מיקי דורון – SEE FAR CBT
10/04/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 08/03/2024 22:53אריקסון שלבים: תיאוריית שמונת השלבים של אריק אריקסון מציגה גישה ייחודית ומהפכנית לחקר הפסיכולוגיה התפתחותית, תוך הצעת מסגרת המתארת את ההתפתחות האנושית כתהליך דינמי ורציף הנמשך לאורך כל החיים. לפי אריקסון, כל אחד מהשלבים התפתחותיים מוביל למשבר פסיכוסוציאלי מרכזי, אשר נוגע בליבו של הקונפליקט בין צרכים אינטגרליים ודרישות חברתיות. דרך ההתמודדות עם אתגרים אלו מספקת הזדמנות לצמיחה אישית ופיתוח תכונות חיוביות, אך גם נטענת בסיכון להשלכות שליליות במידה והאדם לא מצליח לנהל את המשבר באופן מיטבי.
החדשנות של תיאוריית אריקסון טמונה בהצגתה של ההתפתחות כתהליך לא רק ביולוגי או פסיכולוגי, אלא גם כפרויקט חברתי ותרבותי. הוא הדגיש את החשיבות של האינטראקציה בין האינדיבידואל לסביבתו החברתית ואת ההשפעה ההדדית ביניהם. זאת, על ידי זיהוי נקודות מפנה קריטיות בחיי האדם, שבהן עומדים בפניו אתגרים והחלטות שיכולות להשפיע על המשך התפתחותו.
כל שלב מתאפיין בזוג קונפליקטים פוטנציאליים, כאשר האדם צריך למצוא איזון בריא בין שני הקצוות. למשל, בשלב הראשון, התמיכה מול חוסר אמון, תינוקות לומדים אם לסמוך על העולם או לפתח חושש מפניו, תלוי בטיפול ובתגובה שהם מקבלים מהסביבה הקרובה אליהם. דרך זו של התמודדות עם קונפליקטים ומשברים נמשכת לאורך כל השלבים, עד גיל הזקנה, שבו האדם מתמודד עם האינטגרציה של האני מול פחד מהמוות, ושאיפה למציאת שלום נפשי ואינטגרציה של החוויות שעבר במהלך חייו.
אריקסון נתן דגש רב על חשיבות הגמישות והיכולת להתאים את עצמנו לשינויים ולאתגרים השונים שמתרחשים במהלך החיים. הוא האמין כי התמודדות מוצלחת עם המשברים הפסיכוסוציאליים מעניקה לאדם את המשאבים הנפשיים והחברתיים לפיתוח זהות עצמית חזקה ומוצקה, כמו גם להתמודדות עם אתגרים חדשים שעומדים בפניו בהמשך הדרך.
השלב האוראלי-סנסורי, או השלב הראשון בתיאוריית שמונת השלבים של אריקסון, מתרחש מהלידה עד גיל שנה וחצי מתמקד בקונפליקט בין תמיכה לחוסר אמון. בתקופה זו, התינוקות עוברים תהליך בסיסי של למידה על העולם החיצוני, תוך שהם מתמודדים עם האתגר הראשוני בחייהם: לפתח תחושת אמון בסביבה שלהם.
בשלב זה, הילדים מסתמכים כמעט באופן מוחלט על מבוגרים לסיפוק צרכיהם הבסיסיים, כולל תזונה, נוחות, חום, ואהבה. אופן טיפולם של המטפלים בתינוקות תוך קיום תגובה עקבית וחיובית לצרכים אלה הוא קריטי לפיתוח תחושת אמון. תחושת האמון הזו תורמת ליצירת בסיס רגשי יציב, שעליו יוכל התינוק לבנות את התפיסה שלו כלפי העולם כמקום בטוח ונתמך.
