הרטבת לילה. מיליוני ילדים מרטיבים במיטה, ולמרות שתופעה זו נחשבת לנפוצה למדי, הרטבת לילה יכולה לשמש מקור למבוכה ותסכול עבור המשפחות. עד גיל 5, רוב הילדים (80%) עוברים לילות יבשים מרבית הזמן. עד לגיל 10, כמעט כל הילדים (95%) אינם מרטיבים יותר את המיטות שלהם בלילה. אנשי מקצוע רבים בתחום הבריאות רואים בהתרטבות במיטה כעניין מדאיג במקרים בהם הילד בן חמש ומעלה ומרטיב לעתים קרובות (לפחות פעמיים בשבוע לאורך תקופה של שלושה חודשים), או במקרים בהם הרטבה במיטה הינו אירוע מרגיז עבור הילד. לפי הגדרה זו, ילדה בת חמש אשר מרטיבה במיטתה פעם בשבוע ומתרגזת מההרטבה עומדת בתקנים המקצועיים בתחום הבריאות המעוררים דאגה, בדיוק כמו במקרה שבו ילדה בת חמש מרטיבה במיטה פעמיים בשבוע. עם זאת, בידיעה כי חמישית (20%) מתוך כל בני החמש מרטיבים בלילה, יתכן שאנשי מקצוע מסוימים לא יחשבו שהעניין מדאיג עד לרגע שבו הילד מגיע לגיל שש ומעלה. ילדים הסובלים מעיכובים התפתחותיים, חוסר יציבות אינטלקטואלית, או הפרעה על הספקטרום האוטיסטי עשויים להזדקק ליותר זמן לגמילה מחיתולים ולעשיית צרכים בשירותים.
ההרטבות מחולקת בדרך כלל לשני סוגים: הרטבה ראשונית והרטבה משנית. הרטבה ראשונית מתייחסת לילדים שמעולם לא חוו תקופה ממושכת של לילות יבשים, ואילו הרטבה משנית מתייחסת לילדים שהגיעו ללילות יבשים במשך תקופה מסוימת ולאחר מכן התחילו להרטיב שוב. למרות שנערך מחקר אשר בדק את ההבדלים בין ההרטבה הראשונית להרטבה המשנית, דף מידע זה יתייחס לחששות כלליים המתייחסים לשני הסוגים.
הסיבות להרטבות במיטה אינן מובנות היטב. יתכן והרטבה במיטה קשורה להפרשות הורמון במהלך הלילה, כשל של שליטה בשרירי האגן במהלך השינה, שינה עמוקה מאוד, או גורמים התפתחותיים לא מוגדרים. מחקרים הראו כי ההיסטוריה המשפחתית עשויה להיות גם גורם לכך, במיוחד כאשר שני ההורים סבלו מהרטבות לילה בתקופת ילדותם . למרות שהסיבה להרטבה במיטה לא נקבעה בצורה ברורה, מחקרים רבים הוכיחו כי הטיפול הקיים יכול להיות יעיל.
ספקו תמיכה, לא ענישה. הורים לעתים קרובות תוהים כיצד עליהם להגיב כאשר ילדיהם מרטיבים במיטה. תגובות שליליות כגון עונש או בושה יכולות להזיק לילד ואינן צפויות לגרום לו לשינוי חיובי. ילדים רבים אינם תופסים את ההרטבת שלהם כבעיה ומתחילים לחוות חרדה רק כאשר הוריהם מגיבים באופן שלילי לכך, או כאשר בני גילם עשויים לקבל מידע לגבי העובדה שהילד מרטיב את המיטה, בעקבות שינה של הילד אצל חבר/ה או במסגרת מחנות. כאשר ילד מרטיב במיטה, על ההורה לגלות תמיכה וסבלנות. הורים צריכים לעודד את הילדים להחליף את הסדינים שלהם ולהחליף לפיג'מה יבשה. על ההורים לספק סיוע רב עם החלפת הסדין / הבגדים בהתאם לצורך, ויש לעודד את הילד להתחיל לקחת אחריות על ביצוע שינוי.
בקשו עזרה מרופא. במידה וההרטבה במיטה מתרחשת לעתים קרובות או שהופכת לדבר מטריד, יתכן ההורים ירוצה לשקול לדבר עם הרופא של הילד על אפשרויות הטיפול. בפיתוח תוכנית טיפול, הורים, בהתייעצות עם רופא הילדים של הילד, צריכים לשלול בעיות רפואיות, כגון דלקת בדרכי השתן (אותה מגלים באמצעות בדיקת שתן) או סוכרת נעורים, אשר עשויה להיות קשורה להרטבות במיטה. ההורים צריכים להיות מוכנים לספק לרופא מידע בכל הקשור להיסטוריית ההרטבה של הילד, להיסטוריית/בעיות בגמילה מחיתולים ביום, ולמצבים רפואיים אחרים, לתרופות, לדיאטה וכו'.
