טיפול זוגי (מעודכן 2024 )
05/03/2024 Psychologim.com
Psychologim.com | 25/06/2024 09:34יש מחקרים שמראים כי 70% מהגברים משתמשים בהסתגרות כמנגנון הגנה במצבי עימות ולחץ. זה לא אומר שרק גברים עושים את זה, אבל התופעה נפוצה יותר בקרב גברים. דמיינו מצב של עימות או מריבה. הגבר מרגיש מוצף רגשית, חסר אונים, ולא יודע איך להגיב. בתגובה, הוא בוחר להסתגר. הוא לא עונה, לא מגיב, וכך בעצם נסוג מהמצב. בינתיים, בת הזוג משתגעת ורק מגבירה את הלחץ, מה שמוביל להסלמה של העימות.
התגובה הזו אמנם נורמלית, אבל היא לא ממש יעילה. במקום להוביל לפתרון, היא רק מחמירה את המצב וגורמת לתסכול לשני הצדדים. כך נוצרת תחושת ניתוק בין בני הזוג, שמובילה לעיתים קרובות לתחושות של כעס ותסכול נוספים. כאשר אחד מבני הזוג נסגר ואינו מגיב, השני מרגיש מנותק ולא מובנה, וזה רק מגביר את הלחץ ואת חוסר ההבנה בין השניים. התוצאה היא שהמצב רק מחמיר ולא נפתר.
הסתגרות יכולה להיראות כפתרון זמני ובטוח, אך בפועל היא מייצרת מעגל שלילי שמזין את עצמו. התחושות השליליות והמתחים המצטברים יוצרים תחושת מרחק רגשי בין בני הזוג, מה שמוביל להחמרת העימותים. הדרך לשבור את המעגל הזה היא באמצעות שיפור מיומנויות התקשורת וההקשבה, ולהבין את הסיבות שמובילות להסתגרות. הבנה זו יכולה לסייע לשני הצדדים להתמודד עם המצב בצורה פתוחה ויעילה יותר.
אחד הפתרונות היעילים ביותר הוא להתאמן בהקשבה אמיתית. זה אומר להקשיב בלי להיות עסוקים בלהדוף, להסביר או להתגונן. פשוט להקשיב. כאשר כל צד מרגיש שמקשיבים לו ומבינים אותו, זה מפחית את המתח ומאפשר לנהל שיחה פתוחה וכנה. הקשבה אמיתית יכולה לסייע לפרק את המתחים ולבנות מחדש את תחושת הקרבה והביטחון במערכת היחסים.
הסתגרות היא תגובה רגשית שנובעת מהצפה. הגבר מרגיש שהוא לא יכול להתמודד עם העומס הרגשי, ולכן הוא בוחר להסתגר. זה מנגנון הגנה שמטרתו להימנע מהסלמה של המצב ולשמור על איזון פנימי. כאשר האדם מרגיש מוצף ברגשות שליליים, הוא עשוי לבחור להתרחק מהמצב כדי להגן על עצמו. הסתגרות יכולה להתבטא באי תגובה, שתיקה או אפילו התרחקות פיזית. זהו מנגנון שמאפשר לאדם להתמודד עם רגשות עזים ובלתי נשלטים על ידי יצירת מרחק זמני מהמצב המלחיץ.
הצפה רגשית היא מצב שבו הרגשות משתלטים על יכולת החשיבה והתגובה של האדם. זה יכול לקרות כשכמות הגירויים הרגשיים הופכת לבלתי נסבלת, ומערכת העצבים נכנסת למצב של "הילחם או ברח". במצב כזה, האדם מרגיש שהוא חייב להתרחק מהמצב כדי להימנע מפגיעה נוספת. תחושת ההצפה יכולה להתרחש במהירות רבה ולהיות מלווה בתסמינים פיזיים כמו דופק מואץ, הזעה ורעד. זהו מצב שבו הרגשות משתלטים על יכולת החשיבה הצלולה, והתגובה המיידית היא לרוב נסיגה או הסתגרות.