מצד שני, תינוקות שחווים זניחה, אי-סיפוק עקבי של צרכים, או טיפול בלתי תואם עלולים לפתח תחושת חוסר אמון. חוסר אמון זה עלול להוביל לחששות וספקות לגבי האמינות והביטחון של הסביבה והאנשים שבה. הפיתוח של חוסר אמון יכול להשפיע לא רק על היחסים האישיים של האדם בעתיד, אלא גם על תחושת הביטחון העצמי ועל היכולת להתמודד עם אתגרים חדשים.
כדי לעזור לילדים לפתח תחושת אמון ולהתמודד עם הקונפליקט הזה בהצלחה, מומלץ להבטיח שהם מקבלים תגובות חמות ועקביות לצרכיהם. זה כולל להגיב באופן מהיר ואוהב לבכי, לספק מגע פיזי מנחם וחיבוקים, ולדאוג לצרכים הפיזיים שלהם באופן מיידי. כך, הילדים לומדים שהם יכולים לסמוך על האנשים שסובבים אותם, וזה מניח את היסודות לבניית קשרים חיוביים ואמונים בעתיד.
השלב השרירי-אנאלי, הינו השני מתוך כל שלבים של אריקסון מתרחש בין הגילאים שנה וחצי עד 3 שנים ומתמקד בקונפליקט בין אוטונומיה לבושה וספק. בשלב זה, הילדים מתחילים לפתח תחושת עצמאות וללמוד לשלוט בגופם, כולל היכולת להסתדר לבד במספר פעולות כמו האכלה, הליכה, ושימוש בשירותים. היכולת לבצע משימות אלו לבד מספקת לילדים תחושת הישג ואימוץ של אוטונומיה.
הקונפליקט בין אוטונומיה לבושה וספק נובע מהתהליך שבו הילדים מנסים להיות עצמאיים בעוד הם עדיין זקוקים לתמיכה ולהדרכה מהסביבה. כשהם מתמודדים בהצלחה עם האתגרים האלו, הם פותחים תחושת אוטונומיה. לעומת זאת, אם התגובות שהם מקבלים מהסביבה הם קריטיות מדי או דורשות מהם להיות יותר תלויים, הם עלולים לפתח תחושת בושה וספק ביכולות שלהם.
בשלב זה, משמעותי ביותר הוא האיזון שההורים והמטפלים צריכים למצוא בין לתת לילד חופש לחקור ולנסות לבצע פעולות בעצמו, לבין הצורך להגן עליו ולהדריך אותו. חשוב לחזק את הילד באמצעות תגובות חיוביות ומעודדות כשהוא מנסה דברים חדשים ולאפשר לו לחוות מקצת כישלונות בטוחים, כך שהוא ילמד להתמודד עם אכזבות ולהתמיד במאמציו.
התמודדות מוצלחת עם השלב השרירי-אנאלי תוביל לפיתוח היכולת לבצע בחירות ולקבל החלטות באופן עצמאי, תוך יצירת תחושת עצמאות וביטחון עצמי. כישלון בשלב זה עלול להוביל לפיתוח תחושת בושה עמוקה וספק ביכולת האישית להשפיע על העולם סביבו, אשר עלולה להשפיע על התנהגותו ועל היחסים שלו עם אחרים בהמשך החיים.
השלישי מתוך כל השלבים של אריקסון, המתרחש בין הגילאים 3 עד 6, מתמקדים ילדים בפיתוח תחושת יוזמה. בתקופה זו, הם נעשים יותר פעילים בסביבתם, מנסים לקחת חלק בתכנון ובביצוע של משחקים ופרויקטים, ולחקור את העולם הרחב יותר מסביבם. דרך זו של התנסות מאפשרת לילדים לפתח מוטיבציה פנימית ולהרגיש שהם משפיעים על הסביבה שלהם.
