גזלייטינג: איך מזהים את העיוות הפסיכולוגי המסוכן בקשרים אינטימיים

הבהרה: המאמר נכתב בלשון כללית, ופונה לכל המינים והמגדרים – נשים, גברים, ולהט"ב. המונח "נפגעת" מופיע מטעמי בהירות בלבד, אך מתייחס לכל אדם החווה דפוסי גזלייטינג.

מה זה גזלייטינג ואיך הוא פועל

המונח גזלייטינג נכנס בשנים האחרונות לשיח הציבורי בסערה. הוא מופיע במאמרים, בפוסטים, בסרטים, ובשיחות בין חברים. אך ככל שהוא הופך לפופולרי יותר, כך גם גוברת הבלבול סביב משמעותו המדויקת. גזלייטינג אינו רק שקר, אינו רק תמרון רגשי, ואינו סתם ויכוח שבו צד אחד טוען שדברים קרו אחרת. זהו דפוס מערכתי ומתמשך של ערעור תחושת המציאות של אדם אחר, לרוב מתוך מטרה להפעיל עליו שליטה ולהחליש את ביטחונו בעצמו.

מקור המונח מגיע מהסרט "Gaslight" משנות הארבעים, שבו בעל גורם לאשתו להאמין שהיא משתגעת באמצעות מניפולציות קטנות אך עקביות, כמו שינוי עוצמת האור בגז בבית וטענה שהאור לא השתנה כלל. בדומה לדמות הנשית בסרט, אנשים שחווים גזלייטינג מדווחים על תחושת בלבול מתמשכת, על אובדן ביטחון בזיכרונותיהם, ועל פחד גובר מלטעות או מלהיחשב לא יציבים נפשית.

המנגנון המרכזי בגזלייטינג הוא הטלת ספק. זה לא מתבצע בהכרח באופן אלים או חד משמעי. להפך – פעמים רבות התהליך מתרחש באטיות, במינונים מדודים, על פני זמן. האומר "זה לא מה שאמרתי", "את מגזימה", "זה הכול בראש שלך", או "את לא זוכרת נכון" עשוי להישמע תמים ברגע הראשון. אך כאשר משפטים כאלה נשמעים שוב ושוב לאורך זמן, הם מתחילים לשחוק את הקרקע שמתחת לתפיסת המציאות של הנפגעת.

המורכבות של גזלייטינג טמונה בכך שהוא אינו תמיד ברור. לעיתים הוא משולב בהתנהגויות אחרות – כמו אהבה, חום, או אפילו דאגה. התוקף עשוי להציג עצמו כמי שרוצה "לעזור", "להרגיע" או "לכוון", תוך כדי שהוא מציב את עצמו כבעל הסמכות היחיד לקבוע מה נכון ומה שגוי. עם הזמן, הקורבן מתחיל לפנות אל הפוגע כדי להבין את המציאות, מתוך תחושת תלות הולכת ומעמיקה.

אם הביטוי גזלייטינג נזרק לחלל השיח הציבורי בקלות יתרה, הרי שמאמר זה מבקש להחזיר לו את הדיוק המקצועי שהוא ראוי לו.

סימני זיהוי של גזלייטינג בקשרים זוגיים ומשפחתיים

אחת הסיבות לכך שגזלייטינג כה מסוכן היא שקשה לזהות אותו בזמן אמת. רבים מהנפגעים מדווחים בדיעבד כי לא הבחינו בדפוס עד שיצאו מהקשר או עברו טיפול. כאשר מדובר בקשרים זוגיים או משפחתיים, הזיהוי אף מורכב יותר, שכן מעורבים בו רגשות עמוקים של אהבה, אשמה, תלות ותחושת נאמנות. הגזלייטינג נטמע בתוך היומיום, ובמקרים רבים הנפגעת תתקשה להפריד בין התנהגות פוגענית לבין מחלוקת לגיטימית או סגנון תקשורת שונה.

סימן אחד מרכזי הוא תחושת בלבול מתמשכת. הקורבן מרגיש לעיתים קרובות שעליו לבדוק את עצמו שוב ושוב. הוא שואל את אחרים אם הם זוכרים את מה שקרה, מתחיל לתעד שיחות, או נמנע מלהביע רגשות כדי לא להיחשב "לא יציב". כאשר כל תגובה שלך נתפסת כהוכחה לכך שאת מגיבה בצורה מוגזמת, את עלולה להתחיל להאמין בזה בעצמך.

