נמות ולא נתגייס

הפן הפסיכולוגי של המשרתים בצה"ל

המשרתים בצה"ל נדרשים להתמודד עם מציאות מורכבת ומאתגרת. השירות הצבאי בישראל אינו רק חובה חוקית, אלא חלק בלתי נפרד מזהותם של רבים מהאזרחים. השירות נתפס כתרומה חיונית לביטחון המדינה, ומלווה בתחושות גאווה וסיפוק. עבור חיילים רבים, השירות הצבאי מהווה גם הזדמנות לפיתוח אישי, לחיזוק הכישורים החברתיים ולחוויות משמעותיות המעצבות את זהותם כאזרחים מעורבים ופעילים.

יחד עם זאת, המשרתים חווים גם מתח נפשי ופיזי רב, הנובע מהסיכון לחייהם, מהדרישה לעמוד במצבים קשים ומהצורך להתמודד עם אובדן חברים לנשק. השהות המתמשכת במצבי סיכון ואי ודאות יכולה להוביל לתחושות חרדה, עייפות נפשית ופיזית, ואף להפרעת פוסט טראומה (PTSD). תחושות אלו מחריפות כאשר נודע להם על סירובם של חלקים מהחברה החרדית להתגייס. המשרתים חשים תחושת אי צדק, כאשר הם מרגישים שנושאים בנטל הביטחוני בעוד אחרים נמנעים מכך. תחושה זו יכולה לעורר תסכול, זעם ואפילו תחושת בגידה, במיוחד כאשר הם רואים את הקשיים והסכנות שהם מתמודדים עימם.

תחושות אלו מתגברות כאשר נתקלים במפגינים חרדים החוסמים כבישים ומקיימים הפגנות כנגד חוק הגיוס, מה שמוביל להחרפת המתח החברתי והאישי.

צילום מרשת חברתית , פרסום על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

הפן הפסיכולוגי של הסרבנים החרדים

עבור חלקים מהקהילה החרדית, ההתנגדות לגיוס לצה"ל אינה נובעת ממניעים של התחמקות או עצלות, אלא מתוך אמונה דתית עמוקה. הם רואים בלימוד התורה מגן רוחני על העם היהודי ועל מדינת ישראל, ומאמינים כי זהו תפקידם העיקרי והחשוב ביותר. עבורם, גיוס לצה"ל מהווה סתירה לעקרונות הדתיים ולאורח החיים שהם בחרו לעצמם. לימוד התורה נתפס כערך עליון, המבטא את חובת האדם כלפי אלוהיו ואת תרומתו הייחודית לשמירה על עם ישראל.

הסלוגן "נמות ולא נתגייס" מבטא את התחושות העמוקות של חלקים מהקהילה החרדית. הם חשים מאוימים מהדרישה הממשלתית להתגייס ורואים בכך ניסיון כפייה חילונית המערער את עקרונותיהם הדתיים והקהילתיים. תחושות אלו מובילות לעיתים לפעולות קיצוניות, כגון הפגנות המוניות וחסימות כבישים, שמטרתן להביע את התנגדותם הנחרצת. ההרגשה שלפיה הם מגינים על עם ישראל באמצעות לימוד התורה בלבד, מחזקת את עמדתם ומעודדת את נחישותם להיאבק על זכותם להימנע מגיוס.

מעבר לכך, קיימת תחושת ניכור ועוינות כלפי החברה החילונית, המתבטאת בהפגנות נגד חוקי הגיוס ובהצהרות פומביות. חלק מהחרדים מרגישים כי החברה החילונית אינה מבינה את ערכי הדת ואינה מכבדת את אורח חייהם, מה שמגביר את תחושת הבידוד והניכור החברתי. תחושות אלו מתבטאות גם במישור האישי, כאשר אברכים צעירים נאלצים להתמודד עם דילמות מוסריות ומשפחתיות בנושא זה.

צילום מרשת חברתית , פרסום על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

השוואה היסטורית

בדיונים אלו עולה לעיתים השאלה: האם דוד המלך, המכבים ואחרים הצליחו ללמוד תורה כשהם נאלצו להילחם? ההיסטוריה היהודית מלאה בדמויות אשר נאלצו לאזן בין חובותיהם הדתיות והלימודיות לבין חובותיהם הצבאיות והלאומיות. דוד המלך, למשל, היה לוחם ומלך שניהל מלחמות רבות אך גם כתב חלק נכבד מהתנ"ך. המכבים נלחמו כדי לשחרר את בית המקדש, והמאבק שלהם כלל מרכיבים דתיים ולאומיים כאחד. השאלה אם ניתן להקדיש את כל הזמן ללימוד תורה בעוד שיש צורך ממשי להגן על העם היהודי היא שאלה המעסיקה את החברה היהודית במשך דורות.