הקונפליקט העיקרי בשלב זה הוא בין רצון להיות יוזמים לבין החשש מתחושת אשמה שעלולה להיגרם כתוצאה מכישלון או מפעולות שאינן מקובלות על הסביבה. תחושת האשמה יכולה להתפתח כאשר הילד מרגיש שהוא עבר את הגבולות או כאשר הוא מונע מלנסות פעולות חדשות בשל פחד מתגובת הסביבה.
חשוב שהורים ומחנכים יספקו לילדים בשלב זה את התמיכה והעידוד הנדרשים כדי לפתח תחושת יוזמה. זה כולל להכיר בניסיונות של הילדים לבצע פעולות בעצמם, להעניק להם חופש לחקור וללמוד מניסיון, ולהדריך אותם באופן מעודד כאשר הם נתקלים באתגרים. מסגרת תמיכה זו מאפשרת לילדים להתמודד עם הקונפליקטים הפנימיים שהם חווים ולפתח תחושה של ביטחון ביכולותיהם.
התמודדות מוצלחת עם השלב השלישי מובילה לפיתוח של יכולת יוזמה, שבה הילד מרגיש בטוח לנסות דברים חדשים ולפעול בעצמאות תוך שמירה על התחשבות בגבולות ובצרכים של אחרים. זה מספק את הבסיס לפיתוח של תכונות אישיות חשובות כמו יצירתיות, יכולת לעבוד בצוות, ואמפתיה לזולת.
הרביעי מתוך כל השלבים של אריקסון, המתרחש בין הגילאים 6 ל-12, ילדים מתחילים לפתח מודעות חדשה ליכולותיהם, לזהותם ולתפקודם בחברה. זהו זמן שבו הם נכנסים לבית הספר ומתמודדים עם משימות ואתגרים אקדמיים שדורשים מהם להשקיע מאמץ, להתמיד ולהראות יצירתיות ומיומנות. הילדים מתחילים להשוות את עצמם לחבריהם ולפתח תחושת שייכות או תחושת נחיתות בהתאם להצלחות ולכישלונות שלהם.
התמודדות עם האתגרים האקדמיים והחברתיים של בית הספר מאפשרת לילדים לחוות תחושת הישג ולפתח אמון ביכולותיהם העצמיות. כאשר הם מצליחים במשימות, זה מחזק את תחושת היצירתיות שלהם, מה שמאפשר להם לזהות תחומי עניין ולהתחיל לבנות את הזהות האקדמית והאישית שלהם. במקרים שבהם הילדים נתקלים בקושי ואינם מרגישים מסוגלים להשיג הצלחה, הם עלולים לפתח תחושת נחיתות, המשפיעה על ביטחונם העצמי ועל התפיסה העצמית שלהם.
התמיכה שהילדים מקבלים מההורים, המורים והחברים שלהם בשלב זה חשובה ביותר. תמיכה זו יכולה לעזור להם להתמודד עם האתגרים, ללמוד מכישלונות ולהמשיך לפתח את יכולותיהם ואת עצמאותם. העידוד להתמודדות ולניסיון, גם כאשר התוצאות אינן מידיות או מושלמות, מחזק את תחושת היצירתיות ומונע תחושות של נחיתות.
בסופו של דבר, השלב הזה מכין את הילדים לאתגרים הגדולים יותר שיפגשו בהתבגרות, כאשר הם יתמודדו עם שאלות עמוקות יותר לגבי זהותם, ערכיהם ומקומם בעולם. הצלחה בשלב זה תספק להם את הבסיס הנדרש להתמודדות עם הקונפליקטים הבאים בחייהם, תוך שמירה על תחושת הערך העצמי והאמון ביכולותיהם.
החמישי מתוך כל השלבים של אריק אריקסון, שלב הנקרא "זיהוי עצמי מול בלבול זהות" ומתרחש בגיל ההתבגרות (מ-12 עד 18 שנים), נושא הזהות האישית מהווה את המרכז. בתקופה זו, הנערים והנערות מתחילים לשאול שאלות עמוקות על זהותם ועל המקום שהם רוצים לתפוס בחברה. הם חווים תהליכים פנימיים עזים של חיפוש ובחינה, המאפשרים להם לפתח תפיסה עצמית מובהקת יותר.