במידה וגורמים גופניים או רפואיים אינם נחשבים כתורמים לבעיית ההרטבה, ניתן לשקול לעשות שימוש באפשרויות טיפול אחרות. חלק מאסטרטגיות אלה, כגון מערכות אזעקת לחות או טיפול רגשי לילדים, מצריכות השקעה של זמן ואנרגיה ניכרים מצד ההורים. אולם, מתן תמיכה ישתלם בסופו של דבר, במקרים בהם ההורים אוהבים ותומכים ככל הניתן. לילדים יש נטייה לחוות לילות יבשים במקרים בהם מסופק להם עידוד חיובי מצד ההורים. ניתן לקחת בחשבון אסטרטגיות הכוללות את הדברים הבאים:
אי נקיטת פעולה
התראות על לחות
טיפול רגשי לילדים
טיפול תרופתי
אי נקיטת פעולה, או המתנה לכך שהילד יתגבר על הבעיה, עשוי להתאים למשפחות מסוימות ועשוי לשמש כאפשרות הטיפול הראשונה שיש לקחת בחשבון. אם קיימת מעט מאוד מצוקה או חוסר מצוקה מנושא ההרטבה, או אם הילד צעיר, משפחות רשאיות להחליט שלא לנקוט בשום פעולה מכיוון שיתכן והילד בסופו של דבר יפסיק להרטיב ללא צורך בטיפול. כ-15% מהילדים שהרטיבו במיטותיהם מפסיקים להרטיב תוך שנה ללא טיפול.
תרגול שינה ללא הרטבה כרוך בשימוש באסטרטגיות של שינוי התנהגותי, הכוללות לעתים קרובות את השימוש בהתראות על לחות. בהתראות לחות נעשה שימוש בדרך כלל לשם טיפול בהרטבה בלילה. התראות הלחות המוקדמות כללו כרית גדולה שהונחה על המזרן. ברגע שהכרית נרטבת מהשתן, נשמעה התראה. התקני "פעמון וכרית" אלה הוחלפו במערכות התראה קטנות יותר המחוברות לפיג'מה של הילד. כשהילד מרטיב במיטה, נשמעת התראה. חלק מהדגמים החדשים כוללים גם אורות מהבהבים ורטט לציון שינה עמוקה מאוד.
ברגע שההתראה נשמעת, מעודדים את הילד לקום מהמיטה, ללכת לשירותים ולהחליף בגדים/סדינים במידת הצורך. בשביל ילדים רבים, יידרש סיוע הורי במהלך פרק הזמן שבו נעשה שימוש במערכת ההתראה. טבעי לחלוטין עבור הורים להתעורר באמצע הלילה, להרגיש תסכול ומצוקה. עם זאת, בהדרגה, הילד יתחיל לקבל שליטה בשלפוחית השתן שלו במהלך שעות הלילה. לטיפול באמצעות מערכת התראה יש שיעור הצלחה גבוה יחסית, כאשר 75% – 85% מהילדים, במחקרים מסוימים, אינם סובלים יותר לאחר טיפול זה מהרטבה. מערכות התראה מצריכות לפחות 2-4 שבועות של שימוש בלילות לפני שניתן לראות תוצאות בשטח. שיעור הנסיגה של ילדים אשר עברו טיפול באמצעות התראות הינו בין 20-30%.
אסטרטגיות לאימון התנהגותי לגמילה מהרטבה במיטה אינן דורשות שימוש בהתראה, אך ניתן לעשות בהן שימוש בשילוב עם מנגנון התראה. הורים העושים שימוש בגישה התנהגותית עובדים עם ילדיהם:
· לתרגל עשיית צרכים נכונה בשירותים.
· לחזק לילות יבשים בעזרת תגמולים.
· להעיר את הילד שלהם בלילה ולכוון אותו לשירותים.
· לספק כמויות גדולות יותר ויותר של מים בשעות הערב.
אסטרטגיות התנהגותיות אלה דורשות השקעה עצומה של כמות אנרגיה מצד ההורים, ולכן, בדרך כלל אינן נחשבות לסוג הטיפול שבחורים. עם זאת, שילוב של אחת או יותר מהאסטרטגיות ההתנהגותיות ביחד עם השימוש במערכת התראה נוטה להגדיל את שיעור ההצלחה, עם הורים באמצעות מערכת התראה וחיזוק של לילות יבשים.
תרופות ניתנות לעתים לשם טיפול בהרטבה במיטה. שיעורי ההצלחה של טיפולים תרופתיים (10%-60%) נמוכים מאלה של טיפולים עם התראות, ולילדים הנוטלים תרופות יש נטייה לפתח שיעור נסיגה גבוה ברגע שנטילת התרופה נפסקת, כאשר מחקר אחד דיווח על כך שעד 95% מהילדים שנטלו תרופות להפסקת ההרטבות במיטה, הראו נסיגה ברגע שהפסיקו לקחת את התרופה. הורים חייבים להיות גם מודעים לכך שלתרופות עלולות להיות תופעות לוואי חמורות. לכן, הורים חייבים לאסוף מידע רב ככל הניתן מרופא הילדים שלהם בכל הנוגע למגוון הטיפולים הקיימים, תופעות הלוואי האפשריות, והפוטנציאל להצלחה. תרופה המשמשת בדרך כלל כאמצעי לטיפול בהרטבת לילה "מינירין".