישום נגדו ב־2019 בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, הצהיר נתניהו כי מדובר במהלך שמנוהל על ידי אליטות משפטיות וכלי תקשורת במטרה להפילו. את דבריו השמיע בנאומים רשמיים, מסיבות עיתונאים ובכנסים פוליטיים.

בעת ניהול משפטו, המשיך נתניהו לכהן כראש ממשלה ולאחר מכן כראש האופוזיציה. במהלך התקופה הזו המשיך לתקוף את הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת בתי המשפט, תוך שהוא מציג את עצמו כקורבן של מערכת מוטה. בשנת 2020 אמר בנאום: "לא חיפשו צדק, חיפשו אותי".

ההשוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל בהקשר של יחס למערכת החוק זוכה להתנגדות מצד משפטנים, היסטוריונים ואנשי ציבור. בעוד צ’רצ’יל נחשב לדמות שמחויבת למסגרת הדמוקרטית ולריסון עצמי מול מוסדות המדינה, גישתו של נתניהו כלפי מערכת המשפט בישראל עוררה בשנים האחרונות דיון ציבורי חריף, במיוחד לאחר ניסיונות להעביר חוקים שישפיעו ישירות על משפטו הפלילי.

פרישה מהשלטון

וינסטון צ’רצ’יל כיהן כראש ממשלת בריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה בין השנים 1940–1945. לאחר סיום הלחימה, נערכו בחירות כלליות ביולי 1945. אף על פי שצ’רצ’יל הוביל את בריטניה לניצחון במלחמה, מפלגת השמרנים שבראשה עמד הפסידה בבחירות, והוא הוחלף על ידי קלמנט אטלי, ראש הלייבור. צ’רצ’יל הכיר בתוצאה ופינה את מקומו. חמש שנים לאחר מכן, בשנת 1951, ניצח בבחירות וחזר לשלטון. בשנת 1955, לאחר התדרדרות במצבו הבריאותי, פרש צ’רצ’יל מרצונו מהחיים הפוליטיים.

בנימין נתניהו, לעומתו, כיהן כראש ממשלת ישראל בשתי תקופות עיקריות: בין 1996–1999, ולאחר מכן ברציפות משנת 2009. לאחר ארבע מערכות בחירות לא רצופות בין השנים 2019–2021, בהן התקשה להשיג רוב פרלמנטרי יציב, הודח נתניהו מהשלטון ביוני 2021 כאשר נפתלי בנט ויאיר לפיד הקימו קואליציה חלופית. במהלך תקופה זו, נתניהו לא פרש מהחיים הפוליטיים, אלא המשיך לכהן כראש האופוזיציה, והוביל קמפיינים פוליטיים במטרה לחזור לשלטון. בבחירות שנערכו בנובמבר 2022, הצליח להרכיב ממשלה חדשה וחזר לכהן כראש ממשלה.

השוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל בנושא פרישה מהשלטון מדגישה הבדל מהותי ביחס בין תוצאה פוליטית לבין קבלת החלטות אישית. צ’רצ’יל קיבל את הפסדו בשנת 1945 למרות מעמדו הציבורי הגבוה, ולא ניסה לבטל את תוצאות הבחירות. נתניהו, מאידך, המשיך לנהל קמפיינים לראשות הממשלה גם בזמן משפטו הפלילי, והודיע מספר פעמים כי בכוונתו להוביל את המדינה "לעשור הבא".

היחס של נתניהו לפרישה מרצון מהחיים הפוליטיים אינו מתועד כעמדה רשמית או כתכנון אישי, למעט אזכורים נקודתיים של פרישה עתידית בעתיד לא מוגדר.

שיח הציבורי והתקשורתי בישראל

השוואה בין בנימין נתניהו לוינסטון צ’רצ’יל החלה להופיע בתקשורת הישראלית עוד בשנות כהונתו המוקדמות של נתניהו בשנות התשעים, אך תפסה תאוצה משמעותית לאחר חזרתו לשלטון בשנת 2009. באירועים פומביים, ראיונות ונאומים, אזכר נתניהו את דמותו של צ’רצ’יל כדוגמה להנהגה עיקשת בתקופות משבר, לעיתים תוך השוואה ישירה למעמדו הנוכחי כראש ממשלה.

