בחירות פוליטיות בישראל, כמו במקומות רבים אחרים, הן תהליך מורכב המושפע ממגוון גורמים פסיכולוגיים. מערכת הבחירות הישראלית נושאת עמה היבטים ייחודיים המשפיעים על התנהגות המצביעים, כגון השפעות היסטוריות, חברתיות ותרבותיות. חוסר האמון בפוליטיקאים הוא תופעה רחבה, אך למרות זאת, אזרחי ישראל ממשיכים להצביע ולהכניס פוליטיקאים לעמדות כוח פעם אחר פעם. תופעה זו עשויה להיראות פרדוקסלית, אך יש לה הסברים פסיכולוגיים מעמיקים.
אשליית הבחירה היא תחושת שליטה ובחירה שקיימת אצל הבוחרים, גם אם כל האפשרויות אינן אידיאליות. תופעה זו מתוארת בפסיכולוגיה כהרגשה שלפחות יש ביכולתנו לבחור ולהשפיע על תוצאות הבחירות. במחקר שערכו Iyengar, Huberman ו-Jiang (2004) נמצא כי כאשר מוצגות לאנשים יותר אפשרויות, הם מרגישים תחושת שליטה גדולה יותר, גם אם בפועל הבחירה אינה משפיעה משמעותית על התוצאה הסופית. תחושת השליטה הזו מעניקה לבוחרים הרגשה של מעורבות והשפעה, ומסייעת להם להצדיק את החלטותיהם. תופעה זו מדגישה את החשיבות של התחושה הפסיכולוגית של בחירה והשפעה בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות.
אנשים נוטים להעדיף יציבות ולהימנע משינויים דרסטיים. פוליטיקאים מוכרים, למרות החסרונות שלהם, נתפסים כבחירה בטוחה יותר מאשר להמר על פוליטיקאים חדשים ולא מוכרים. לפי מחקרם של Samuelson ו-Zeckhauser (1988), אנשים נוטים לדבוק בסטטוס קוו ולהעדיף בחירות מוכרות על פני שינויים, תופעה המכונה "סטטוס קוו באיאס". נטייה זו מבוססת על החשש מהלא נודע והצורך בתחושת ביטחון ויציבות, מה שמוביל להעדפת המוכר והבטוח על פני השינויים הפוטנציאליים. זה מסביר מדוע אנשים נוטים להצביע שוב ושוב לפוליטיקאים שהם מכירים, גם אם הם לא מרוצים מהם לחלוטין.
רגשות משחקים תפקיד מרכזי בהחלטות הבחירה שלנו. פוליטיקאים משתמשים בטקטיקות רגשיות כדי לשכנע בוחרים. במחקר שנערך על ידי Westen et al. (2006) נמצא כי החלטות פוליטיות רבות מבוססות על רגשות ולא על ניתוח רציונלי של העובדות. השפעה רגשית זו יכולה לגרום לבוחרים לקבל החלטות המנוגדות לאינטרסים שלהם. למשל, פוליטיקאים יכולים להשתמש בפחדים ובתקוות של הבוחרים כדי לעורר תגובות חזקות ולהניע אותם להצביע בהתאם לרגשות ולא לשיקולים רציונליים. תגובות רגשיות כמו פחד, תקווה וכעס יכולות להניע את הבוחרים לפעול באופן אימפולסיבי ולבחור במי שמצליח לעורר בהם את התחושות החזקות ביותר.
הטיית אישור היא נטייה אנושית לחפש, לפרש ולזכור מידע שמאשר את הדעות הקיימות שלנו ולהתעלם ממידע שסותר אותן. במחקרם של Nickerson (1998) נמצא כי אנשים נוטים לחפש מידע שמחזק את עמדותיהם ולהתעלם ממידע שמערער עליהן, מה שמוביל לחיזוק דעות קדומות ולהתעלמות ממידע סותר. תופעה זו מחזקת את הנטייה של אנשים לבחור בפוליטיקאים שהם כבר מאמינים בהם, ומקשה עליהם לשנות את דעתם לאור מידע חדש וסותר. כך, הבוחרים נוטים להאמין להבטחות ולדברי פוליטיקאים שתומכים בעמדותיהם, גם אם ישנם ראיות שסותרות את הדברים.
פוליטיקאים נוטים לפעול לפי עקרונות של דמוניזציה והתמדה פסיכולוגית. הם מציגים את עצמם כמושיעים היחידים מפני "האויבים" או "הסכנות" החיצוניות והפנימיות. במחקר של Kunda (1990) נמצא כי אנשים נוטים לשפוט את המציאות לפי מידע שמחזק את הדעות המוקדמות שלהם, מה שמאפשר לפוליטיקאים לנצל פחדים ואיומים כדי להפעיל לחץ על הבוחרים. כך, הבוחרים מרגישים צורך לתמוך במנהיגים שמציגים עצמם כמגינים עליהם, מתוך פחד מפני האיומים המדומיינים או המוגזמים. פוליטיקאים משתמשים באסטרטגיה זו כדי ליצור תחושת צורך ותלות בהם, מה שמוביל לתמיכה נמשכת מצד הבוחרים.
אפקט ההילה הוא הטיה קוגניטיבית שבה רושם חיובי או שלילי אחד משפיע על התפיסה הכללית שלנו כלפי אדם או מצב. במחקרם של Nisbett ו-Wilson (1977) נמצא כי רושם ראשוני חיובי או שלילי יכול להשפיע באופן משמעותי על ההערכה הכוללת של אדם או מצב, גם אם הרושם אינו מבוסס על מידע מהימן. כך, אם פוליטיקאי מצליח ליצור רושם חיובי בהתחלה, הרושם הזה יכול להשפיע על כל יתר ההתרשמות ממנו, גם אם המידע המאוחר יותר אינו תומך ברושם הראשוני. זה מסביר מדוע בוחרים ממשיכים לתמוך בפוליטיקאים שכבר הצליחו להרשים אותם, אפילו אם ישנם סימנים שסותרים את הרושם הראשוני.
ההיבטים הפסיכולוגיים המשפיעים על בחירת אזרחי ישראל בפוליטיקאים למרות חוסר האמון הם רבים ומגוונים. אשליית הבחירה, ההעדפה ליציבות, השפעת הרגש, הטיית אישור, דמוניזציה והתמדה פסיכולוגית, ואפקט ההילה, כל אלו תורמים לתופעה זו. הבנת המנגנונים הפסיכולוגיים הללו יכולה לסייע לנו להבין טוב יותר את ההתנהלות הפוליטית ואת השפעתה על הציבור.
1. Iyengar, S. S., Huberman, G., & Jiang, W. (2004). How much choice is too much? Contributions to 401(k) retirement plans. Pension Research Council Working Papers.
2. Samuelson, W., & Zeckhauser, R. (1988). Status quo bias in decision making. Journal of Risk and Uncertainty, 1(1), 7-59.
3. Westen, D., Blagov, P. S., Harenski, K., Kilts, C., & Hamann, S. (2006). The neural basis of motivated reasoning: An fMRI study of emotional constraints on partisan political judgment in the 2004 US Presidential election. Journal of Cognitive Neuroscience, 18(11), 1947-1958.
4. Nickerson, R. S. (1998). Confirmation bias: A ubiquitous phenomenon in many guises. Review of General Psychology, 2(2), 175-220.
5. Kunda, Z. (1990). The case for motivated reasoning. Psychological Bulletin, 108(3), 480-498.
6. Nisbett, R. E., & Wilson, T. D. (1977). The halo effect: Evidence for unconscious alteration of judgments. Journal of Personality and Social Psychology, 35(4), 250-256.