הסיבות להסתגרות יכולות להיות מגוונות וקשורות ללחצים חברתיים ומגדריים. גברים רבים מתחנכים להאמין שעליהם להיות חזקים ולא להפגין חולשה או רגשות. זה יוצר לחץ להתמודד עם עימותים בצורה שלא תחשוף את פגיעותם. חוסר מיומנויות תקשורת גורם לכך שגברים רבים מתקשים להביע רגשות או להתמודד עם קונפליקטים בצורה ישירה וברורה. הם עשויים להרגיש שאין להם את הכלים להתמודד עם המצב, ולכן בוחרים להסתגר.
פחד מהסלמה עשוי להוביל להסתגרות. גברים עשויים להסתגר כדי למנוע הסלמה של המריבה או כדי להימנע מלפגוע בבני זוגם. הם מרגישים שהשתיקה היא הדרך הבטוחה ביותר לשמור על השקט. במצבים כאלה, ההסתגרות נתפסת כדרך לשמור על השלווה במערכת היחסים, אך בפועל היא יוצרת בעיות נוספות ומעמיקה את הריחוק בין בני הזוג. הפתרון לבעיה זו הוא ללמוד מיומנויות תקשורת שיאפשרו להתמודד עם הקונפליקטים בצורה פתוחה ויעילה יותר.
הבעיה היא שהתגובה הזו לא עוזרת. היא יוצרת תחושת ניתוק בין בני הזוג, מגבירה את המתח והכעס, ופוגעת באמון ובתחושת הביטחון. בת הזוג מרגישה מנותקת, חסרת חשיבות, ולא מובנת, מה שמוביל להסלמה נוספת של העימות. תחושת הניתוק הזו יכולה להוביל להתרחקות רגשית ולתחושת בדידות בתוך הקשר הזוגי. המתח המצטבר יכול להפוך לרקע קבוע במערכת היחסים, ולהפוך כל עימות קטן לבעיה גדולה יותר. הפגיעה באמון מתרחשת כאשר בן זוג אחד מרגיש שהשני אינו משתף פעולה ואינו נוכח במערכת היחסים.
כאשר אחד מבני הזוג מסתגר, זה יוצר תחושת ניתוק אצל בן הזוג השני. התחושה שהשותף לא מגיב, לא נוכח ולא משתתף ברגשות ובקונפליקטים יוצרת ריחוק. זה יכול להוביל לכך שהצד השני ירגיש נטוש ולא מוערך, מה שמגביר את התסכול והכעס. תחושת הניתוק הזו יכולה להתרחב ולהשפיע על כל תחומי החיים המשותפים, ולהפוך את הקשר למערכת יחסים קרה ומרוחקת. הנתק הרגשי יכול להוביל גם לפגיעה בתחושת הביטחון והקרבה, ולעיתים אף להתדרדרות נוספת בתקשורת וביכולת לפתור בעיות באופן יעיל.
הסתגרות אינה רק תגובה פסיבית; היא יכולה להוביל להסלמה במתח. כאשר אחד מבני הזוג אינו מגיב, זה עשוי לגרום לצד השני להגביר את המאמץ לתקשר, לעיתים בצורה תוקפנית יותר. התוצאה היא שהמתח גובר והעימות מתגבר. הצד שמנסה לתקשר עשוי להרגיש יותר ויותר מתוסכל ונואש, מה שמוביל להתנהגות אגרסיבית יותר או לוויתור מוחלט על הניסיון לתקשר. כך, המתח יכול להחמיר ולהפוך למעגל שלילי שבו כל ניסיון לתקשר מסתיים בהסלמה נוספת של העימות והמרחק בין בני הזוג רק גדל.
אחת ההשפעות הקשות ביותר של הסתגרות היא הפגיעה באמון. כאשר בן זוג מרגיש שהאחר אינו משתף פעולה או מסתגר בצורה קבועה, זה יכול להוביל לתחושת בגידה. האמון במערכת היחסים נפגע, והקשר עשוי להיחלש. התחושה שהשותף לא נוכח ולא מעורב רגשית יכולה להוביל למחשבות שליליות לגבי המחויבות של השותף לקשר. זה יכול לגרום לריחוק רגשי ולהפחתת תחושת הביטחון במערכת היחסים. הפגיעה באמון היא בעיה רצינית שיכולה להוביל לסיום מערכת היחסים אם לא מטפלים בה בזמן ובצורה נכונה.