עוד סימן בולט הוא שינוי הדרגתי בביטחון העצמי. אנשים שעוברים גזלייטינג מדווחים שהם חשים פחות ופחות בטוחים בעצמם, באינטואיציה שלהם ובשיפוט הרגשי שלהם. הם נעשים זהירים מאוד, מהססים להתעמת, ולעיתים מאמצים את נקודת המבט של הפוגע כאילו היא האמת היחידה. תחושת העצמי נשחקת, והם חווים אובדן זהות רגשי ותחושתי.

במערכות יחסים זוגיות, הגזלייטינג מתבטא לעיתים קרובות סביב נושאים של נאמנות, תפיסת מציאות, או דפוסי תקשורת. המשפטים הנפוצים ביותר כוללים הכחשות כמו "לא אמרתי את זה", "את מדמיינת", "כולם חושבים שאת הבעיה", או "אני היחיד שמסוגל לסבול אותך". אלה אינם משפטים תמימים – הם משמשים ככלים לשליטה ולערעור.

במשפחה, גזלייטינג עשוי להופיע גם בקשרים בין הורים לילדים, בין אחים, ולעיתים אף בהקשר בין ילדים למבוגרים – כאשר אחד הצדדים מבקש לייצר דינמיקה שבה הוא קובע מהי האמת ומה לא היה ולא נברא. הדינמיקה הזו משכפלת את עצמה גם לקשרים מאוחרים יותר.

חשוב להדגיש: עצם העובדה שצד אחד טועה בזיכרון או מתווכח בעוצמה אינה הופכת אותו בהכרח לתוקף. גזלייטינג מחייב דפוס עקבי ומתמשך של שלילת המציאות, שבו צד אחד מערער באופן שיטתי על תפיסת הצד השני – לא מתוך מחלוקת לגיטימית, אלא ככלי לשליטה נפשית.

ההשלכות הנפשיות של גזלייטינג על הנפגעת

ההשפעות של גזלייטינג אינן מסתכמות בחוסר נוחות או רגשות פגועים. מדובר בדפוס שמערער את תחושת העצמי לעומק, ועם הזמן עלול להוביל לפגיעה נפשית משמעותית. הנפגעת לא רק מתחילה לפקפק בזיכרונות שלה או בשיפוט שלה, אלא מאבדת את היכולת להבחין בין עיוות למציאות. התחושה היא של אובדן אחיזה – לא רק במה שקרה, אלא גם בעצמה.

אחת ההשלכות המרכזיות היא התפתחות של חרדה. כשאדם אינו יכול לסמוך על תפיסתו, הוא נעשה דרוך יותר, מהסס בכל פעולה, בודק את עצמו ללא הרף, ונכנס למצב מתמיד של חיפוש אחר סימני אישור מהסביבה. גם תסמינים של דיכאון שכיחים – תחושת ערך עצמי נמוכה, אובדן עניין, עייפות רגשית ותחושת חוסר אונים. הנפגעת עלולה לחוות תחושת בושה עמוקה, בעיקר משום שקשה להסביר לסביבה מה בדיוק קורה בתוך הקשר.

לעיתים, התגובה הפוסט טראומטית לגזלייטינג כוללת ניתוק רגשי, קהות חושים, או הימנעות מקשרים חדשים. אנשים שחוו גזלייטינג מתקשים לבטוח בעצמם או באחרים. הם עשויים לפחד להביע רגשות, לחשוש מביקורת, או להרגיש אשמה גם במצבים שאינם בשליטתם. במקרים מסוימים מתפתחים תסמינים דומים להפרעת דחק פוסט טראומטית, במיוחד כאשר הגזלייטינג התרחש לאורך זמן או במסגרת אינטימית ומשמעותית כמו קשר זוגי ארוך או מערכת יחסים עם הורה.

המורכבות הנוספת טמונה בכך שלעיתים קרובות אין לנפגעת מילים לתאר את מה שקרה לה. היא מרגישה שמשהו היה שגוי, אך אינה מצליחה להסביר או לשכנע אחרים בכך. זה מוביל לתחושת בדידות עמוקה ולחוסר אמון גם כלפי אנשי מקצוע. לכן, פסיכולוגים שמזהים דפוסי גזלייטינג בטיפול נדרשים לרגישות גבוהה במיוחד – הן לאיתור הדינמיקה, והן לשיקום התחושות הבסיסיות של מציאות, ביטחון, ויכולת הבחנה.

ללא טיפול מתאים, ההשפעות של גזלייטינג עשויות להימשך גם שנים לאחר סיום הקשר. החשיבה נעשית מתנצלת, הזהירות גוברת, והחיים נצבעים בחשש קבוע מלהשתגע או לטעות שוב.

