נרקיסיזם: השפעות, מקורות, וטיפול קליני
03/03/2024 צוות Psychologim.com
צוות Psychologim.com | 29/06/2025 11:28* המאמר נכתב בלשון נקבה אך פונה לכולם – נשים, גברים וכל מי שחווה דפוסים דומים של קשר ורגש.
בתוך מרחב של זוגיות אוהבת ומכילה, יש מי שמרגישות שהן עצמן האיום הגדול ביותר. לא בן הזוג, לא נסיבות החיים, לא קשיים כלכליים או תקשורתיים – אלא דווקא הן עצמן. התחושה הזו, שאני בעצמי מקור ההרס של הקשר, היא אחד הגורמים הכי מכאיבים ונסתרים שיכולים להתקיים בזוגיות. לעיתים היא מלווה במילים קשות כמו אני רעילה או נרקיסיסטית, ולעיתים בתחושת בושה עמוקה שמסתתרת מתחת לעור: אני צורחת, שופטת, מתחרטת, אבל שוב מגיבה באותה דרך. דווקא כשאני אוהבת באמת – אני מרגישה שאני עלולה לפגוע.
התופעה הזו אינה נדירה בקרב אנשים שגדלו עם חוויות התקשרות לא בטוחות. במקרים כאלה, הקִרבה הרגשית מזוהה גם עם סכנה: חוסר אונים, נטישה, או מחיקה עצמית. אדם שלמד מילדות שעליו לשלוט בסביבה כדי לשרוד, יתקשה להרפות ולתת אמון גם כשהוא אוהב. התוצאה היא תגובות עוצמתיות, לעיתים אף תוקפניות, שמונעות מתוך פחד עמוק – לא מתוך רוע.
חשוב להבין שנרקיסיזם במובנו הקליני אינו גזר דין. הוא לא הגדרה סטטית אלא ביטוי של מנגנוני הגנה מפני פגיעות, בושה ורגשות קשים אחרים. אנשים רבים מאובחנים עם מאפיינים נרקיסיסטיים לא בגלל שהם אדישים לסבל הזולת, אלא דווקא בגלל רגישות יתר וביקורת עצמית משתקת. המודעות לכך – כמו זו שאת מתארת – היא כבר שלב חשוב בדרך לשינוי.
מטופלות רבות שמגיעות לקליניקה עם התחושה הזו לומדות בהדרגה לחלץ את עצמן מתוך ההתקפה העצמית, להבין את מנגנוני ההישרדות שפעלו שנים, ולבחור תגובות אחרות. תהליך כזה אפשרי רק עם ליווי רגשי מותאם ואמיץ, שמחזיק גם את הכאב וגם את התקווה לתיקון.
רבים נוטים לחשוב על נרקיסיזם כתכונה נוקשה יהירה ולעיתים קרה, אך במציאות הקלינית ישנה תופעה שונה לחלוטין – נרקיסיזם רך.
חשוב להבהיר: כשאנו מדברים כאן על נרקיסיזם רך, אין הכוונה להפרעת אישיות נרקיסיסטית (NPD) כפי שהיא מוגדרת באבחון קליני. מדובר במאפיינים רגשיים תוך־נפשיים, שנובעים לרוב מפגיעות רגשית מוקדמת או מדפוסי התקשרות לא בטוחים, ולא מעידים בהכרח על פתולוגיה.
זהו דפוס שמאפיין אנשים שמרגישים כל הזמן שהם מצולמים בעדשה ביקורתית, שכל מילה שלהם עלולה להיחשב לפוגענית, שכל רגש עלול להתפרש כלא מוצדק. במקום גרנדיוזיות יש כאן בושה. במקום התעלמות מהאחר – תחושת אשמה כרונית וחשש תמידי לפגיעה.
אדם עם נרקיסיזם רך נכנס לקשרים מתוך כמיהה עצומה לאהבה, אך כשהוא מרגיש שהוא נאהב באמת – מתעוררת חרדה. החרדה הזו נובעת מהעובדה שאם יראו אותו באמת, על כל החלקים הפחות יפים שבו, הוא יידחה. במקום לסמוך על אהבה כמרחב מרפא, הוא חווה אותה כאיום שיחשוף את כל מה שהוא מנסה להסתיר. כך נוצרת תגובת מגננה – לעיתים צעקות, לעיתים האשמות, לעיתים התרחקות פתאומית – שנועדה לשמור על שליטה בסיטואציה.