ג'ון גוטמן, חוקר פסיכולוגיה בתחום מחקר הזוגיות, מצא שהסתגרות היא אחד מארבעת "הרעילים" במערכות יחסים, לצד ביקורת, זלזול והתגוננות. במחקריו גילה גוטמן כי גברים נוטים להסתגר כאשר הם מרגישים מוצפים רגשית במהלך עימותים, תגובה הנובעת מהפעלת מערכת העצבים הסימפתטית. גברים רבים, כאשר הם מרגישים מוצפים רגשית, נכנסים למצב של "הילחם או ברח" שבו התגובה האינסטינקטיבית היא להתרחק מהמצב המלחיץ. זה מסביר מדוע גברים רבים נוטים להסתגר בעימותים ולהתרחק מבן הזוג.
במחקר נוסף, פיליפ שפירו ואליסון שטרן גילו כי גברים נוטים להסתגרות גם במצבים חברתיים נוספים ולא רק בעימותים זוגיים. הם זיהו כי גברים מסתגלים לציפיות חברתיות של ריסון רגשי, מה שמוביל להסתגרות כהתמודדות עם רגשות שליליים. המחקר הראה שגברים נוטים להסתיר את רגשותיהם ולשמור על שתיקה כדי להימנע מהפגנת פגיעות. ההתנהגות הזו נובעת מציפיות חברתיות ומגדריות שמלחיצות את הגברים לשמור על חזות חזקה ובלתי פגיעה.
מחקר נוסף בחן את ההבדלים המגדריים בתגובות ללחץ ומצא כי גברים נוטים להסתגר ולהתנתק במצבי לחץ, בעוד נשים נוטות לחפש תמיכה חברתית ולהביע רגשות. ההבדלים האלו נובעים מחינוך חברתי ומגדרי שמלמד נשים להיות יותר פתוחות רגשית וגברים להיות יותר שמורים ומאופקים. המחקר הזה מדגיש את הצורך בהבנת ההבדלים המגדריים כדי לשפר את התקשורת וההתמודדות עם עימותים במערכות יחסים.
המחקרים האלה מצביעים על כך שההסתגרות היא תופעה נפוצה שמושפעת מגורמים תרבותיים, חברתיים ומגדריים. כדי להתמודד עם הבעיה, חשוב להכיר בכך שההסתגרות היא תגובה למצב של הצפה רגשית וללמוד כיצד לשפר את התקשורת וההבנה בין בני הזוג. הבנת הגורמים להסתגרות וההשפעות שלה יכולה לעזור לפתח כלים ומיומנויות שיעזרו לבני הזוג להתמודד עם עימותים בצורה בריאה ויעילה יותר.
כדי להתמודד עם דפוס ההסתגרות ולשפר את התקשורת במערכת היחסים, יש כמה דברים שאפשר לעשות: פיתוח מודעות, לימוד מיומנויות תקשורת, הקשבה פעילה ופנייה לעזרה מקצועית. השלב הראשון בהתמודדות עם הסתגרות הוא פיתוח מודעות. זה כולל הכרה בכך שהתגובה הזו לא מועילה, הבנת ההשפעות השליליות שלה על מערכת היחסים והכרת התחושות והסיבות שמובילות להסתגרות. המודעות הזו מאפשרת להבין מתי ההסתגרות מתחילה ולהגיב בצורה אחרת.
כדי להתמודד עם הסתגרות, חשוב ללמוד כלים ומיומנויות תקשורת. זה כולל טכניקות שמאפשרות להביע רגשות בצורה ישירה וברורה, ולנהל עימותים בצורה שלא תוביל להסתגרות. למשל, שימוש בטכניקות של "אני מרגיש" במקום "את/ה תמיד...". טכניקות אלו עוזרות להפחית את ההתקפה האישית ולהתמקד בתחושות האישיות, מה שמקל על בן הזוג להבין ולהתחבר לרגשות המובעים. לימוד מיומנויות אלו יכול לשפר את יכולת התקשורת ולסייע בהפחתת הצורך בהסתגרות.
הקשבה פעילה היא כלי חשוב בתקשורת זוגית. היא כוללת מתן תשומת לב מלאה לדובר, הבנת המסר בלי לשפוט או להתגונן, ואישור הבנה על ידי תגובות מתאימות. הקשבה אמיתית מפחיתה את המתח בעימותים ומשפרת את ההבנה ההדדית. כאשר אדם מרגיש שמקשיבים לו באמת, הוא מרגיש מוערך ומובן. הקשבה פעילה יכולה לעזור לפרק את המתח ולפתור בעיות בצורה רגועה ואפקטיבית יותר. היא גם משפרת את תחושת הקרבה והביטחון במערכת היחסים, ומסייעת לבנות אמון בין בני הזוג.