באופן בולט, בשנת 2018, במהלך ביקורו של יורש העצר הבריטי בישראל, הציג נתניהו לנסיך דיוקן של צ’רצ’יל המוצג בלשכתו. באותה שנה פורסם גם ראיון עיתונאי שבו הציג נתניהו את עצמו כמי ששואב השראה מצ’רצ’יל, במיוחד לנוכח איומים ביטחוניים מצד איראן. במספר נאומים רשמיים, ביניהם בנאום בעצרת האו”ם, השתמש נתניהו בנוסחאות רטוריות המזכירות את סגנונו של צ’רצ’יל, כולל שימוש במשפטים קצרי־ניסוח ובאזכורים היסטוריים.

במקביל, עלתה השוואה זו גם בקרב תומכיו של נתניהו, במיוחד ברשתות החברתיות. הביטוי “נתניהו הוא הצ’רצ’יל של ישראל” הפך לביטוי שגור בקרב פעילים פוליטיים, ולפעמים הופיע בשלטים בהפגנות תמיכה. עם זאת, השוואה זו זכתה גם להתנגדות משמעותית מצד עיתונאים, פרשנים והיסטוריונים, שציינו כי צ’רצ’יל פעל במסגרת חוקתית שונה לחלוטין, בתנאים היסטוריים אחרים, ופרש מרצון לאחר הפסדו בבחירות.

בשנים 2023–2024 פורסמו טורים ביקורתיים בעיתונות הממסדית בישראל, בהם נטען כי השוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל אינה נתמכת בעובדות היסטוריות, וכי מדובר במהלך תעמולתי. כך לדוגמה, ב־Haaretz, ב־Ynet וב־TheMarker פורסמו מאמרים שחזרו והצביעו על ההבדלים בין הסגנון המוסדי של צ’רצ’יל לבין הדינמיקה הפוליטית בישראל.

שימוש פוליטי בדמות היסטורית

דמותו של וינסטון צ'רצ'יל שימשה לאורך השנים מקור השראה לדמויות פוליטיות רבות בעולם, ובכללן גם בישראל. בעשורים האחרונים נעשה שימוש סמלי ופוליטי בדמותו של צ’רצ’יל כדי לחזק מסרים של עמידה איתנה בתקופות של איום ביטחוני, רטוריקה תקיפה או קבלת החלטות לא פופולריות. במדינות רבות הוצגו מנהיגים מקומיים כ"צ’רצ’יל של זמננו", גם כאשר לא התקיימו הקבלות ישירות בין נסיבות חייהם או פעולותיהם הפוליטיות.

בישראל, דמותו של צ’רצ’יל תפסה מקום נרחב בזיכרון הקולקטיבי כמודל למנהיגות נחושה, במיוחד בעקבות תרגומים של נאומיו לעברית והפצתם באמצעי התקשורת. השוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל נעשתה על רקע זה, אך לא נולדה מתוך מחקר אקדמי היסטורי אלא כהקבלה תעמולתית או רטורית. לא קיימת עבודת מחקר אקדמית מוכרת בישראל או בעולם אשר מציגה דמיון מבוסס בין נתניהו לצ’רצ’יל בתחומי מדיניות, סגנון שלטוני, או מבנה מוסדי.

באקדמיה הישראלית והבינלאומית צ’רצ’יל נלמד כדמות ייחודית שפעלה בתוך דמוקרטיה פרלמנטרית מבוססת, ואשר קיבלה על עצמה הכרעות ציבוריות באופן סדיר, כולל עזיבת התפקיד לאחר הפסד בבחירות. במסגרות לימוד רשמיות, דמותו של צ’רצ’יל מוצגת תוך הדגשת ההקשר ההיסטורי המדויק שבו פעל: תקופת מלחמת עולם, הכרעות מוסריות לגבי עמידה מול מדינות ציר, ויחסים עם ארצות הברית וברית המועצות.

לצד זאת, השוואה בין נתניהו לצ’רצ’יל המשיכה להופיע לאורך קמפיינים פוליטיים, ולעיתים גם בהקשרים טלוויזיוניים או פרסומיים. בשנת 2022, לדוגמה, הוקרנה סדרת דוקו בערוץ 14 שכללה קטעים ביוגרפיים על צ’רצ’יל לצד קטעים מחייו הפוליטיים של נתניהו, במסגרת תכנית שנועדה להציג את נתניהו כמי שנושא על כתפיו אחריות היסטורית.