כיצד מתבצע גזלייטינג: טכניקות שכיחות ומנגנונים סמויים

גזלייטינג איננו מתרחש באקראי. הוא בנוי מטכניקות קבועות, שחוזרות על עצמן לאורך זמן ונועדו לערער את ביטחונה של הנפגעת בזה אחר זה. לעיתים הן בוטות וישירות, ולעיתים הן שקטות, ארוזות במילים של דאגה, חמלה או היגיון. אבל כולן מכוונות למטרה אחת – שליטה.

אחת השיטות הנפוצות ביותר היא שלילת המציאות באופן מתמיד. כאשר הפוגע מתעקש שדבר מסוים לא התרחש, גם כשיש עדויות ברורות שכן – הוא למעשה מאלץ את הצד השני להטיל ספק בזיכרונו. טכניקה זו מופיעה לעיתים תוך שימוש בניסוח שגרתי לכאורה כמו "את תמיד מדמיינת דברים", "כבר הסברתי לך מיליון פעם", או "זה את שלא מבינה נכון".

טכניקה נוספת היא שינוי עקבי של הנרטיב. הפוגע עשוי לספר סיפור אחד ואז לשנות אותו שוב ושוב, כך שהנפגעת תרגיש מבולבלת ולא תדע על איזו גרסה להסתמך. כאשר היא שואלת שאלות או מצביעה על הסתירה, הוא עשוי להאשים אותה בפרנויה או באובססיביות.

ישנם מקרים שבהם הגזלייטינג מלווה בהכחשה גורפת של רגשות. למשל, כאשר הנפגעת מביעה עלבון או פחד, הפוגע מגיב בזלזול: "מה פתאום תיעלבי", "את תמיד עושה דרמה", או "זה בכלל לא היה אישי". תגובות מסוג זה שוללות את החוויה הרגשית של הקורבן, ועם הזמן גורמות לה להטיל ספק אפילו בתחושות הגופניות והנפשיות שלה.

לעיתים, גזלייטינג משתלב עם תגמולים חיוביים. אחרי אירוע של השפלה או השתקה, הפוגע עשוי להפגין נדיבות פתאומית או להביע חרטה, מה שמבלבל עוד יותר את הנפגעת ומקשה עליה להצביע על דפוס קבוע. זהו חלק ממנגנון מחזורי – שבו ההתעללות הרגשית נשכחת זמנית עקב רגעים של אינטימיות, רק כדי לחזור מחדש.

במערכות יחסים אינטימיות, גזלייטינג מתבטא גם בדרכים מינוריות לכאורה – תיקון שפה מתמיד, חוסר הקשבה עקבי, או טענות שהצד השני הוא "רגיש מדי". אלה אינם סימנים של חוסר תקשורת בלבד. כאשר הם מצטרפים לדפוס רחב יותר של ערעור מציאות, הם הופכים לכלים פסיכולוגיים רבי עוצמה שנועדו להקטין ולהחליש.

על מנת להבין באמת את השפעת הגזלייטינג, יש להתבונן לא רק במה שנאמר – אלא גם באופן שבו זה נאמר, ובעובדה שהדינמיקה אינה משתנה לאורך זמן. לא מדובר בבעיה תקשורתית הדדית, אלא בתהליך חד־צדדי של שליטה והפחתת תחושת המציאות.

דרכי התמודדות עם גזלייטינג וטיפול בפגיעות ארוכות טווח

הדרך החוצה מגזלייטינג מתחילה בזיהוי. אך עבור רבות מהנפגעות, הזיהוי מגיע באיחור, לעיתים רק לאחר פרידה, קריסה נפשית או שיחה מקרית שפתחה סדק בתפיסת המציאות. לאחר הזיהוי, מתגלה האתגר הגדול הבא – בנייה מחודשת של תחושת עצמי שנשחקה לאורך זמן. תהליך זה מחייב ליווי רגשי מדויק וסבלני, שמסייע לנפגעת להחזיר לעצמה את היכולת לסמוך על רגשותיה, זיכרונותיה ותפיסותיה.

השלב הראשון הוא לעיתים קרובות קבלת תוקף. נפגעות רבות מתארות הקלה מיידית כאשר המטפלת משקפת להן שמה שחוו אינו דמיון. הכרה באלימות הרגשית שעברו מחוללת תחושת הקלה, אך גם כאב גדול, כאשר הן מבינות את עומק הפגיעה. ההכרה אינה סוף הדרך אלא רק תחילתה. משם מתחיל תהליך ארוך של שחזור נרטיב, הבחנה בין קול פנימי לקול מושתל, ולמידה מחדש של גבולות אישיים.

פסיכולוגים המומחים בטיפול בטראומה עשויים לשלב בטיפול שיטות כמו , EMDR  או טיפול CBT. הבחירה נעשית לפי הצורך הקליני, אך המשותף לכל השיטות הוא הרצון לעזור לנפגעת להבין שמה שחוותה אינו אשמתה, ואינו תוצאה של חוסר תקשורת או רגישות יתר. ככל שההבנה הזו נבנית, כך מתחזקת גם תחושת המסוגלות לחזור לקשרים, להציב גבולות, ולהרגיש שלמה בתוך עצמה.

