צעד אחד יותר מדי

הקריירה של הבריון

בריונים, בין אם בבית-הספר, בין אם במשפחה, בין אם בשכונה, בין אם בעסקים ובין אם במדינה, בונים לעצמם קריירה-של-בריונות שיסודותיה דומים חרף ההבדלים ביניהם. טבעה של הקריירה הזאת הוא שראשיתה מצערה אך אחריתה תשגה מאד – עד שהיא קורסת. הקריירה הבריונית נפתחת בהטלת אימה על החלשים שאין בכוחם להיאבק, על ידי בריונות ישירה או על ידי הפרדתם מהחברה הכללית על ידי איום על חבריהם. ככל שהקורבן נעשה מבודד יותר, כן גדלה הבריונות כלפיו, וזו מעוררת יראה וכבוד-מאונס לבריון בקרב אלו שלא נפגעו עדיין. כוחו של הבריון מושך אליו בני ברית שמחפשים להיבנות מכוחו, והם פותחים בקריירת-בריונות מקבילה ומשלימה. כשרשת-הבריונות צוברת מסה קריטית בקהילה, היא הופכת לבלתי מנוצחת. בין הבריון-המייסד לבין חסידיו נוצרת רשת מסועפת של "תן וקח": הוא והם חייבים אלו לאלו את כוחם, את נאמנותם ואת ההיתר לפעול ככל העולה על רוחם. החנופה והציות העיוור הופכים להיות אמצעי-הכוח הפנימי הנפוץ ביותר. כך נולדות משפחות פשע. מעתה יכול ראש הבריונים להיתמם שאין לו חלק ברשת הבריונית המתפתחת: "אלו הם, לא אני". לעתים הוא משנה את הקריירה והופך ל"איש עסקים מכובד", דמות-אב בקהילה, לעתים פילנתרופ. לעתים הוא מצליח להגיע לעמדות מפתח, למשל נשיא או ראש ממשלה.

מראש הבריונים למערכת שלטון

בריונותו של נתניהו היא שהפכה את נאמניו מן הזן של יריב לוין ואמיר אוחנה לבריונים-חקיינים. יריב לוין, למשל, ניהל לבקשתו של נתניהו את המשא-ומתן הקואליציוני עם המשיחיים והחרדים, והוא ששיחד אותם במיליארדי שקלים להבטחת הברית ההרסנית איתם. הצלחה פנומנלית זו שלו פתחה את צעדיו הבריוניים הבאים – ההפיכה המשטרית. בשלב הבא הופכת משפחת-הפשע למשפחה-של-משפחות, שכן הנמנים מייסדים איש-איש לעצמו משפחה משלהם. ראה איתמר בן-גביר, מאי גולן, מירי רגב, שלמה קרעי ודומיהם. מערכות-החוק והכלכלה מגלות שלא משתלם להתנגש איתם, ומעדיפות לממש את הכלל העתיק: "אם אינך יכול לנצחם, הצטרף אליהם".

צעד אחד יותר מדי

מה שמפיל לעתים קרובות משפחות-פשע כאלו אינן בגידות פנימיות או מאבקי-כוח; המלכודת שבה הם נופלים מנטלית: עם האוכל בא התיאבון, ועם הכוח באה היהירות. החנופה אליהם והציות העיוור להם משכנעים אותם שהם בעלי כוח שאינו מוגבל, שאיש לא יוכל לפגוע בהם, ושהחוק לא יוכל להם. אמונה זו מביאה אותם בהדרגה לעשות צעדים נועזים וחצופים יותר ויותר, עד שהם מגיעים לעשות "צעד אחד יותר מדי": בעוד הם מאמינים שגם את הצעד הזה יקבל העולם החיצון, "צעד אחד יותר מדי" מביא לתגובת-נגד בלתי צפויה: למשל היווצרות של ברית-של-קורבנות שכוחה שקול כנגד כוח משפחת הפשע, או ברית של מוסדות חיצוניים, או התערבות על ידי צד ג' שאינו נתון לשליטתם. גדולי הבריונים בהיסטוריה קרסו כשצעדו צעד אחד יותר מדי: היטלר ונפוליאון פתחו חזית נוספת, ודווקא כלפי הדוב הרוסי, יפן שיכורת-הכיבושים נואלה לתקוף את פרל הרבור, והאימפריה האוסטרו-הונגרית לא חזתה שהכרזת מלחמה על סרביה ב-1914 תביא עליה את קיצה.

נראה לי נתניהו עשה בשבוע שעבר צעד אחד יותר מדי שאולי יפיל אותו: אחרי שבנה את כוחו על הטייסים שאותם השמיץ, אחרי שהפר את ההסכם עם חמאס, אחרי שסיפח באופן בלתי-רשמי שטחים בסוריה, אחרי שהחליף את האו"ם ב"קרן ההומניטרית לעזה" (GHF) האימפוטנטית והמופקרת, הביאה אותו יהירותו להטיל מים גם לכיוונו של טראמפ: בעוד ווטקוף נועד עם חמאס וקטאר, הוא "הנחה" ו"הורה" את חיל האויר לתקוף את הנהגת חמאס בדוחא, בירת המשתפי"ם שלו במימון חמאס. וייטקוף המושפל ניסה להזהיר את הקטארים בזמן אמיתי – צעד ללא-תקדים ביחסי ארה"ב–ישראל, אך כשל. לא פורסם מה עבר על טראמפ, המושפל בפומבי, על ידי ידידו ביבי, אבל צעדי-הנגד שלו מבהירים זאת.