במקרים שבהם דפוס ההסתגרות מושרש ועמוק, טיפול זוגי או אישי יכול להיות מועיל. מטפלת זוגית מקצועי יכולה לעזור בזיהוי דפוסים והתנהגויות בלתי מועילות, ולספק כלים לשיפור התקשורת והבנה הדדית. טיפול מקצועי יכול להציע סביבה בטוחה ומוגנת שבה שני בני הזוג יכולים להביע את רגשותיהם וללמוד דרכי תקשורת חדשות. המטפל יכול לסייע בזיהוי הדפוסים השליליים שמובילים להסתגרות ולעזור לשנותם. בנוסף, הטיפול יכול לספק כלים וטכניקות להתמודדות עם רגשות שליליים ולפתרון קונפליקטים בצורה בריאה ויעילה יותר.
הסתגרות היא תגובה נפוצה בקרב גברים במצבי עימות ולחץ, הנובעת מהצפה רגשית וחוסר יכולת להתמודד בצורה פתוחה ויעילה. הבנה של הסיבות להסתגרות והשפעותיה יכולה להוביל לשיפור משמעותי בתקשורת ובתחושת הקרבה בין בני הזוג. פיתוח מיומנויות תקשורת כמו הקשבה פעילה ושימוש בכלים טיפוליים כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי יכולים לסייע לגברים להתמודד עם מצבי לחץ ועימותים בצורה יעילה ובריאה יותר, ולחזק את הקשרים הרגשיים במערכת היחסים. חשוב לזכור שהתמודדות עם הסתגרות דורשת זמן ומאמץ, אך עם התמדה ועבודה משותפת ניתן לשפר את התקשורת ולהוביל למערכת יחסים בריאה ומספקת יותר. בעזרת מודעות, לימוד מיומנויות תקשורת ופנייה לעזרה מקצועית ניתן לשבור את המעגל השלילי של הסתגרות ולהביא לשיפור משמעותי באיכות החיים המשותפים.
---------------------------
ג'ון גוטמן, חוקר פסיכולוגיה ובעל שם עולמי בתחום מחקר הזוגיות, מצא כי הסתגרות היא אחד מארבעת ה"רעילים" (Four Horsemen) של מערכות יחסים, לצד ביקורת, זלזול והתגוננות. במחקריו גילה גוטמן כי גברים נוטים יותר להסתגר כאשר הם מרגישים מוצפים רגשית במהלך עימותים. הוא מציין כי תגובה זו נובעת ממערכת העצבים הסימפתטית, שמפעילה תגובת "הילחם או ברח" וגורמת לגבר להרגיש מוצף ולברוח מהמצב. הסתגרות זו, המכונה גם "stonewalling", גורמת להחמרת המצב הרגשי ומגבירה את הפגיעה במערכת היחסים (The Gottman Institute) (The Gottman Institute) (SpringerLink).
מחקר שנערך על ידי פיליפ שפירו ואליסון שטרן מצא כי גברים נוטים להסתגרות לא רק במצבי עימות עם בת הזוג, אלא גם במצבים חברתיים נוספים. במחקרם הם זיהו כי גברים מסתגלים לציפיות חברתיות של ריסון רגשי, מה שמוביל להסתגרות כהתמודדות עם רגשות שליליים. הסתגרות זו משמשת כמנגנון הגנה שמטרתו להימנע מהצפה רגשית ולהגנה על תחושת הביטחון העצמי.
מחקר נוסף בחן את ההבדלים המגדריים בתגובות ללחץ ומצא כי גברים נוטים להסתגר ולהתנתק במצבי לחץ כתגובה טיפוסית. הנשים במחקר הראו תגובות שונות, כולל נטייה גבוהה יותר לחפש תמיכה חברתית ולהביע רגשות. ההבדלים האלו נובעים מחינוך חברתי ומגדרי שמלמד נשים להיות יותר פתוחות רגשית וגברים להיות יותר שמורים ומאופקים.
תודה רבה, משמעותי מאוד.
כתוב מונגש וקריא.