בשלב זה, המעבר מהילדות לבגרות מלווה בשינויים ביולוגיים, חברתיים ורגשיים משמעותיים. הנערים והנערות חווים את התפתחות המאפיינים המיניים והשינויים הפיזיים של הגוף, אשר יכולים להשפיע על התפיסה העצמית ועל הדימוי העצמי. במקביל, הם נדרשים להתמודד עם דרישות חברתיות ותקנים תרבותיים שעלולים להיות מאתגרים ולעיתים אף סותרים.
הצורך להתמודד עם שאלות כגון "מי אני?", "מה הערכים שלי?" ו"מה אני רוצה להיות בעתיד?" מוביל לתהליך של חקירה עצמית. הנערים והנערות מנסים למצוא את עצמם דרך חוויות שונות, כולל יחסים חברתיים, פעילויות חוץ בית ספריות, תחביבים ואף ניסיונות ראשונים בתחום המיניות.
ההתמודדות המוצלחת עם השלב הזה מובילה לפיתוח זהות חיובית וברורה, בעוד שכישלון או קושי במציאת תשובות עלול להוביל למצב של בלבול זהות. בלבול זהות עלול לגרום לחרדה, לחוסר ודאות ולקשיים בקבלת החלטות לגבי העתיד. לכן, תמיכה חברתית ורגשית מהסביבה, כולל מהמשפחה ומבית הספר, חיונית בשלב זה כדי לעזור לנערים ולנערות לעבור את התקופה בהצלחה ולפתח זהות אישית חזקה וברורה.
השיש מתוך כל השלבים של אריקסון, "אינטימיות מול בידוד", המתרחש בגיל הבגרות המוקדמת (מ-18 עד 40 שנים), מתמקדים ביכולת של האדם לפתח קשרים אינטימיים עם אחרים ולחוות קרבה רגשית. השלב זה מאופיין בחיפוש אחר אהבה, קשרים חברתיים משמעותיים, ולעיתים אף יצירת משפחה.
במהלך השנים האלו, אנשים נמצאים בתהליך של גילוי עצמי וחקר הדרכים בהן הם יכולים להתחבר ולתקשר עם אחרים ברמה עמוקה ואותנטית. הצלחה בפיתוח קשרים אינטימיים מאפשרת להם לחלוק את חייהם, רגשותיהם וחוויותיהם עם אחרים, תוך כדי חיזוק התחושה של שייכות ואהבה.
כשאדם מצליח להתגבר על הפחד מדחייה ולקבל את הסיכון הכרוך בהצגת עצמו בצורה פתוחה וכנה, הוא מסוגל לפתח יחסים משמעותיים ולהרגיש קרוב לאחרים. זה מאפשר לו לחוות אינטימיות, שהיא חוויה חיונית לבריאות הנפשית ולאושר האישי.
מאידך, אנשים שמתקשים לפתח אינטימיות עלולים להרגיש בידוד וניכור. כאשר חוויות של דחייה ואכזבות רומנטיות צוברות, הפחד מהסיכון הרגשי הכרוך בקשרים אינטימיים יכול להגביר את הנטייה להסתגר ולהימנע מלקיים יחסים קרובים. זה עלול להוביל למעגל של בידוד רגשי, שבו הפחד מבידוד דווקא מזין את ההתנתקות מאחרים.
התמודדות עם האתגרים של שלב זה דורשת אומץ לפתוח את הלב, נכונות להיות פגיעים ויכולת להתמודד עם דחייה ואכזבה. פיתוח מיומנויות תקשורת בין אישית, הבנת עצמי והכרה בערכים ובצרכים האישיים הם כלים חשובים להצלחה בפיתוח קשרים אינטימיים. כאשר אדם מצליח לבנות קשרים כאלה, הוא יכול לחוות חיים מלאים יותר, עם תמיכה רגשית וחום אנושי שהם חיוניים לשלמות האדם.