כפי שתיאר היינץ קוהוט בתיאוריה של העצמי, אהבה שאינה תלויה בדבר עלולה להתקבל כאיום אצל אדם עם מבנה נרקיסיסטי פגיע. עבורו, הקִרבה חושפת צורך עמוק בתלות שנחווה בילדות כבלתי לגיטימי, ועלולה להציף תחושת בושה, ריקנות או חוסר ערך. גם ג'יימס מסטרסון הדגיש את הקונפליקט הזה אצל אנשים עם נרקיסיזם רך – קונפליקט בין כמיהה לקשר לבין חרדה מפני חשיפה של העצמי האמיתי, שלא זכה לאישוש. תגובת ההגנה אם כן אינה נובעת מיוהרה או זלזול, אלא מניסיון נואש לשמר רצף פנימי יציב.
הקושי המכריע הוא בכך שגם כשהתגובה הזו מובנת מתוך מצוקה, היא עדיין פוגעת באחר. בן הזוג שנמצא מול התגובה הפוגענית חווה לעיתים קרובות בלבול, כאב, ולעיתים גם פחד. הוא אינו יכול לדעת שמה שמניע את ההתפרצות הוא לא זלזול אלא חרדה. וכך נוצר מעגל שחוזר על עצמו – התקף, חרטה, פיוס, ושוב התרחקות.
ככל שמתרחשת הבנה עמוקה של הדפוסים הללו, מתאפשרת הפרדה בין רגש להתנהגות. אדם יכול ללמוד לזהות בזמן אמת את תחושת האיום מבפנים ולהשהות את התגובה. זהו תהליך שמחייב לא רק מודעות אלא גם נוכחות טיפולית עקבית שתוכל לשאת את החלקים שנחוו שנים כבלתי נסבלים. ברגע שניתן להם מקום בטוח – הם כבר אינם צריכים לצרוח החוצה כדי לקבל תשומת לב.
ההתפרצויות, החרדות, הקונפליקטים הפנימיים שמופיעים בתוך זוגיות בריאה אינם נוצרים יש מאין. בדרך כלל הם נטועים עמוק בחוויות מוקדמות של קשר – במיוחד בקשרים עם דמויות ההיקשרות הראשונות כמו אם או אב. לעיתים מדובר בבית שבו האהבה ניתנת על תנאי, שבו על הילדה להיות מוצלחת, מחייכת, מרצה או פסיכולוגית – כדי לזכות בתשומת לב. לעיתים זו סביבה רגשית בלתי יציבה, שבה לא ניתן היה לדעת אם מחר יחבקו אותך או יתפרצו עליך. כך נוצר דפוס הישרדות: אני שורדת אם אני בשליטה.
כשהתינוקת הפנימית לומדת שהעולם אינו מקום בטוח, היא בונה חומות. לעיתים אלה חומות של שלמות מדומה, של עמידות חיצונית, של ביקורת כלפי הסביבה כדי שלא תבקר אותי קודם. בתוך החומות האלה יש לא פעם כאב בלתי נסבל – תחושת חוסר ערך, חוסר ראויות, ופחד תמידי שאם אראה את עצמי באמת, לא יישאר אף אחד לידי. דווקא מי שנראית חזקה מאוד מבחוץ, נושאת בתוכה פגיעות עמוקה שקשה להעניק לה קול.
המעבר לבגרות אינו מוחק את הדפוסים האלה. להפך – הוא מציב אותם במבחן מחודש. מערכת יחסים זוגית שבה יש אהבה אמיתית היא המקום שבו יופיעו הפחדים החזקים ביותר. פתאום יש מה להפסיד. פתאום המגע קרוב מדי. פתאום נחשפות התגובות שלא היו שם מול בני זוג קודמים כי הם לא באמת נגעו בנקודות הרכות ביותר.