היהירות שמביאה לנפילה

תגובתו של טראמפ הייתה מנוגדת בתכלית למה שציפה נתניהו. במקום להמשיך ולקבל מהנשיא אישור פתוח להמשיך לפעול ככל העולה על רוחו, הוא נבלם באחת. טראמפ הבין שהנוזל שמזרזף עליו מהמקפצה איננו גשם. שהרי למחרת ההתקפה הכושלת נפגש טראמפ באו"ם בחזית מאוחדת חסרת-תקדים של העולם המוסלמי, מסעודיה ועד אינדונזיה, שדרשה לעצור את הטירוף ולבלום את ישראל. ביום שלפני כן, בהצבעה באו"ם, יצרו המדינות האירופיות החזקות, גם היא בניגוד לרצונו של טראמפ, ברית לקידום יוזמת מאקרון–סעודיה והובילו להצבעה באו"ם בה הכירו כ-140 מדינות בהקמת מדינה פלסטינית. וטראמפ הוא מסוג האנשים שמסוגלים לעבור כהרף עין מאהבה לוהטת לשנאה יוקדת (עיין ערך פוטין). בלחץ המדינות המוסלמיות ומדינות אירופה, וכתגובה על ההשפלה שספגה ארה"ב מידי נתניהו, השפיל טראמפ את מנהיגנו באילוצו להתנצל אונליין ובתקשורת בטלפון לפני קטאר.

המחיר שישראל שילמה על ההתקפה האידיוטית היה שקטאר זכתה הודות לו למעין ברית-הגנה חד-צדדית בין ארה"ב לקטאר, אשר תגן על קטאר בפני כל התקפה של גורם חיצוני. כך זכו גם מנהיגי חמאס שהותקפו בתעודת ביטוח נצחית. זאת ועוד: לראשונה וללא-תקדים, בבוטות בלתי-דיפלומטית, אילץ נשיא ארה"ב את נתניהו לעצור כל פעולה צבאית מעכשיו לעכשיו. הרי לנו דוגמת-מופת לצעד אחד יותר מדי ותוצאה בלתי חזויה שמנוגדת לתחזית צועד הצעד.

צעד-אחד-יותר-מדי הצעד לא היה הראשון של נתניהו: צעד-אחד-יותר-מדי שלו בישראל היה ההפיכה המשטרית של לוין, מתוצרת נתניהו. צעד זה הוליד את קפלן, האנרכיסטים והמחאה האזרחית; הברית העולמית כנגד ישראל וההכרה באו"ם במדינה פלסטינית נולדו על ידי סידרת צעדים מתוצרת נתניהו, שהביאו להפרת הסכם וויטקוף וסיכול החזרת חטופים, להחרבתה השיטתית של עזה ולהרעבת תושביה. נתניהו אינו מסוגל להפיק לקחים, הן משום שהוא נעדר כל יכולת להתבוננות-עצמית ביקורתית, הן בגלל האוטומטיות של ההרגל להאשים את כל העולם בעודו מאדיר את עצמו, הן בגלל חוסר האמון שלו ביועצים אותם מינה, והן בגלל יועציו חסרי-הכישורים, הרופסים והחנפים, מן הזן החביב על בריונים שמעדיפים נאמנות על כישורים. לכן יש לצפות שהוא לא יתאפק ויחולל צעדים נוספים מן הזן הזה. ולמרות שהם עולים לנו בדמים מרובים תרתי משמע, בסופו של דבר יש סיכוי שהם יביאו לקריסתו.

מי יודע, אולי יום אחד תתנוסס תמונתו מתבונן במבט מהורהר במי נהר ממרום גשר, ומתחתיה הציטוט הבא: “בעזה יסדתי את מדינת הפלסטינים; וכמנהיג חזק מליגה אחר, עליתי אפילו על הרצל: בעזה גם שיקמתי את מדינת היהודים הדמוקרטית והליברלית.”

אודות נחי אלון

נחי אלון הוא פסיכולוג קליני, סופר ומרצה, מן הבולטים בישראל בשילוב שבין פסיכולוגיה, רוח ותרבות. הוא שימש שנים רבות כמטפל וכמורה, היה שותף להקמת מרכז "פסיכודהרמה" לחיבור בין פסיכולוגיה לבודהיזם, ופרסם ספרים ומאמרים רבים העוסקים במוסר, תודעה, זהות ויחסי כוח. בין כתביו הבולטים: מעשה הסיפור הטיפולי (עם פרופ’ חיים עומר), השטן שבינינו ו-אדון ביאליק, איך ראוי לחיות?. אלון נחשב לאחד הקולות הרפלקטיביים והחופשיים בפסיכולוגיה הישראלית, ובמאמריו משלב תובנה קלינית עם ראייה ביקורתית של החברה והפוליטיקה.