השביעי מתוך כל השלבים של אריקסון , המתמקד בגיל הבגרות (מ-40 עד 65 שנים), הקונפליקט המרכזי הוא בין יצירתיות לבין עצירות. בשלב זה, האדם נקרא להתמודד עם השאלה האם הוא מצליח לייצר, לתרום ולהשאיר חותם בעולם, או שהוא מרגיש תקוע וחסר תועלת. השלב זה כולל את תחום העבודה, המשפחה והתרומה לחברה.
הצורך להיות יצירתי ופורה אינו מוגבל רק ליצירת דור הבא במובן הביולוגי, אלא גם ביכולת לייצר עבודה משמעותית, להשפיע על הדור הבא דרך חינוך ולתרום לחברה באופן רחב יותר. אנשים בשלב זה שואפים להרגיש שהם עושים הבדל, שיש לחייהם ערך ומשמעות מעבר לקיומם האישי.
אנשים שמצליחים להתמודד בהצלחה עם האתגרים של שלב זה נוטים לפתח תחושת פוריות ויצירתיות, תוך כדי שהם מרגישים שהם תורמים לעולם ולאנשים סביבם. הם חווים סיפוק מהעבודה שלהם, מזיקתם לקהילה ומהקשרים האישיים והמשפחתיים שהם בונים ומחזקים.
מאידך, אנשים שנתקלים בקשיים בשלב זה עלולים להרגיש תקועים, חסרי מטרה ותחושת תרומה. חוויות של עצירות וחוסר פוריות עלולות להוביל לתסכול, דיכאון ותחושת חוסר מימוש עצמי. התמודדות לא מוצלחת בשלב זה מביאה לקושי במציאת שביעות רצון והתמודדות עם המעבר לשלבי החיים הבאים.
המפתח להתמודדות מוצלחת בשלב זה הוא היכולת להתמקד ביכולות ובתרומות של עצמך, לפתח גמישות בהתמודדות עם שינויים ואתגרים בחיים ולקבל תחושת שביעות רצון מההשקעה בדורות הבאים ובתרומה לחברה. תחושת יצירתיות ופוריות בשלב זה מהווה בסיס חשוב לשלב הבא והאחרון של החיים, שבו האדם מתמודד עם תחושות של שלמות עצמית מול פחד מהמוות.
בשלב השמיני והאחרון מתוך כל השלבים של אריקסון, המתמקד בתקופת הזקנה (מגיל 65 ועד לסוף החיים), הקונפליקט המרכזי הוא בין שלמות האני לבין פחד מהמוות. בשלב זה, אנשים מסתכלים אחורה על חייהם ועורכים מעין חשבון נפש, בו הם שואלים את עצמם אם הם מרוצים מהחיים שחיו והאם הגשימו את הפוטנציאל שלהם.
בתהליך זה של השקפה עצמית, האדם עשוי לחוות תחושת שלמות ושקט נפשי, כאשר הוא מרגיש שחי חיים מלאים ומשמעותיים, תוך שהוא מצליח לקבל את הבחירות והמעשים שלו לאורך הדרך. תחושה זו של שלמות מספקת לאדם תחושת רוגע ושלווה, גם במול המחשבה על סיום החיים וההתמודדות עם המוות.
מאידך, אם האדם מרגיש שהוא לא מימש את פוטנציאלו, שחי חיים שלא מלאים במשמעות עבורו או שנכשל בהשגת מטרות חשובות לו, הוא עלול לחוות תחושות של ייאוש, חרטה ופחד מהמוות. תחושות אלו עשויות לגרום לקושי בקבלת ההכרחיות של סיום החיים ולהוביל למצב בו האדם מרגיש תסכול עמוק מהחיים שעברו.