האם ניתן ליישם את התובנות מההיסטוריה על המצב הנוכחי? אם דוד המלך, המכבים ואחרים נאלצו להילחם ולהגן על עם ישראל, האם אין בכך משום התובנה שגם במציאות שלנו יש צורך לשלב בין חובות דתיות ולאומיות? האם לימוד התורה לבדו מספיק כדי להבטיח את קיומה של המדינה, או שיש לשלב אותו בשירות צבאי או אזרחי?

הפן הפסיכולוגי של המאבק הפוליטי

המאבק סביב סוגיית הגיוס לצה"ל אינו רק מאבק חברתי ופסיכולוגי, אלא גם מאבק פוליטי מורכב. המאבק הפוליטי בתחום זה מוסיף לתחושת הציניות והכעס בציבור. הם רואים בקידום חקיקה המיטיבה עם החרדים נסיגה מערכי השוויון והצדק, ולעיתים אף ככניעה ללחצים פוליטיים על חשבון האינטרס הציבורי הרחב. תחושות אלו מגבירות את המתח החברתי ויוצרות תחושת ניכור בין חלקים שונים בחברה הישראלית.

בין הדוגמאות המיוחדות לשילוב המורכב בין חובות דתיות ולאומיות, ניתן לציין את סיפורו של רב"ט חיים טרייטל, חייל חרדי שסיים קורס חובשים קרביים. סיפורו של טרייטל מדגיש את האפשרות לשלב בין האמונה הדתית לבין השירות הצבאי, והוא מהווה דוגמה לכך שחינוך מהבית יכול לחזק את האמונה גם תוך כדי שירות צבאי. עבורו, היהדות האמיתית היא זו המשלבת בין חובות דתיות ולאומיות, ומראה כיצד ניתן לשמור על ערכי הדת תוך תרומה לביטחון המדינה.

רב"ט חיים טרייטל (צילום משפחה מרשת חברתית)

ועדת חקירה ממלכתית: ניתוח פסיכולוגי

בסיומה של המלחמה , תקום ועדת חקירה ממלכתית לחקר הכשלים של הממשלה, גופי הביטחון ועוד. הועדה תחקור את תפקוד המערכות השונות, לזהות כשלים ולקבוע המלצות. אחת השאלות המעניינות שחייבת לעלות בדיונים כאלו היא האם יש לחקור גם את נושא האמונה שלימודי התורה מגנים על עם ישראל. במילים אחרות, האם גם הרבנים והאברכים הלומדים תורה יום וליל כשלו במשימתם?

שאלה זו חייבת לעורר דיון חשוב ומורכב בנוגע לאחריות הדתית והלאומית. מצד אחד, לימוד התורה נתפס על ידי חלקים מהחברה החרדית כמרכיב חשוב ומגן רוחני על עם ישראל. מצד שני, כאשר מתרחשים כשלי ביטחון חמורים, עולה השאלה האם ניתן להסתמך רק על לימוד התורה כמנגנון הגנה, או שיש צורך בשילוב כוחות בין לימוד תורה לשירות צבאי.

מבחינה פסיכולוגית, הדיון בשאלה זו נוגע בתחושות עמוקות של זהות, אחריות וביטחון אישי ולאומי. החרדים הלומדים תורה עשויים לחוות תחושות של שליחות ומשמעות דתית עמוקה, אך גם עלולים לחוות לחץ נפשי כתוצאה מהביקורת החברתית והציפיות הקונפליקטואליות. במקביל, הציבור החילוני עשוי לחוות תחושות של תסכול וזעם כאשר נראה שהאחריות לביטחון הלאומי מוטלת רק על כתפיהם.

סיכום

הסוגיה של גיוס לצה"ל היא נושא מורכב ורב-משמעי, המשלב בתוכו היבטים פסיכולוגיים רבים. המשרתים בצה"ל חווים גאווה ותסכול, בעוד שהחרדים הסרבנים חשים מחויבות דתית ותחושת מרד נגד כפייה חילונית. המאבק הפוליטי בתחום זה מוסיף לתחושת הציניות והכעס בציבור. כדי להתמודד עם המתח הזה, יש צורך בדיאלוג פתוח ומכבד, המבוסס על הבנה והכרה בצרכים וברגשות של כל הצדדים המעורבים. רק כך ניתן יהיה למצוא פתרונות שיאפשרו לחברה הישראלית להמשיך ולשגשג תוך שמירה על אחדות וכבוד הדדי.