מי הלקוח שלי? טיפול במתבגרים

הדינאמיקה שתיווצר בין שלושת הגורמים קשורה לטיב הקשר הנוצר ( או למעשה נפרם) בין המתבגר.ת להוריו. ההורים רוצים טיפול והנער או הנערה מסרבים. או שהם מעוניינים בטיפול וההורים רואים בזה כסמל לכישלונם האישי. כך או כך, המטפל מצוי בלב המאבק בין שני צדדים.

הסיטואציה

דמיינו סיטואציה: אתם נער (או נערה) בגיל ההתבגרות, ביום שישי האחרון הוזמנתם למסיבה. גם המישהו או המישהי הזה שאתם מאוהבים בו נמצאים שם. בשלב מסוים מעבירים לכם ג'וינט. זאת הפעם הראשונה שלכם, אבל אתם מתביישים להודות בכך. ביום שני יש לכם פגישה עם המטפלת שלכם. אתם מבולבלים, נסערים, אשמים או מאוכזבים ורוצים לספר לה על זה. היא תשפוט אתכם? תגיד נו נו נו? או הגרוע מכל – תספר להורים? איך בכלל יכול להתקיים טיפול בתנאים כאלה?

עכשיו, דמיינו סיטואציה נוספת: אתם הורים לנער או נערה מתבגרים. בזמן האחרון הם מסוגרים, עצבניים, מתבודדים. אין לכם מושג מה עובר עליהם ואתם מודאגים נורא. הצעתם טיפול והם הסכימו, חיפשתם ומצאתם מטפלת מומלצת. עכשיו רק צריך לקוות שהיא יודעת מה היא עושה. היא הבטיחה שאם יצוץ משהו מדאיג – היא תשתף אתכם.

שבוע שלם עבר, ארוחת שישי. (סיטואציה אחרונה, מבטיחה) מתלקח ויכוח על שימוש בסמים והמתבגר.ת זורקים לאוויר: "אז מה? כולם משתמשים בסמים, גם אני! אפילו המטפלת שלי יודעת והיא לא עשתה מזה ביג דיל."

את  שיחת הטלפון למטפלת לא צריך לדמיין.

על מנת להפוך למבוגר על הילד לדלג על גופתו של מבוגר

דונאלד וויניקוט רופא הילדים והאנליטיקאי המפורסם כתב: "על מנת להפוך למבוגר על הילד לדלג על גופתו של מבוגר". המשפט המטלטל הזה מתאר בכנות את שדה הקרב המדמם שחייב להתקיים בין מתבגר להוריו. ואל שדה הקרב הזה יוכנס המטפל. לפעמים כמרגל, סוכן כפול או בשר תותחים. דרך הטיפול המטפל מוכנס לדינאמיקה המשפחתית. שומע את הסודות הכמוסים, עד לרגעי המשבר והצמיחה. זאת הימצאות שקטה אך אינטימית ומורגשת בחלל.

"אתם לא תכריחו אותי ללכת לטיפול!"

"אני אספר לה איך אתה מתנהג בבית ונראה אם היא תחשוב שמגיע לך לקבל…"

"המטפל שלי אמר שבטוח לא תבינו".

אלו משפטים אופייניים שנזרקים לחלל, משפיעים עליו ולעיתים קובעים את תוצאותיו.

כאמור, בטיפול במתבגרים נתקל פעמים רבות בכפל נאמנויות. מצד אחד קיימת נאמנות וסודיות למטופל. ומאידך, זוג הורים המתהלכים בחשכה ומקווים שהמטפל (לו הם משלמים ממיטב כספם) ישמש כפנס.

כל הצדדים מעוניינים בטוב ביותר, רק שהפרשנות למה זה הטוב הזה, עלולה להיות שונה. הפתרון לכך הוא לנסות לחתור לשיפור התקשורת בין המטופל להוריו. לעודד אותו לשתף אותם בהחלטות ומאידך לעזור להם לבין את התהליך בו בנם או בתם מצויים. אני מוצאת שבבתים שאין בהם חולי עמוק או התעללות, שיפור בתקשורת מועיל מאוד להעמקת הטיפול והאפשרות לבריאות נפשית איתנה.

גבולות החיסיון

אני מתחילה כל תהליך טיפולי בהסבר קצר על גבולות החיסיון. "כל מה שתספרו לי יישאר ביננו, אלא אם כן תספרו לי שאתם פוגעים בעצמכם, נפגעים או יודעים על מישהו שעומד להיפגע." אני מאמינה שהנחת היסודות בתחילת הטיפול חשובה כדי לצקת אמון בראשית הקשר ולהניח את היסודות הנכונים לתקשורת מיטיבה.

לכן כשאני ניצבת לפני מבחן אמון, למשל כשמטופלת אומרת: "אני רוצה לספר לך משהו, אבל תבטיחי שלא תספרי להורים שלי". התשובה היא תמיד אחת. אני לא יכולה להבטיח הבטחה כזו, אבל אם תרצי, אשמח מאוד לשמוע. עד היום, זה לא עצר אותם מלספר לי מה שרצו.

אין דך לברוח מהקרב. אני סבורה, שנוכחותו (הפיזית, המנטלית והרגשית) של המטפל בתוך קרב הסכינים הזה, מאפשרת את תחילתה של ההעברה, העיבוד והריפוי.

אסיים בעצותיו של וויניקוט להורה המותש ולמטופל החרד. אני מצטטת באופן חופשי:

"גדילה היא מעצם טבעה מעשה תוקפני. משום שלגדול פירושו לתפוס את מקום ההורה. נבון יהיה לזכור שהמרי קשור לחירות שהענקת לילדך או לילדתך על ידי שגידלת אותו או אותה באופן המאפשר להם להתקיים בזכות עצמם."

מתוך: ד.ו וויניקוט "משחק ומציאות". הפרק האחרון: "מושגים בני זמננו על התפתחות המתבגר והשלכותיהם על החינוך הגבוה".

כתבות נוספות:

גירושין מבן זוג נרקיסיסט

הזדהות השלכתית

חרדה אצל ילדים