האתגר בשלב זה הוא למצוא את האיזון והשלום הנפשי, להיות סולח ומקבל גם את הקשיים והאכזבות שחווה האדם במהלך חייו. היכולת להסתכל אחורה על החיים עם תחושת שלווה, להרגיש שהאדם עשה את המיטב עם מה שהיה לו זמין ולהעריך את הרגעים הטובים והישגים, היא מפתח להשגת שלמות האני.
הכנה לשלב זה והתמודדות עם הקונפליקטים שהוא מציב דורשת חיים של גידול והתפתחות פנימית, יצירת קשרים חיוביים עם אחרים, והקדשת זמן לחשיבה על משמעות וערכים. כאשר אנשים מגיעים לשלב זה עם תחושת שביעות רצון מהחיים, הם יותר מסוגלים להתמודד עם המורכבות והאתגרים של סוף החיים.
אריק אריקסון, הפסיכולוג הדני-אמריקאי שחי בין השנים 1902-1994, נחשב לאחת הדמויות הבולטות והמשפיעות ביותר בתחום הפסיכולוגיה התפתחותית ובפסיכואנליזה. תרומתו המשמעותית ביותר לפסיכולוגיה התפתחותית היא תיאורייתו החדשנית על שמונת שלבי ההתפתחות האישיותית, אשר קידמה את ההבנה של פסיכולוגיה כתהליך המשלב גורמים פנימיים וחברתיים. עבודתו תרמה רבות להבנת הדינמיקה בין הצרכים האישיים לבין החברה, והדגישה את השפעתם של גורמים חברתיים ותרבותיים על תהליך ההתפתחות האישי.
אריקסון נולד וגדל בתקופה של שינויים רבים וסערות פוליטיות באירופה, מה שככל הנראה השפיע על תפיסותיו ועבודתו המקצועית. למרות שהתחיל את דרכו בעולם האמנות, מפגשו עם הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה הביאו אותו להתעניין ולהתמקצע בתחום הפסיכולוגיה. הוא קיבל השראה ממורים וחוקרים מובילים בתחום, כמו אנה פרויד, ופיתח את התאוריות שלו תוך ניסיון לענות על שאלות עמוקות בנוגע לזהות האנושית והתפתחותה.
תיאוריית שלבים של אריקסון מציעה מסגרת רחבה לחקר ההתפתחות האנושית, תוך הדגשת המשברים הפסיכוסוציאליים המאפיינים כל שלב. לכל שלב ישנם תוצאות חיוביות ושליליות אפשריות, תלוי באופן ההתמודדות עם האתגרים הספציפיים שהוא מציב. התיאוריה מאפשרת הבנה מעמיקה של הקשרים בין התפתחות פרטית להשפעות חברתיות ותרבותיות, וכיצד אלו משפיעים זה על זה במהלך החיים.
הגישה הפסיכוסוציאלית של אריקסון להתפתחות האדם משלבת את ההבנה הפסיכולוגית של האינדיבידואל עם ההקשר החברתי והתרבותי הרחב יותר. זאת, בניגוד לתיאוריות פסיכולוגיות אחרות שמתמקדות יותר באספקטים ביולוגיים או פסיכודינמיים. הוא טען שהזהות האנושית מתפתחת במהלך כל החיים ולא רק בילדות, וכי האתגרים הפסיכוסוציאליים שנתקלים בהם אנשים בשלבים שונים של החיים משפיעים על צורת ההתפתחות שלהם.
תרומתו של אריקסון לתחום הפסיכולוגיה נחשבת למהפכנית והיא ממשיכה להשפיע על מחקרים ועל תרגול בתחום הפסיכולוגיה התפתחותית, הפסיכותרפיה, ותחומים רבים אחרים. הוא לא רק סיפק תובנות עמוקות על התפתחות האישיות, אלא גם הותיר מורשת של חקר עמוק של הזהות האנושית בכל שלבי החיים.