במקרים מסוימים יש צורך בשיקום רב־מימדי – חברתי, משפחתי ותעסוקתי. כאשר הגזלייטינג התרחש בתוך המשפחה או במסגרת תלותית אחרת, יש לבחון גם את דפוסי התמיכה הקיימים סביב הנפגעת, ולוודא שהם אינם משחזרים את אותה דינמיקה. לעיתים ההמלצה תהיה להתרחק מקשרים מסוימים, גם אם מדובר בקרבה ביולוגית, כדי לאפשר בנייה בריאה של מציאות חדשה.

בפרק זה חשוב להזכיר את תרומתם של פסיכולוגים מיומנים בזיהוי דפוסים מורכבים. בעוד שפגיעה פיזית מותירה סימנים חיצוניים, הרי שגזלייטינג מותיר סימני שבר פנימיים. היכולת לשיים אותם, להבחין בין שבר ישן לחדש, ולסייע לנפגעת להתמיר כאב לאינטגרציה מחודשת – היא לב ליבו של תהליך הריפוי.

למה חשוב לדבר על גזלייטינג גם במרחב הציבורי

העלייה בשימוש במושג גזלייטינג בשיח הציבורי אינה מקרית. בעשור האחרון, התודעה הפמיניסטית, המודעות לבריאות נפשית והיכולת לשתף חוויות אישיות ברשתות החברתיות יצרו מרחב חדש שבו ניתן סוף סוף לקרוא לדפוסים ישנים בשמם. עם זאת, כאשר מונח מקצועי חודר לתרבות הפופולרית, יש גם סיכון: הוא עלול לאבד את חדותו, להפוך לאבחנה כללית מדי, ואף לשמש ככלי נגד מי שמבקשות להצביע על עוול אמיתי.

דווקא משום כך, חשוב להבין לעומק מהו גזלייטינג – ולא למהר להשתמש במושג בכל מצב של חוסר הסכמה או אי נוחות בקשר. ההבחנה בין קונפליקט זוגי לגיטימי לבין דפוס שיטתי של ערעור מציאות היא עדינה אך קריטית. כאשר הכל הופך לגזלייטינג, הנפגעות האמיתיות מאבדות את היכולת לקבל הקשבה מקצועית ומדויקת.

הצורך לדבר על גזלייטינג במרחב הציבורי אינו נובע מהרצון להאשים, אלא מהרצון להאיר. ברגע שאנשים מזהים את הדפוס, הם גם לומדים לשים גבולות מוקדם יותר, לבקש עזרה, ולדרוש תקשורת שמבוססת על הדדיות ולא על שליטה. במקרים רבים, העלאת המודעות עוזרת גם לתוקפים לשעבר להבין את נזקיהם ולבחור בדפוסי קשר בריאים יותר.

לא כל אדם שפוגע רגשית הוא גזלייטר. אך כאשר ישנה עקביות, שלילה שיטתית של רגשות, והפניית אצבע מתמדת לעבר הקורבן – יש צורך בהתערבות. כאן נכנסת חשיבותם של אנשי מקצוע, ובעיקר של פסיכולוגים, שיודעים לזהות את המורכבות, לאבחן את הדפוסים, וללוות בתהליך של ריפוי, תיקוף וחזרה לתחושת עצמי יציבה.

גם אם לא ניתן למחוק את הפגיעות שנעשו, אפשר ליצור מרחב שבו האמת הרגשית תקבל מקום, והמציאות לא תהיה עוד נחלתו הבלעדית של הצד הדומיננטי. כאשר יותר ויותר קולות נשמעים, הגזלייטינג מאבד מכוחו – והנפגעות מקבלות מחדש את הקול שלהן.

ביבליוגרפיה

Abramson, K. (2014). Turning up the lights on gaslighting. Philosophical Perspectives, 28(1), 1–30.
 

Sweet, P. L. (2019). The sociology of gaslighting. American Sociological Review, 84(5), 851–875.
 

Stern, R. (2007). The Gaslight Effect: How to Spot and Survive the Hidden Manipulation Others Use to Control Your Life. Morgan Road Books.

Gass, G. Z., & Nichols, T. R. (1988). Gaslighting: A marital syndrome. Contemporary Family Therapy, 10(1), 3–16.
 

Johnson, S. M. (2019). Attachment Theory in Practice: Emotionally Focused Therapy (EFT) with Individuals, Couples, and Families. Guilford Press.