הפסיכולוגיה המודרנית אינה שואפת להעלים את הדפוסים אלא להבין אותם לעומק, להעניק להם שפה, לעבד את מקורותיהם, ולבנות אט אט תגובה רגשית אחרת. לא כזו שמבוססת על הדחקה או שליטה אלא על חמלה לעצמי. זה תהליך איטי אך מהפכני שבו לומדים להיות אדם שלם ומורכב בלי צורך להפעיל מגננות הרסניות בכל פעם שמופיעה אהבה.
כשהמטפלת פוגשת בקליניקה אישה שמגיעה עם תחושת פאניקה מהאהבה שיש לה, היא פוגשת לא רק סימפטום אלא מערכת פנימית שלמה שמנסה להישאר שולטת כדי לא להיפגע שוב. זה לא טיפול של תיקון מהיר אלא מסע של פירוק והבנייה, שבו נלמדת מחדש היכולת להיות בקשר מבלי לאבד את העצמי ומבלי לפגוע באחר. לאט לאט, דרך השיח, המטופלת לומדת לזהות את הטריגרים שמפעילים אותה – מילה מסוימת, מבט, תחושת נטישה – ולהבין מהם השורשים הרגשיים שמייצרים את התגובה הקשה.
בתוך הקשר הטיפולי נבנית חוויה מתקנת. המטפלת מחזיקה את המטופלת גם כשעולים כעסים, בושה, ביקורת עצמית ואפילו תגובות פוגעניות כלפי עצמה או כלפי המטפלת. היכולת של המטפלת להישאר יציבה, לא להיבהל, לא להיעלם – יוצרת תבנית חדשה של קשר. במקום אינטראקציה שמתפרקת עם כל שבר קטן, מתאפשר תהליך שבו גם רגשות קשים זוכים להכלה, לשיום ולשינוי.
מעבר לרובד הרגשי העמוק, העבודה כוללת גם רכישת כלים מעשיים – כמו עצירת תגובה אימפולסיבית לפני שהיא יוצאת, תרגול של ניסוח רגשי במקום האשמה, או פיתוח של יכולת לזהות את הקול הפנימי המבקר ולעבוד מולו באמפתיה. חלק מהעבודה עשוי לכלול גם זיהוי דפוסים של התקשרות לא בטוחה, עיבוד של חוויות ילדות עם דמויות משמעותיות והבנה כיצד הן נוכחות גם היום בתוך מערכות היחסים הבוגרות.
הטיפול אינו בא להוכיח למטופלת שהיא בסדר אלא לאפשר לה להיות מי שהיא גם כשעולים בתוכה חלקים לא פשוטים. לא במטרה להדחיק אותם אלא כדי ליצור בהם תנועה, להבין מה הם מנסים להגן עליו, ואיך אפשר להגיב אחרת מבלי לפגוע באחר ומבלי להימחק. זה תהליך של חיזוק פנימי שמוביל לא רק לשיפור בזוגיות אלא להקלה כללית בתחושת החיים.
כשאישה שנושאת בתוכה ביקורת עצמית קשה נכנסת לקשר זוגי טוב, מתרחש פרדוקס רגשי. מצד אחד היא חווה סוף סוף קבלה, שייכות ואהבה – ומצד שני דווקא אז מתעוררים הפחדים הגדולים ביותר. האהבה לא מרגיעה אלא מערערת, כי היא מאיימת על הדימוי הפנימי שנבנה שנים: אני פגומה, לא ראויה, לא ניתנת לאהבה לאורך זמן. לכן דווקא בן הזוג שאוהב באמת עלול להפוך לדמות שמעוררת חוסר אמון, איום או צורך לבחון שוב ושוב אם הוא יישאר גם כשהיא כועסת, תובענית או מרוחקת.
הבעיה איננה באהבה אלא באמונה הפנימית שנוצרה מזמן – אמונה שלפיה אהבה אמיתית תמיד תתנפץ. מתוך האמונה הזו נולדת לעיתים התנהגות שמגשימה את הנבואה: התקפי זעם, נסיגות פתאומיות, שתיקות ענישה, האשמות או תחושת חנק שמופיעה דווקא כשנעים. כל אלו הן לא סימן לכך שהקשר לא טוב אלא לכך שהמערכת הפנימית אינה מורגלת בביטחון.
