שיחה עם סקסולוגית על טיפול מיני

הפער המיני בין גברים לנשים בחדר הטיפול

"מעולם לא שמעתי גבר אומר: 'אשתי מבלה שעות בצפייה בפורנו במקום לבלות איתי!'," הוא משפט שאף גבר לא אמר בחדר הטיפול המיני שלי. בדומה לכך, לא שמעתי גבר צועק: "לפני שהתחתנו אהבתי שמבצעים בי מין אוראלי, אבל עכשיו אני לא נהנה מזה שבת הזוג שלי עושה זאת" או "לא אכפת לי אם אי פעם אעשה שוב סקס". עם זאת, אני שומע הערות מהסוג הזה באופן קבוע מנשים הטרוסקסואליות השרויות במצוקה ומחפשות סיוע בנוגע ליחסים האינטימיים הכושלים שלהן.

מה נשים לא אומרות בחדר הטיפול

לעומת זאת, הנה כמה הערות שאני לא שומעת מהמטופלות שלי: "יש לו כל מיני חוקים בנוגע לסקס; אסור לי לגעת בצוואר שלו והוא לא אוהב משחק מקדים. הוא רק רוצה לגמור עם זה ולהיות ענייני" או "אני מנסה להדליק אותו, אבל הוא אומר ששום דבר ממה שאני עושה לא גורם לו להרגיש טוב", או "הלוואי שהוא פשוט היה משתחרר ונהנה. הוא רק שוכב שם, חסר חיים, ומצפה ממני לרדת לו". הנקודה היא שבמערכות יחסים ארוכות טווח, גברים ונשים מציגים נטיות שונות בחדר המיטות.

הבדלים מגדריים בחדר השינה

כשאני התחלתי את הקריירה שלי כסקסולוגית לפני שנים, לא האמנתי שקיימים הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים בחדר השינה – הדבר אתגר את התפיסה שלי על טבע האדם. אבל זה היה לפני שהתחלתי לדבר עם אנשים על ההיבטים האינטימיים ביותר של חייהם.

כאשר אנשים משלמים ממיטב כספם עבור שיחה בת 45 דקות עם מומחה, ולוקחים פסק זמן מהשגרה העמוסה שלהם למען הפריבילגיה הזו, הם מגיעים ישר לנקודה. המטופלים בתחום שלי הם בעיקר זוגות הטרוסקסואליים הנמצאים במערכות יחסים ארוכות-טווח ומחפשים חיי מין טובים יותר. עבורם, סיפוק מיני הוא חלק קריטי מהסיפוק הכללי במערכת היחסים, ומערכת היחסים עצמה מעניקה משמעות ומטרה בחייהם. ישנם אפוא הרבה יותר גורמים שמשפיעים על הסיפוק מאשר רק סקס טוב.

דמיון ושוני בין גברים לנשים

מה שהצלחתי להבין לאחר אלפי דיונים כאלה לאורך השנים הוא שמגדרים דומים זה לזה הרבה יותר ממה שהם שונים... למעט בחדר השינה. ואפילו שם, לכולנו יש מספר צרכים בסיסיים משותפים. כולנו רוצים להרגיש נאהבים, רצויים, מוערכים ונחשקים. אנחנו רוצים להרגיש שאנו אוהבים מיומנים, שמסוגלים לספק הנאה לשותף שלנו. כאשר אנחנו מנסים להתקרב לשותף שלנו, יש בנו את הרצון שהצד השני יקבל אותנו בזרועות פתוחות. כל זה נכון עבור כולנו… אך במקביל, התפתחנו במשך מאות אלפי שנים עם מספר הבדלים מיניים בסיסיים. התעלמות מתחום זה של המדע יוצרת מצוקה יוצאת דופן במערכות היחסים הרומנטיות של היום.

מורשת התפתחותית והשפעתה על הפסיכולוגיה המינית

השורה התחתונה: אתם ואני כאן כי אבותינו הצליחו להתרבות. הכישורים שהגבירו את סיכוייהם להתרבות מקודדים ב-DNA האנושי. מכיוון שלזכרים יש גישה בלתי מוגבלת לזרע, הגברים שהיו פחות בררנים מבחינה מינית התרבו יותר. לעומתם, גברים שהיו בררנים פחות התרבו, ותכונותיהם לא עברו הלאה ב-DNA שלנו. ככל שגבר היה בררן יותר, כך הוא הוליד פחות צאצאים, וההיפך נכון לגבי נשים.

אבותינו הקדמונים (הנשים) הולידו יותר צאצאים כשהיו יותר בררניות. זו הסיבה לכך שלאישה יש אולי פי 8 יותר סיכויים להעביר את ה-DNA שלה, כיוון שלא סביר שתעשה שימוש ביותר מ-8 ביציות במהלך חייה. לכן, היא צריכה להיות בררנית יותר בתחום המיני כדי להגדיל את סיכוייה להצלחה ביולדה.