בן זוג מיטיב יכול להיות חלק מהשיקום הרגשי, אך הוא לעולם לא יהיה תחליף לטיפול. לא תפקידו להכיל לבדו רגשות עבר שאינם שייכים לו, ולא מחובתו להבין את כל המורכבות שמניעה את התגובות. עם זאת, בקשר שבו יש רצון משותף לגדול, הוא יכול להפוך לעוגן שמזכיר למטופלת שהיא אינה לבד במסע הזה. היכולת לשתף אותו בחלקים מהתהליך, לומר מתי קשה, להסביר רגשות במקום להטיח האשמות – היא חלק מהשינוי.
חשוב להבין שלא כל קשר טוב הוא קשר קל. דווקא הקשר שבו מופיעים הקונפליקטים הרגשיים העמוקים ביותר עשוי להיות המקום שבו מתרחש ריפוי. השאלה היא לא אם יש קשיים – אלא האם אפשר לעבור דרכם יחד, תוך אחריות על התגובות ורצון כן ללמוד אותן לעומק. טיפול נכון מספק את הכלים לכך, והאהבה הטובה מספקת את הסיבה להילחם עבור זה.
הדבר החשוב ביותר כשנמצאים במקום שבו את מרגישה שאת בעצמך מקור ההרס, הוא לא להישאר שם לבד. תחושת הרעילות, ההתפרצויות, ההלקאה העצמית והפחד לאבד אהבה – כל אלה אינם סימנים לכך שאין תקווה, אלא קריאה עמוקה לעזרה. הבחירה במטפלת הנכונה יכולה לעשות את כל ההבדל בין המשך מעגל הפגיעה העצמית לבין תהליך של תיקון וצמיחה רגשית.
כדי שתתרחש תנועה אמיתית, חשוב לבחור מטפלת שיש לה ניסיון בעבודה עם דפוסי התקשרות לא בטוחים, עם מאפיינים של נרקיסיזם רך, עם קשיים בוויסות רגשי ועם תחושת זהות פגומה. אלו לא מילים גדולות – אלא תיאורים מדויקים של מצבים נפשיים שהרבה יותר אנשים חווים מכפי שנדמה. מטפלת כזו לא תיבהל מהתגובות שלך, לא תמהר לשפוט או לפרש, אלא תדע להישאר איתך בתוך הסערה ולתת לה שמות. היא תדע לחזק את המקומות הבריאים שבך, גם כשאת בטוחה שאין כאלה.
בטיפול נכון לא תצטרכי להעמיד פנים. לא תצטרכי להמציא סיפורים או להסתיר את המקומות שבהם את מרגישה שאת לא שולטת בעצמך. להפך – שם בדיוק מתחיל הקשר האמיתי. את תלמדי לא רק להבין את עצמך, אלא גם להאמין שאת ראויה לקשר שאינו מתפרק בכל פעם שאת מעלה קול או בוכה יותר מדי. זה תהליך של בניית אמון – בעצמך ובאחר.
הכאב שאת חווה היום הוא לא עדות לכך שאת אדם לא טוב, אלא לכך שאת רגישה מאוד, עם מטען רגשי עמוק, ועם יכולת יוצאת דופן לזהות תהליכים פנימיים. אלו בדיוק התכונות שיכולות להפוך אותך לאישה חזקה, מחוברת, ואוהבת באמת. לא מושלמת – אלא אמיצה. כזו שלא מוותרת על עצמה ולא על האהבה שיש לה בחיים.
Ronningstam, E. (2005). Identifying and understanding the narcissistic personality. Oxford University Press.
Kernberg, O. F. (2004). Aggressivity, narcissism, and self-destructiveness in the psychotherapeutic relationship. Yale University Press.
Levy, K. N., Ellison, W. D., & Reynoso, J. S. (2011). A historical review of narcissism and narcissistic personality. In W. K. Campbell & J. D. Miller (Eds.), The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder (pp. 3–11). Wiley.
Dimaggio, G., & Semerari, A. (2007). Psychotherapy of personality disorders: Metacognition, states of mind and interpersonal cycles. Routledge.