השפעת הנטיות המיניות התורשתיות על חיי המין המודרניים

חשבו על כך כך: אם הייתם רעבים והייתה לכם כמות בלתי מוגבלת של זרעים לזרוע בגינה, הייתם משתמשים באסטרטגיות שונות לחלוטין מאשר אם היו לכם רק 8 זרעים לשתול.

הנטיות הללו הפכו לחלק מהפסיכולוגיה המינית התורשתית שלנו. הן אינן בשליטתנו המודעת. לעובדה שאסטרטגיות אלו פחות רלוונטיות בשנת 2024 אין קשר לכך שהן עדיין נשארות חלק מהאינסטינקטים המיניים שלנו ומשפיעות על חדרי השינה שלנו. הן עזרו לי להבין את ההבדלים בין המגדרים שאני פוגשת בחדר הטיפול המיני – הנטיות המיניות הבררניות של נשים והסגנון הפחות בררני של הגברים. הבנת הדינמיקה הזו עוזרת למטופלים שלי ליצור את מערכות היחסים המיניות המספקות שהם חפצים בהן.

הכרה במורשת הביולוגית שלנו והשלכותיה

עם זאת, נטיות התפתחותיות אלו לעיתים מעוררות לעג או דחייה מצד אנשים בעלי כוונות טובות, שמרגישים כי הכרה במורשת ההתפתחותית שלנו עלולה להגביל או להפחית מערכנו.

אולם אני עדה להשפעה ההפוכה שיש לכך. הכרה במורשת הביולוגית שלנו משחררת נשים לאמץ היבטים של חווייתן המינית שהן מתקשות להבין וגורמות להן למצוקה.

התמודדות עם תחושות של בושה ואשמה

כאשר נשים אינן מצוידות במידע הזה, הן מאמינות שעליהן להרגיש ולהתנהג מינית בצורה כלשהי שאינה אותנטית עבורן, וכתוצאה מכך הן מגיעות לאחד משני מקומות רעילים. מבלי להבין את ההשפעה ההתפתחותית על האינסטינקטים המיניים שלנו, האישה מסתכנת בהאשמה עצמית ובתחושת בושה במיניות שלה. לחלופין, היא מאשימה את בן זוגה ומסיקה שהוא מאהב שאינו עומד בציפיות. היא חוששת שאולי אינה "נועדה להיות" עם בן זוגה מבחינה מינית, וההשפעות של זה עלולות להיות הרסניות עבור זוג שיש להם שותפות חזקה ללא הצד הזה. לעיתים קרובות, הם מפסיקים לגעת זה בזו באופן מוחלט, שכן המגע מרמז על נכונות להגיע למצב אינטימי. לא רק שהסיפוק המיני אובד – אלא גם הסיפוק מהיחסים ואפילו מהחיים.

התמודדות עם האתגרים בחדר הטיפול

השיחה בחדר הטיפול המיני שלי לעיתים קרובות מתנהלת כך: אני אומרת, "אתה יודע, אני שומעת סיפורים כאלה כל הזמן. מסיבות הקשורות למורשת ההתפתחותית שלנו, לנשים יש נטייה להיות פחות ברורות ופתוחות במיטה. נטיות אלו פחות ניכרות כשהרומנים בתחילת דרכם והתשוקה גבוהה, אך הן הופכות לברורות יותר ככל שמערכת היחסים מזדקנת והתחושה המגרה שנלווית ליחסים בראשיתם מתחילה לדעוך. כדי להחמיר את המצב, נשים מתוכנתות להיות עם תגובת גועל חזקה יותר (נושא שמתייחס לבלוג אחר). ברגע שהתשוקה פוחתת אך רמת הגועל נשארת יציבה, דברים שפעם היו מעוררים אותה עלולים עכשיו להגעיל אותה.

מכיוון שגברים אינם נוטים להיות בררנים מינית, יש להם נטייה שלא לחוות את אותם האתגרים.

אף אחת מהגישות האלה אינה עדיפה על השנייה, הן פשוט שונות זו מזו. העובדה שהבדלים אלו קיימים אינה מהווה בעיה – הבעיה נוצרת כשאנו שופטים סגנון אחד כטוב יותר או עדיף על פני סגנון אחר".

הפתרון: הבנה ביולוגית כמפתח לשחרור

הסבר זה מתקבל לעיתים קרובות בשתיקה, בהלם ובתחושת הקלה ממשית. הידיעה שיש הסבר ביולוגי מסייעת לחלק מהאנשים להשתחרר מתחושות של בושה, אשמה, ומרגשות רעילים אחרים שליוו אותם במסע. היא עוזרת לבני הזוג להפוך שוב לצוות מיני מגובש, עם יכולת טובה יותר למצוא פשרות ואסטרטגיות לשיפור הסיפוק המיני ההדדי.

הבנת הביולוגיה ההתפתחותית שלנו כמפתח לחיים מספקים

בני אדם נחשבים ליונקים מפותחים. המורשת הראשונית שלנו משפיעה על החוויה המינית שלנו, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו. הבנת הביולוגיה ההתפתחותית שלנו מעצימה אותנו ומאפשרת לנו ליצור את היחסים האינטימיים והמספקים שאנו רוצים.